• משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1
בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • הודעה על ביטול חוזה +

    בין אם זה ביטול חוזה שכירות, ביטול חוזה עסקי או ביטול הסכם בין שותפים, בין אם המדובר בביטול חוזה באופן חד צדדי או ביטול חלקי של חוזה, מצאנו במהלך פעילות משרדנו כ- משרד עו"ד חוזים כי קיים בלבול בדרך שבה ראוי להודיע קרא עוד...
  • "מה אומר חוזה הטיפול שבין רופא ומטופליו ומהי "הסכמה מדעת +

    בכל טיפול בין רופא/ה לחולה נחתם הסכם (אף אם לא בוצע בכתב !!!) שאת מחיר הפרתו ישלם החולה לא בכסף, אלא בנזק גוף, לעיתים בלתי הפיך. כמו בכל הסכם, על שני הצדדים חלות חובות אשר עליהם למלא. במאמר זה יפרט על קרא עוד...
  • תביעה על לשון הרע / הוצאת דיבה - הדרכה והגנות +

    "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" משלי, כ"א, כ"ג. תביעות לשון הרע והוצאת דיבה מוגשות בעת האחרונה בקצב הולך וגדל. הסיבות לכך רבות ומגוונות אך בוודאי שאחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו היא החיבור ואולי אפילו התלות של כולנו ברשתות החברתיות קרא עוד...
  • דיני חוזים - 7 מושגי יסוד שכדאי לדעת לפני חתימה על חוזה +

    במהלך התמחות משרדנו זה שנים רבות כמשרד עורכי דין לחוזים העוסק בעיקר בליטיגציה בבית המשפט בסוגיות מורכבות הנוגעות לעריכה, הפרת חוזה, אכיפה וביטול חוזים ראינו לנכון להכין מדריך מתומצת למושגי יסוד בדיני החוזים. הדברים להלן יובאו בשפה פשוטה ותמציתית אך קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • תביעה לביטול הסכם מכר דירה 5 +

    בשנת 2011 נתקל הח"מ, כעורך דין לחוזים, לראשונה בשם יוסי אגמי או יוסף אגמי בשמו המלא. בשעתו הגשנו בשם מרשנו כתב תביעה לביטול הסכם מכר דירה ולאחר שנים של התדיינות בבית המשפט המחוזי בוטל הסכם מכר זה (קישור לפסק הדין). קרא עוד...
  • תגובה לבקשה להוספת נתבע בתביעת לשון הרע +

    במסגרת ייצוג הח"מ כעורך דין בתביעת לשון הרע את לקוחו החליט התובע, מר יוסף אגמי, שתבע גם את חדשות ערוץ 10 לתבוע בנוסף גם את משרדנו בלשון הרע, עקב ראיון שהעניק עורך דין בר אל ירון לחדשות ערוץ 10 בעבר קרא עוד...
  • ביטול הגבלת חשבון לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי +

    לעיתים טעות של צד ג' שאליו נמסר השיק גורמת להפקדתו בחשבון וסירובו על ידי הבנק. במקרה זה הגיע מרשנו להסדר עם רשויות מס ההכנסה ואולם לאחר מכן ביקש לבטל הסדר זה ולהגיע להסדר חדש. את השיקים שמסר בהסדר שבוטל ביקש קרא עוד...
  • ערעור / ביטול הגבלת חשבון בנק עקב שיקים שחזרו +

    במסגרת עיסוק משרדנו כמשרד עו"ד לערעור וביטול הגבלה על שיקים חוזרים פנו אלינו בני זוג אשר חשבונם הוגבל בעקבות החזרה של עשרה שיקים בחשבונם. עיון בדפי החשבון של השנה האחרונה גילה כי המדובר היה בהתנהלות בלתי תקינה של הבנק אשר קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

תגובה לבקשת נאמן בפשיטת רגל לביטול הענקה בדירת מגורים

1 1 1 1 1 (0 Votes)

בן זוגה של מרשתנו העניק למרשתנו את חלקו בדירת המגורים של השניים בתל אביב בשנת 2006. בינתיים נכנס בן הזוג להליך של פשיטת רגל והמנהל המיוחד הגיש בשנת 2018 בקשה לביטול הענקה זו, בטענה כי ההענקה בוצעה על מנת להבריח את חלקו של בן הזוג מנושיו. במסגרת פעולתנו כמשרד עו"ד לפשיטת רגל פעלנו להגשת תגובה לבקשת המנהל המיוחד, שם פרשנו בפני בית המשפט המחוזי את טענותיה של מרשתנו כלפי המנהל המיוחד בכלל וכלפי בקשתו לביטול ההענקה בפרט. 


תגובת החייב והמשיבה

לבקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה ופירוק שיתוף

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מתכבדים החייב והמשיבה, באמצעות ב"כ, להשיב לבית המשפט הנכבד לבקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה ופירוק שיתוף.

תגובה זו, הגם שמשיבה לה המשיבה, מוגשת גם בשם החייב.

ראשית דבר:

1. כבר בראשית הדברים ייאמר כי כפי שיתואר בהרחבה להלן, המדובר בבקשה שהוגשה על ידי מנהל מיוחד אשר ישב על הגדר ולא עשה דבר לקידום תיק הפש"ר שהוא בעצמו פתח יותר מ- 7 שנים. למעשה מיום מינויו (11/01/12) של המנהל המיוחד ועד למועד כתיבת שורות אלו לא מילא המנהל המיוחד את הפעולות המתחייבות מתפקידו ונמנע אף מביצוע ההליכים הפרוצדוראליים המינימליים לקידומו של תיק הפש"ר שבכותרת.

2. ואולם מחדליו של המנהל המיוחד מתעצמים שבעתיים נוכח השתהותו הניכרת במועד הגשת הבקשה דנן, אשר הוגשה יותר מ- 12 שניים לאחר העברת הנכס למשיבה וכ- 6 שנים לאחר מינויו למנהל מיוחד בתיק שבכותרת. מעיון בבקשתו של המנהל המיוחד ניכר היה שהמנהל המיוחד מודע היטב למחדליו והשתהותו, ואולם הנימוקים שהציג אין בהם כדי להסביר את התנהלותו. כפי שיובהר בהמשך הדברים יש לדחות את בקשתו מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

3. לגופו של עניין וכפי שיפורט בהרחבה בתגובה זו, גם אם היה מגיש המנהל המיוחד את בקשותיו ללא שיהוי, לא היה בכך כדי להועיל לו באשר אין כל נימוק לביטול הענקת חלקו של החייב למשיבה בדירת המגורים שלהם (להלן: "הנכס" או "הדירה"). בכל הכבוד, לו היה ממלא המנהל המיוחד את חובותיו ככזה ופועל כפי שמנהל מיוחד מקצועי וסביר היה פועל טרם הגשת הבקשה דנן, בוודאי היה גם הוא מגיע למסקנה כי מוטב היה לה לבקשתו שלא תוגש מאשר תוגש.

4. להלן תבהיר המשיבה את נימוקיה לדחיית הבקשה ובוודאי תקים את הנטל המוטל עליה בהליך אזרחי להראות שאין כל נימוק לביטול ההענקה שנעשתה כאמור מהחייב אליה בשנת 2006.

5. כפי שיפורט בתגובה זו בהמשך הדברים, יש לדחות את בקשתו של המנהל המיוחד לביטול ההענקה מחמת כל אחד מהנימוקים שתפרט המשיבה בתגובתה, ובוודאי מחמת הצטברותם.

6. נימוקי המשיבה בתמצית:

א. יש לדחות את הבקשה נוכח מחדליו ואי ביצוע חובותיו כמנהל מיוחד מיום מינויו ככונס נכסים בחודש ינואר 2012 ועד היום.

ב. יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

ג. יש לדחות את הבקשה מחמת חוסר תום לב והפרת חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו.

ד. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה כי חובותיו הקטנים יחסית של החייב במועד ההענקה, אינם מהווים בבחינה אובייקטיבית מניע כלשהו להעברת מחצית מנכס ששווה עשרות מונים יותר למשיבה.

ה. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה שסך חובותיו של החייב במועד ההענקה לא הגיע לרף התחתון להכרזתו כפושט רגל על ידי נושיו ולפיכך מעולם לא הייתה סכנה במועד ההענקה כי החייב יפשוט את הרגל.

ו. יש לדחות את הבקשה מאחר ובמועד ההענקה היה בידי החייב ו/או בידי המשיבה לשלם את חובותיו של החייב.

ז. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה שקריסתו הכלכלית של המבקש ארעה שנים לאחר מועד ההענקה.

ח. יש לדחות את הבקשה לאור סוג הנכס שהוענק המטה גם הוא את הכף לטובת הימנעות מביטול ההענקה.

נימוקיה בהרחבה יפורטו להלן.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת התעלמותו של המנהל המיוחד מחובותיו בתיק הפש"ר דנן:

7. כאמור לעיל, מיום מינויו, יום 11/01/12 עת ניתן צו הכינוס כנגד החייב וועד למועד כתיבת שורות אלו התעלם המנהל המיוחד מקיום תפקידיו בתיק הפש"ר שהוא עצמו יזם ושביקש להתמנות בו כמנהל המיוחד.

8. בין שאר מחדליו של המנהל המיוחד ניתן למנות מחדלים אלו:

א. המנהל המיוחד לא שלח הודעה לנושי החייב עם העתק לכנ"ר ולחייב ונמנע מלשלוח הודעה לנושים שהגישו תביעות חוב.

ב. המנהל המיוחד נמנע מלחקור ולאסוף מידע על נכסי החייב ושווים.

ג. המנהל המיוחד לא ביצע מעולם חקירה פרונטלית של החייב.

ד. המנהל המיוחד לא שלח הודעה למנפיק כרטיס החיוב של החייב וממילא לא שלח העתק הודעה זו לחייב.

ה. המנהל המיוחד לא קיבל ו/או בדק ו/או הכריע בביעות החוב שהגיעו לכנ"ר וממילא לא הביא לגיבוש מצבת תביעות חוב חלוטות בתוך 15 חודשים לכל היותר ממועד צו הכינוס.

ו. המנהל המיוחד לא ביצע כל מעקב אחר ביצוע התשלומים של החייב או אחרי הדוחות הדו חודשיים על ידי החייב.

ז. המנהל המיוחד לא הגיש דו"ח ביניים כפי שהיה עליו לעשות בתוך 7 חודשים ממועד צו הכינוס ולא דאג לקבל לידיו פרטים אודות מצבו של החייב, פירוט החובות עליהם הצהיר החייב, פירוט תביעות החוב שהוגשו כנגדו, פירוט נכסיו, נסיבות קריסתו הכלכלית, התנהלותו עובר להליכי הפש"ר ובמהלכם, מידע שהתקבל מנושים, ממצאי החקירה, הצעה ראשונית לתכנית פירעון החובות או המלצה על הפטר לאלתר או ביטול הליכי הפש"ר, בהתאם לנסיבות.

ח. המנהל המיוחד לא הגיש את הדו"ח הכולל שהיה עליו להגיש בתוך 56 חודשים ממועד מתן צו הכינוס.

9. המשיבה תטען כי התנהלותו הגובלת ברשלנות של המנהל המיוחד צריכה להילקח בחשבון שעה שהוא מבקש לבטל "הענקה" לכאורה, יותר מ- 20 שנים לאחר ההסכמה על אותה הענקה מוכחשת בהסכם הגירושין בין הצדדים ויותר מ- 12 שנים לאחר שבוצעה ונרשמה אצל רשם המקרקעין.

10. תוסיף ותטען המשיבה כי יש להביא בחשבון את התנהלותו הרשלנית של המנהל המיוחד אף משיקולי צדק. באיזון בין התנהלות מנהל מיוחד שלא עושה דבר בתיק פש"ר שהוא עצמו יזם במשך שנים כה רבות, לבין זכויותיה הקנייניות של המשיבה, ובמיוחד זכותה של המשיבה להחזיק בבית מגוריה, אשר הועבר אליה כדין לפני יותר מ- 12 שנים ואף זכותה להסתמך על העברה זו וציפייתה הלגיטימית שלא תוגש בקשה לביטול הענקה יותר מ- 7 שנים לאחר פתיחת תיק הפש"ר של החייב.

11. עוד תוסף המשיבה ותטען כי השיקולים הנ"ל מתעצמים עוד יותר שעה שבוחנים את היקף חובותיו הנמוך יחסית של החייב וזכותם של הנושים מול הפגיעה בזכויות הקניין שלה.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה:

12. המשיבה תטען כי לא לחינם הקדיש המנהל המיוחד, אשר היה ער להתנהלותו הנגועה בשיהוי ניכר, חלק ניכר בבקשתו דנן לנימוקים מדוע הוגשה הבקשה במועד שהוגשה.

13. הנימוק העיקרי לשיהוי בהגשת הבקשה דנן באיחור של יותר מ- 7 שנים פורט בסעיפים 7 – 8 לבקשה דנן:

7. לאור הסכסוך בין אשת החייב לצדי ג' אשר טענו לזכויות בנכס היה וטענותיהם היו מתקבלות במסגרת ת.א 24978-02-11 הרי שטענות הנושה לביטול הענקה היו מתייתרות.

8. לא ניתן היה לנהל הליך של ביטול הענקה שתוצאתו הייתה עשויה להיות אקדמית ולעמוד בסתירה לפסה"ד של כב' השופט אטדגי"

להלן ייקרא פסק הדין בתיק הנ"ל, אשר צורף לבקשה דנן: "פסק הדין של כב' השופט אטדגי"

14. הנה כי כן, המנהל המיוחד מנמק את השיהוי בהגשת בקשתו דנן בעובדה כי המבקשת הגישה תביעה לביטול עסקת מכר בקשר לנכס נשוא הבקשה דנן וכי הליך זה טרם הסתיים.

במאמר מוסגר יובהר כי המנהל המיוחד ידע היטב ובזמן אמת כבר בשנת 2011, עת פתח את תיק הפש"ר, כי לא רק שהנכס לא הועבר עדיין בפועל לידי צד ג', אלא שהמשיבה טענה שם כי מערכת ההסכמים למכירת הנכס זויפו כולם ויש לבטל את עסקת המכר (טענה שלבסוף התבררה כנכונה בפסק דינו של כב' השופט אטדגי).

15. מעיון מבקשתו דנן עולה כי התירוץ לשיהוי הניכר שנקט בו המנהל המיוחד בהליך ביטול ההענקה הוא כי היה אם היו נדחות טענותיה של המשיבה, ממילא טענותיו בדבר ביטול הענקה היו מתייתרות. לשיטתו של המנהל המיוחד, גם במידה והיה נמשך ההליך בפני כב' השופט אטדגי 14 שנים ולא 7 שנים (כפי שאכן ארע) תירוץ זה תקף, והוא רשאי היה להמתין עד לסופו כדי להגיש את בקשתו. תירוץ זה תטען המשיבה יש לדחות על הסף וברור שדיני ההתיישנות והשיהוי תקפים כאשר המנהל המיוחד בוחר באסטרטגיה של שב ואל תעשה.

16. ואולם גם הבסיס לתירוץ הנ"ל אין לו על מה שיעמוד, באשר מבחינת המנהל המיוחד תוצאות תביעתה של התובעת לביטול הסכם בפני כב' השופט אטדגי חסרות משמעות. הרי גם אם לא הייתה מתקבלת תביעתה של התובעת לביטול ההסכם, כפי שאכן קרה, ובית המשפט היה קובע כי ההסכם תקף והתובעת שם (המשיבה כאן) אכן מכרה את הנכס – הרי ממילא, במסגרת הליכי ביטול ההענקה יכול היה המנהל המיוחד לעקוב אחרי התמורה עבור הנכס.

17. סוגיית זכות העקיבה של הנאמן בכל הקשור לביטול הענקה נידונה בע"א 367/70, הוכברג נ' שלגי, פד"י כה(2), 149 [פורסם בנבו]. בית המשפט בדעת רוב הכיר בזכות העקיבה של הנאמן על הנכס המוענק מהנימוקים כי ביטול ההענקה פועל למפרע מיום תחילת פשיטת הרגל.

גם בע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר [פורסם בנבו] חזר בית המשפט על הלכה זו, וגם שם, כמו בענייננו, עסקת המכר בה מכרה אשת החייב את הדירה יצאה אל הפועל לפני תחילת פשיטת הרגל:

"דומה, כי הגיעה השעה לאמץ במקומנו את גישת הפרשנות המרחיבה המאפשרת ביטול הענקה גם מקום שאין מדובר בהשבת הנכס המקורי שהוענק אלא בתמורתו, או בנכס חלופי שנקנה בתמורה זו. די בהעברת טובת הנאה כלכלית על-ידי החייב למקבל." (שם בעמ' 946)

18. אם לא די בדברים אלו, בבשא (חי') 8043/04 רבקה הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) נפסק, לאחר אזכור פסקי הדין הנ"ל כי:

"משמעות ההלכה ולפיה רשאי הנאמן לעקוב אחר התמורה שניתנה למקבל ההענקה המתבטלת, מפחיתה את חשיבות התחרות בין זכות הנאמן לזכותו של הקונה, הצד השלישי, שהרי לנאמן ולנושים אין בדרך כלל עניין בנכס עצמו אלא בתמורה שתצטרף למאסת נכסי החייב ותחולק לנושים" (ההדגשה אינה במקור)

19. המשיבה תטען כי שומה היה על המנהל המיוחד לדעת הלכות אלו והיה עליו להגיש את בקשתו לביטול ההענקה בסמוך לאחר פתיחת תיק הפש"ר דנן, או לכל המאוחר לאחר מתן צו כינוס הנכסים בשנת 2012. בקשה זו הייתה רלוונטית לגבי כל פסק דין שצפוי היה לתת כב' השופט אטדגי ולא הייתה כל סיבה למנהל המיוחד להשהות את בקשתו למשך זמן כה רב.

תחת לעשות מעשה בזמן העדיף המנהל המיוחד לשבת בחיבוק ידיים יותר 7 שנים (ממועד פתיחת הליך הפש"ר הנ"ל) ולהימנע מהגשת בקשתו לביטול הענקה תוך שהוא ממתין ללא כל נימוק סביר לתוצאות תביעת המשיבה בתיק שהתנהל מול כב' השופט אטדגי.

הרי כל שהיה על המנהל המיוחד לעשות בנסיבות העניין הוא להוסיף את מילת הקסם החביבה על עורכי הדין באשר הם: "לחילופין". כך בהינף קולמוס ניתן היה להכיל בבקשה אחת את התוצאות האפשריות שהזכיר המנהל המיוחד בבקשתו ולמנוע את השיהוי הניכר בהגשתה.

שבעתיים נכונים הדברים שעה שעם הגשת בקשת פשיטת הרגל ידע המנהל המיוחד את המצב המשפטי של הנכס, ואף הגיש בקשה לצו מניעה בהסתמך על הטענות בבקשה דנן (למעט התייחסותו לפסק הדין של כב' השופט אטדגי).

20. יודגש בעניין זה עוד כי גם לאחר שבוטל צו המניעה ביום 05/08/16 וניתנה למנהל המיוחד אפשרות להגיש בקשה לצו מניעה נוסף, בצירוף בקשה עניינית לביטול הענקה (ראה סעיף 16 לבקשת המנהל המיוחד דנן) הוא העדיף לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין שנים בלי לעשות דבר בתיק – לא לקידום תיק הפש"ר ולא בכלל.

21. בעא 4352/15 דניאל קורן נ' אורן הראל [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין דניאל קורן") התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לסוגיה ספציפית זו של שיהוי בהגשת בקשה לביטול הענקה בהליכי פשיטת רגל. לאחר סקירה מקיפה של הדין הבינלאומי והישראלי סיכם בית המשפט את ההלכה בדברים כדלהלן:

"ניתן אפוא לסכם ולומר כך: מטרתו של סעיף 96 היא לאפשר לנאמן בפשיטת רגל לפעול לאיתור נכסיו של החייב לטובת נושיו במסגרת זמן רחבה למדי.

לפיכך, דיני השיהוי, שמעצם טיבם הם גמישים ומותאמים לנסיבות המקרה יפים למסגרת דיונית זו. על כך יש להוסיף, כי החלתם של דיני השיהוי בהקשר זה מחייבת להביא בחשבון את מאפייניו המיוחדים של ההסדר הסטטוטורי שבפנינו. זאת, מאחר שמדובר כאמור בהסדר חריג ביותר, הפורש מטריית זמן רחבה גם על מי שקיבל הענקה בתום לב, כזו שאינה מוכרת במשפט הישראלי בהקשרים אחרים ואף לא בשיטות המשפט האחרות שנבחנו.

אם כן, האיזון בין האינטרסים של הנושים, מחד גיסא, ושל מקבל הענקה, מאידך גיסא, מוביל למסקנה כי במקרים קיצוניים בית המשפט יהיה רשאי לדחות בקשות לביטול הענקה אף אם הן הוגשו בתוך התקופה הפורמאלית שצוינה לעיל.

ככלל, יהיה ראוי לעשות כן באותם מקרים שבהם בעל התפקיד יכול היה להתחקות בקלות יחסית אחר הברחת הנכסים ולמרות זאת השתהה ללא טעם של ממש בהגשת הבקשה לביטול הענקה, באופן שגרם נזק למקבל ההענקה.

כפי שאבהיר, השיקולים שיש להביא בחשבון בהקשר זה, מבלי למצות, הם אלה: המועד שבו בוצעה ההענקה (דהיינו ריחוקה היחסי מהמועד של מעשה פשיטת הרגל); פער הזמנים בין המועד שבו נודעה ההענקה לנושה ולנאמן או יכולה הייתה להיוודע להם בשקידה סבירה לבין המועד שבו הוגשה הבקשה לביטולה; השפעת השיהוי על האינטרסים הלגיטימיים של מקבל ההענקה; התנהלותו של הנושה; והשאלה האם מקבל ההענקה הוא צד שלישי או צד ישיר.

ויודגש: כל אלה הם שיקולים שיש לבחון זה לצד זה, בשים לב למכלול הנסיבות."

22. יישום ההלכה בעניינינו בוודאי מוביל למסקנה כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת שיהוי:

א. אין כלל מחלוקת כי המנהל המיוחד ידע על ההענקה עוד בתחילתם של הליכי פשיטת הרגל.

ב. הבקשה לביטולה של ההענקה הוגשה כ- 7 שנים לאחר פתיחתם של הליכי פשיטת הרגל על ידי הנושה.

ג. כפי שיפורט בהמשך הדברים, הבקשה הוגשה יותר מ- 20 שנים לאחר הסכמת הצדדים על הענקת חלקו של החייב לילדי המשיבה והחייב ו- 12 שנים לאחר ביצועה של ההענקה בפועל למשיבה.

ד. המנהל המיוחד לא הציג כל טעם של ממש לזמן הרב שעבר מאז שנפתחו ההליכים בשנת 2011 ועד הגשת הבקשה לביטול ההענקה בשנת 2018. את הטעם שנתן המנהל המיוחד לשיהוי הניכר בהגשת בקשתו יש כאמור לעיל לדחות מכל וכל.

ה. האיחור בהגשת הבקשה פגע בזכויותיה הדיוניות של המשיבה, בהתחשב בכך שהמדובר באירועים שאירעו בין 20 ל- 12 שנה קודם להגשת הבקשה.

23. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת שיהוי – הרי גם אם היה נפסק, כאמור בסעיף 23 לבקשת המנהל המיוחד, כי הדירה הועברה בתום לב ובתמורה הרי שבהליכי ביטול ההענקה בתיק זה יכול היה יכול בקלות המנהל המיוחד לעקוב אחר תמורה זו וחזקה עליו כי ידע על כך כמנהל מיוחד שהודיע כבר במועד פתיחת תיק הפש"ר על כוונותיו לבטל את ההענקה דנן.

24. לחילופין, ואם יחליט בית המשפט הנכבד שלא לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת שיהוי יתבקש בית המשפט לראות במחדליו של המנהל המיוחד טעם להיפוך נטל השכנוע בדבר ביטול הענקה. יוזכר כי המדובר בכ- 20 שנים לאחר שהחליטו הצדדים בהסכם להעביר את חלקו של החייב בנכס לטובת ילדיהם וב- 12 שנים לאחר שבוצעה ההעברה בפועל לטובת המשיבה. המשיבה אינה צעירה, וגילה בוודאי מקשה על זיכרונה. כמו כן חלוף הזמן מקשה מאד על השגת ראיות התומכות בטענותיה.

ראו בעניין זה פסק דין דניאל קורן הנ"ל והאסמכתאות אשר צורפו שם.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת חוסר תום לב והפרת חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו:

25. בפשר (ת"א) 1013/98 עו"ד א. בלייר נ' לאה ליניבקר [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין ליניבקר") סקר בית המשפט את חובת ההגינות המוגברת המוטלת על נאמן / מנהל מיוחד והגיע למסקנות כדלקמן:

המסקנה המתבקשת מכך הינה כי על נאמן המגיש בקשה אשר תוצאתה פגיעה בחייב או בקרוביו, להקפיד ולהגיש לבית המשפט בקשה ברורה, מפורטת והוגנת, תוך שהוא משקלל בתוכה את כל העובדות הרלוונטיות המצויות בידיעתו, כולל עובדות אשר אינן "נוחות" לו לכאורה. זאת, ממש כשם שאל לו לתובע פלילי לבקש את הרשעתו של נאשם תוך שהוא נמנע מחשיפת עובדה הידועה לו, הגם שעובדה זו עשויה לפעול לרעתו. אין הנאמן רשאי "להחזיק קלפיו סמוך לחזה" בתקווה כי מקבל הענקה אשר נטל ההוכחה מוטל עליו יכשל מלהעלות עובדה זו או אחרת. זאת, אף אם צד רגיל לסכסוך אזרחי רשאי היה לעשות כן. האינטרס אשר עליו להיות נר לרגלי הנאמן אינו אך ורק "נצחונו" בסכסוך, אלא חשיפת האמת ומילוי הוראות הדין.

26. בעניינינו מעבר לעובדה שבקשתו הוגשה בשיהוי ניכר של שנים רבות אלא שהבקשה, שהפוטנציאל בקבלתה הרסני והפגיעה בקניינה שהינו בית מגוריה היחיד חמורה מאין כמותה הוגשה כלאחר יד. עיון בבקשה מלמד כי המנהל המיוחד פעל בזהירות הנדרשת המוטלת עליו והגישה מבלי לברר פרטים אודות מצבו של החייב, מבלי לבדוק את פירוט החובות עליהם הצהיר החייב, מבלי לברר את פירוט תביעות החוב שהוגשו כנגדו, את פירוט נכסיו, את נסיבות קריסתו הכלכלית, את התנהלותו עובר להליכי הפש"ר ובמהלכם, את המידע שהתקבל מנושים ומבלי לבצע חקירה ולו המינימאלית אשר תהווה בסיס כלשהו לטענותיו.

27. תחת זאת הוגשה בקשתו בהסתמך אך ורק על פסק הדין של כב' השופט אטדגי בבית תיק זה היה כה סבוך ומורכב עד שבית המשפט בעצמו ראה לנכון לכתוב בראשיתו כי:

"הנסתרות לד' אלוקינו והנגלות לנו..." (דברים כט, כח)

הפרשייה הנדונה כאן הורתה בחטא וכל מהלכה רצוף מכשולים ותהיות, כאשר כל אחד מהמעורבים הראשיים בה מגלה טפל ומכסה טפחיים, כך שגם לאחר קרוב לאלפיים עמודי פרוטוקול, עשרות רבות של ראיות ועשרות עדויות, עדיין רב הנסתר על הגלוי...."

28. הרי גם בציטוטים שכן ראה לנכון המנהל המיוחד לצרף לבקשתו מפסק הדין ניתן להיווכח כי בית המשפט חוזר ומדגיש כי הוא נמנע מקביעה חד משמעית בסוגיות אלו ולא בכדי.

29. חמורה עוד יותר התנהלותו של המנהל המיוחד, נוכח הדברים האמורים בסעיף 22 לבקשתו אשר גובלים בהטעיה מכוונת של בית המשפט:

כך נקבע בפסק הדין שלא הוכח כי החוזה שנכרת בין החייב לאשתו הוא חוזה למראית עין בהקשר העסקה בינם לבין צידי ג' אבל וודאי שמבחינת דיני פשיטת הרגל – העברת הדירה לאישה נועדה למלט את הנכס מנושיו וכי בעת שבוצעה ההעברה לא היה סולבנטי. (ההדגשה במקור)

מעולם לא נקבעו בפסק דינו של כב' השופט אטדגי הדברים הנ"ל, לא לחינם נמנע המנהל המיוחד מלהפנות את בית המשפט הנכבד לסעיף הספציפי בפסק הדין שבו כביכול נאמרו דברים אלו. המשיבה תטען כי יש לראות בחומרה התנהלות זו נוכח חובת ההגינות המוגברת המוטלת על המנהל המיוחד.

30. בנסיבות הגשת הבקשה אשר הוגשה ממילא בשיהוי ניכר תטען המשיבה כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת הפרתו אות חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה גם לגופו של עניין:

הרקע העובדתי להעברת חלקו של החייב בנכס למשיבה:

31. החייב והמשיבה התחתנו כדת משה וישראל בשנת 1979.

32. החל משנת 1996 עלתה מערכת היחסים ביניהם על סרטון והם אף היינו מטופלים באגף לשירותי רווחה בתל אביב כאמור במכתב העו"ס סומך רותי מיום 03/08/1998 בו נכתב בין השאר:

"משפחת גולן מוכרת ללשכה מיום 10/96.

במהלך תקופה זו נפגשתי עם גב' מדר באופן אינטנסיבי.

בפגישות עם גב' מדר עלו קשיים רבים בקשר הזוגי שהביאו

להתגבשות החלטתה להיפרד מבעלה"

מצ"ב העתק מכתב העו"ס הנ"ל מיום 03/08/1998 כנספח א'

33. ביום 09/08/1998 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בסעיף 6א' להסכם הגירושין הסכימו הצדדים כדלקמן:

"מחצית הנכס הרשום על שם הבעל יועבר לטובת הילדים בגיל 18. מחצית הדירה הרשומה על שם האישה תישאר בחזקתה"

מצ"ב העתק מהסכם הגירושין מיום 09/08/1998 כנספח ב'.

34. הנסיבות הנוספות להעברת חלקו של החייב למשיבה פורטו בסעיפים 96 – 97 לפסק הדין ומאחר והן רלוונטיות גם לעניינינו יצוטטו להלן:

"96. ...בעבר, הדירה הייתה רשומה ע"ש גילה ורמי גלעד, מחצית כל אחד.

בשנת 1998 נחתם הסכם גירושין, לפיו, בין היתר "מחצית הנכס הרשום על-שם הבעל יועבר לטובת הילדים בגיל 18. מחצית הדירה הרשומה על-שם האשה תישאר בחזקתה" (סעיף 6(א)).

ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ביום 9.8.98 (ההסכם ופסק הדין צורפו כנספח "ב" לתצהיר דינה).

על-פי עדותו של רמי (עמ' 39), הילד הצעיר ביותר, גיא, הגיע לגיל 18 בשנת 2009. אולם, עוד קודם שהגיע מועד זה, העביר רמי את חלקו בדירה לדינה ללא תמורה, וההעברה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 14.12.2006, בהתאם לנסח שצורף (נספח "א" לתצהיר גליה).

ממועד זה ואילך, גליהרשומה כבעלת הזכויות היחידה בדירה (יצוין, כי הרישום בנסח מתייחס לכל הנכס, שבבעלות משותפת – במושע עם גרין, כך שגליה רשומה כבעלת מחצית מהזכויות בנכס כולו).

נתון רלבנטי נוסף, שכבר הוזכר לעיל, פעמים אחדות: רמי וגילה לא התגרשו בבית הדין הרבני, והסטטוס האישי שלהם הוא זוג נשוי.

כאמור לעיל, רמי וגילה  גם מתגוררים יחדיו בדירה (בזמן הרלבנטי התגורר בה גם בנם תומר).

97. גילההסבירה בתצהירה (סעיפים 4-7) כי היא ורמי לא התגרשו, משום שרמי סירב לתת לה גט, אך לדבריה, לאחר חתימת הסכם הגירושין הוא עזב את הבית. בעקבות התדרדרות חמורה במצבו הרפואי, היא הסכימה שישוב להתגורר בדירה, והוא שב אליה בשנת 2003. בתמורה לכך, הסכים רמי להעביר את חלקו בדירה על שמה, במקום על-שם הילדים, וההעברה בוצעה בשנת 2006. כמו כן, רמי משתתף בהוצאות הקשורות לבית. גילה הכחישה את הטענה כי רמי העביר את חלקו בדירה על שמה, כדי להתחמק מנושים, ולדבריה, לאורך כל השנים הללו היו לרמי חובות בסכומים פעוטים יחסית.

גם רמי  סיפר דברים דומים במהלך עדותו (עמ' 36-37, 42)."

מצ"ב תיעוד חלקי בדבר מצבו הבריאותי של החייב במועדים הרלוונטיים כנספח ג'.

35. יש להדגיש היטב כי העברת חלקו של החייב למשיבה נעשתה בנסיבות בהן היה ברור לה וגם לחייב נוכח מצבו הרפואי המידרדר, שממשיך להידרדר גם כיום, תיאלץ המשיבה לסעוד אותו כל חייה. החייב ידע זאת היטב, וכך גם החייבת. אלו היו הנסיבות שהביאו את החייב להסכים להעביר את חלקו בדירה אל המשיבה בשנת 2003 עת הוא חזר לגור בה, ולבצע את העברת חלקו בנכס בשנת 2006 בפועל.

36. המועד בו הועבר הנכס משמו של החייב לשמה של המשיבה, יום 14/12/2006 ייקרא להלן: "מועד ההענקה"

חובותיו של החייב במועד ההענקה:

37. להלן פירוט התיקים שהיו פתוחים כנגד החייב במועד ההענקה:

א. בשנת 2003, המועד בו כאמור חתמו הצדדים על הסכם הגירושין, אלו התיקים שהיו פתוחים כנגד החייב בלשכת ההוצאה לפועל:

תיק מס': 34-00690-97-2 שנפתח ביום: 12/01/1997 ע"ס: 34,117 ₪

תיק מס': 01-07333-97-9 שנפתח ביום: 21/01/1997 ע"ס: 2,308 ₪

תיק מס': 01-26043-98-7 שנפתח ביום: 16/03/1998 ע"ס: 12,668 ₪

תיק מס': 01-19625-68-0 שנפתח ביום: 31/12/1998 ע"ס: 13,162 ₪

תיק מס': 01-19623-68-8 שנפתח ביום: 31/12/1998 ע"ס 5,077 ₪

תיק מס': 01-73571-00-0 שנפתח ביום: 24/09/2000 ע"ס: 13,890 ₪

ב. למען השלמת התמונה יש לציין כי ביום 01/01/03 מסר לאחיו של החייב, מדר חיים, הזוכה, מר אליעזר מורסקי, בתיק הנ"ל שמספרו: 01-29043-98-7 אישור כדלקמן:

"אשור 01/01/03

אני החתום מורסקי אליעזר ת.ז 64701691 מרח' מירון 15 ראשל"צ מאשר שקיבלתי סך של 5,000 ₪ ממר גלעד חיים וזה מהוה גמר חשבון ואין לי כל תביעות או טענות כספיות נוספות ו/או לכל אחר מבני משפחתו."

מסיבות שאינן ברורות למשיבה תיק ההוצל"פ של הזוכה מורסקי אליעזר לא נסגר עד שנת 2011 ואולם אין כל ספק כי האשור הנ"ל מהווה אסמכתא לכך שמתאריך זה ואילך לא הייתה לזוכה כל טענה כלפי החייב, ביחס לתיק הנ"ל שכזכור נפתח שנים רבות לפני.

מצ"ב העתק דוח מרוכז של תיקי ההוצל"פ לחייב מיום 16/05/18 כנספח ד'.

מצ"ב העתק אישור הזוכה מורסקי מיום 01/01/03 כנספח ה'.

38. כאמור, חובותיו של החייב במועד ההענקה עמדו על סך של 68,554 ₪ (נומינאלית) להלן: "חובות החייב במועד ההענקה"

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לאור העובדה כי חובותיו הקטנים יחסית של החייב במועד ההענקה, אינם מהווים, מבחינה אובייקטיבית, מניע כלשהו להעברת מחצית מנכס ששווה עשרות מונים יותר למשיבה וההענקה נעשתה בתום לב הן מצדה של המשיבה והן מצד החייב.

39. המשיבה תטען כי חובות החייב במועד ההענקה לא יכולים להוות, ואכן בפועל אף מעולם לא היוו מוטיבציה לחייב להעביר את חלקו בדירה ששווה עשרות מונים יותר אליה. יוזכר כי המדובר בדירה הממוקמת בשכונת נווה צדק, אחד האזורים המבוקשים ביותר בתל אביב.

40. לחיזוק טענתה של המבקשת בדבר המוטיבציה, או נכון יותר לומר אי המוטיבציה של חייב שחייב כ- 60,000 ₪ לוותר על חלקו בדירת מגוריו ניתן למצוא בחוות דעת שנעשתה עבור הנכס 4 שנים לאחר ביצוע ההענקה. בחוות דעת זו העריך אז השמאי את שוויו של הנכס בסכום של בין 1,425,000 ₪ לבין 1,950,000 ₪. כאמור בחוות הדעת המדובר בהערכה זהירה מאד ולצורך לקיחת משכנתא בלבד. עיון בחוות הדעת מלמד, באמצעות פירוט העסקאות באזור נווה צדק, כי נכסים דומים שנמכרו בשנת 2010 נמכרו בסכום גבוה הרבה יותר. זאת מבלי להזכיר כלל את שווי זכויות הבנייה בנכס שמעולם לא נוצלו, כאמור בחוות הדעת.

מצ"ב חוות הדעת שמאית שהזמין בנק דיסקונט על הדירה בשנת 2010 כנספח ו'.

41. חיזוק נוסף לכך כי החייב והמשיבה מעולם לא התכוונו להבריח את חלקו של החייב בדירה ניתן למצוא במועדי פתיחת התיקים הנ"ל. עובדה היא כי משנת 1997, עת נפתח התיק הראשון כנגד החייב ועד למועד ההענקה, 9 שנים מאוחר יותר, לא הייתה כל דחיפות באותה "הברחה" לכאורה, כטענתו של המנהל המיוחד. המשיבה תטען כי זו לא הדרך בה פועל חייב שמנסה להבריח את נכסיו מנושיו.

42. המבקשת תוסיף ותטען כי היא קיבלה את הנכס בתום לב באשר היה ברור לה לחלוטין כי נוכח היקף החובות הנמוך יחסית של החייב, הרי בכל מקרה החייב בעצמו או היא בעצמה לבקשת החייב היו יכולים בקלות לשלם חובות אלו.

43. ויודגש שוב: חובותיו של החייב מעולם לא היוו שיקול להעברת חלקו של החייב אל המשיבה – הרי כאמור ההענקה נעשתה בשנת 2006 והתיק האחרון שנפתח כנגד החייב עד אז נפתח 6 שנים קודם בשנת 2000 – ברור הרי לכל בר דעת שלא היה מה לחשוש מנושים שלא פעלו בתיק שנים רבות.

44. עובדה היא שבסופו של יום, החובות של החייב בתיק הפש"ר הנ"ל כלל לא כוללים חובותיו במועד ההענקה באשר אלו ברובם כבר שולמו כבר בראשית שנת 2010.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר סך חובותיו של החייב במועד ההענקה לא הגיע לרף התחתון להכרזתו כפושט רגל על ידי נושיו ולפיכך מעולם לא הייתה סכנה במועד ההענקה כי החייב יפשוט את הרגל:

45. סעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע לעניין היקף החובות אשר בהתקיימו רשאים 2 נושים ויותר לפתוח הליכי פשיטת רגל כנגד חייב:

"... ואם היו המבקשים שני נושים או יותר – סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ-86,529 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;"

אכן, הסכום הנקוב לעיל נכון לשנת 2017, ואולם סביר להניח כי הסכום בשנת 2006 היה גבוה מהסך של - 65,000 ₪ או לכל הפחות מאד קרוב לסכום זה.

46. וכך נאמר לעניינינו זה בספרם של שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית):

"מגמתו של סעיף זה היא להפקיע, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על-ידי החייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת, לקרוביו או לאנשים אחרים, לפני תחילת פשיטת הרגל. המדובר בהענקות שתוצאתן הקטנת שווי נכסי החייב, כאשר קיימת סכנה כי החייב יפשוט את הרגל, על חשבון הנושים". (ההדגשה אינה במקור)

47. הנה כי כן, תנאי לביטול ההענקה כי במועד ההענקה הייתה "קיימת סכנה כי החייב יפשוט את הרגל". המשיבה תטען כי תנאי זה מעולם לא התקיים ביחס לחובותיו של החייב במועד ההענקה.

48. המשיבה תוסיף ותטען כי היקף חובותיו הנמוך של החייב במועד ההענקה מקטין סכנה זו עד כדי איונה לחלוטין. שבעתיים נכונים הדברים שעה שכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו נפתחו בין השנים 1997 – 2000 לכל היותר, ואילו ההענקה בוצעה סוף שנת 2006 ועובדה היא כי מעולם לא פתחו נושים אלו הליך של פשיטת רגל כנגדו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר במועד ההענקה היה בידי החייב ו/או בידי המשיבה לשלם את חובותיו של החייב:

49. כפי שיפורט להלן, במועד ההענקה היו בחשבונותיה של המשיבה, סכומים העולים לפחות פי 3 על סכום החובות של החיי בהוצאה לפועל.

50. להלן הסכומים שהצטברו בקופות השונות של המשיבה, שהיו נזילים במועד ההענקה ו/או בסמוך מאד אליה:

א. לזכות המשיבה הצטבר עד שנת 2006 בחברת אקסלנס הסך של: 50,887 ₪

ב. לזכות המשיבה הצטבר עד שנת 2006 בקופת הגמל "קהל" הסך של: 22,434 ₪

ג. לזכות המשיבה הצטבר עד יום 30/06/07 בחברת הראל הסך של: 37,948 ₪

ד. ביום 21/02/06 ביקשה וקיבלה המבקשת מבנק לאומי הלוואה ע"ס: 50,000 ₪.

מצ"ב העתקי אישורים על הסכומים הנ"ל מחברת אקסלנס, קופת הגמל "קהל", חברת הראל ואישור על מתן הלוואה מבנק לאומי כנספח ז'.

51. במועד מתן ההענקה או בסמוך מאד אליה הצטבר בחשבונותיה של המשיבה סך כולל של 161,269 ₪.

52. המשיבה תטען כי בקלות יכולה היה לשלם החייב, ששוב חזר כאמור להתגורר באותה תקופה עם המשיבה, את חובותיו אם היה מבקש זאת או שאם היה חשש כלשהו לסכנה לדירת מגוריה. זאת ועוד, אם היו מבקשים החייב והמשיבה להבריח לכאורה את חלקו של החייב, בקלות רבה מאד יכולה הייתה המשיבה לשלם את חובותיו הפעוטים של החייב בתמורה להעברת חלקו של החייב בדירה.

יצוין בהקשר זה כי חובותיו של החייב תלויים ועומדים עוד משנת 1997. ניסיון החיים מלמד שכ- 9 שנים לאחר מכן, בשנת 2006 (מועד ההענקה) הייתה יכולה הייתה המשיבה, אם כוונת הברחה כלשהי הייתה בלבה ובלבו של החייב, להגיע להסדר עם הנושים בסכום פחות הרבה יותר מסך חובותיו בהוצל"פ.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר קריסתו הכלכלית של המבקש ארעה שנים לאחר מועד ההענקה:

53. בפסק דין ליניביקר הנ"ל קבע בית המשפט שיקול רב חשיבות שעה שבא בית המשפט לבחון את כשרות פירעונו של החייב במועד הקובע. שיקול זה הוגדר שם כ "קו ראשית הקריסה" עליו עמד בית המשפט בדברים כדלקמן:

"קו ראשית הקריסה": פרמטר רב חשיבות שני, בעל תפקיד חשוב במאבק בנטלי הראיה, הינו השאלה מתי החלה קריסתו הכלכלית של החייב, אשר הביאה אותו בסופו של יום לכדי פשיטת רגל.

נכון הוא, כי לא תמיד ניתן לשים אצבע מדוייקת על תחילתו של תהליך; לעיתים, עסקינן בהתדרדרות הדרגתית ומתונה, עד כי לא ניתן להצביע בבטחון על המועד או המאורע שפתחוה. במקרים אלו, מטיבם של דברים, לא יהיה ניתן להתחשב בשאלת "קו הפתיחה" של קריסת החייב.

אלא, שקיימים אף מקרים אחרים, ואין הם נדירים כלל ועיקר, בהם ניתן אף ניתן להצביע בבטחון רב יחסית על מאורע אשר פתח את תהליך ההדרדרות; עיתים, עסקינן בקריסה של חברה גדולה עמה עמד החייב בקשרי עסקים. כך למשל הם פני הדברים, כאשר עקב קריסה זו, חוללו שיקים בסכום גבוה אשר נמסרו לחייב, ואי לכך נקלע הלה לקוצר מזומנים שגרם לקריסתו. עיתים, עסקינן בפרוייקט שנטל עסקו של החייב על עצמו, אשר הסתבר כהשקעה בלתי כדאית שהסבה לו הפסדים עצומים, ועיתים עסקינן במאורע חיצוני, אשר הרס (בין אם פיזית או כלכלית) את נכסיו המרכזיים של החייב, מאפס את ערכם לחלוטין או מפחיתם באורח דרסטי.

במקרים אלו, בעיקר כאשר עסקינן בחייב אשר טרם קריסתו נחשב כאמיד ובעל מוניטין, הרי ל"קו ראשית הקריסה" משקל ראייתי עצמאי ניכר (אף כי לא בהכרח מכריע לכשעצמו); זאת, בשל כך כי סביר להניח שטרם מועד זה לא היה החייב שקוע בחובות אשר לא יכול היה לפרעם, ואילו לאחריו מתהפכת ההנחה.

לעניין זה השפעה נוספת וחשובה, בכל האמור בהבאת הראיות במהלך המשפט: אם מביא מקבל ההענקה ראיות לכאורה בדבר מועד ברור בו החלה קריסתו של החייב, כאשר אין מחלוקת כי ההענקה בוצעה זמן רב קודם לכן, הרי שיש לכך משקל ראייתי ניכר לטובתו. במקרה זה, אם בוחר הנאמן לשבת באפס מעשה, ולא לנסות להזים טענה זו בחקירה נגדית או בראיות, הרי שהיא עשויה להתקבל כנכונה על-ידי בית המשפט, ולקבל, במקרים המתאימים, את משקלה הראייתי ההולם. משקל זה עשוי לא פעם לתרום לעמידה בנטל הראיה המוטל על מקבל ההענקה. אם כך קרה, אין לו לנאמן להלין אלא על עצמו בלבד."

54. בעניינינו, לא יכולה להיות מחלוקת כי קו הקריסה של החייב ארע בדצמבר 2010 עת נפתח כנגדו תיק מטעם הזוכה כ.א.ל כרטיסי אשראי לישראל. (להלן: מועד קו הקריסה").

55. כפי שיפורט להלן, לפני מועד קו הקריסה, גלגל החייב בחשבונותיו הפרטיים סכומים שנעו בין עשרות אלפי שקלים למיליוני שקלים. כל זאת במזומן, במניות ובאשראי שהבנקים, כולל שולחו של המנהל המיוחד, העניקו לו בשמחה.

56. להלן יפורטו חשבונותיו של החייב בתקופה שבין מועד ההענקה למועד קו הקריסה:

א. במהלך חודש נובמבר 2009 היו בחשבונותיו של המבקש בבנק איגוד סכומים המגיעים לכדי מיליוני שקלים, פעם בזכות ופעם בחובה. כפי שניתן להיווכח בנק איגוד העניק לחייב אשראי בסכומים של מיליוני שקלים לצורך פעילותו בשוק המניות.

מצ"ב דפי חשבון ופעילות בבנק אגוד משנת 2009 כנספח ח'.

ב. בדצמבר 2009 היו בחשבון החייב בבנק הבינלאומי יתרות ואשראי בגובה 567,502 ₪.

מצ"ב יתרות ופעילות החייב בבנק הבינלאומי כנספח ט'.

ג. במהלך חודשים דצמבר 2009 עד מאי 2010 היו בחשבונותיו של המבקש בבנק מזרחי, שולחו של המנהל המיוחד, יתרות ואשראי בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

מצ"ב דפי חשבון מבנק מזרחי טפחות כנספח י'.

57. המשיבה תטען כי הרי העמלות בלבד שגבו הבנקים על פעילותו של החייב הגיעו, אם לא עלו על חובותיו באותה תקופה. ברור הרי לכל בר דעת כי בקלות רבה יכול היה החייב לשלם את חובותיו שבשלב זה היו תלויים ועומדים כאבן שאין לה הופכין. ואכן, זמן קצר לאחר מכן רוב מוחלט של חובות אלו שולמו והתיקים נסגרו עוד לפני מועד קו הקריסה של החייב. (ראו דוח תיקי ההוצל"פ אשר צורף כנספח ג' לעיל).

58. למרבה האירוניה, גם בנק מזרחי טפחות, שולחו של המנהל המיוחד, העניק לחייב לפני קו הקריסה בשמחה הלוואות ואשראי בסכומים שבקלות היו מכסים את חובותיו של החייב. לראיה, תביעת החוב מצד בנק מזרחי בלבד עולה על חובותיו של החייב במועד ההענקה.

59. המשיבה תטען כי קו הקריסה בעניינו של החייב ברור כשמש, הוא בוודאי לא ארע סביב מועד ההענקה, בשלהי שנת 2006, אלא כ- 5 שנים לאחר מכן, בשנת 2011 שעה שבנק מזרחי וחברת כלל עצרו את האשראי שהעניקו לחייב.

60. חיזוק נוסף לטענת המשיבה בדבר מועד קו הקריסה ניתן ללמוד אף מדוח התיקים המרוכז: במשך 10 שנים, משנת 2000 ועד לשנת 2010 לא נפתח אפילו תיק אחד נוסף כנגד החייב.

61. כמו כן וכעולה מהמקובץ לעיל: בין מועד הענקה עד למועד ראשית קו הקריסה היו בחשבונותיו של החייב סכומים העולים בהרבה מאד מסכום חובותיו ובוודאי שקו הקריסה של החייב ארע שנים רבות לאחר מועד ההענקה.

62. התובעת תטען כי כאמור בפסק דין ליניבקר הנ"ל, קו ראשית הקריסה משקל ראייתי ניכר באשר סביר להניח שטרם מועד זה לא היה החייב בחובות, אשר היוו מוטיבציה כלשהי עבורו להבריח נכסים מנושיו. כמו כן, לנסיבות קו הקריסה ולעובדה כי לא נפתחו תיקים נוספים כנגד החייב עד למועד קו הקריסה משקל ראייתי ניכר לטובתו של החייב והמשיבה התומך בטענתם כי במועד ההענקה יכול היה החייב לעמוד בקלות בתשלום חובותיו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר סוג הנכס שהוענק מטה גם הוא את הכף לטובת הימנעות מביטול ההענקה:

63. המשיבה תטען כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול הענקה עליו להתחשב בכך כי קבלת הבקשה מהווה פגיעה קשה בקניינו של מקבל ההענקה. המדובר בביטול קניינו של אדם שבמקרים רבים קיבל לחזקתו את הנכס לפני שנים רבות ואשר שינה את מצבו על סמך ההענקה ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוא ייפגע אם נכס זה יופקע ממנו. במיוחד שהמדובר בנכס המשמש לו למגורים או לעסק המשמש לפרנסתו.

על "ההתנגשות" שבין זכות הקניין של מקבל ההענקה לבין זכות הקניין של הנושים נסובה החלטתו המנחה של בית המשפט העליון בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (פורסם בנבו). בית המשפט קבע כי במקרים מסוימים אין המדובר בזכויות בעלות עוצמה שווה. אין דינו של נכס שבו החייב עושה שימוש אישי למחייתו, מבחינת מהות הזכות הקניינית ועוצמתה, כדין עוצמת קניינו של נושה בלתי ספציפי אשר מנסה "לדוג" נכסים על מנת להגדיל את הדיבידנד שיקבל לעצמו.

64. בפסק דין ליניבקר הנ"ל ניתן שיקול נוסף שעל בית המשפט לשקול שעה שהוא דן בבקשה לביטול ההענקה, ושיקול זה נוגע לסוג הנכס שהוענק:

עוסקים אנו בשאלה זו בסוג הנכס נשוא ההענקה, וליתר דיוק, בשאלה האם נכס זה הינו מסוג הנכסים אשר אנשים - פרטים סולבנטיים אשר אינם שקועים בקשיים נוטים להעביר לאנשים מסוגו של מקבל ההענקה בדרך שגרה. לשון אחר; מן הראוי לבדוק, במקרים המתאימים, האם להענקת נכס מסוג זה עשויים להמצא טעמים כלכליים, חברתיים או אישיים סבירים, מלבד הרצון למלט את הנכס מנושי החייב. לעניין זה, אין דין מחצית דירת מגורי בת-זוג הנרשמת על שמה, כדין חברה פעילה אותה מנהל החייב בעצמו, אולם רושם את מניותיה מטעמיו הוא על שם ילדו הקטין. אף כי אין ערכה הראייתי של ראיה זו מכריע או מתקרב למשקל הטעמים הקודמים, הרי שמשקל מסוים קיים אף קיים. זאת ועוד; כאשר עסקינן בהענקה שאין בה טעם אובייקטיבי סביר, הרי יש אף יש בכך ראיה כבדת-משקל לחובת מקבלה.

65. בעניינינו אין מחלוקת כי הנכס שהועבר הינו מחצית מדירת המגורים של הצדדים.

66. זאת ועוד, כמפורט בהרחבה לעיל לא היה כל טעם אובייקטיבי סביר להעברת מחצית מנכס ששוויו כ- 2 מיליון ₪ בשנת 2006 על מנת להתחמק מחובות של כ- 65,000 ₪ אשר מעולם לא הייתה כל דחיפות בתשלום חובות אלו ומעולם לא הייתה לחייב או למשיבה כל בעיה כלכלית לשלמם, לא במועד יצירת החובות, לא במועד ההענקה וגם לא שנים לאחר מכן. עובדה היא שאלו שולמו דווקא לפני קריסתו הכלכלית של החייב.

67. אשר על כן, מהנימוקים אשר פורטו לעיל, כל אחד מהם לחוד ובוודאי מהמשקל המצטבר של כולם תטען המשיבה כי היא עמדה בנטל המוטל עליה בדין האזרחי להטות את הכף לטובת דחיית בקשתו של המנהל המיוחד לביטול הענקה שהועברה אליה בפועל לפני יותר מ- 12 שנים.

68. מצ"ב תצהיר המשיבה המוגש בשם החייב ובשמה, בתמיכה לטענותיהם.

69. בית המשפט הנכבד יתבקש לדחות את בקשתו של המנהל המיוחד ולחייבו בהוצאות ריאליות אותן הוציאה המשיבה לרבות שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המנהל המיוחד בהוצאות לדוגמא אשר ישקפו את התנהלותו של המנהל המיוחד אשר אינה עומדת בקנה אחד עם חובות ההגינות המוגברות המוטלות עליו.

 

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ המשיבה והחייב

ערעור על החלטת רשם בטענת פרעתי

4.5 1 1 1 1 1 (8 Votes)

המדובר בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד החייב בשנת 1993 ע"פ פסק דין שניתן ביום 29/04/1992. מסירת האזהרה בוצעה יותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ביום 18/05/10. במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את כל הטענות העובדתיות של מרשינו, קיבלה חלקית את בקשתו בטענת פרעתי וביטלה את כל הריביות בתיק ההוצאה לפועל. ואולם, לדעת מרשנו והמשרד היה על הרשמת לסגור את תיק ההוצאה לפועל לחלוטין, ולפיכך הוגש הערעור לבית משפט השלום.


כתב ערעור - בבקשה בטענת פרעתי

 

המערער, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את ערעורו על החלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה (כב' הרשמת נעמה פרס) בתל אביב בתיק הוצל"פ 01-69604-93-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

מצ"ב העתק ההחלטה נשוא הערעור מיום 06/11/12 כנספח א'
מצ"ב העתק סיכומי המערער כנספח ב'
מצ"ב העתק סיכומי המשיבה כנספח ג'
מצ"ב פרוטוקול חקירתו הנגדית של החייב כנספח ד'
מצ"ב פרוטוקול חקירתו הנגדית של מנהל המשיבה כנספח ה'

מבוא:

1. ערעור זה סובב רובו ככולו על מסקנתו המשפטית של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה באשר, וכפי שיפורט להלן, רוב רובן של טענותיו העובדתיות של המבקש התקבלו. עיקרו, כאמור בהחלטה, הוא הנפקות המשפטית בהשתהות הזוכה במשך 17 שנים בתיק הוצל"פ ללא מסירת אזהרה ויותר מ- 18 שנים ממועד מתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן.

2. ואלו העובדות עליהן אין מחלוקת ו/או נקבעו על ידי ראש ההוצל"פ הנכבדה:

א. אין מחלוקת כי פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן ניתן ביום 29/04/1992.

ב. אין מחלוקת כי שנה וחצי לאחר מכן, ביום 05/08/1993 נפתח תיק ההוצאה לפועל, על פי פסק הדין הנ"ל.

ג. אין מחלוקת כי האזהרה נמסרה לחייב ביום 18/05/10, היינו 17 שנים פחות 3 חודשים לאחר פתיחת התיק.

ד. ראש ההוצאה לפועל קבעה חד משמעית כי המשיבה לא עשתה דבר במשך 17 שנות קיומו של התיק על מנת למסור את האזהרה. בכך דנה כב' ראש ההוצאה לפועל באריכות (ראה עמ' 7 שורה 19 עד הסיפא לעמ' 9 להחלטה).

ה. אין מחלוקת כי המשיבה הוכיחה לרשויות כי החוב אבוד וכי זה שנים רבות החוב אינו מצוי בספריה (ראה עמ' 11 שורה 20 להחלטה).

ו. אין מחלוקת כי חידוש ההליכים כנגד החייב נעשה ללא החלטה מסודרת של המשיבה (חברה בע"מ), ראה פרק "עוללות" מעמ' 13 להחלטה. ואולם ראש ההוצאה לפועל הנכבד הרשתה למשיבה לאשר פעולה זו בדיעבד, וכך היא פעלה בסופו של יום.

ז. אין מחלוקת כי כתובת החייב לאורך כל השנים הייתה ונשארה הכתובת בפסק הדין, אותה כתובת בה נמסרה לבסוף האזהרה בשנת 2010 (עמ' 8 שורה 1 – 5 להחלטה).

ח. נקבע כי מנהל המשיבה בעצמו העיד כי הזוכה לא פעלה בכוונה (להבדיל מרשלנות) לאתר את החייב באשר הוא לא רצה להוציא "כסף טוב על כסף רע". (עמ' 8 שורה 6 – 8 להחלטה).

(במאמר מוסגר ייאמר כי אותו "כסף טוב" מסתכם בסך של פחות מ- 68 ₪ עבור מסירה אישית, באמצעות שליח, לביתו של המערער בכתובת הרשומה על פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן.)

ט. נקבע כי מיד לאחר קריסת "ארדר", החברה שהייתה בבעלותו ובבעלות החייב השני ובסמוך למתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן בתיק, הגיעו השניים להסדרי פשרה עם נושיהם (הוצגו 3 הסכמי פשרה עובר למתן פסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ דנן ו- 3 הסכמים לאחריו) והתנהלות זו אינה תומכת בטענות המשיבה כי היה קושי באיתורו ו/או כי המדובר בחייב המתחמק מנושיו (עמ' 9 שורה 33 – 35 להחלטה).

י. נקבע כי הזוכה לא פעלה באופן סביר לנקיטת פעולות מימוש בתיק ההוצאה לפועל (עמ' 10 שורה 26 להחלטה).

במאמר מוסגר ייטען המערער כי הביטוי "באופן סביר" מיטיב מאד עם המשיבה באשר תיק ההוצאה לפועל אינו מותיר מקום לספק כי המשיבה לא פעלה בתיק כלל וכלל לרבות אי מסירת האזהרה למערער אך למעט 2 בקשות מנהלתיות/טכניות בשנים 1996, 1997 להחזרת התיק למצבת התיקים הפעילים (כאמור להלן, ככל הנראה נוכח התנאי של רשויות המס להוכיח שפעילות הגבייה בתיק הוצל"פ פעיל לא הניבה תוצאות על מנת לקבל החזרי מס).

טענות המערער:

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר נמנעה מלקבוע שיהוי לחובת המשיבה:

3. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפרסה בתמצית ההלכה לעניין שיהוי:

"שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. קיים תנאי חלופי נוסף שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע"

4. המערער ייטען כי דומה שראש ההוצאה לפועל הנכבדה הסכימה לחלוטין עם רוב רובם של טענותיו העובדתיות של המערער כמפורט לעיל, לרבות העובדה ש- "מצבו של המערער הורע עקב השתהות הזוכה בנקיטת הליכי גביה נגדו בתיק ההוצל"פ" (ההדגשה במקור – ראה עמ' 7 שורה 14 להחלטה) אך למרות זאת, ובכל הכבוד, נרתעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה מללכת את אותו"EXTRA MILE" ולקבוע כי אכן, בנסיבות דנן השתהתה המשיבה במימוש זכויותיה, ולכן עתה, 18 שנים לאחר מתן פסק הדין, יש למנוע ממנה להמשיך בהליכים כנגד המערער.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר נמנעה מלקבוע כי בנסיבות המקרה זנחה המשיבה את זכותה להמשיך בהליכים כנגד המערער:

5. בראשית הדברים יטען המערער כי עצם השיהוי של 18 שנים מיום מתן פסק הדין ו- 17 שנים מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ללא כל פעולה, לרבות מסירת האזהרה מלמדים על זניחת זכויותיה של המשיבה כלפי המערער. במהלך חקירתו של מנהל המשיבה התברר כי טענותיה של המשיבה בדבר ניסיונות איתור, חקירות, ועל כך שהמערער ירד למחתרת הן שקריות.

בוודאי ששיהוי זה הופך את נטל הראיה ומטיל על המשיבה את החובה להוכיח כי לא זנחה את זכותה.

6. בתגובתה לבקשת המערער בטענת פרעתי בחרה המשיבה באסטרטגיה לפיה מצד אחד היא טוענת כי היא עשתה כל שביכולתה על מנת לאתר את המערער אך הדבר לא עלה בידה ומצד שני ניסתה להטיל רפש על המערער ולטעון כי המדובר בחייב ש- "ירד למחתרת". גישה זו של המשיבה הודגמה בתגובה שהגישה לבקשת המערער בטענת "פרעתי", תוך שמנהל המשיבה מצהיר כדלקמן:

בסעיף 6 לתצהיר: "החייבים 1 ו- 2 הותירו אחריהם חובות כבדים ונושים רבים ו"ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם"

בסעיף 7: "הזוכה השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלאל ידה על מנת לאתר החייבים אולם כל הניסיונות עלו בתוהו"

בסעיף 8: "במסגרת חקירות שביצעה הזוכה נודע לה, כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובת מגוריהם בתדירות גבוהה, ומגורים אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם...

מצ"ב העתק תגובת הזוכה לבקשת החייב בטענת "פרעתי" ולעיכוב הליכים כנספח ו'.

7. בטענות אלו דנה ראש ההוצאה לפועל הנכבד ודחתה אותם אחת לאחת (ראה עמ' 7 שורה 19 עד עמ' 9 שורה 39) ובכך נשמט הבסיס לטענתה של המשיבה בדבר אי זניחתה את זכויותיה להמשיך בהליכים כנגד המערער – הרי אין טענות אחרות בעניין זה.

8. זאת ועוד, אכן אין בהכרזת חוב כחוב אבוד כוויתור על החוב, ואולם זאת וכאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבד, "כל עוד הזוכה עודנו פועל לשם גבייתו". ניתן ללמוד מהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי הכרזת החוב כחוב אבוד הייתה לפני שנים (המשיבה נמנעה מלציין בדיוק מתי) וברור שהכרזה זו נעשתה בסמוך להפסקת פעילותה היצרנית של המשיבה בשנת 1997 (ראה עמ' 3 שורה 3 – 6 להחלטה).

מאחר שהכרזת החוב כאבוד הייתה סמוך לשנת 1997 אין זה מפתיע שזה בדיוק מרחב הזמן בו בוצעה הפעולה האחרונה של המשיבה להחזרת התיק למצבת התיקים בלשכת ההוצאה לפועל – ככל הנראה על מנת לעמוד בהוראת מע"מ "חובות אבודים" – הוראת פרשנות מס' 1/2000 בה נדרשה החברה המשיבה להראות תיק הוצאה לפועל פעיל (ראה ציטוט ההוראה בסעיף 16 לסיכומי המערער).

טעתה ראש ההוצאה לפועל כאשר קבעה כי שינוי מצבו לרעה של המבקש נגרם רק נוכח תפיחת החוב לממדים אסטרונומיים (כלשונה):

9. אכן קבעה ראש ההוצאה לפועל מפורשות כי:

"מוכנה אני להניח לטובת החייב כי התמלא בנסיבות המקרה דנן התנאי השני לביסוס טענת שיהוי ולפיו, מצבו הורע עקב השתהות הזוכה בנקיטת הליכי גביה נגדו בתיק ההוצל"פ" (עמ' 7 שורה 14 להחלטה, ההדגשה במקור).

בשורות שלאחר האמירה הנ"ל נראה שקביעתה זו מיוחסת רק לטענת המערער כי חובו תפח לממדים אסטרונומיים (כלשונה).

10. ראשית ייטען המערער כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שלמרות שקבעה מפורשות כי התקיים התנאי לביסוס טענת שיהוי נמנעה מלממש מסקנה זו ולקבוע כי המשיבה אכן השתהתה במימוש זכויותיה כלפי המערער, על כל המשתמע מכך.

11. עוד ייטען המערער כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שנמנעה מלהתייחס ולתת משקל לנזקים האדירים הנוספים שנגרמו למערער כפי שפורט בסיכומיו של המערער ואשר מפאת חשיבות הדברים יובאו גם להלן:

הנזק השני : בתיק דנן נתבעים נוספים, האחד הוא מר שחם יחיאל, שותפו של המערער בחייבת השלישית בתיק - חברת ארדר, גלריית רהיטים בע"מ אשר סמוך למתן פסק הדין פורקה. המערער הוכיח באמצעות מסמכים (אותם קיבלה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה) כי במהלך התקופה שלאחר פירוקה של חברת ארדר פעלו יחד המבקש ומר שחם יחיאל לסלק את כל חובותיהם האישיים מול נושי החברה (המערער צירף 6 הסכמי פשרה עם הנושים)

למרבה הצער, וככל הידוע למבקש, במהלך 17 השנים שחלפו, התדרדר מצבו הנפשי והכלכלי של מר יחיאל שחם. הוא התמכר בשנים האחרונות לסמים, בילה בבית הכלא תקופה לא קצרה. אם לא די בכך, מצבו הכלכלי של המערער התדרדר גם הוא בשנים האחרונות שלאחר גירושיו והוא נאלץ לעבור לגור בבית אמו.

ברור כי לו הייתה פועלת המשיבה לגביית פסק הדין בתוך זמן סביר לאחר מתן פסק הדין, או לכל הפחות להבהיר למערער ושותפו כי היא עומדת על חובה, המערער לא היה עומד מול החוב לבד והיה בידיו לפעול בשיתוף פעולה עם מר יחיאל על מנת לנסות ולהגיע להסדר כלשהו שיסלק גם את החוב בתיק דנן, כפי שעשו עם כל נושיהם בסמוך לאחר פירוקה של חברת ארדר. אין ספק כי לו הייתה דואגת המשיבה לפעול תוך זמן סביר, או לכל הפחות הייתה דואגת למסור למערער והחייב השני בתיק את אזהרת ההוצאה לפועל הם היו ללא ספק מגיעים להסדר עמה, יחד, כפי שהגיעו עם כל נושיהם דאז.

הנזק השלישי: כאשר התמוטטה חברת ארדר והנושים התדפקו על דלתו של המערער, הייתה באמתחתו ובאמתחת שותפו (החייב השני בתיק דנן) נימוק כבד משקל כלפי נושיהם - עצם כמות הנושים וגובה החובות שרבצו על החברה, ועליהם אישית יכולים היו לדרדרם למצב של חדלות פירעון, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, וכפי שאכן עשו, הגיעו המבקש ושותפו להסדרי חוב נוחים בהם הם יכלו לעמוד. לנושים היה ברור כי למרות שהמערער ושותפו אינם רוצים לעשות זאת ויעשו כל דבר על מנת להימנע מכך תמיד פתוחה בפניהם האפשרות של חדלות פירעון. משום כך העדיפו הנושים להגיע להסדר עמם ולהימנע מלדחוק אותם, ולא להשאיר בידיהם ברירה, אלא להכריז על פשיטת רגל.

להזכיר, כאמור בחקירתו של המערער חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪ (נכון למועד עריכת הסדרי החוב עם שאר נושיה של החברה), ברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובה הוא היה מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

הנזק הרביעי: 18 שנים הם תקופת זמן לא מעטה בחייו של אדם, במהלך השנים שלאחר נפילת החברה שלו בנה לו המערער חיים פשוטים וצנועים (ראה בקשתו לפטור מחובת הפקדת ערבון). הוא נמנע מלהיכנס להרפתקאות עסקיות נוספות, נמנע מלהיכנס לחובות מיותרים, וחי את חייו בשקט ובשלווה ביודעו שהכנסתו תספיק לקיים את עצמו ולשלם את מזונות בתו. כעת 18 שנה לאחר שסילק את חובותיו, וכרעם ביום בהיר, זועזע עולמו בדרישה לתשלום קרוב למיליון ₪.

אין זה צודק ואין זה ראוי לאפשר למשיבה, לאחר שלא עשתה דבר – אפילו להודיע למערער על עמידתה על חובו במשך יותר מ- 18 שנים לדרוש כעת סכום זה, בשיקול הנזק שייגרם לצדדים בנסיבות ברור כי נזקו של המבקש בנסיבות גדול לאין שיעור מנזקה של המשיבה שממילא ראתה לנכון שלא לדרוש סכום זה שנים, מחקה חוב זה מספריה ובנוסף נהנתה מהחזר המס על חוב זה לפני זמן רב.

על האינטרס בוודאות וביציבות, המצדיק כי האדם יוכל לכלכל את צעדיו בהסתמך על ההנחה כי בידו התמונה המלאה, ככל הניתן, של מצבו הכלכלי, ראה רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (2010) (פורסם בנבו)

הנזק החמישי: בתאריך 02/05/1991 ניתן צו פירוק כנגד חברת ארדר רהיטים – היא החייבת 3 בתיק שבכותרת. בידי המשיבה היה פסק דין כנגד חברת ארדר כבר מיום 28/08/89, הרבה לפני צו כינוס הנכסים של החברה. למרות זאת, מעולם לא פעלה המבקשת כנגד החברה מעבר להסדר שהגיעה שעל פיו קיבלה 100,000 ₪ מתוך סך של 107,000 ₪ שהיה הסכום הכולל של תביעתה (ללא ריבית).

ייתרה מזאת, פסק הדין החלקי ניתן בהסכמתם של המבקש ושותפו על מנת שהמשיבה תעשה ככל שביכולתה לממש את נכסיה של חברת ארדר ולקבל לידיה את מלוא החוב. ייתכן ולו הייתה התובעת פועלת בזמן כנגד הנתבעת, לרבות עיקולים זמניים או הגשת תביעת חוב לכונס הנכסים של החברה היא הייתה מקבלת, אם לא את כל ייתרת החוב אז לפחות חלק גדול הרבה יותר מזה שקיבלה ובכך היה קטן בהרבה חובו של המערער כלפיה אז.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבד כאשר לא ייחסה חוסר תום לב להתנהלותה של התובעת בתיק דנן:

12. המערער ייטען כי טעה בית המשפט שלא התייחס כלל לחוסר תום ליבה של המשיבה שעה שמהחלטתה זועקת העובדה שהמשיבה, באמצעות מנהלה, לא אמרה אמת. מחקירתו של מנהל המשיבה ומהחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה עולה בבירור כי המשיבה לא אמרה אמת כאשר טענה כי במהלך השנים היא "השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלאל ידה על מנת לאתר את החייבים" (סעיף 7 לתצהיר מנהל המשיבה), מנהל המשיבה לא אמר אמת כאשר הצהיר כי "החייבים 1 – 2 הותירו אחריה חובות כבדים ונושים רבים ו"ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם" (סעיף 6 לתצהיר מנהל המשיבה) ולבסוף, המשיבה לא אמרה אמת כאשר הצהירה, באמצעות מנהלה כי "במסגרת חקירות שביצעה הזוכה נודע לה, כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובת מגוריהם בתדירות גבוהה, ומגורים אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם" (סעיף 8 לתצהיר מנהל המשיבה).

13. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפסק בעניין שינוי מצבו של נתבע לרעה:

"התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר של טענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע לנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם (ע"א 5634/90 הנ"ל [19], בעמ' 852; ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן [21], בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה [22], בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי [23], בעמ' 716-715).

יש המדגישים את הקשר בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג שהוא פן של תורת תום-הלב השזורה בכללי המשפט האזרחי. ההשתק מכוח מצג מונע מאדם להתכחש למצג שהציג בפני אחר מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום-לב ושינה את מצבו לרעה, וכך, אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי, וכך "ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 הנ"ל [2], בעמ' 286; רע"א 4928/92 הנ"ל [11], בעמ' 101-100; פרשת מזאריב [1], בפיסקאות 15-13)." (שם בעמ' 446) (ההדגשות אינן במקור).

14. בע"א 2836/03 (ת"א) עיריית תל אביב נ' מור תמר (המאגר המשפטי נבו) סיכמה כב' השופטת יהודית שטופמן את ההלכה בעניין חובותיו של הזוכה בניהול תיק ההוצאה לפועל שנפתח לבקשתו, והדברים מדברים בעד עצמם גם בענייננו:

פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.

הזדמן לי לומר בענין זה, בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (ל"פ, ניתן ביום 10.1.2006):

"...ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.

תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.

אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך ייעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.

וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל. (ההדגשות אינן במקור)

15. על חובת תום הלב ע"פ סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 כמו גם בהליכים של מימוש פסק דין מכוח סעיפים 81 לחוק ההוצאה לפועל או סעיף 18 לחוק המשכון התשכ"ז – 1967 והחלתם על הליכי ההוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין ראה ע"א (חי') 151/87 חברת גוש 10878 בע"מ נ' מבני פלס בע"מ (פ"מ תשמ"ח(ב) 79) וע"א (חי') 267/96 בסול נ' מנצור בע"מ (דינים מחוזי, כרך כו(8) 55)).

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שלא הפכה את נטל הראיה לסתור על כתפיה של המשיבה:

16. המערער ייטען בכל הכבוד כי דומה ששורש הטעות של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה טמון בע' 10 שורה 29-31 להחלטה:

"החייב לא השכיל להראות כי התקיים בענייננו התנאי הפסיקתי הראשון המבסס שיהוי, ולפיו השתהות הזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ מלמדת על ויתורה לאכוף את פסק הדין במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית" (ההדגשה ברישא אינה במקור)

עולה, כי למרות שאין מחלוקת שהמשיבה לא עשתה דבר בתיק ההוצאה לפועל במשך 17 שנים, ולמרות שראש ההוצאה לפועל הנכבדה דחתה באופן גורף את כל "תירוציה" המופרכים של המשיבה בדבר הנימוקים לאותו שיהוי נמנעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה להפוך את נטל הראיה כנדרש.

17. ההלכה בעניין העברת נטל הראיה לסתור על כתפי הזוכה נקבעה ב- המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603 ועל אדניה התבססה פסיקתו של בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת יהודית שטופמן בע"א 3393/05 יובל אברהם נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו):

"...מושכלות ראשונים, כי בנסיבות בהן השתהה זוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, בלא שניתן לכך הסבר ראוי, עשויה עובדה זו, להעביר על שכמו את הנטל המשני, של חובת הבאת ראיות לסתור.

בעניין זה נקבע, כי השפעתו של עיכוב בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, יכולה להתפשט גם על העברת הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב, כי הופטר מחיובו; בנסיבות בהן השתהה בזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, במשך פרק זמן ממושך, מבלי שניתן הסבר ראוי לכך (כב' השופט ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה שישית, עמ' 189; ע"א (ת"א) 1277/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פלג יעל, פדאור (לא פורסם) 03 (4) 151).

הלכה זו, אשר אדניה מבוססים על פסיקת בית המשפט העליון בענין המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603, ראויה ונכונה גם לענייננו.

דברים דומים נפסקו גם ברעא 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008) (פורסם בנבו) נפסק:

"בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)."

18. המערער ייטען כי לו הייתה הופכת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את נטל הראיה, כפי שמורה הפסיקה בהליכים כגון דנן, הייתה בוודאי מגיעה למסקנה לפיה המשיבה הייתה זו אשר לא השכילה להראות מדוע לא ייקבע כנגדה כי היא השתהתה בהליכים כנגד המערער. שבעתיים נכונים הדברים שעה שבאופן גורף וחד משמעי דחתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את כל טענותיה של המשיבה שיכולים היו להוות הסבר להשתהותה הקיצונית במשך כל אותן שנים.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר קבעה כי למרות מסקנותיה העובדתיות, אין בכך כדי ללמד על ויתור מפורש ו/או משתמע על זכויותיה של הזוכה:

19. למרות כל קביעותיה העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה, אשר פורטו בהרחבה לעיל, ולמרות היפוך נטל ההוכחה להראות שהמשיבה לא זנחה את זכותה לפעול כנגד המערער, בו נכשלה המשיבה – כאמור בהחלטה. נקבע בהחלטה כי:

"לטעמי, החייב לא השכיל להראות קיומו של מצג ברור מצד הזוכה אודות ויתור או מחילה מצידה על זכותה לאכוף את פסק הדין" (עמ' 11 שורה 22 להחלטה)

20. מנמקת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את מסקנתה בשלושה:

ראשית: העובדה שהמשיבה פנתה למזכירות פעמיים בשנת 1996 ו- 1997 לשם החזרת התיק למצבת התיקים הפעילים בלשכת ההוצאה לפועל.

במילים אחרות, לשיטתה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה הימנעות מלפעול בתיק במשך 13 שנה, ולא 17 שנה (כאשר יש להזכיר אין כל פעולה בין השנים 1993 – 1997 והפעילויות ב-1996, 1997 הן מנהלתיות גרידא) עושה את כל ההבדל, ובעקבותיה הטתה את החלטתה לטובת המשיבה. בכל הכבוד, נימוק זה אינו יכול לעמוד.

שנית: מחיקת החוב מספריה של המשיבה והכרזתו כחוב אבוד "אין בה מחילה על החוב כל עוד הזוכה עודנו פועל לשם גבייתו" (עמ' 11 שורה 32).

ואולם – משנת 1997, עת אין מחלוקת כי המשיבה הפסיקה את פעילותה היצרנית ועד לשנת 2010 עת מסרה סוף סוף המשיבה את אזהרת ההוצאה לפועל למערער – אין מחלוקת כי לא פעלה המשיבה לגביית החוב.

שוב, בכל הכבוד הראוי, דומה שראש ההוצאה לפועל הנכבדה סותרת את עצמה בהחלטה זו: אם החליטה קודם לכן שהמשיבה לא עשתה דבר לגביית החוב במשך 17 שנים, הייתה אמורה החלטה זו לחזק השערה כי מחיקת החוב מספריה דווקא כן מלמדת על ויתור או מחילה מצידה על זכותה לאכוף את פסק הדין. בכל מקרה, וגם כאן הנטל הוא דווקא על כתפיה של המשיבה ולא על כתפיו של המערער.

שלישית: זוקפת המשיבה את אי העדת עו"ד אולמרט לחובת המערער. מוסיפה וקובעת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי עו"ד אולמרט, אשר ייצג את המערער לפני 19 שנים הוא דמות מרכזית בפרשיה וכי עדותו "הייתה יכול לתרום תרומה מכרעת לחשיפת האמת ולהבהרת העובדות שבמחלוקת". (עמ' 12 שורה 1 – 11 להחלטה)

שוב ובכל הכבוד חייבת להישאל השאלה האם אמנם כך הם פני הדברים? כאמור בהחלטה, עדותו של עו"ד אולמרט נחוצה הייתה לחזק את טענתו של המערער בדבר העובדה כי לאחר מתן פסק הדין הוא הבין מעו"ד אולמרט כי המשיבה ויתרה על גביית החוב הפסוק (ראה בעמ' 12 שורה 1 – 2 להחלטה). נניח לרגע לרעתו של המערער ולטובת המשיבה שלא רק שעו"ד אולמרט לא אמר לו את הדברים הנ"ל אלא שעו"ד אולמרט אמר לו בדיוק ההיפך – נניח שלאחר מתן פסק הדין אמר לו עו"ד אולמרט שהמשיבה מתעקשת על גביית כל שקל ושקל מפסק הדין שקיבלה כנגדו והיא תילחם על כך עם כל יועציה המשפטיים ותשקיע את כל הונה ברדיפתו.

מה משמעות הדברים לאחר שנתיים לאחר מתן פסק הדין שאין מחלוקת כי עו"ד אולמרט אפילו לא קיבל מכתב אחד מהמשיבה? מה המשמעות של הדברים לאחר 5 שנים, שלא נמסרה אזהרה ולא בוצעה כל פעולה בתיק? מה משמעות הדברים בחלוף 10 שנים ממועד פסק הדין, בחלוף 18 שנים ממועד פסק הדין? התשובה לכך היא כי בין כך ובין אם אחרת, נוכח התנהלותה של המשיבה ממילא רשאי היה להניח המערער ששנים כה רבות מבלי לפעול בתיק משמעותם כי המשיבה לא תרדוף אותו יותר, בוודאי לא אחרי 18 שנים.

אשר על כן ייטען המערער כי גם נימוק זה, בנסיבות התיק דנן, לא יכול להוות בסיס יציב והחלטה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה.

21. הנה כי כן ייטען המערער בכל הכבוד כי נימוקיה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה לדחיית טענתו של המערער כי המשיבה השתהתה במימוש זכויותיה כלפיו אינם יכולים לעמוד.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שנתנה למשיבה אפשרות לתקן בדיעבד את תביעתה ולהציג בדיעבד החלטה מסודרת בדבר החלטה לפתוח בהליכים כנגד המערער

22. המערער ייטען כי למרות טענותיו של נציג המשיבה התברר, בניגוד לעדותו ותצהיריו כי הוא החל בהליך כנגד המבקש על דעת עצמו, ולא על ידי החלטה מסודרת של המשיבה.

23. המערער ייטען כי הדברים מחזקים שבעתיים את טענותיו כי המשיבה, אשר מחקה את החוב מספריה, מחלה על חובה.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבד שעה שלא הורתה על סגירת התיק מהנימוקים של מדיניות משפטית וציבורית:

24. המערער ייטען כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לסילוק תביעה מחמת שיהוי ישקול בית המשפט בין השאר גם שיקולים של מדיניות ציבורית (ראה ע"א 442/83 קם נ' קם הנ"ל)

25. המערער ייטען כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שלא ראתה לנכון לסגור את התיק דנן גם נוכח המדיניות של הקלת העומס בבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל והטלת חובה על בעל דין לפעול לשם מיצוי ההליכים כנגד בעל דינו.

26. מדיניות זו השתרשה לאחרונה בהליכי ההוצאה לפועל והיא אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מתן גושפנקא למשיבה "לישון" על זכויותיה במשך 17 שנים ויותר ואז, כאילו לא קרה כלום, להואיל לבסוף ולבצע את הפעולה המינימאלית של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחייב אחד בתיק.

27. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור ולקבוע כי נוכח שיהוי ו- "תנומה על זכות" לאורך תקופה של 17 שנים, בנסיבות התיק דנן, יימנע בית המשפט מלהעניק למשיבה סעד כנגד המערער. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה להשיב למערער כל סכום שקיבלה לידה לאחר החלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה ולחייבה בהוצאותיו של המערער לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המערער

סיכומים בבקשה בטענת פרעתי

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

המדובר בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד החייב בשנת 1993 ע"פ פסק דין שניתן ביום 29/04/1992. מסירת האזהרה בוצעה יותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ביום 18/05/10. במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, מהתנהלותה של המשיבה עולה תמונה ברורה של ויתור ומחילה של המשיבה על ביצוע פסק הדין, כמו כן ונוכח התנהלותה של המשיבה שונה מצבו של המבקש לרעה גם בעקבות חוסר תום ליבה של המשיבה.


סיכומים - בקשה בטענת פרעתי

 

בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבד מיום 19/07/11 מתכבד המבקש, באמצעות ב"כ, להגיש את סיכומיו בבקשתו בטענת פרעתי שהגיש.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 29/04/1992 ניתן כנגד המבקש פסק דין שבסיפא לו (סעיף 6) נקבע כדלקמן:

"... אני מחייבת את הנתבעים 5 ו- 6, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 107,507 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10/02/1988 עד יום מתן פסק הדין, בניכוי הסכומים ששולמו בפועל לתובעת ע"י נתבעים מס' 2-4 בסכום כולל של 100,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית חוקית מתאריך 18/11/90 ועד יום מתן פסק הדין. ליתרת הסכום, לאחר הניכוי כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

כמו כן חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

2. תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד המבקש ביום 05/08/1993.

3. מסירת האזהרה בוצעה לחייב ביום 18/05/2010, היינו 17 שנים פחות 3 חודשים מהיום שנפתח תיק ההוצאה לפועל ויותר מ- 18 שנים לאחר פסק הדין.

4. במשך כל 18 השנים שעברו מיום מתן פסק הדין מעולם לא פנתה אליו המשיבה בדרישה כלשהי כי ישלם את חובו, לא בעל פה ולא בכתב - שהרי המשיבה בעצמה טוענת בסעיף 10 ו- 11 לתגובתה לבקשת החייב כי "לא ניתן היה לאתרם" וכי ניסיונות האיתור "עלו בתוהו".

5. בתיק דנן לא מעודכנת כלל תעודת הזהות של המבקש. כמו כן עדיין לא מסרה המבקשת את אזהרת ההוצאה לפועל לחייב הראשון בתיק, מר שחם יחיאל.

6. מעדותו של דוד קרמרמן מנכ"ל המשיבה עולה כי בספרי החברה החוב נמחק (עמ' 6 לפרוטוקול). בחקירתו הוא לא ידע לומר מתי נמחק החוב מספריה של החברה ונמנע מלהביא כל אישור על כך.

7. עו"ד ובר, ב"כ המשיבה בהליכים אלו, היה עורך הדין אשר פעל בשם המשיבה בתיק ההוצאה לפועל דנן.

המבקש הראה כי יש לדחות את הבקשה לביצוע פסק דין מחמת שיהוי ניכר:

8. לא אחת נקבע בפסיקה כי אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר, ובנסיבות שניתן להבין מהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, יכולה לעמוד לזכותו של הנתבע טענת שיהוי כאמור דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (פורסם בנבו):

"ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (שם בעמ' 286)

9. ככלל, ניתן לומר כי שיהוי, שלא מגיע לכדי התיישנות, נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט, או בהפעלת הליכי בית המשפט, משום שימוש לא ראוי בזכות משפטית ופגיעה בציפייה הלגיטימית של בעל דין שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של הליכי בית המשפט (ראה: רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד (פורסם בנבו)).

10. על מנת שיקבל בית המשפט את טענת השיהוי נבדקים שני תנאים: האחד – שהתובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, השני הוא שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. בפסקי דין אחרים נוסף אף תנאי חלופי שלישי והוא שינוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע (ראה ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי (פורסם בנבו) , בעמ' 53; ע"א 410/87 עיזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר (פורסם בנבו), בעמ' 756-755).

11. בע"א 2576/03 וינברג ואח' נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו) דנה כבוד השופטת ע. ארבל בסוגיית השיהוי:

"חסימת תביעתו של אדם מחמת שיהוי הינה צעד דרסטי: "קבלת טענת שיהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת וחוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445 (2003), להלן: עניין תלמוד תורה).

שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד(5) 252, 280 (2000), להלן: עניין בית טלטש; ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא(5) 625, 635 (1997) וההפניות שם, להלן: עניין חיים). היו שמנו תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום-לבו של התובע (עניין תלמוד תורה, בעמ' 446 וההפניות שם). מכל מקום, גם בהתקיימם של תנאים אלו, לבית המשפט שיקול-דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו.

במסגרת זאת, שוקל בית המשפט, על דרך של איזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה, אותם מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי (שם, בעמ' 447-448).

לאור ההשלכות הקשות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף אך מן הטעם של שיהוי בהגשתה, מקובל לומר כי זהו אמצעי שראוי להפעילו בנסיבות חריגות בלבד, ובפרט ככל שהזכות הנתבעת היא בעלת משקל רב יותר (ראו לדוגמה: שם, בעמ' 445, 447-448). במיוחד נכונים הדברים מקום בו בגין השיהוי האמור מתבקש בית המשפט להימנע מלהכיר בזכותו הקניינית של אדם, שאז שיקול-הדעת האמור מופעל אף ביתר צמצום (עניין חיים, שם; עניין חוות מקורה, בעמ' 10; לדעות שונות בסוגיה זו ראו: עניין בית טלטש, בעמ' 280-281 (השופט קדמי), בעמ' 281-283 (השופט מצא) ובעמ' 286-288 (השופטת דורנר))".

בשים לב לעובדה שהתביעה שם עסקה בזכויות קנייניות, נמנעה כבוד השופטת ארבל לקבוע כי יש לדחות את התביעה על הסף. בענייננו כידוע לא מדובר בזכויות קנייניות.

12. המבקש ייטען כי חוסר המעש של המשיבה הינו חריף במיוחד. בית המשפט קבע לא פעם כי זכות שלא נעשה בה שימוש, יכול הדבר להביא לביטולה. ראה בג"צ 10784/02 קרן קיימת לישראל נ' אתרים בחוף ת"א חברה לפתוח אתרי תיירות בת"א-יפו, פ"ד נח(3), 757, שם בוטלה זכות ההפקעה מקום שהיה שיהוי בביטולה, ראה ע"א 9318/03 יצחק שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ (פורסם בנבו), שם בוטלה הזכות לבוררות כדברי השופט רובינשטיין:

"העקרון לפיו לחוסר מעש יש תוצאות משפטיות, ניתן ללמדו בהיקש - אף כי לא מלא - מהסדרים דיוניים אחרים. לחוסר מעש, גם בבתי המשפט, השלכות דיוניות (ס' 88 לחוק בתי המשפט: "רשם רשאי, על פי בקשה או ביוזמתו להורות, בהתאם לתקנות סדר הדין, שתובענה או ערעור יימחקו מחמת חוסר מעש". כך גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 156), ובתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (תקנה 48), וכן בתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (תקנה 54ב)). אמנם תוצאתה של מחיקה אינה זהה לביטול בהקשר דנן, אך הצד השווה הוא בקיומן של ההשלכות המשפטיות למחדל. (שם, בפסקא 6 לפסק הדין).

אמנם אין "לפתוח" פסק דין כדבר שבשגרה, אולם הדבר ייעשה מקום שאכיפת פסק הדין הפכה, עם שינוי נסיבות לבלתי צודקת לחלוטין כאמור בע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767):

"מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין."

זאת ועוד, חלוף השנים הרבות, יכול להטות את כף המאזניים לעברו של הנתבע ולחסום את המשך ההליכים כנגדו (ראו פס"ד שובל הנ"ל; בג"צ 6163/03 לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו) וראה גם ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין, פ"ד כח(2) 309).

13. יוזכרו גם דברי כבוד השופט לנדוי בע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין (פורסם בנבו):

"....לדעתי די גם בשיהוי, כאשר הוא עומד בפני עצמו כגורם אובייקטיבי, כדי למנוע את גביית יתרת חובו של אלברט באמצעות יפויי-הכוח הבלתי-חוזרים הנמצאים בידיו." (שם בעמ' 339)

ובהמשך:

"אין כללים נוקשים ביחס לשיהוי שיש בו כדי למנוע הגשת תביעה או הפעלה אחרת של זכות, אלא השאלה היא תמיד אם לפי נסיבות העניין מן הצדק הוא לדרוש את מימוש הזכות למרות הזמן שחלף" (שם בעמ' 340)

הוכח כי המבקשת מחלה / ויתרה על החוב לפני שנים רבות:

14. המבקש טוען כי המשיבה ויתרה / מחלה על החוב וכי כך נאמר לו על ידי בא כוחו עו"ד אולמרט. מבחינתו של המבקש, קיבלה התובעת את מרבית הסכום בפסק הדין מהתעשייה הצבאית ועצם העובדה שהתובעת לא פנתה אליו או אל בא כוחו במכתב או בטלפון בדרישה לתשלום פסק הדין, בסמוך או שנים לאחר מתן פסק הדין, רק אישרה בליבו את הדברים, כמו כן מבירור שנערך עם עורך דינו עולה כי התיק שהיה אצל בא כוחו בוער לפני שנים (ראה עמ' 3 סיפא – 4 סיפא לחקירתו הנגדית).

15. ויודגשו הדברים – עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ואף לאחריו לא הוציאה המשיבה ולו מכתב אחד אל המבקש בדרישה לתשלום ייתרת פסק הדין, המשיבה אף לא טענה כי ניסתה להתקשר אליו או אל בא כוחו. גם אם נקבל את טענתה המופרכת והמצוצה מן האצבע של המשיבה בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" לכאורה: יש לשאול מדוע לא פנתה המשיבה אל בא כוחו ?!? ולו במכתב לאקוני שמציין כי עקב זכייתה של המשיבה בדין היא דורשת את ייתרת התשלום שלא שולם לה ע"י התעשייה הצבאית. מכתב או אפילו שיחת טלפון כזו אל בא כוחו לא בוצעה, ואף לא נטען ע"י המשיבה כי נעשתה פנייה כזו.

16. למרות טענותיה המופרכות של המשיבה בדבר "ניסיונות איתור כביכול" דומה שלא יכולה להיות מחלוקת כי המשיבה לא עשתה דבר במשך ה- 17 שנים מיום פתיחת התיק ועד היום על מנת לבצע את פסק הדין. לעומת זאת: המבקשת מודה (באמצעות מנהלה) כי החוב נמחק מספריה והיא הכריזה עליו כחוב אבוד. אכן, בעובדה זו בלבד אין להראות כי החוב נמחל ואולם אם נצרף לעובדה זו את העובדה שלא ננקטה כל פעולה במשך 17 השנים האחרונות ואף מעולם לא נשלח מכתב או בוצעה שיחת טלפון עם ב"כ המבקש – המסקנה המתבקשת היא כי המבקשת מחלה על החוב לפני שנים ופתחה את תיק ההוצאה לפועל אך ורק על מנת לחזק את טענתה מול רשויות המס כי החוב של חברת ארדר והמבקש הינו חוב אבוד, על מנת לקבל את זיכוי המס. לא-בכדי ארדר רשומה כחייבת בשעה שהיא נמחקה ב-13/11/91, כשנתיים לפני פתיחת התיק. לעניין זה ראה פרסום הוראת מע"מ "חובות אבודים" – הוראת פרשנות מספר 1/2000:

1. ה. לעניין "חוב אבוד" – חוב אבוד לגביו הוכח להנחת דעתו של המנהל שלא ניתן לגבותו (הדגשה במקור) ובלבד שהוא אחד מאלה: 1. חוב לעוסק של חייב (הקונה ) שננקטו כנגדו הליכי פירוק או פשיטת רגל לפי העניין. 2. חוב לעוסק שננקטו לגביו הליכי הוצל"פ.... יובהר בזאת כדלקמן: א. הודעת החייב כי לא יוכל לשלם את חובו אין די בה כדי לראות בחוב כאבוד. ב. במקרים בהם ננקטו נגד החייב (הקונה) הליכי פירוק או פשיטת רגל, יוכר החוב כאבוד, במועד אישור המפרק או הנאמן... ג. במקרים בהם ננקטו נגד החייב (הקונה) הליכי הוצל"פ, יוכר החוב כאבוד רק אם יוכח שלמרות ההליך המשפטי בו נתבע החוב, פעילות הגבייה והוצל"פ לא הניבה תוצאות...

17. ואולם, לאחר שנאמרו כל הדברים הנ"ל ברור כי החיזוק העיקרי, ושאינו ניתן לערעור הוא כי המשיבה לא פעלה בתיק 17 שנים. טוענת המשיבה, על מנת להראות בדיעבד כי היא לא מחלה על החוב, שבמשך השנים היא עשתה כל שביכולתה על מנת לאתר את החייב ואולם במהלך הדיון הוכח מעבר לכל ספק: במשך 17 שנים המבקשת לא עשתה דבר על מנת לאתר או לפעול בצורה כלשהי כנגד המבקש !

18. בסיכומם של דברים המבקש הביא בפני בית המשפט נימוקים משכנעים, מעבר לדרוש במשפט האזרחי, על מנת לחזק את טענתו כי אכן – המשיבה מחלה על החוב לפני שנים רבות:

א. עצם חלוף התקופה של 17 שנים ללא כל פניה אל המבקש מלמדת כאלף עדים אל מחילתה של המשיבה על חובו של המבקש.

ב. למרות טענותיה, חלפו 17 שנים מבלי שהמשיבה נקטה ולו פעולה אחת בתיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש.

ג. למרות טענותיה, חלפו 17 שנים מבלי שהמשיבה ניסתה אפילו לאתר את המבקש. כל טענותיה של המשיבה בעניין חקירות שביצעה, כספים שהוציאה ואיתורים שכביכול ביצעה התמוטטו כמגדל קלפים.

ד. המשיבה מעולם לא שלחה מכתב או יצרה קשר עם ב"כ המבקש, עו"ד אולמרט, בדרישה לקבל לידיה את ייתרת הסכום שנותר. המשיבה לא שלחה ולו מכתב אחד לכתובתו הרשומה של המבקש (הכתובת הרשומה על הבקשה לביצוע פסק דין) או אל בא כוחו בדרישה לתשלום החוב.

ה. המשיבה מחקה את החוב מספריה – מנכ"ל המשיבה הודה בזאת בחקירתו ולמרות ניסיונות התחמקותו מהשאלה מתי נמחק החוב – ברור שהוא נמחק הרבה לפני שהחברה חדלה בפעילותה (בשנת 1997 כאמור בעדותו של מנכ"ל המשיבה). מה הטעם להכריז על חוב כחוב אבוד כאשר לחברה אין פעילות כלל ולזיכוי המס לא יהיה כל שימוש ?!

ו. כאמור בחקירתו של המבקש חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪. ברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובו הוא היא מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

הוכח כי המשיבה לא עשתה דבר על מנת לאתר את החייב במשך 17 שנים:

19. המשיבה, מודעת הייתה היטב לעובדה כי היעדר פעולה של יותר מ- 17 שנים מהווה בסיס יציב מאין כמוהו לטענת המבקש בדבר מחילתה על חובו ולכן, מאחר והיא אף לא מסרה את האזהרה בתיק דנן, התמקדו טענותיה בניסיונות (עלובים ומופרכים ככל שיהיו) להראות כי היא ניסתה לאתר את המבקש מצד אחד, ובניסיונות להכפיש את המבקש מצד שני.

20. בסופו של יום הציגה המשיבה שני מסמכים, אשר למרבה האירוניה רק מחזקים את טענותיו של המבקש. האחד, מיום 06/03/94 בו דובר רק על שחם יחיאל – לא המבקש. השני, מיום 29/12/09, ("רק" 16 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ) שהינו הצעת מחיר בלבד לביצוע חקירה. עובדה שחקירה לא בוצעה ועובדה ששבועות ספורים לאחר מכן נמסרה האזהרה, בכתובת הרשומה בבקשה לביצוע פס"ד.

21. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח תצהירו המופרך של מנכ"ל המשיבה, שהוגש בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשה דנן, עליו הוא נחקר. בחקירתו מנסה המנכ"ל לשכנע את בית המשפט כי את הדברים שנרשמו בתצהירו בשבועה - הוא זוכר מדברים שנאמרו לו לפני שנים רבות כדבריו, ומבלי שיש בידיו מסמך כלשהו לאמת ולו חלק מהדברים.

22. בחקירתו התברר מעבר לכל ספק כי הדברים שנאמרו בתצהירו הינם עדות שמועה באופן מובהק. בית המשפט הנכבד יתבקש על כן למחוק מתצהירו את סעיפים 6, 7 ו- 8 לתצהירו מחמת הודאתו כי המדובר בעדות שמועה.

23. ואולם, גם אם יחליט בית המשפט הנכבד שלא למחוק את הדברים הנ"ל ברור מחקירתו כי הדברים שנאמרו בסעיפים הנ"ל לתצהירו שקריים. למעשה, תשובותיו מדברות בעד עצמן (ויוזכר למען הסר ספק כי למרות לשון הרבים שנקט בה מנכ"ל המשיבה בתיק זה המדובר רק במבקש אחד, וככל הנראה גם כאן מדובר בטקטיקה שנוקט בה ב"כ המבקשת אשר נועדה לטשטש בין המבקש לחייב השני בתיק):

• סעיף 6 לתצהירו: "החייבים 1 ו- 2 הותירו אחריהם חובות כבדים ונושים רבים ו "ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם" לשאלת הח"מ כיצד נודע לו על הדברים הנ"ל ענה: "עו"ד עמי גלעד ועו"ד אלרום לפני שנים רבות" (עמ' 6 לחקירתו). המבקש לא הגיש כל מסמך התומך בדבריו, או אפילו ראיה נסיבתית, קלה ככל שתהיה, אשר באפשרותה להוות בסיס לדברים.

• סעיף 7 לתצהירו: "הזוכה השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלא ידה על מנת לאתר את החייבים אולם כל כניסיונות עלו בתוהו" לשאלה מי אמר לו את הדברים הנ"ל לא ממש עונה הנחקר (עמ' 6 לחקירתו) ולמען הסר ספק, אין כל מסמך התומך ולו ברמז בדברים – אף לא חשבונית או קבלה, בוודאי שלא חקירה.

והנה בחקירתו הנגדית סותר מנכ"ל המשיבה את הצהיר שהוא עצמו הגיש: "דנו בבקשה לתחליף המצאה ואמר לי על עלות משמעותית והצעתי לא לזרוק כסף רע על כסף רע" (ראה עמ' 5 לחקירתו, לקראת סוף העמוד). למעשה הדברים אף לא מסתדרים עם כל "החקירות" ומסקנותיהן עליהן מצהיר מנכ"ל המשיבה.

• סעיף 8 לתצהירו: "במסגרת החקירות שביצעה הזוכה נודע לה כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובות מגוריהם בתדירות גבוהה, מגוריהם אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם. במסגרת החקירות הנ"ל התברר כי החייבים אינם בעלי נכסים כלשהם הרשומים על שמם מהם עשויה הזוכה להיפרע מחובה" לשאלה בעניין הפירוט שהצהיר עליו המבקש עונה הנחקר: "כשניסינו אז לחפש ב- 96 בשיכון סלע לא הצלחנו" (עמ' 6 לחקירתו). את אותן "חקירות" מפורטות לא הציגה המשיבה מעולם.

24. בלהט חקירתו מנסה להציג מנכ"ל המשיבה הסבר מדוע אין לו מסמכים להציג על אותן חקירות ובירורים שעשתה כביכול המשיבה "ממיטב כספה": "החברה הצטמצמה לצערי הרב באופן מאד משמעותי. 4 פעמים עברנו משרדים וכל פעם הצטמצמו מספר הניירת שסחבנו, בייחוד ניירת ישנה. לכן אני לא יכול להגיד שיש. היו דיווחים שאני לא יכול לאתר"

אם לא היה ברור עד כה, בשלב זה ברור שמנכ"ל המבקשת משקר במצח נחושה: עורך הדין שפתח את תיק ההוצל"פ וטיפל בו לכל אורך הדרך, עד היום היה עו"ד ובר. אם היו מסמכים כלשהם שיכולים לתמוך בתצהירו המופרך של מנכ"ל המשיבה, הם היו קודם כל במשרדו של עו"ד ובר (שעדיין, ברוך השם, פעיל) ולא במשרדיה של החברה. כשעומת הנחקר עם עובדה זו ענה: "יכול להיות שאתה מגלה לי. אני לא ידעתי שכל המסמכים אצל עו"ד ובר" (עמ' 6 לחקירתו) – ולהזכיר, עו"ד ובר מייצג את המשיבה בהליכים אלו ואף ישב באולם.

25. הח"מ יימנע מלהלאות את בית המשפט הנכבד בסתירות, בטענות המופרכות ובבלבול וחוסר הבהירות שניתן למצוא כמעט בכל שאלה שנשאל מנכ"ל המשיבה. דבר אחד עולה מחקירתו באופן ברור – אין רמז, ולו דק שבדק, לכך שהמבקשת עשתה ולו פעולה אחת על מנת לאתר או למסור את האזהרה למבקש במשך 17 השנים שקדמו למסירה בפועל.

לעומת זאת ברור מחקירתו שהמשיבה לא פעילה שנים, עובדיה פוטרו לפני שנים רבות ולא ברור לגמרי היקף פעילותה כיום. עוד התברר מחקירתו כי לכל הפחות במשך השנים שבין סגירת המפעל (בשנת 1997, ראה דף 1 לחקירתו של המנכ"ל) ועד למועד מסירת האזהרה, החוב נעלם בתהום הנשייה של החברה - למרות התפתלות מנכ"ל המשיבה כאשר נשאל שוב ושוב כיצד זכר את החוב 17 שנים וכיצד נזכר לפתע פתאום באותו חוב (ראה דף 1 ו- 2 לפרוטוקול) דווקא במועד בו נזכר בו - ברור לחלוטין כי עו"ד ובר היה זה שהזכיר לו לאחר 17 שנים שיש עדיין חוב בלשכת ההוצאה לפועל וזאת ללא כל ספק בעקבות תקנת גניזת התיקים שפורסמה בסוף מרץ 2010, והודעה שהועברה אליו בעניין מלשכת ההוצאה לפועל בקשר לתיק שבנדון, זמן קצר לפני מסירת האזהרה !!!! ככל הנראה, השניים החליטו יחדיו לנסות ולהמשיך בהליכים, בבחינת שיטת "מצליח".

26. לעניין כל טענותיה של המשיבה בדבר "התחמקותו של המבקש מנושיו" ו- "ירידתו למחתרת" כביכול, די בכך שהמבקש הציג בסעיף 4 לכתב תשובתו לתגובת המשיבה 6 הסכמי פשרה שנחתמו עם נושיו (3 עובר לפסק הדין נשוא תיק הוצל"פ זה ו- 3 לאחריו) על מנת להפריך את "מסקנות" אותן "חקירות" מופרכות ומצוצות מהאצבע עליהם ביסס מנכ"ל המשיבה את תצהירו. יש גם לזכור כי משנת 1992 לא נפתח ולו אף תיק אחד כנגד המבקש, אם כן ממי יתחמק ?! מפני מי "ירד למחתרת" ?! אותן "חקירות" מעולם לא הומצאו מאחר והטענה כי היו כאלו – שקרית.

27. הנה כי כן, טענותיה של המשיבה בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" התבררו כשקר גס !!! המבקש הראה שלא היה כל צורך בחקירה כלשהי על מנת למסור לו את האזהרה, די היה לשלוח שליח לכתובת הרשומה ככתובתו בטופס הבקשה לביצוע פסק דין. בית המשפט מופנה לאמור ולמפורט בהרחבה ייתרה ובצירוף מסמכים בסעיף 3 לכתב תשובתו. מהדברים שם ניתן ללמוד מעבר לכל ספק כי כתובתו של המבקש הייתה ונשארה, במשך כל חייו של המבקש וממילא במשך 17 השנים האחרונות, אותה כתובת שהייתה רשומה בבקשה לביצוע פסק דין – אותה כתובת שלבסוף נמסרה בה האזהרה.

המבקש הוכיח חוסר תום לב מובהק ושימוש לרעה בהליכי הוצל"פ מצד הזוכה בניהול התיק:

28. עוד לפני פירוט שינוי מצבו לרעה של המבקש, יתייחס המבקש לחוסר תום הלב והשימוש לרעה שעושה המשיבה בהליכי בית המשפט.

29. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפסק בעניין שינוי מצבו של נתבע לרעה:

"התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר של טענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע לנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם (ע"א 5634/90 הנ"ל [19], בעמ' 852; ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן [21], בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה [22], בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי [23], בעמ' 716-715).

יש המדגישים את הקשר בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג שהוא פן של תורת תום-הלב השזורה בכללי המשפט האזרחי. ההשתק מכוח מצג מונע מאדם להתכחש למצג שהציג בפני אחר מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום-לב ושינה את מצבו לרעה, וכך, אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי, וכך "ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 הנ"ל [2], בעמ' 286; רע"א 4928/92 הנ"ל [11], בעמ' 101-100; פרשת מזאריב [1], בפיסקאות 15-13)." (שם בעמ' 446) (ההדגשות אינן במקור).

30. בע"א 2836/03 (ת"א) עיריית תל אביב נ' מור תמר (המאגר המשפטי נבו) סיכמה כב' השופטת יהודית שטופמן את ההלכה בעניין חובותיו של הזוכה בניהול תיק ההוצאה לפועל שנפתח לבקשתו, והדברים מדברים בעד עצמם גם בענייננו:

פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.

הזדמן לי לומר בענין זה, בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (ל"פ, ניתן ביום 10.1.2006):

"...ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.

תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.

אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך ייעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.

וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל. (ההדגשות אינן במקור)

31. על חובת תום הלב ע"פ סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 כמו גם בהליכים של מימוש פסק דין מכוח סעיפים 81 לחוק ההוצאה לפועל או סעיף 18 לחוק המשכון התשכ"ז – 1967 והחלתם על הליכי ההוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין ראה ע"א (חי') 151/87 חברת גוש 10878 בע"מ נ' מבני פלס בע"מ (פ"מ תשמ"ח(ב) 79) וע"א (חי') 267/96 בסול נ' מנצור בע"מ (דינים מחוזי, כרך כו(8) 55)).

32. כאמור לעיל, המבקש הוכיח כי למרות טענותיה המופרכות והשקריות של המשיבה בדבר "חקירות" ו- "ניסיונות איתור" וטענות בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" – במשך 17 שנים לא עשתה המשיבה דבר !!! המשיבה הפרה את חובותיה למימוש זכויותיה, השתהתה 17 שנים וכעת היא מתייחסת לתיק ההוצאה לפועל כאילו הוא "תכנית חיסכון" עבורה. עתה, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט מנסה המבקשת לטעון בדיעבד, תוך פיזור שקרים בוטים בדבר ניסיונות איתור ובדבר התנהלותו של המבקש, כי מחדליה נובעים מהתנהלותו של המבקש. אין לתת לכך יד !!! במהלך 17 השנים, ומשלא שלחה ולו מכתב אחד אל ב"כ המבקש או אליו, בכתובת שהייתה ידועה לה, חיזקה המשיבה את המצג שהציגה בפני המבקש לפי היא מחלה על חובו.

33. למרבה הצער, חוסר תום ליבה של המשיבה התבטא גם בהתנהלותו של בא כוחה אשר למרות שיהוי של 17 שנים סרב לבקשת הח"מ להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בשבוע אחד בלבד. עקרונית, ולעניין החוב, אין הדבר משנה, הח"מ אכן יכול "להתאמץ" קצת יותר וללמוד את התיק בתוך כמה ימים בודדים וכך אכן עשה. ואולם, כפי שיפורט בהמשך תום לב בביצוע הליכים מול בית המשפט הוא חלק מחובת תום הלב המוטלת על בעל דין. עקרון חובת תום הלב מופרת ברגל גסה כאשר בעל דין שלא פעל בתיק הוצל"פ 17 שנים מסרב לבקשת הצד שכנגד לאפשר לו אורכה של כמה ימים על מנת להגיש את בקשותיו.

דרוש חוסר תום לב, אטימות וציניות ברמה גבוהה במיוחד על מנת לנהוג כפי שנוהגת המשיבה. לעיתים, אפילו בהליכי ההוצאה לפועל, אשר ברובם פרוצדוראליים וביצועיים יש מקום להחדיר לתודעת הצדדים כולם כי עקרונות של תום לב וצדק (שלא לדבר על אתיקה מקצועית) יש לקיים גם במסדרונות לשכת ההוצאה לפועל.

המבקש הוכיח שיהוי מחמת שינוי מצבו לרעה ומחמת חוסר תום ליבה של המשיבה:

34. הנה כי כן וכאמור לעיל, שינוי מצבו לרעה של המבקש נגרם לא מנסיבות חיצוניות אלא כתוצאה ישירה של חוסר תום הלב ומחדליה של המשיבה. בפסיקה נקבע כי בית המשפט יסלק תובענה מחמת שיהוי כאשר חוסר תום ליבו של התובע, או מצג ממשי של ויתור או מחילה על זכותו הם אשר הביאו את הנתבע למעשה או מחדל ששינו את מצבו לרעה (ראה גם ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן (פורסם בנבו), בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה (פורסם בנבו), בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי (פורסם בנבו), בעמ' 716-715).
35. הנזק הראשון המידי והברור שנגרם למבקש הינו כמובן העובדה שהחוב תפח במשך השנים לממדים אסטרונומיים מבחינת יכולת ההחזר של המבקש (ראה ע"א (ת"א) 1282/09 חפץ אהרון נ' דנובה שיווק יעוץ וניהול בע"מ (2010) (פורסם בנבו) בסיפא לפסקה ה' של פסק הדין).

36. הנזק השני : בתיק דנן נתבעים נוספים, האחד הוא מר שחם יחיאל, שותפו של התובע בחייבת השלישית בתיק - חברת ארדר, גלריית רהיטים בע"מ אשר סמוך למתן פסק הדין פורקה. המבקש הוכיח באמצעות מסמכים כי במהלך התקופה שלאחר פירוקה של חברת ארדר פעלו המבקש ומר שחם יחיאל לסלק את כל חובותיהם האישיים מול נושי החברה (ראה סעיף 4 לכתב התשובה והסכמי הפשרה שצורפו וראה עמ' 4 סיפא לחקירתו של המבקש)

למרבה הצער, וככל הידוע למבקש, במהלך 17 השנים שחלפו, התדרדר מצבו הנפשי והכלכלי של מר יחיאל שחם. הוא התמכר בשנים האחרונות לסמים, בילה בבית הכלא תקופה לא קצרה.

אם לא די בכך, מצבו הכלכלי של המבקש התדרדר גם הוא בשנים האחרונות שלאחר גירושיו והוא נאלץ לעבור לגור בבית אמו. כרגע ו- 18 וחצי שנים לאחר פסק הדין כנגדו אין באפשרותו לעמוד אפילו בתשלום חלק מזערי של החוב.
ברור כי לו הייתה פועלת המשיבה לגביית פסק הדין בתוך זמן סביר לאחר מתן פסק הדין הוא לא היה עומד מול החוב לבד והיה בידיו לפעול בשיתוף פעולה עם מר יחיאל על מנת לנסות ולהגיע להסדר כלשהו שיסלק גם את החוב בתיק דנן, כפי שעשו עם כל נושיהם בסמוך לאחר פירוקה של חברת ארדר.

אין ספק כי לו הייתה דואגת המשיבה לפעול תוך זמן סביר, או לכל הפחות למסור לחייבים את אזהרת ההוצאה לפועל היו ללא ספק המבקש ושותפו מגיעים להסדר עמה, יחד, כפי שהגיעו עם כל נושיהם דאז.

37. הנזק השלישי: כאשר התמוטטה חברת ארדר ונושיה התדפקו על דלתו של המבקש, הייתה באמתחתו ובאמתחת שותפו (החייב השני בתיק דנן) טענה כבדת משקל: עצם כמות הנושים וגובה החובות שרבצו על החברה, ועליהם אישית, מול חדלות הפרעון של החברה ואפשרויותיהם המוגבלות להחזר החובות. בנסיבות אלו, וכפי שאכן עשו, הגיעו המבקש ושותפו להסדרי חוב בהם הם יכלו לעמוד באשר גם לנושיו היה ברור כי תמיד פתוחה בפניהם האפשרות של חדלות פירעון – משום כך העדיפו הנושים להגיע להסדר עמם ולהימנע מלדחוק אותם, ולא להשאיר בידיהם ברירה, אלא להכריז על פשיטת רגל.

להזכיר, כאמור בחקירתו של המבקש חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪, וברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובה הוא היא מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

38. הנזק הרביעי: 18 שנים הם תקופת זמן לא מעטה בחייו של אדם, במהלך השנים שלאחר נפילת החברה שלו בנה לו המבקש חיים פשוטים וצנועים. הוא נמנע מלהיכנס להרפתקאות עסקיות נוספות, נמנע מלהיכנס לחובות מיותרים, וחי את חייו בשקט ובשלווה ביודעו שהכנסתו תספיק לקיים את עצמו ולשלם את מזונות בתו. כעת 18 שנה לאחר שסילק את חובותיו, וכרעם ביום בהיר, זועזע עולמו בדרישה לתשלום קרוב למיליון ₪.

אין זה צודק ואין זה ראוי לאפשר למשיבה, לאחר שלא עשתה דבר – אפילו להודיע למבקש על חובו, לדרוש כעת סכום זה, בשיקול הנזק שייגרם לצדדים בנסיבות ברור כי נזקו של המבקש בנסיבות גדול לאין שיעור מנזקה של המשיבה שממילא ראתה לנכון שלא לדרוש סכום זה שנים ובנוסף נהנתה מהחזר המס על חוב זה לפני זמן רב. על האינטרס בוודאות וביציבות, המצדיק כי האדם יוכל לכלכל את צעדיו בהסתמך על ההנחה כי בידו התמונה המלאה, ככל הניתן, של מצבו הכלכלי, ראה רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (2010) (פורסם בנבו)

39. הנזק החמישי: בתאריך 02/05/1991 ניתן צו פירוק כנגד חברת ארדר רהיטים – היא החייבת 3 בתיק שבכותרת. בידי המשיבה היה פסק דין כנגד חברת ארדר כבר מיום 28/08/89, הרבה לפני צו כינוס הנכסים של החברה. למרות זאת, מעולם לא פעלה המבקשת כנגד החברה מעבר להסדר שהגיעה שעל פיו קיבלה 100,000 ₪ מתוך סך של 107,000 ₪ שהיה הסכום הכולל של תביעתה (ללא ריבית).

ייתרה מזאת, פסק הדין החלקי ניתן בהסכמתם של המבקש ושותפו על מנת שהמשיבה תעשה ככל שביכולתה לממש את נכסיה של חברת ארדר ולקבל לידיה את מלוא החוב. ייתכן ולו הייתה התובעת פועלת בזמן כנגד הנתבעת, לרבות עיקולים זמניים או הגשת תביעת חוב לכונס הנכסים של החברה היא הייתה מקבלת, אם לא את כל ייתרת החוב אז לפחות חלק לא מבוטל ממנו.

המבקש הוכיח כי יש להעביר את נטל הראיה לסתור על כתפיה של המשיבה:

40. ההלכה בעניין העברת נטל הראיה לסתור על כתפי הזוכה נקבעה ב- המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603 ועל אדניה התבססה פסיקתו של בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת יהודית שטופמן בע"א 3393/05 יובל אברהם נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו):

"...מושכלות ראשונים, כי בנסיבות בהן השתהה זוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, בלא שניתן לכך הסבר ראוי, עשויה עובדה זו, להעביר על שכמו את הנטל המשני, של חובת הבאת ראיות לסתור.

בעניין זה נקבע, כי השפעתו של עיכוב בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, יכולה להתפשט גם על העברת הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב, כי הופטר מחיובו; בנסיבות בהן השתהה בזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, במשך פרק זמן ממושך, מבלי שניתן הסבר ראוי לכך (כב' השופט ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה שישית, עמ' 189; ע"א (ת"א) 1277/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פלג יעל, פדאור (לא פורסם) 03 (4) 151).

הלכה זו, אשר אדניה מבוססים על פסיקת בית המשפט העליון בענין המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603, ראויה ונכונה גם לענייננו.

41. ברעא 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008) (פורסם בנבו) נפסק:

"בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)."

42. הנה כי כן, כאשר מצויות הנסיבות המלאות בעיקרן בידיעת הזוכה, והחייב מציג ראיות המקימות טעם להעברת הנטל המשני על כתפי הזוכה, יעביר בית המשפט את הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב על כתפי הזוכה (ראה ש' קטוביץ, "סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל", התשס"ט – 2009, הוצאת נבו, עמ' 70 והאסמכתאות המובאות שם).

43. בענייננו וכמפורט בהרחבה בסעיף 18 לעיל , המבקש הראה כי ללא ספק, המשיבה מחלה על חובו.

44. כל העובדות והמסמכים בדבר האירועים שאירעו ב- 17 השנים האחרונות אצל המשיבה, ואשר בגללם היא לא פעלה במשך התקופה לגבות את חובו של המבקש מצויים בחזקתה. המשיבה העדיפה שלא להביא בפני ביתה משפט ולו עובדה או מסמך אחד, אשר יכול לסתור את טענת המבקש, נהפוך הוא – המשיבה נקטה בשיטה של זריקת בוץ בעיניו של בית המשפט תוך העלאת טענות מופרכות בדבר "ירידה למחתרת" והתחמקות מחובות, טענות שהתבררו כשקריות.

45. אשר על כן ייטען המבקש כי הוא הביא בפני בית המשפט די ראיות על מנת לתמוך בבקשתו להעביר את נטל הראיה על כתפי המשיבה.

סגירת התיק מהנימוק של מדיניות משפטית וציבורית:

46. בבואו לדון בבקשה לסילוק תביעה מחמת שיהוי ישקול בית המשפט בין השאר גם שיקולים של מדיניות ציבורית (ראה ע"א 442/83 קם נ' קם הנ"ל)

47. המבקש ייטען כי יש לסגור את התיק גם נוכח המדיניות של הקלת העומס בבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל והטלת חובה על בעל דין לפעול לשם מיצוי ההליכים כנגד בעל דינו.

48. מדיניות זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מתן גושפנקא למשיבה "לישון" על זכויותיה במשך 17 שנים ויותר ואז, כאילו לא קרה כלום, להואיל לבסוף ולבצע את הפעולה המינימאלית של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחייב אחד בתיק.

49. לחילופין, ולמען הזהירות בלבד ייטען המבקש כי נימוקיו לעיל מהווים "טעם מיוחד" להקטנת תוספת הפרשי הצמדת הריבית בתיק דנן.

50. אשר על כן יתבקש ראש ההוצאה לפועל הנכבד לדחות את בקשת הביצוע של השיבה ולחייבה בהוצאות בקשתו של המבקש ולרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד

בקשה לעיכוב הליכים - בקשה בטענת פרעתי

4.2 1 1 1 1 1 (5 Votes)

המדובר בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד החייב בשנת 1993 ע"פ פסק דין שניתן ביום 29/04/1992. מסירת האזהרה בוצעה יותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ביום 18/05/10. במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, מהתנהלותה של המשיבה עולה תמונה ברורה של ויתור ומחילה של המשיבה על ביצוע פסק הדין, כמו כן ונוכח התנהלותה של המשיבה שונה מצבו של המבקש לרעה גם בעקבות חוסר תום ליבה של המשיבה.


בקשה לעיכוב הליכים עד להכרעה בבקשה בטענת פרעתי

 

המבקש, באמצעות ב"כ מתכבד להגיש לראש ההוצאה לפועל הנכבד את בקשתו לעיכוב הליכים בתיק שבכותרת, עד להכרעה בבקשתו בטענת פרעתי המוגשת במקביל לבקשה זו.

להלן נימוקי הבקשה:

מבוא:

1. המדובר בתיק הוצל"פ שנפתח כנגד החייב לפני 17 שנים, בשנת 1993 ע"פ פס"ד שניתן באפריל 1992, כאשר המסירה בוצעה לו רק לאחרונה, ביום 18/05/10 (ערב חג השבועות). במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

2. כפי שפורט בהרחבה בבקשתו של המבקש בטענת פרעתי, מהתנהלותה של המשיבה עולה תמונה ברורה של ויתור ומחילה של המשיבה על ביצוע פסק הדין, כמו כן ונוכח התנהלותה של המשיבה שונה מצבו של המבקש לרעה, גם בעקבות חוסר תום ליבה של המשיבה.

3. לעניין עיכוב ההליכים ייאמר כי נוכח השתהותה של המבקשת במשך 17 שנים לפעול בתיק לרבות מסירת האזהרה למבקש (לחייב השני עד היום לא נמסרה האזהרה) ניתן מקל וחומר להסיק כי עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למשך מספר שבועות, עד להכרעה בבקשתו בטענת "פרעתי" לא תגרום כל נזק למשיבה ולא יפגע בזכות כלשהי מהזכויות עליהם ויתרה במשך שנים כה רבות.

הרקע העובדתי:

4. כאמור, ביום 29/04/1992 ניתן כנגד המבקש פסק דין שבסיפא לו (סעיף 6) נקבע כדלקמן:

"... אני מחייבת את הנתבעים 5 ו- 6, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 107,507 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10/02/1988 עד יום מתן פסק הדין, בניכוי הסכומים ששולמו בפועל לתובעת ע"י נתבעים מס' 2-4 בסכום כולל של 100,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית חוקית מתאריך 18/11/90 ועד יום מתן פסק הדין. ליתרת הסכום, לאחר הניכוי כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

כמו כן חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

5. תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד המבקש כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 05/08/1993 ומאז ועד היום לא בוצעה אפילו מסירת האזהרה לחייבים בתיק.

6. יודגש כי למבקש לא היה כלל מושג כי נפתח כנגדו תיק הוצל"פ באשר במשך כל 17 השנים שעברו מעולם לא פנתה אליו המשיבה בדרישה כי ישלם את חובו. רק עתה, 18 וחצי שנים לאחר מתן פסק הדין ויותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ראתה לנכון המשיבה למסור את אזהרת ההוצאה לפועל למבקש.

7. זאת ועוד, מבירור שנעשה במרכז המידע, בתיק דנן לא מעודכנת כלל תעודת הזהות של המבקש. לא ברור כיצד אך ככל הנראה עלה בידיה של המבקשת לפתוח את תיק ההוצאה לפועל דנן מבלי לציין את מספר תעודת הזהות של המבקש.

8. כמו כן, ומבירור שנעשה, עדיין לא מסרה המבקשת את אזהרת ההוצאה לפועל לחייב הראשון בתיק, מר שחם יחיאל.

למבקש סיכויים מעולים לקבלת טענותיו כמפורט בבקשתו בטענת "פרעתי":

9. המבקש ייטען כי לצידו עומדים סיכויים טובים מאד לקבלת בקשתו בטענת "פרעתי". המדובר במקרה חריג ביותר של פתיחת תיק הוצל"פ לפני כ- 17 שנים ואי ביצוע פעולה אחת בתיק לרבות מסירת אזהרת ההוצל"פ.

10. על מנת שלא להכביד על תיק ההוצאה לפועל בנימוקים כפולים מופנה ראש ההוצאה לפועל הנכבד לאמור בחלק "טענות המבקש" בבקשה (סעיפים 7 – 40) לבקשת המבקש בטענת פרעתי, שם מפורטות טענותיו ונימוקיו בבקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל שבכותרת וטענותיו החילופיות בעניין הפחתת הריביות העצומות שהצטרפו לתיק במשך 17 השנים האחרונות.

מאזן הנוחות

11. המבקש ייטען כי בתיק דנן, סוגיית מאזן הנוחות נוטה ביותר ממובן אחד לטובתו של המבקש.

12. המדובר במשיבה שראתה לנכון שלא לפעול בתיק במשך יותר מ- 17 שנים. דומה שאין נימוק מתקבל על הדעת שיכול להסביר מדוע 17 שנים לא הייתה בעיה למבקשת להמתין עם ביצוע ההליכים בתיק ואילו עתה, משהחליטה לפעול בתיק לא תוכל להמתין שבועות מספר עד להכרעה בתיק. נימוקים הנוגעים לעיכוב זכויותיו של זוכה מלממש את חובו מהר ככל האפשר אינם רלוונטיים בתיק דנן – לפחות עד לאחר הכרעת ראש ההוצאה לפועל בבקשתו העיקרית של המבקש בטענת פרעתי.

13. למבקשת לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ההליכים עד לאחר הכרעת ראש ההוצאה לפועל בבקשתו והיא תוכל להמשיך ולהפעיל הליכים אלו, היה וראש ההוצאה לפועל ידחה את בקשת המבקש.

14. מצד שני, הפעלת ההליכים כנגד המבקש בנסיבות אשר תוארו בבקשה זו ובבקשתו בטענת "פרעתי" ייגרמו לו נזקים גדולים, כאלו שיכולים להיגרם לכל אדם מן הישוב שיופעלו עליו הליכי הוצל"פ בתיק עם חוב בגובה של יותר מ- 800,000 ₪.

15. מצ"ב תצהירו של המבקש.

אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד כאמור ברישא לבקשה.

________________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המבקש

  • 1
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
למענה מיידי ניתן בקלות לפנות גם בוואטסאפ
בכפתור הירוק למטה מימין
או פשוט שילחו הודעה בטופס בדף זה