• משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1
בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • הודעה על ביטול חוזה +

    בין אם זה ביטול חוזה שכירות, ביטול חוזה עסקי או ביטול הסכם בין שותפים, בין אם המדובר בביטול חוזה באופן חד צדדי או ביטול חלקי של חוזה, מצאנו במהלך פעילות משרדנו כ- משרד עו"ד חוזים כי קיים בלבול בדרך שבה ראוי להודיע קרא עוד...
  • "מה אומר חוזה הטיפול שבין רופא ומטופליו ומהי "הסכמה מדעת +

    בכל טיפול בין רופא/ה לחולה נחתם הסכם (אף אם לא בוצע בכתב !!!) שאת מחיר הפרתו ישלם החולה לא בכסף, אלא בנזק גוף, לעיתים בלתי הפיך. כמו בכל הסכם, על שני הצדדים חלות חובות אשר עליהם למלא. במאמר זה יפרט על קרא עוד...
  • תביעה על לשון הרע / הוצאת דיבה - הדרכה והגנות +

    "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" משלי, כ"א, כ"ג. תביעות לשון הרע והוצאת דיבה מוגשות בעת האחרונה בקצב הולך וגדל. הסיבות לכך רבות ומגוונות אך בוודאי שאחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו היא החיבור ואולי אפילו התלות של כולנו ברשתות החברתיות קרא עוד...
  • דיני חוזים - 7 מושגי יסוד שכדאי לדעת לפני חתימה על חוזה +

    במהלך התמחות משרדנו זה שנים רבות כמשרד עורכי דין לחוזים העוסק בעיקר בליטיגציה בבית המשפט בסוגיות מורכבות הנוגעות לעריכה, הפרת חוזה, אכיפה וביטול חוזים ראינו לנכון להכין מדריך מתומצת למושגי יסוד בדיני החוזים. הדברים להלן יובאו בשפה פשוטה ותמציתית אך קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • תביעה לביטול הסכם מכר דירה 5 +

    בשנת 2011 נתקל הח"מ, כעורך דין לחוזים, לראשונה בשם יוסי אגמי או יוסף אגמי בשמו המלא. בשעתו הגשנו בשם מרשנו כתב תביעה לביטול הסכם מכר דירה ולאחר שנים של התדיינות בבית המשפט המחוזי בוטל הסכם מכר זה (קישור לפסק הדין). קרא עוד...
  • תגובה לבקשה להוספת נתבע בתביעת לשון הרע +

    במסגרת ייצוג הח"מ כעורך דין בתביעת לשון הרע את לקוחו החליט התובע, מר יוסף אגמי, שתבע גם את חדשות ערוץ 10 לתבוע בנוסף גם את משרדנו בלשון הרע, עקב ראיון שהעניק עורך דין בר אל ירון לחדשות ערוץ 10 בעבר קרא עוד...
  • ביטול הגבלת חשבון לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי +

    לעיתים טעות של צד ג' שאליו נמסר השיק גורמת להפקדתו בחשבון וסירובו על ידי הבנק. במקרה זה הגיע מרשנו להסדר עם רשויות מס ההכנסה ואולם לאחר מכן ביקש לבטל הסדר זה ולהגיע להסדר חדש. את השיקים שמסר בהסדר שבוטל ביקש קרא עוד...
  • ערעור / ביטול הגבלת חשבון בנק עקב שיקים שחזרו +

    במסגרת עיסוק משרדנו כמשרד עו"ד לערעור וביטול הגבלה על שיקים חוזרים פנו אלינו בני זוג אשר חשבונם הוגבל בעקבות החזרה של עשרה שיקים בחשבונם. עיון בדפי החשבון של השנה האחרונה גילה כי המדובר היה בהתנהלות בלתי תקינה של הבנק אשר קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

תביעה לביטול הסכם מכר דירה 5

4 1 1 1 1 1 (1 Vote)

בשנת 2011 נתקל הח"מ, כעורך דין לחוזים, לראשונה בשם יוסי אגמי או יוסף אגמי בשמו המלא. בשעתו הגשנו בשם מרשנו כתב תביעה לביטול הסכם מכר דירה ולאחר שנים של התדיינות בבית המשפט המחוזי בוטל הסכם מכר זה (קישור לפסק הדין). מאז ועד היום ומידי כמה חודשים מתקשרים על משרדו של הח"מ עורכי דין ואזרחים אחרים בשאלות כאלו ואחרות הקשורות לאיש - כולם טוענים טענות כאלו ואחרות כנגד מר אגמי. לאחרונה הגיע אל משרדנו אדם אשר כאמור בכתב התביעה להלן, כל חטאו היה קבלת הלוואה על סך על סך כמה עשרות אלפי שקלים מה"ה אגמי, באמצעות חברה שבבעלותו. כמפורט להלן בהרחבה, עבור הלוואה זו הועברה הדירה על שמו של יוסי אגמי ששיעבד את הדירה לבנק וקיבל עבורה מליוני שקלים. למען הסר ספק, סכומי המשכנתא מעולם לא הועברו לבעל הדירה. מיד הוגשה על ידי משרדנו התביעה דנן לביטול הסכם מכר דירה, אשר פרטיה כפי שתוכלו לקרוא, עולים על כל דמיון. 


כתב תביעה 

מהות התביעה: סעד הצהרתי, חוזית, נזיקית, כספית: 1,700,000 ₪

 

התובע, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את תביעתו כנגד הנתבעים שבכותרת, הכול כפי שיפורט בהרחבה בהמשך הדברים.

התובע, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש את תובענתה כי בית המשפט יצהיר ויורה כדלקמן:

א. להצהיר כי חוזה המכר אשר נערך ונחתם בתל אביב, ביום 18/06/13 למכירת הדירה בת 3 חדרים ברח' גלבוע 7 רמת השרון, הידוע גם כגוש 55855 חלקה 588 תת חלקה 64 (להלן: "הנכס" או "הדירה") בטל ומבוטל.

ב. להורות כל הוראה אחרת אשר תבטל את ההסכם המכר והסכמים אחרים לרבות "תוספות להסכם" ו/או "הסכם שכירות" ו/או "הסכם הלוואה" או כל חוזה אחר, שנערך בעקבות אותו הסכם מכר מיום 18/06/13 בין התובע לנתבעת 1 ו/או המשיב 2.

ג. לבטל את רישום המכר של הנכס לטובת המשיבה 1 מיום 11/11/15.

ד. להורות על מחיקת המשכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות, הוא המשיב 3, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 11/11/15.

ה. להורות על ביטול הערת האזהרה לפי סעיף 126 שנרשמה לטובת המשיבים 3 – 4 ביום 10/08/17.

ו. להורות על ביטול הערת האזהרה לפי סעיף 126 שנרשמה לטובת המשיב 5 ביום 10/08/17.

ז. להרות על מחיקת צו העיקול על הנכס ממיום 10/08/17 (מספר שטר 21235/2017/1)

ח. להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין המשיבה 1 לנתבע 2, בעל המניות והדירקטור היחיד בה.

ט. להורות על שיפוי התובע על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפעולותיהם / מחדליהם של המשיבים 1 – 2.

י. לחייב את המשיבים 1 – 2 שניהם יחד וכל אחד לחוד בכל נזק שייגרם לתובע כתוצאה מביטול ההסכם, לרבות שיפוי המשיבים 3 – 6 בגין מחיקת המשכנתא והערות האזהרה כמפורט לעיל. משיקולי אגרה מעריך התובע סכום זה בסך של 1,700,000 ₪.

הצדדים:

1. התובע, נשוי + 6 ילדים, חרדי המתגורר בירושלים כל חייו, והינו נכה המתנייד בכיסא גלגלים.

את אגמי הגיר התובע קבלת הלוואה על סך של כ- 140,000 ₪. עד שהכיר את אגמי היה התובע גם הבעלים הגאה של דירה בירושלים הידועה גם כגוש 30341 חלקה 245 תת חלקה 4 (להלן: "הנכס" או "הדירה").

נסח הטאבו של הנכס צורך כאמור לעיל כנספח א'.

2. הנתבעת 1, חברה המאוגדת בישראל, אשר בעל המניות והדירקטור היחיד בה הינו המשיב 2 (להלן: "אגמי מגנטיק") אשר אליה הועבר הנכס ביום 11/11/15.

מצ"ב העתק נסח רישום אגמי מגנטיק ברשם החברות כנספח ב'.

3. הנתבע 2 היה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה וכאמור בעל המניות והדירקטור היחידי אצל המשיבה 1 וכמו כן עסק בהלוואות חוץ בנקאיות (להלן: "יוסי אגמי" או "אגמי").

כתב תביעה זה יתייחס לאגמי מגנטיק ויוסי אגמי כאחד באשר כפי שיובהר להלן בפרק הרמת המסך המדובר בעצם בישות אחת, זהה לחלוטין.

4. הנתבע 3 רשום בנסח הטאבו של הנכס כמעניק המשכנתא בדרגה ראשונה מיום 11/11/15 על פי שטר 27480/2015/2 (להלן: "הבנק").

5. לטובת הנתבעים 4 – 5 רשומה על הנכס הערת אזהרה מיום 10/08/17 לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין.

6. לטובת הנתבע 6 רשומה הערת אזהרה מיום 10/08/17 לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין.

הקדמה, או "פועלו של אגמי בשנים האחרונות":

7. תביעת התובע, שתוגש כאמור לאחר מתן החלטה בבקשה זו עניינה על קצה המזלג כדלקמן:

ה"ה יוסי אגמי, באמצעות חברה שפתח לצורך כך, העביר לידיו את דירת התובע בשווי של כ- 1.5 מיליון ₪ (במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה) תוך שהוא אינו משלם עליה דבר עבורה ההלוואה שהעניק לתובע בסך של 80,000 ₪ - אשר שלגביה תלוי ועומד תיק הוצל"פ שפתח אגמי כנגד התובע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, שמספרו 531892-12-14.

עם העברת הדירה לידיו, דאג אגמי ליטול משכנתא מהבנק, ככל הידוע לתובע על סך של כ- 1 מיליון ₪, שהועברה ישירות מהבנק לידיו של אגמי – ושם נשארה.

בשלב מאוחר יותר, ושוב, כעולה מנסח הטאבו של הנכס, נרשמו הערות אזהרה על הנכס על פי סעיף 126 לחוק, לטובת המשיבים 4 – 6.

8. כפי שיפורט בהרחבה להלן זהו לא המקרה היחיד בה פעל בדרך זו אגמי כנגד קורבנותיו שהגיעו אליו במצוקה כלכלית נואשים להלוואה.

9. אגמי כעדותו באחד התיקים שנוהלו כנגדו אשר יפורטו להלן הינו ה "ממציא" הגאה של שיטה מיוחדת מאין כמותה להעביר לידיו דירות, לא רק מבלי לשלם עליהם דבר אלא "על הדרך" ליטול בהסתמך עליהן משכנתאות מהבנקים שמועברות במלואן ישירות אל כיסו.

בצורה כזו מרוויח אגמי רווח כפול – לא רק שנכסי קורבנותיו עוברים אליו אלא שכ- "בונוס" מקבל אגמי מהבנק מאות אלפי שקלים כמשכנתא שמעולם לא מועברת לבעלי הדירה.

במקביל פותח אגמי תיק הוצל"פ כנגד החייבים, לתשלום ההלוואה שנתן – בצירוף ריבית, על דרך של "הוצאות" שהוציא כביכול אגמי בשיעור של מאות אחוזים לשנה – זהו הרווח השלישי במספר של אותה "שיטה" מיוחדת אותה הגה ה"ה אגמי.

10. ייתכן ולקורא שורות אלו נשמע הדבר פנטסטי ולא הגיוני. ואולם כאמור בביטוי "המציאות עולה על כל דמיון" בהמשך הדברים יובהר מעל לכל ספק שה"ה אגמי ניחן ב- כישרון מיוחד ויחיד מסוגו לאתר קורבנות תמימים שזקוקים להלוואה חוץ בנקאית שבידיהם נכס כלשהו - בדרך כלל נקי ממשכנתא.

11. מרגע הזיהוי כאמור מפעיל אגמי על קורבנותיו "נוהל" או "פרוטוקול" קבוע מראש אשר בסופו נותר הקורבן ללא נכס. אגמי מעביר את הנכס לידיו מבלי לשלם עליו דבר מצד אחד, בעוד שמאות אלפי השקלים שהוא נוטל כמשכנתא מועברים לכיסו מצד שני.

12. עניינם של 7 מקורבנותיו של אגמי (לרבות קורבנות החברות שפתח לצורך כך) נידון ב- 7 מקרים מתועדים בערכאות אשר להלן פרטיהם:

· הפ (מרכז) 40244-02-14‏ ‏ מרים הרוש נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (פורסם בנבו)

· תא (ת"א) 11089-09-15 דינה ירושלמי נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (פורסם בנבו)

· ה"פ 14282-12-15 (מחוזי מרכז) רומם נ' אגמי (לא פורסם)

· תא (ת"א) 24978-02-11 דינה מדר נ' יוסי אגמי (להלן: "פרשת מדר") (פורסם בנבו)

· תא (מרכז) 8969-03-12 רוני טמרסון נ' שרונה אגמי (פורסם בנבו)

· ת"א 53388-10-15 גולשבסקי ואח' נ' אגמי ואח' (פורסם בנבו)

· מר משה ברמן שפרטיו שמורים אצל הח"מ ועניינו עדיין מתנהל בערכאות.

יצוין כי אלו כנראה רק חלק מקורבנותיו באשר אלו הרי הגיעו לשעריו של בית המשפט. על כל פנים ולמען הסר ספק יודגש כי בכל התיקים הנ"ל ביטל בית המשפט, בהסכמה או בפסק דין, את כל מערכות ההסכמים עליהם חתם אגמי עם קורבנותיו בסופו של יום הושבו להם, בדרך כזו או אחרת, זכויותיהם בנכסים שאותם ניסה אגמי לגזול.

13. את "השיטה" שאותה כאמור כינה אגמי בפרשת מדר הנ"ל "גאונית" תיאר בהרחבה כב' השופט י. אטדג'י מסעיף 113 לפסק דינו מיום 10/04/18 באותה פרשה. מפאת חשיבות הדברים, וזהות דרך הפעולה של ה"ה אגמי בכל התיקים הנ"ל, לרבות המקרה נשוא תביעה זו, יובאו במלואם:

113. ""חוזה המכר" מיום 7.4.10 מנוסח כחוזה מכר לכל דבר. התמורה הקבועה בו היא 1,200,000 ₪. צוין כי סך של 360,000 ₪ שולם במעמד חתימת ההסכם, ונקבע כי יתרת התמורה, סך של 840,000 ₪ תשולם במועד מסירת החזקה, שנקבע ליום 10.5.10, כחודש אחד בלבד מיום חתימת חוזה המכר!

כחודש לאחר מכן, נחתם חוזה שכירות, לפיו דינה שכרה מאגמי את הדירה למשך שנתיים, כשדמי השכירות עבור כל השנתיים, בסך 168,000 ₪, משולמים מראש ומקוזזים מהתמורה (על-פי הסכם המסגרת).

כן נחתם "חוזה אופציה" המקנה לדינה את הזכות לרכוש בחזרה את הדירה שמכרה בתוך שנתיים, בתמורה לסך של 1,500,000 ₪.

על-פי הסכם המסגרת, דינה משלמת עבור שמירת אופציה זו סכום של 75,000 ₪, שמקוזזים אף הם מראש מהתמורה שאגמי משלם לה עבור רכישת הדירה, וזאת בין אם האופציה תתממש ובין אם לאו.

עוד משלמת דינה לאגמי, על-פי הסכם המסגרת, סכום של 105,960 ₪ (!) "בגין סיועם לדינה מדר, על-פי בקשתה לביצוע רכישה מיידית של הדירה, נטילת המשכנתא, תשלום ריבית והוצאות בנקאיות עד למימוש האופציה אם תמומש וטיפול בכל הנ"ל" (סעיף 5(ב) להסכם המסגרת). גם סכום זה מקוזז מראש מהתמורה המגיעה לדינה מאגמי עבור מכירת דירתה.

ואחרון: גם שכר טרחתו של עו"ד קרני, בסך 51,040 ₪, מקוזז מתוך התמורה.

יצוין, כי על-פי עדותו של עו"ד קרני (עמ' 1647), למרות שחוזה המכר, חוזה האופציה והסכם המסגרת נחתמו כחודש לאחר החתימה על חוזה המכר, הם הוכנו מבעוד מועד.

 

114. כל הסימנים מראים, שאין מדובר באמת בעסקת מכר, אלא בעסקה למתן הלוואה בריבית.

דינה מקבלת סכום כלשהו כהלוואה (לא ברור מהו הסכום) וכנגד כך היא מוכרת, כביכול, את הדירה ונרשמת הערת אזהרה לטובת אגמי. בכך נוצרת בטוחה להחזרת סכום ההלוואה.

אם תמומש האופציה לרכישה חוזרת של הדירה, בתום שנתיים, אזי דינה משלמת לאגמי סכום של 300,000 ₪ יותר מהתמורה שקיבלה בגין מכירת הדירה. וכך יוצא כי היא שילמה שנתיים דמי שכירות עבור דירה שנותרה ברשותה בסך 168,000 ₪, סכום של 75,000 ₪ עבור הזכות לשמירת האופציה וסכום נוסף של קרוב ל- 106,000 ₪ עבור "סיועם" לה. זאת, מלבד סכום של כ- 51,000 ₪ שכ"ט לעו"ד קרני, למרות שהוא מייצג בעסקה את אגמי ולא את דינה.

אגמי אישר (עמ' 1181), כי שכר טרחתו של עו"ד קרני, גבוה פי עשרה ממה שנהוג לשלם לעורך דין עבור עסקאות מקרקעין, ונימק זאת שבכך ששולם לו גם עבור כל ההסכמים הנלווים הנוספים.

גם הסכום של 106,000 ₪ משולם לאגמי, בין היתר, בשל סיועם לה בנטילת משכנתא, למרות שזו נלקחה על-ידי אגמי ולא על ידה.

בהקשר זה אוסיף, כי ההסבר שנתן עו"ד קרני לתוספת של 300,000 ₪ על התמורה ששולמה (כביכול) בגין מכירת הדירה, בעת מימוש האופציה, ולפיו, הדבר נובע מעלייה טבעית במחיר הדיור, נדחה מיניה –וביה מתוך האמור בחוזה האופציה (סעיף 2(ד)(1)), ולפיו, הסכום של 1.5 מיליון ₪ מותנה בכך שלא תהיה עליה במחיר הדירה. אם תהיה עליה, דינה משלמת בנוסף גם מחצית מסכום העלייה.

כמו כן, דינה- לפי הסכם המסגרת- נושאת גם בחוב מס הרכישה, המוטל לפי חוק על הרוכש ולא על המוכר.

 

114 א. על פי עדותו של יוסי (עמ' 1000): "כסף מזומן לא עבר בעסקה", (עמ' 1003): "על פי ההסכם היה לנו את שיטת הקיזוז. הכסף לא עבר".

 

115. יתרה מזו, אם אכן דובר בעסקת מכר רגילה, מה עשה יוסי עם אמנון ועו"ד קרני בבנק דיסקונט, ממנו נמשכו כספי ההלוואה במזומן (עובדה תמוהה כשלעצמה, כשמדובר בסכום כולל של 800,000 ₪,בשתי משיכות)? והרי כספי ההלוואה אמורים להיות מועברים למוכר בלבד, על חשבון התמורה?

ומה עשה שם טבול בפעם הראשונה?

 

116. כיוון שמדובר בעסקת הלוואה ולא בעסקת מכר דירה, הרי שהסכום המגיע לאגמי הוא סכום ההלוואה שהעבירו לאמנון (ואילו היה נעשה הסכם הלוואה מסודר, גם סכום הריבית בגין ההלוואה). גם אם הסכום שולם מכספי ההלוואה שנתן בלמ"ש ולא ממקורותיהם האישיים של אגמי, הרי מאחר שאגמי פורעים סכום זה לבנק, הרי שבאופן מעשי ניתן לומר, שהם שהלוו לאמנון סכום זה. "

 

ההדגשות, כמו גם סימני הקריאה במקור.

מצ"ב העתק פסק הדין בפרשת מדר כנספח ג'

14. יצוין כי פסק דינו של השופט אטדגי ניתן לאחר כ- 6 שנים דיון בבית המשפט, עשרות כתבי טענות (לרבות, אגמי, בנק לאומי לישראל, ב"כ אגמי שערך את ההסכמים, חברת הביטוח של עורך הדין של אגמי שטענה שב"כ אגמי היה שותף למרמה ומשום כך פוליסת האחריות המקצועית שלו אינה תקפה, ועורך דין אחר שנתבע בתיק) ולאחר אלפי דפי פרוטוקול של חקירות הצדדים.

15. עוד למען השלמת התמונה ייאמר כי מייד לאחר מתן פסק הדין בפרשת מדר הנ"ל וביטול הערות האזהרה לטובת אגמי ובנק לאומי - הפסיק אגמי לשלם את המשכנתא עבור הדירה.

בנק לאומי מצידו ערער לבית המשפט העליון (ע"א 4133/18 בנק לאומי לישראל נ' אמנון מדר ואח') בטענות בדבר הונאה מצדם של בני הזוג אגמי ומצדו של בא כוחם וטען אגמי וב"כ הטעו אותו ביודעין בנוגע לנטילת המשכנתא.

מצ"ב העתק ערעור בנק לאומי כנספח ד'

16. בתא (ת"א) 11089-09-15 דינה ירושלמי נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (18.10.2015), הנ"ל טענו התובעים טענות בדבר מרמה מצדו של אגמי וב"כ במערכת החוזים שנחתמה בין הצדדים. בצו המניעה שנתן בית המשפט לבקשת התובעים נפסק בהחלטת מיום 18/10/15 נפסק (בסעיף 3 להחלטה) לעניין מערכת הסכמי המכר (שתוארה בהרחבה כאמור בפרשת מדר הנ"ל) כדלקמן:

מעדות זו של מר יוסי אגמי מתברר תמונה לפיה בבסיס ההתקשרות בין התובעים לבין המשיבה עמדה כוונה להתקשר בהסכם הלוואה בסכום לו נזקקו התובעים, ובשל המגבלות שעמדו בפני הצדדים להעמדת החנות כבטוחה, בין היתר בשל המשכנתא שרבצה על החנות, פעלה המשיבה לפרוע את המשכנתא ולערוך את הסכמי המכר וההלוואה. עוד עולה מעדותו של מר יוסי אגמי שהתמורה בעד החנות נקבעה בהסכם לסכום המזומן שעבירה לתובעים או לבנם בצירוף הסכום ששילמה לפירעון המשכנתא. דהיינו, התמורה שנקבע בהסכם המכר אינה בהכרח משקפת את שווי החנות. מכל אלה נראה כי מכלול ההסכמים שנכרתו בין הצדדים משקפים הסכם הלוואה ולא הסכמי מכר ושכירות." (ההדגשה אינה במקור)

מצ"ב העתק החלטת בית המשפט המחוזי (דינה ירושלמי) מיום 18/10/15 כנספח ה'.

17. טענות דומות הושמעו גם על ידי קורבן אחר של מר יוסף אגמי בתיק ה"פ (מחוזי מרכז) 40244-02-14 מרים הרוש נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (12/12/17). על טענות אלו ניתן ללמוד מעיון בהחלטה בבקשה לביזיון בית המשפט שם נכתב בין השאר:

ברקע – מחלוקת בין הצדדים בדבר הסכם שנערך בין הצדדים לפיו טוענת התובע כי המשיבה "עקצה" אותה, עת גזלה את דירת מגוריה כנגד סכום זניח שלוותה ממנה, תוך שהחתימה אותה בעורמה על הסכם מכר דירתה במקום הסכם הלוואה, ומנגד, טענה המשיבה, כי המדובר בהסכם מכר דירה, כשר וחוקי לכל דבר ועניין, בו לא עמדה התובע. (ההדגשות אינן במקור)

הסכם המכר בוטל לבסוף בהסכמה, תמורת תשלום ההלוואה שהעניק אגמי לתובעת.

מצ"ב העתק החלטת בית המשפט המחוזי (מרים הרוש) מיום 12/12/17 כנספח ו'

18. בתיק ת"א 53388-10-15 גולשבסקי ואח' נ' אגמי ואח' (פורסם בנבו)לא ניתן לאתר החלטות באתר נבו. ואולם תיק זה כן הוזכר במסגרת דיון אחר בין אותם צדדים בו בעזות מצח הגיש אגמי תביעה לפינוי הדירה שזה עתה גזל מקורבנו התורן - גולשבסקי.

וכך נכתב בתיק תא"ח (שלום ת"א) 47865-11-15 יוסף אגמי נ' אברהם גולשבסקי (פורסם בנבו, 21/01/16):

"אין אלה, כל עיקר, פני-הדברים בפרשה שבפנַי. טענות-ההגנה מבססות עצמן על גרסתם של המשיבים כי כל הסכם תקף של שכירות לא נקשר בין הצדדים. נטען לתרמית, ובגדרה שוכנעו המשיבים לחתום על הסכם, וכותרתו "הסכם-שכירות", בעת שלאמתו של דבר הם רומו להעמיד את המושכר – שהיה רגע-קט קודם לכן דירת-מגורים שבבעלותם – לרשות התובעים כנגד הלוואה שקיבלו מאלה, בתנאים שנטען כי אינם תנאי-השוק אלא גרועים מהם באורח מהותי." (ההדגשות אינה במקור)

בהמשך התייחס בית המשפט לתום ליבו של אגמי בהגשת תביעת הפינוי שלו לבית המשפט:

את התביעה בת"א 53388-10-15, שהתובעים דכאן לא מצאו, משום-מה, מקום להזכירה ולוּ בחטף בפניו של בית-המשפט, אף לא בהשלמה לכתב-התביעה שהגישו, הניחו המשיבים בפניו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפני שהוגשה תובענה זו. התובעים באותה תביעה, הם המשיבים שבפנַי, עתרו לפניו של בית-המשפט המחוזי לקבוע כי רוּמוּ כאמור ובין היתר כי הסכמים שבין הצדדים, לרבות הסכם של מכר, אינם תקפים. (ההדגשה אינה במקור)

עוד מתייחס בית המשפט לטענות אגמי, ותוהה לעניין מערכת ההסכמים (כאמור הדומה להפליא לזו שנחתמה בפרשת מדר ובשאר הפרשות שהוזכרו לעיל) עליהם כביכול חתם גולשבסקי ומהותם האמיתית:

עמדת-התובעים, כפי שהועלתה בכתובים ועל-פה היום, מעוררת תהיות. מותר, למשל, לשאול מפני מה ראו התובעים מקום להסכים לאפשרות כי המשיבים ישובו וירכשו את הדירה בעתיד, אם לא הלוואה ופירעונה היו במוקד-העסקה בין הצדדים. מותר, עוד, לשאול כיצד זה אוחזים התובעים בפיקדון בסך של לא פחות מ-200 אלף ש"ח, קרוב למחצית מסכום-המכר הנטען, לשם הבטחתה של שכירות לבדה, ואפילו תהא זו שכירות שאיננה מוגבלת בזמן (וממילא כפופה לכלליו של סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, ולכללים שבסעיפים 7, 8 ו-79 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). בקיצור נמרץ: אפילו התעלמתי לעת הזו מעמדת-המשיבים, זו שהעלו התובעים מעוררת תהיות לגבי מהותה של העסקה שנערכה כאן, וענין זה הוא בלבה של ההכרעה אשר לה יידרש בית-המשפט המחוזי.

מצ"ב החלטת בית משפט השלום בעניין גולשבסקי מיום 21/01/16 כנספח ז'

ככל הידוע לח"מ גם מערכת הסכמים זו בין אגמי לגולשבסקי בוטלה בהסכמה.

19. לגבי שאר התיקים אשר צוינו לעיל, לא עלה בידי התובע לגלות מסמכים נוספים ובמקביל לתביעה תוגש בקשה מתאימה לעיון בהם.

20. כעולה מהסקירה הקצרה לעיל מתבקשת המסקנה כי דפוס הפעולה של ה"ה אגמי, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות חברות שהוא פותח לשם כך ברור:

אגמי מעניק לקורבנותיו הלוואה ואלו מוחתמים על מערכת הסכמים שמונעת מהם להחזירה. בדרך זו לא רק שמשתלט אגמי על נכסיהם של קורבנותיו אלא, בדומה לאדם שחופר בעצמו את קברו לפני שיורים בו – המשכנתא על הנכס של קורבנותיו ממנת חלק שולי בהלוואה הנ"ל (שעליה גובה אגמי ריבית של מאות אחוזים) ואילו את החלק הארי של אותה משכנתא הוא משלשל לכיסו.

אם סבר הקורא שבכך די, יגולה עוד שתושייתו של אגמי רחבה מני ים: במקביל לפעולותיו המתוארות לעיל פותח אגמי תיק הוצאה לפועל על אותה הלוואה, שכאמור בדרך כלל ממומנת מהמשכנתא שנטל על חשבון הדירה שזה עתה העביר לידיו. בתיק הוצל"פ זה הוא אינו פועל אלא לאחר שהקורבן מתעורר ומבין שהוא הפסיד את הנכס.

21. כפי שיתואר בהמשך הדברים, הפרוטוקול הנ"ל הופעל בדייקנות ואף בהצלחה מרובה על התובע. מהרגע שהכיר את אגמי, משול היה התובע לאדם שצעד לתוך ביצה טובענית שכל תנועה שלו רק גורמת לו לשקוע בה יותר ויותר.

הרקע העובדתי:

22. בסמוך לחודש יוני שנת 2013 נזקק התובע לסכום כסף של כ- 100,000 ₪.

23. ה"ה אגמי פרסם את עצמו אז כגוף המעניק הלוואות חוץ בנקאיות לבעלי נכסים והתובע אכן פנה אליו לקבלת הלוואה על הסך הנ"ל.

24. עם פנייתו של התובע אל אגמי נשאל התובע האם יש דירה בבעלותו ללא משכנתא. משענה התובע שאכן יש לו זכויות על נכס כזה התבקש התובע להראות מסמכים שאכן הזכויות על הדירה בבעלותו.

25. אגמי הסכים להעניק הלוואה לתובע ואולם התנאי למתן ההלוואה היה שאך ורק כבטחון למתן ההלוואה - הדירה תועבר בפועל אל אגמי וכאשר תוחזר ההלוואה היא תועבר שוב לתובע.

אגמי הסביר ארוכות לתובע שהמדובר אך ורק במכירה "פיקטיבית", "לא באמת מכירה אמיתית" לדבריו. הוא הסביר עוד לתובע כי הוא אכן הוא חותם על המסמכים להעברת הדירה אבל הוא יכול להסיר כל דאגה מליבו - אין המדובר באמת במכירה אלא המדובר במעין "משכון" על הדירה.

יש להדגיש כי התובע, חרדי שגדל בשכונה חרדית סגורה בירושלים ולמד רוב חייו בישיבה לא בדיוק הבין במושגים עליהם דיבר אגמי ואולם במצוקתו נראה לו אגמי, בדיבורו החלקלק כטיפוס אמין שניתן לסמוך עליו. משום כך, לאור העובדה שהוא היה זקוק מאד לסכום ההלוואה ולאור העובדה שהוא סמך לחלוטין על דבריו של אגמי – הסכים התובע לחתום על כל מסמך שהוצג לו. כפי שיובהר להלן, אגמי ניצל עובדה זו עד תום.

26. וכך, ביום 18/06/13 הופיעו הצדדים אצל עורך הדין מטעמו של אגמי והתובע הוחתם על מסמכים שונים אשר בעיקרם נועדו להעביר את הדירה מהתובע אל אגמי, אשר הציג בפני התובע מצג לפיו ההלוואה היא העיקר, וכל השאר תפל.

בעניין הלוואה זו יש להדגיש היטב כי העורך דין, שכמובן נשכר על ידי אגמי, לא הבהיר לתובע את הסיכונים בהעברת הדירה ממנו לאגמי – הוא ממילא גם לא סיפר לו שבנסיבות אלו משכון למשל, מבטיח היטב לטובת אגמי את ההלוואה.

אין בידי התובע הסכמים אלו מלבד הסכם השכירות. יצוין כי רוב המסמכים לא הועברו לידיו של התובע ואולם חלק מהם כן, ואלו נותרו בידיו של התובע למעט מספר מסמכים שאבדו לו כשעבר דירה.

המדובר בהסכם שכירות דומה לזה אשר נערך כאמור בפסק הדין בפרשת מדר הנ"ל אשר הוזכר כמצוטט לעיל בסעיף 113 לפסק הדין.

אף על פי כן, מהסכם מאוחר יותר שנערך בין הצדדים ביום 02/11/14 (שעליו עוד ידובר בהמשך) המתקרא "הסכם ביטול חוזה הלוואה הכולל הסכם מכר דירת מגורים והסכם שכירות" עולה כי ביום 18/06/13 חתמו הצדדים על "הסכם הלוואה כולל נספחים – הסכם למכירת דירה ברח' מינצברג 7 י-ם וכן השכרתה וכן הסכם אופציה הכול בנוגע לדירה..."

 

ככל הנראה גם מסמכים אלו זהים למסמכים אשר פורטו בפסק הדין בפרשת מדר, כמצוטט לעיל.

 

מהאמור עולה כי, על מסמכים דומים שהחתים אגמי את קורבנותיו בתיקים אשר הוזכרו לעיל בהקדמה – הוחתם גם התובע (ראו בעניין זה את המצוטט לעיל מפסק דינו של כב' השופט אטדגי בפרשת מדר וראו גם את האמור על ידי השופטים השונים בשאר התיקים).

הסכם השכירות מיום 18/06/13 מצ"ב כנספח ח'.

27. יום למחרת וכעולה מהמסמכים שהומצאו מהטאבו, הוחתם התובע על הערת אזהרה לטובת אגמי.

מצ"ב הבקשה לרישום הערת אזהרה בהסכמת כל הצדדים על פי סעיף 126 לחוק המקרקעין כנספח ט'.

28. ביום 29/07/13 הוגשה בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת בנק לאומי לישראל.

מצ"ב העתק הבקשה לרישום הערת אזהרה לטובת בנק לאומי מיום 29/07/13 כנספח י'.

29. את שכרו של עורך הדין שהחתים אותו על המסמכים הנ"ל שילם התובע למרות שזה מעולם לא ייצג אותו (שוב בדומה לאמור בפסק הדין בפרשת מדר).

התובע לא זוכר האם מדובר היה בסך של 19,000 ₪ בצירוף מע"מ או 29,000 ₪ בצירוף מע"מ – על כל מקרה אין מחלוקת שכרו של עורך הדין שייצג את אגמי בלבד שולם על ידי התובע, על חשבון ההלוואה שהעניק לו אגמי.

30. כאן המקום לציין שההלוואה שהוענקה לתובע הייתה על סך 150,000 ₪ ואולם בסופו של דבר, ולאחר התשלומים לעורכי הדין של אגמי, התשלום עבור מס הרכישה ששולם על ידי התובע וכמו כן תשלומים נוספים, קיבל לבסוף לידיו התובע סך של כ- 80,000 ₪ נטו.

31. ככל הזכור לתובע, על פי הסכם ההלוואה אמור היה להחזיר התובע את הסך של 3,000 ₪ בחודש ובמשך כעשרה חודשים אכן שולמה ההלוואה כסדרה. מדי פעם היה איחור בתשלום ההלוואה והצדדים שוחחו ביניהם.

32. למרבה הצער, כ- 10 חודשים ששולמה ההלוואה כסדרה התגלה אצל התובע גידול סרטני בעמוד השדרה, אשר הביא בסופו של יום לשיתוק בגפיו התחתונות – מאז ועד היום מתקיים התובע מקצבת הביטוח הלאומי.

 33. ביום 02/11/14 לאחר שהיה איחור בתשלומים השוטפים כאמור לעיל וכשנה לאחר מתן ההלוואה נחתם בין הצדדים מסמך נוסף שכן העביר אגמי לתובע. המדובר בהסכם נוסף אשר התקרא: "הסכם ביטול חוזה הלוואה הכולל הסכם מכר דירת מגורים והסכם שכירות"

א. מסמך זה כפי שניתן להיווכח, הינו תנועה נוספת שעשה התובע בביצה הטובענית בה הוא שקע אט אט מהיום שהוא הכיר את ה"ה אגמי.

ב. במסמך זה התחייב התובע לשלם לאגמי את קרן החוב בצירוף כ- 170,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין "ביטל העסקה ופיצוי על הוצאות אגמי בגין שמאים, עו"ד והוצאות נוספות (ויוזכר שוב עבור הוצאות אלו כבר שילם התובע כאשר קיבל לידיו הלוואה על סך 150,000 ₪ ברוטו שמתוכה כבר שולמו הוצאותיו של אגמי כולל עו"ד).

ג. בנוסף התחייב התובע לשלם גם את הסך של 74,475 ₪ בדין מס רכישה ששילם אגמי.

ד. בסה"כ התחייב התובע לשלם לאגמי כשנה לאחר נטילת הלוואה של 80,000 ₪ נטו את הסך של 394,125 ₪, המגלמים "ריבית" של מאות אחוזים לשנה.

אגמי, כמלווה בריבית כבר שנים בוודאי היה מודע חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 ולכן הקפיד שלא לכלול ריבית בהסכמיו אלא אך ורק "הוצאות" מנופחות ו/או מומצאות.

ה. נרשם בהסכם כי רק במידה וישולם סכום זה, שאגמי כנראה ידע היטב שאין בידיו של התובע לשלם, יבוטל הסכם המכר עליו חתמו הצדדים ותמחק הערת האזהרה שנרשמה לטובת אגמי על הדירה.

ו. לתובע ניתנה האפשרות לשלם על פי הסכם בתוך 60 יום, היינו עד ליום 02/01/2015.

מצ"ב הסכם ביטול חוזה הלוואה הכולל הסכם מכר דירת מגורים והסכם שכירות מיום 02/11/14 כנספח יא'.

34. לא חלפו להם אפילו 30 יום מאז החתימה ביום 25/11/14 הוחתם התובע על שטר חוב בסך של 395,475 ₪ ושטר חוב נוסף, מאותו יום על סך 95,100 ₪.

למען הסר ספק, התובע לא קיבל מאגמי סכום כלשהו.

במילים אחרות, ביום 02/11/14 היה חייב התובע לאגמי על פי ההסכם מאותו יום את הסך של 394,236 ואילו פחות מחודש לאחר מכן, היה מחויב התובע לשלם לאגמי על פי שטרי החוב את הסך של 490,575 ₪.

מצ"ב העתק שטרי החוב מיום 25/11/14 כנספח יב'

35. ברור לחלוטין כי במצב עניינים זה מעולם לא התכוון אגמי לאפשר לתובע להימלט אי פעם מהביצה הטובענית אליה הוא הכניס את עצמו ביום שהשניים נפגשו.

36. בדיעבד ורק לאחרונה, ממכתבים שנשלחו אל התובע מלשכת ההוצאה לפועל לאחר שאגמי ביקש לעקל את רכב הנכים של תובע התברר לו כי כבר בדצמבר 2014 דאג אגמי לפתוח כנגד התובע את תיק ההוצאה לפועל שמספרו 531892-12-14 בגין שטרות החוב שהתובע הוחתם עליו כאמור לעיל.

א. מאחר ולא פעל אגמי בתיק זה כלל נסגר התיק ביום 30/04/19 וביום 04/05/19 הוגשה על ידי אגמי בקשה בעניין והתיק נפתח מחדש.

ב. בין לבין התברר כי אגמי החל לפעול ואף לעקל את רכבו של התובע, רכב המותאם לנכותו ואשר עמו הוא מתנייד.

ג. למען הסר ספק יודגש כי התובע מעולם לא קיבל לידיו את האזהרה בתיק ההוצל"פ. כמו כן מהמסמכים שקיבל התובע לידיו מלשכת ההוצאה לפועל בקשר לתיק, אישור המסירה חסר.

מצ"ב העתק מתיק ההוצל"פ נכון ליום 11/07/9 ובקשה לפתיחת תיק מחדש והודעה לחייב על עיקול רכב כנספח יג'

37. מהמסמכים אשר הועברו מהטאבו עולה כי שטר המכר נחתם כשנתיים לאחר מכן, ביום 21/10/15.

מצ"ב שטר המכר מיום 21/10/15 ומסמכי ההעברה של הנכס בטאבו, כנספח יד'

38. רישום ההעברה והמשכנתא בוצעו ביום 11/11/15 כעולה מנסח הטאבו המצב לעיל.

39. לעניין רישום המשכנתא יודגש כדלקמן:

א. אגמי מעולם לא סיפר לתובע כי הוא מתכוון ליטול משכנתא בקשר להעברת הדירה אליו – כזכור הדירה הועברה אל אגמי לדבריו אך ורק כביטחון עבור השבת הדירה.

ב. על המשכנתא גילה התובע רק בשלב מאוחר הרבה יותר וכששאל את אגמי על כך נאמר לו על ידי אגמי שהוא פשוט היה זקוק לסכום זה כדי לממן את ההלוואה שנתן לו.

ג. יודגש כי מעולם לא נאמר לתובע כי הוא חותם על מסמכי משכנתא כלשהם, ממילא גם אם היה חותם על מסמכים כאלו הוא לא היה מזהה כי המדובר במסמכי משכנתא. יש לציין עוד כי מסמכי המשכנתא מעולם לא הועברו את התובע. עוד ייאמר לעניין זה כי מעולם לא הבהיר לתובע עורך הדין מטעם אגמי כי הוא חותם על מסמכי משכנתא ואת המשמעות וההשלכות של הדברים על זכויותיו בדירה.

40. כאמור לעיל, על פי העתק הרישום בטאבו של הנכס נרשמו 2 הערות אזהרה ביום 10/08/19 על פי סעיף 126 לחוק המקרקעין לטובת המשיבים 4 – 6.

כמו כן נרשמו עיקולים שונים כאמור בנסח הרישום המצ"ב לעיל.

41. יש לציין למען השלמת התמונה כי אגמי לא ביקש לפנות את התובע ו/או את בנו המתגורר בדירה נכון לימים אלו.

42. ביום 23/06/19 הגיש התובע תלונה במשטרה בגין מרמה, כנגד יוסף אגמי.

מצ"ב האישור בדבר הגשת התלונה למשטרה כנספח טו'

43. לסיום חלק זה, יתייחס התובע לעיתוי הגשת התביעה:

א. לדאבון הלב, בתמימותו לא הבחין התובע מייד כי הוא "נעקץ" על ידי אגמי וכי הוא למעשה עומד לאבד את ביתו.

ב. לקח לתובע שנים להבין זאת באשר באמת ובתמים הוא האמין כי אגמי הוא אדם הגון שלא ירמה אותו.

ג. התובע חי כל חייו בשכונה חרדית בירושלים בקהילה די סגורה, שבה אנשים מכירים היטב אחד את השני, הוא בישיבה וחי בעולם סגור יחסית. הטלפון של התובע הוא טלפון "כשר" בלי מסרונים אפילו ועל אינטרנט אין על מה לדבר בכלל בסביבתו.

ד. הלוואות שנוטלים בעולם החרדי מוחזרות בלי ריבית כמעט בדרך כלל וניתנות על ידי גמ"חים ואולם גם אנשים פרטיים שמעניקים הלוואות בעולם החרדי מתנהלים בצורה אחרת לגמרי. הבושה הקהילה והרבנים מהווים בדרך כלל בקהילות סגורות (לא תמיד כמובן) גורם מרתיע ממעשי נוכלות.

ה. בתמימותו ובמצוקתו סבר התובע שגם אגמי, שנראה לו אדם הגון לחלוטין בתחילה, יהיה הוגן עמו.

ו. כמובן שהתובע נתקל בחייו בנוכלים מועטים, ואולם אגמי ידע איך לדבר אליו, הוא לא נראה לו נוכל מעולם – כאשר גילה התובע שהוא כזה כבר היה למרבה הצער מאוחר מידי.

ז. כאשר התחיל להבין התובע כי אגמי הוא לא בדיוק האדם שניתן להפקיד בידיו את ביתך ולצפות כי הוא יחזור אליך – עשה התובע כל שביכולתו, ככל שהיה ביכולתי נוכח מחלתו ונכותו הפתאומית שנפלו עליו בדיוק באותה תקופה, על מנת לנסות להחזיר לאגמי את ההלוואה.

ח. ואולם בכל פעם של איחור בתשלום, כל פעם שבה ביקש התובע להחזיר את ההלוואה בצורה כלשהי ובכל פעם שבכלל הוא שוחח עם אגמי על מנת לברר את חובו התברר לו לחרדתו כי חובו תפח, בדרך כלל במאות רבות של אחוזים. למרות זאת ניסה התובע ועשה כל שביכולתו על מנת לגייס את הסכום. ואולם שוב – כאשר הגיע לשלם הודיע לו אגמי כי החוב במועד זה גבוה בהרבה מהחוב בפעם האחרונה ששוחחו הצדדים.

ט. כאמור לעיל, בשנת 2015 התחיל התובע להרגיש כי מצבו הרפואי הורע וחודשים לאחר מכן לאחר בדיקות התגלה אצלו גידול בעמוד השדרה, שמנע ממנו את יכולתי הפיזית להתנועע ופגע בו קשות גם נפשית – בוודאי שבתקופה זו לא יכול היה התובע להתמודד כלל עם אגמי.

י. למרבה הצער, בשנת 2016, במהלך ניתוח להסרת הגידול הסרטני שהסתבך נותר התובע משותק בגפיו התחתונות ומאז ועד היום הוא מתנייד על כיסא גלגלים.

יא. באופן טבעי, המחלה והנכות הפתאומית גבתה מן התובע מחיר פיזי ונפשי כבד שכאמור פשוט לא אפשר לו להתמודד עם אגמי כראוי. בדיעבד מודה התובע שהוא התבייש בעצמו שהוא נפל ככה במעשה נוכלות כמו ילד קטן ולא כמו אבא ל- 9 ילדים.

יב. כך נמשך הדבר שנים שבהם מצד אחד מנסה התובע להתמודד עם אגמי בכוחות עצמו ומצד שני הוא מתבייש / חושש אפילו להתייעץ עם משפחתו או עורך דין מחמת קשיי הכלכליים, הפיזיים והנפשיים. בסופו של דבר ובדרך לא דרך גילו ילדיו של התובע על מצב העניינים עם אגמי והם היו אלו אשר עזרו לו להתמודד עם מצב הביש אליו נקלע ולפעול כנגד אגמי.

מצ"ב מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי של התובע כנספח טז'

 

טענות התובע:

 

44. למען הסר ספק יובהר כי טענותיו של התובע להלן נטענות לחילופין ורק לאחר מכן במצטבר.

יש לבטל את חוזה המכר מחמת עושק

45. התובע ייטען כי יש לבטל את חוזה המכר מחמת הפגם הקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים, באשר הוא נגוע בפגם העושק.

46. התובע ייטען כי אגמי ניצל את מצבו בהיותו מצוי במצוקה, את חוסר ניסיונו בחוזים ובהתנהלות מול אנשים מסוגו של ה"ה אגמי. במיוחד ראוי לציין כי תנאי החוזה, אשר נוצרו ממצבו של התובע והתנהגותו של אגמי חורגים באופן בלתי סביר וקיצונית מהמקובל.

47. בהקשר זה די לזכור את העובדה שאגמי "רכש" דירה בשווי כ- 1.5 מיליון ₪ (במועד חתימת ההסכם) בתשלום של כ- 80,000 ₪. עובדה זו מלמדת על היסוד השלישי הקבוע בפגם העושק ומשליך מניה וביה על 2 היסודות האחרים.

יש לבטל את חוזה המכר מחמת טעות והטעיה:

48. התובע ייטען כי יש לבטל את חוזה המכר בין הצדדים מחמת טעות והטעיה כמשמעם בסעיפים 14 – 15 בחוק החוזים.

49. התובע יוסיף וייטען כי אגמי הטעה אותו לחשוב כי הסכם המכר של דירתו והעברתה אליו הייתה אך ורק לצורך בטחון לתשלום ההלוואה שהעניק לו.

50. התובע יוסיף עוד וייטען כי טעה לחשוב שהסכם ההלוואה הינו אך ורק כבטחון עבור ההלוואה שנטל מאגמי.

יש לבטל את חוזה המכר מחמת היותו חוזה למראית עין:

51. התובע ייטען כי יש לבטל את הסכם מכר הדירה מחמת היותו חוזה למראית עין כמשמעות ביטוי זה בסעיף 13 לחוק החוזים [חלק כללי] (להלן: "חוק החוזים")

52. כמפורט לעיל, לא הייתה מעולם גמירות דעת למכור את דירתו השווה מיליונים לתובע בנזיד עדשים. אגמי מצדו עשה כל שבאפשרותו להציג מצג לפיו גם הוא אינו מתכוון לכך.

53. ממילא, וכפי שעולה בפרשת מדר ובפרשות האחרות בהן היה מעורב אגמי עולה כי ישנו דפוס חוזר של התנהלות לפיה אגמי מציג מצג שווא כי המדובר בהסכם הלוואה כאשר בפועל הוא פועל להעביר את הנכס אליו בדרך לא דרך. למעשה בשורה של החלטות ופסקי דין כמפורט לעיל נפסק כי מערכת ההסכמים שטווה אגמי וב"כ הינם הסכמי הלוואה ולא הסכמי מכר של מקרקעין.

54. דפוס זה, שנקבע כבר בפסק דין כי הוא מהווה הסכם הלוואה ולא הסכם מכר דירה חוזר ביתר שאת גם בעניינו של התובע.

יש לבטל את חוזה ההלוואה בין הצדדים:

55. התובע ייטען כי ההלוואה שהעניק אגמי לתובע לא עומדת בסעיפים 3, 5, 6 ו – 7 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות באשר חוזה ההלוואה נעדר פרטים מהותיים הנדרשים בחוק.

56. אשר על כן ייטען התובע כי על פי חוק זה חלים חולו הוראות סעיפים 12(ב) ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפי העניין.

57. התובע יוסיף וייטען כי הפרת אגמי את תנאי החוק הנ"ל מובילות למסקנה כי על בית המפשט להפעיל את סמכותו על פי סעיף 9 לחוק ולבטל את הסכם ההלוואה או לשנות את תנאיו.

58. התובע ייטען כי ההלוואה שקיבל מאגמי הייתה על סך של כ- 80,000 ₪ בלבד כאשר מתוכם שילם את הסך של כ- 30,000 ₪ בשיעורים של 3,000 ₪ לחודש ממועד מתן ההלוואה ועד 10 חודשים לאחר מכן.

59. יודגש כי אין בידי התובע את הסכם ההלוואה והוא שומר את זכותו להשלים את הפרטים הנדרשים בחוק הנ"ל כשזה יתקבל לידיו.

60. התובע יוסיף וייטען כי יש לבטל את הסכם ההלוואה מחמת עושק, טעות והטעיה, גזל מרמה, מצג שווא, חוסר תום לב קיצוני ועשיית עושר ולא במשפט.

יש להטיל אחריות אישית, חוזית ונזיקית, על המשיב 2 – יוסף אגמי:

61. התובע יטען כאמור כי יש להטיל על אגמי אחריות אישית בגין העוולות שבוצעו על ידי אגמי מגנטיק, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך הדברים.

62. התובע יטען כי אכן, הנחת היסוד בדיני התאגידים היא כי החברה הינה אישיות משפטית נפרדת וגם במישור דיני הנזיקין לא מייחסים את פעולות האורגן שבוצעו בשם החברה לאורגן עצמו. למרות זאת, ע"פ מודל האחריות האישית (הקבוע בסעיף 54(א) לחוק החברות), היותו של אדם אורגן של החברה אינו מקנה לו אוטומטית חסינות מתביעות נזיקין:

"נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין" (ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4), 769, בעמ' 790).

63. התובע יטען כי ההבדל בין הטלת אחריות אישית על אורגן לבין הרמת מסך הוא שהאחריות האישית היא למעשה הרחבת מעגל היריבות בין הנפגע בנזיקין מאורגן בחברה וזאת תוך שמירת עקרון האישיות המשפטית של החברה. כאשר מורם המסך מעל החברה מתעלם בית המשפט (כאמור, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק) מעקרון זה. האחריות האישית מוטלת על האורגן שביצע עוולה נזיקית ע"פ קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי (ראה ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו)).

ראה גם פסק-הדין המנחה הנ"ל בנושא ע"א 407/89 צוק-אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (פורסם בנבו) שם נאמר בעמ' 696:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה...

מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, 'מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך' עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214)."

המשיבה 1 אגמי מגנטיק והמשיב 2 - יוסף אגמי פעל כנגד התובע בתרמית, בגזל ובהפרת חובה חקוקה:

64. התובע יטען כי כמפורט בהרחבה בפרק הרקע העובדתי התקיימו בפעולותיו ו/או מחדליו של אגמי היסודות הנדרשים על פי פקודת הנזיקין לקבוע כי הוא פעל כלפיו בתרמית, גזל והפרת חובה חקוקה.

65. התובע יטען כי אגמי פעל כלפיו בתרמית כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין באשר הציג בפניו מצג שווא בדבר מערכת ההסכמים בין הצדדים.

66. בעוד שמערכת ההסכמים עליה החתים אגמי את התובע נחזתה, על פי מצג השווא של אגמי, להלוואה וביטחון עבור ההלוואה – בפועל המדובר היה במערכת הסכמים שיצרה ביצה טובענית עבור התובע שנוצרה על מנת למנוע ממנו כל אפשרות לשלם עבור ההלוואה. התנהלותו של אגמי בתקופה שלאחר מתן ההלוואה מלמדת על כך כאלף עדים.

67. התובע ייטען כי יסוד התרמית מתעצם שבעתיים שעה שאגמי לא רק העביר את הדירה על שמו, אלא שדאג אף למשכן את הדירה תוך שהוא מושך כמיליון ₪ מכספי המשכנתא לכיסו הפרטי. אם לא בכל אלו, אגמי דאג גם לפתוח תיק הוצאה לפועל לגביית סך ההלוואה, בצירוף מאות אחוזי ריבית לשנה (כמפורט לעיל אין המדובר בהגזמה) שהעביר לתובע.

68. התובע יטען אגמי גזל את דירתו כאמור בסעיף 52 לפקודת הנזיקין. התובע יוסיף ויטען כי התובע העביר שלא כדין ובמרמה את הדירה על שמו, מסר אותם לידי צד שלישי על דרך משכנתא על הדירה לבנק, ובמרמה שלל אותה מהתובע.

69. התובע יטען כי אגמי פעל כלפיו תוך הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. התובע יוסיף וייטען כי אגמי הפר את החובות המוטלות עליהם בסעיפים 13 – 39 לחוק החוזים ופעל כלפיו בחוסר תום לב קיצוני הן במו"מ לחתימת החוזים ביניהם והן בקיומם. כמו כן הפר אגמי את חובותיו כמפורט לעיל על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

המשיבה 1 – אגמי מגנטיק והמשיב 2 – יוסף אגמי חייב אישית בהשבת הדירה שקיבל לידיו במרמה, בגזל, תוך הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. כמו כן חייב אגמי בשיפוי לתובע על כל נזק שייגרם לו כתוצאה מזכותם של צדדים שלישיים על הנכס, לרבות משכנתא, הערות אזהרה ועיקולים.

70. התובע ייטען כי אגמי חייב כלפיו באופן אישי להשיב לו את הדירה וכל סכום אחר שגזל ממנו במרמה וכמו כן לחייבו בפיצויים כאמור בסעיף 76 לפקודת הנזיקין.

71. יוסיף וייטען התובע כי אגמי חייב להשיב לו את הכספים שקיבל לידיו וכמו כן לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, כל זאת על פי הוראות 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971.

72. התובע ייטען כי אגמי חב כלפיו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט – 1979 באשר התעשר שלא כדין על חשבונו. הדירה ו/או הכספים שקיבל אגמי מצדדים שלישיים על בסיס משכון ו/או שעבוד הדירה נגזלו שלא כדין בהתבסס על מצגי שווא, מרמה והטעיה מכוונת של אגמי כלפיו ו/או כלפי צדדים שלישיים ועל אגמי להשיבם לאלו שמהם נלקחו סכומים אלו בהתאם להוראות החוק.

73. יוסיף וייטען התובע כי היה וייקבע בית המשפט הנכבד כי המשכנתא ו/או הערות האזהרה ו/או העיקולים שהוטלו על הנכס הוטלו כדין - על אגמי לשפותו על כל סכום שיהיה עליו לשלם לצדדים שלישיים אלו על מנת להסיר את המשכנתא ו/או הערות האזהרה ו/או העיקולים.

74. יודגש כי אגמי היה זה אשר נהנה וקיבל את כספי המשכנתא ו/או התמורה עבור הערות האזהרה ואף העיקולים הוטלו על זכויותיו של אגמי בדירה שהועברה אליו כאמור שלא כדין. אשר על כן ברור מאליו שעל אגמי להיות זה אשר ראוי וצריך שיהיה מחויב בהסרתם ו/או שיפוי הצדדים השלישיים על כל נזק שנגרם להם כתוצאה מפעולותיו ו/או מחדליו.

הרמת מסך וייחוס חובותיה של החברה לבעל המניות ומנהלה היחיד: המשיב 2 – יוסי אגמי:

יש להרים את מסך ההתאגדות מעל המשיבה 1 וייחוס חובותיה לנתבע 2 – יוסי אגמי אשר ניצל שלא כדין את מסך ההתאגדות של החברה להונאת קורבנותיו ולהתחמקות מנושים:

75. ייאמר כבר עתה נוכח האירועים החמורים אשר תוארו לעיל ונוכח ההיסטוריה של אגמי אשר תוארה בהרחבה בהקדמה, על החברות שבהם הוא המנהל ובעל המניות היחיד בהן - כל אבחנה שתיעשה בין פעולותיה של אגמי מגנטיק לבין פעולותיו של אגמי תחטא לאמת, לצדק וליסודות שעומדים בבסיס ההפרדה בין חברות ובין בעלי המניות שלה.

התובע ייטען כי היסודות העובדתיים והטענות המשפטיות אשר פורטו בהרחבה לעיל, תקפים הן כלפי אגמי מגנטיק והן כלפי ה"ה יוסי אגמי כאריג שלם אחד שאין להבחין בין החוטים המרכיבים אותו.

76. כאמור לעיל המדובר בדפוס חוזר של מעשים שנעשו לא רק על ידי חברות שונות שפתח אגמי לצורך כך, אלא גם על ידי אגמי בעצמו ו/או על ידי רעייתו.

כמו כן וכפי שיובהר להלן בהרחבה עומדים לצדו של התובע טענות כבדות משקל ומבוססות אשר התומכות בהרמת המסך בין אגמי מגנטיק לאגמי.

77. התובע יטען כי הבסיס העומד מאחורי עקרון הרמת המסך ותכליתה הינה מניעה של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כאמור בפסק דין המנחה, ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, (פ"ד מו (5) 353):

"למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעת הזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (שם בע"מ 362) (

ראה גם: ע"א 478/74 "נהר" בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל(3) 706, 712; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פד"י מד(4) 847, 857).

עוד נפסק בפסק דין מוברמן הנ"ל כי למרות הזהירות הרבה שיש לנהוג בה כאשר בית המשפט שוקל להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה:

"יש למנוע עוולות העלולות לנבוע כתוצאה מניצול לרעה, או מהפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת"

ובהמשך הדברים:

"תוצאה מרחיקת לכת זו תתקיים, למשל, אם יתברר עובדתית, כי ישות משפטית הנפרדת של התאגיד היא מלאכותית, וכל כולה לא בא לעולם אלא כדי לפרוץ דרך מפלט לבעלי מניות שפגעו בדרך לא חוקית בזולת ולחלצם מהחשש שייתבעו אישית לדין...". (שם בעמ' 361).

78. דברים דומים נאמרו גם ב ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ (פד"י נז(5) 116):

"לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה. בהתקיים חריגים אלה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד." (שם בעמ' 132)

79. התובע תוסיף וייטען כי כאמור, התפתחותה של תורת הרמת המסך הינה חריג לכלל האחריות המוגבלת של בעלי המניות בחברה. יוסיף וייטען התובע כי מכוח דוקטרינת הרמת המסך הופכות חובות וזכויות החברה לחובותיו וזכויותיו של אותם בעלי מניות הנמצאים מעבר לאותו מסך התאגדות. המלומדים אברהם פלדמן והדרה בר מור בספרם "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה", כרך א', מהדורה רביעית בעמ' 148 כותבים:

"שיקולי בתי המשפט בישראל... בנושא הסטייה מעקרון הפרדת האישויות מבוססים על מדיניות אשר שמה לה למטרה להגיע לתוצאה הצודקת למרות עקרונות משפטיים. האישיות המשפטית הנפרדת היא העיקרון הכללי ובתי המשפט נוטים לשמור עליו בקפידה. אף על פי כן אין הם מוכנים להתעלם מנסיבות עובדתיות העלולות להביא לידי תוצאות שהדעת אינה סובלת. נסיבות אלו נובעות בעיקרן מניצול עקרון הפרדת האישויות לרעה, למטרותיו הבלתי כשרות של בעל-המניות, במיוחד במקרים של עקיפת חוקים, ביצוע עוולה ותרמית ופגיעה בטובת הציבור, בצדק וביושר" (שם בעמ' 148) ראה גם עמ"ה (ת"א) 38/71, גושציני נ' פ"ש ת"א 2, פד"א יא 212).

80. התובע ייטען כי אין כל ספק די המקרה דנן הינו מקרה "קלאסי" של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות על ידי אגמי.

81. התובע יוסיף ויטען כי בעל המניות היחיד, המנהל היחיד והרוח החיה מאחורי החברה היה ה"ה אגמי אשר ללא ספק ביקש בצורה זו להרחיק את נכסיו מנכסיה של החברה במקרה שהתנהלותה תגיע לבית המשפט. ולראייה: בדיוק על אותה התנהלות נתבע אגמי ו/או רעייתו ו/או חברות אחרות שפתח ונסיבות אלו מלמדות על מוטיבציה לאגמי לפעול כפי שפעל באמצעות חברה דווקא.

יש לציין כי בדרך זו של נטילת המשכנתאות על הנכסים שגזל מרחיק עצמו אגמי גם מבדיקה יסודית יותר של הבנקים למשכנתאות לגביו אישית וכנראה בדרך זו קל היה לו יותר לקבל משכנתא.

82. התובע יוסיף ויטען כי המסקנה המתבקשת מתיאור האירועים והנסיבות הנ"ל היא כי אגמי עשה שימוש בחברה על מנת להונות את התובע מלכתחילה ועל מנת לקפח אותו כנושה של החברה לאחר שתתברר תביעתו.

83. התובע יטען כי אגמי הינו בעלי המניות ומנהליה הרשומים של אגמי מגנטיק ובזמנים הרלוונטיים לתביעה היה בעל השליטה המלאה בה ועל פיו יישק דבר.

84. התובע יטען כי ה"ה אגמי בעצמו הוא זה אשר הפעיל את החברה. ככל הידוע לתובע הוא היה גם המועסק היחידי בה.

85. התובע יטען כי החברה שימשה עבור אגמי מסתור להונאת נושים ולהתחמקות מן הדין. לא מן הנמנע כי החברה שימשה עבור אגמי כמעין מסווה עבורו מול הבנק הממשכן.

86. התובע יטען כי יש לראות באורגן החברה ובבעל המניות בה, יוסף אגמי, כאחראי באופן אישי לחובה של החברה, בין השאר בשל העובדה שהחברה שימשה כשלוחה עבורו בהתקשרות עם התובע.

יש להרים את מסך ההתאגדות מעל המשיבה 1 – אגמי מגנטיק וייחוס חובותיה לנתבע 2 – יוסי אגמי אשר ניהל את החברה תוך מימון דק:

87. התובע יטען כי על תאגיד חלה החובה הבסיסית לעמוד בפירעון חובותיו לנושיו. בית המשפט עשוי להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה כאשר מתברר כי ניהול עסקיה של החברה היה שלא לטובתה והיה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. במילים אחרות בית המשפט יטה להרים את מסך ההתאגדות כאשר נוכח לדעת שהחברה נוהלה באמצעות מימון דק. העדרה של רשת בטחון / כרית בטחון פיננסית לפירעון התחייבויותיה השוטפות של החברה מהווה שימוש בלתי ראוי בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והגבלת האחריות (ראה חביב- סגל הנ"ל בעמ' 295 וראה ספרה של פרופ' פרוקצ'ה "דיני חברות" בעמ' 69 – 52).

88. יוסיף ויטען התובע כי לצורך העמידה בחובה לעמוד בפירעון חובותיה של החברה לנושיה נדרשת "כרית בטחון" מספקת בהונה העצמי של החברה אשר תבטיח זאת. משמעות הדברים בפועל היא קיום יחס סביר בין נכסיה של החברה לבין התחייבויותיה, הן בשלב ייסוד החברה והם במהלך פעילותה של החברה. על החברה לדאוג באופן רציף שנכסיה יספיקו לכיסוי חובותיה. עליה לדאוג שבמהלך פעילותה העסקית, נכסי החברה לא יישחקו ותישמר יכולתה של החברה לפרוע את התחייבויותיה.

89. שבעתיים נכונים הדברים כאשר החברה עוסקת כביכול ולכאורה בנדל"ן, אשר סכומי ההתקשרות בענף זה גבוהים יחסית.

90. התובע יטען כי יוסי אגמי ניהל את החברה באופן בו היא אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, ניהל את אגי מגנטיק שלא לטובתה ולקח סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולת הפירעון של החברה.

91. התובע יטען כי יוסי אגמי יצר מצג שווא בפני המתקשרים עם אגמי מגנטיק בכלל ובפניו בפרט, לפיו החברה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה.

92. התובע יטען כי חוסר תום הלב הקיצוני של אגמי מגנטיק ושל אגמי העומד בראשה בצירוף עם ניהולה של החברה מתוך מימון דק מצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות מעל אגמי מגנטיק וייחוס חובותיה ליוסי אגמי.

הנימוקים התומכים בהרמת מסך ההתאגדות מעל המשיבה 1 – אגמי מגנטיק וייחוס חובותיה לבעל המניות בה, המשיב 2 – יוסי אגמי מתחזקים שבעתיים נוכל העובדה שהמדובר בחברת יחיד:

93. התובע יטען כי כאשר מדובר בהרמת מסך ההתאגדות בחברה של אדם אחד, המוגדרות כ- "ONE MEN COMPANY", ו/או הרמת מסך בחברת מעטים, ו/או הרמת מסך בחברה משפחתית, קיימת נטייה בפסיקה להרים את מסך ההתאגדות ביתר קלות.

94. הנימוק הראשון לכך היא העובדה שבבסיס האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת של בעלי המניות עומד הרעיון של לאפשר לציבור מפוזר ואנונימי להשקיע סכומי עתק במימון חברות, ללא חשש לאחריות אישיות של כישלון עסקי. הקצאת מקורות כזו מעודדת גידול וצמיחה ומונעת עיוותים וצריכה בזבזנית. לצורך זה חיונית העמדת מסך בית החברה לבעלי המניות. טעם זה אינו תקף לחברות מעטים שאינן מנסות לגייס הון מן הציבור הרחב.

95. הנימוק השני לנטייה להקל עם הרמת מסך בחברות מעטים, שדומה שהוא משמעותי יותר, הוא כי בד"כ בחברות מעטים בעלי המניות, הם גם בעלי השליטה ומנהלי החברה. פעולותיהם הן פעולות החברה והיא מנוהלת כעסק קטן לכל דבר ולכן המסך ביניהם לבין החברה הוא "דק" יותר.

המלומדת א. פרוקצ'יה, עומדת על עניין זה בספרה "דיני חברות חדשים לישראל":

"סופרים אחדים מציעים להבחין בין חברות גדולות וקטנות, באופן שהרמת המסך תותר ביתר ליברליות בפירמות קטנות. הטיעון כה נפוץ עד כי ניתן להגדירו כסטנדרטי, והוא נשען על שני נימוקים. הטיעון המרכזי הוא, כי החברה הקטנה, ובעיקר הזעירה... איננה אלא אדם שהעטה עליו את מחלצותיה המשפטיות של החברה. במקרה של חברת מעטים זעירה, אין היא אלא שותפות במובן הכלכלי, שהתאגדה בצורה המשפטית של חברה. בני האדם הפיסיים המושכים בחוטים אינם אלא ה- ALTER EGO של חברה כזו, ואין זה מוצדק להבחין בינה לביניהם. ואם הללו (האישויות הפיסיות) מימנו את עסקם באופן דק, אין שיטת משפט נאורה יכולה להיתפס לפורמליזם של תורת האישיות המשפטית, ושומה עליה לחלק את נזקי חדלות הפירעון בהתאם למציאות הכלכלית האמיתית, הנבדלת מן הצורה הפורמאלית. מן הבחינה המהותית הזו חייבים נזקי חדלות הפירעון ליפול על שכם היזמים ולא על שכם נושיה החיצוניים של הפירמה.

הטיעון השני התומך בראשון... הוא זה: קיים אינטרס מקרו-כלכלי לגיטימי לעודד השקעות בחברות גדולות. השקעות כאלה מחישות את הצמיחה הכלכלית במשק. מאחר שהמשקיע הקטן אינו נהנה למעשה מיתרונות הניהול של הבעלים, ומאחר שלא היה מסכן את רכושו הפרטי ללא הגבלת האחריות, ראוי לעודדו להשקיע ואף להבטיח כי אחריותו תהיה מוגבלת. שניים אלה אינם דרים בכפיפה אחת עם אפשרות הרמת המסך ולפיכך ראוי שלא להרימו בנקל, במקרה של חברות גדולות. לא כך בעסק הזעיר. זה בלאו הכי לא מגייס כספים מן הציבור, ולפיכך אינו מביא להקטנת הצריכה, להגדלת החיסכון ולצמיחה כלכלית. העוסק הזעיר יעסוק במשלח ידו, בין בצורה פורמלית של חברה ובין בכל צורה פורמלית חלופית. היזקקותו לתמריץ של הגבלת האחריות היא קטנה ביותר, ולכן הנזק המאקרו-כלכלי שייגרם מהרמות מסך ליברליות יהיה נזק מועט בלבד. מכאן שיש להרים מסכן של חברות קטנות ביתר ליברליות ממסכן של חברות גדולות" (שם בעמ' 69-70).

96. י. כהן בספרו "דיני חברות", כרך א' מסכים גם הוא להבדל שיש בין הרמת מסך בחברות גדולות להרמת מסך בחברות מעטים המנוהלות הלכה למעשה כעסק פרטי:

"סוג החברה העומדת לדיון עשוי גם הוא להשפיע על בית המשפט עת שוקל הוא אם להרים את המסך אם לאו. בפקודת החברות ובפקודת מס הכנסה קיימות הוראות רבות, הבאות להעניק או לשלול הטבות מחברות קטנות ובינוניות העונות על הגדרות מסוימות. אין אנו מכוונים דברינו בהקשר זה לחברות במובן ההגדרות האמורות, אלא לחברה פרטית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה, היא מנוהלת למעשה כעסק פרטי. ברוב המקרים שולט בחברה מהסוג האמור אדם אחד המקצה מניות לבני משפחתו, אך ורק כדי לעמוד בתנאי הפקודה בדבר מספר מינימלי של חברים. בתי המשפט חזרו וקבעו, כי עובדת היותה של החברה 'חברת יחיד' או 'חברת מעטים' תגביר את נטייתם להרים את המסך. עם זאת, עלינו להבהיר שוב, כי סוג החברה אינו משמש כשלעצמו תחליף לעילה להרמת מסך. בפרשת אולפני הסרטה הרצליה קבע בית המשפט לעניין זה, מפי השופט ויתקון: 'כידוע, רואים גם בחברת מעטים ובחברת יחיד הפרדה גמורה בין החברה שהיא גוף משפטי לבין אותו יחיד שבידו- או אותם מעטים שבידם- הבעלות והשליטה על החברה...' (ע"א 11/74 פשמ"ג נ' אולפני הסרטה בישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 297)" (שם בעמ' 236).

97. ברוח דומה נקבע ע"י בית המשפט העליון מפיו של השופט ויתקון, בבג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פ"ד כב(1) 533, בעמ' 539) כי בחברת מעטים השיקולים נגד הרמת מסך ההתאגדות פחותים יותר. נקבע שמסך ההתאגדות בחברה משפחתית משמש במידה רבה ככלי "פורמאלי" לצורך הקלות מס:

"החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה"

98. ראו גם פסק דינו של השופט לנדוי ברע"א 161/67 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, בעמ' 515).

"מסקנה זו (בדבר הרמת המסך ב.י) מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות" (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו(5) 353, בעמ' 366, מפי השופט ד' לוין).

99. התובע יטען כי מובן שאין בדברים הנ"ל בכדי לפגוע בזכות התאגדותם של חברות מעטים שנשארת זכות יסוד בסיסית ואולם, גישת הפסיקה כאמור לעיל מתבססת על ניסיון החיים והשכל הישר. בית המשפט, בתוך עמו יושב הוא, וברור שככל שהמדובר בחברה בעלת מבנה "משפחתי" יותר מתערבים האינטרסים של בעלי המניות בחברה באינטרסים של החברה ובד"כ, מטבע הדברים, האינטרסים של בעלי המניות יוצאים כשידם על העליונה. יש לציין כי גם תיקון מס' 3 לחוק החברות מביא בחשבון את שיעור האחזקות כמדד ליכולת הפיקוח האפקטיבי של בעלי המניות (ראה ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם במאגר המשפטי נבו).

100. על הגישה הליברלית שנוקט בית המשפט שעה שהוא דן בתביעת הרמת מסך כנגד חברה משפחתית נפסק גם מפי כב' השופט רובינשטיין ברעא 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 22.04.2013):

"עקרון הרמת המסך נועד "למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור". נאמר בפסיקה, כי כאשר עסקינן בחברה משפחתית, יגלה ביהמ"ש פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך. ועוד נאמר, כי "בעיית ה'מימון הדק' אופיינית, בדרך כלל, לחברת מעטים שאין עליה פיקוח חקיקתי או מינהלי, שנועדו להגן על הציבור הרחב מפני התנהלותה העסקית כשהיא נטולת 'כרית בטחון' מספקת לצורך הגנה על הנושים. עם זאת, חרף העדר פיקוח סטטוטורי ומינהלי, על חברת מעטים חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט, המטילים עליה חובה לנהוג בתום לב כלפי ציבור נושיה".

101. התובע יטען כי הצטברות הנסיבות לעיל, לרבות התנהלותו של אגמי והונאתו את התובע, המימון הדק של החברה וכמו כן העובדה כי המדובר בחברת יחיד, בה שולט אך ורק ה"ה יוסף אגמי, מטים את הכף באופן נחרץ לטובת הרמת מסך ההתאגדות מעל אגמי מגנטיק וייחוס חובותיה לבעל המניות ומנהלה היחידי

נזקיו של התובע:

102. התובע ייטען כי נזקיו של התובע יתגבשו סופית כאשר יתבררו עד תום מעלליו של אגמי – היינו מה גובה המשכנתא שנטל מבנק לאומי על חשבון משכון הנכס וכמו כן מדוע ועל שום מה נרשמו הערות אזהרה הנ"ל לטובת המשיבים 4 – 6. כמו כל לא ברור לתובע עדיין לחלוטין מהות העיקולים אשר הוטלו על הנכס.

103. התובע ייטען כי היה ויהיה על התובע לפצות את הצדדים השלישיים בסכום כזה או אחר על מנת להסיר את המשכנתא ו/או הערות האזהרה ו/או העיקולים יתגבשו עם מתן החלטה זו הנזקים אשר נגרמו לו על ידי אגמי.

104. התובע יוסיף וייטען כי על אגמי לפצות את התובע בגין כל אחת ואחת והעילות אשר פורטו לעיל בנפרד ובוודאי הצטברותם.

105. התובע ייטען עוד כי הנהנה היחידי מהכספים שהתקבלו על ידי הצדדים השלישיים היה אגמי, וממילא עליו מוטלת החובה הבלעדית להשיבם וזאת על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

106. התובע מעריך נזקים אלו בסך של 1,700,000 ₪ ואולם שומר לעצמו את הזכות לתקן סכום זה היה ויתברר כי סכום זה נמוך מידי יחסית לסכומים שקיבל אגמי מהצדדים השלישיים.

טענות התובע כנגד המשיב 3 – בנק לאומי לישראל בע"מ

107. התובע ייטען כי היה ויקבל בית המשפט את טענותיו כנגד אגמי ויבטל את הסכם המכר מחמת הטעיה, טעות, עושק מרמה, אין כל תוקף למשכנתא שנרשמה על הדירה אשר התבססה על הסכם זה.

108. לחילופין ייטען התובע כי היה ויבקש הבנק להסתמך על הסיפא של סעיף 13 לחוק החוזים נראה בעליל כי טענותיו בעניין זה אין להן על מה שיעמדו.

109. התובע ייטען כי הבנק ידע כבר משנת 2011 כי אגמי בעצמו ו/או חברות בשליטתו נוהגות ליטול משכנתא מבנק לאומי – תוך שהם אינם אומרים את האמת ביחס לעובדות נשוא הלוואת המשכנתא שהם תובעים ליטול.

110. התובע ייטען כי בפרשת מדר הנ"ל, שנפתחה כאמור בשנת 2011 הגיש הבנק בעצמו הודעת צד ג' כנגד אגמי ובו הוא זועק כנגד אגמי וב"כ בדבר מרמה והטעיה בנטילת המשכנתא מצדו ומצד רעייתו בפרשה ההיא.

111. התובע יוסיף וייטען כי לא ברור עדיין כיצד לא דאג הבנק שכספי המשכנתא שהוענקו על ידו בתיק זה יועברו אל "המוכר" כביכול בתיק זה אלא הוא עצם את עיניו לראות שהכספים, כמו בפרשת מדר – הועברו ישירות לכיסה של אגמי מגנטיק ומשם לכיסו של אגמי.

112. התובע ייטען עוד כי הבנק עצם עיניים מלבדוק מדוע זה ולמה חברת יחיד בע"מ, תובעת לרכוש דווקא דירת מגורים ומדוע זה ולמה המוכר דווקא הוא זה אשר משלם הוצאות כה מופרכות, לרבות את מס הרכישה של החברה המוטל בדרך כלל על הרוכש.

בכלל, כך ייטען התובע – הבנק עצם את עיניו מלבדוק את הסכם המכר שהועבר אליו – שנראה לכל בר דעת כתמוה ולא הגיוני בעליל.

טענות התובע כלפי המשיבים 4 – 6:

113. התובע ייטען כי אין ביכולתו בשלב זה לדעת את מהות מערכת היחסים בין המשיבים 4 – 6 לבין אגמי, אשר הביא לרישום הערת אזהרה לטובתם.

114. כך גם אין בידיו האפשרות לדעת מדוע ועל שום מה הוטלו העיקולים הרשומים על הדירה לאחר שזו הועברה לידיו של אגמי.

115. יצוין במאמר מוסגר כי התובע ניסה לקבל לידיו את המסמכים הרלוונטיים בקשר להערות האזהרה לטובת צד שלישי ואולם בלשכת רישום המקרקעין סירבו להעבירם אליו בטענה כי הוא אינו שוטף לעסקאות אלו ובנסיבות אלו המסמכים יימסרו לו רק על פי צו של בית המשפט.

116. אשר על כן ובנסיבות אלו שומר לעצמו התובע להשלים את טענותיו כלפי המשיבים 4 – 6 וכמו כן לעניין העיקול, כאשר יתקבלו המסכמים והמידע הרלוונטי בקשר אליהם.

117. לבית משפט נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה נוכח מקום מושבם של הנתבעים 1 – 3.

אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעים לדין ולהורות כאמור ברישא לכתב התביעה דנן. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים בהוצאותיו של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ כחוק.

__________________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ התובע

תגובה לבקשה להוספת נתבע בתביעת לשון הרע

1 1 1 1 1 (0 Votes)

במסגרת ייצוג הח"מ כעורך דין בתביעת לשון הרע את לקוחו החליט התובע, מר יוסף אגמי, שתבע גם את חדשות ערוץ 10 לתבוע בנוסף גם את משרדנו בלשון הרע, עקב ראיון שהעניק עורך דין בר אל ירון לחדשות ערוץ 10 בעבר ובעקבות פרסומים באתר המשרד, אשר לטענתו מהווים לשון הרע כנגדו. בתגובה זו פורטוטענות משרדנו לדחיית הבקשה, הן מנימוקים פרוצדורלים הקשורים לסוגיות בדין האזרחי והן, ואולי בעיקר מהנימוקים הקשורים להגנות המוחלות הניתנות לנתבע בתביעת לשון הרע. 


תגובת הנתבע 5 ובא כוחו, עו"ד בר אל ירון

לבקשת התובע לצרף עו"ד בר אל ירון כנתבע 6 בתביעה שבכותרת

הנתבע 5, באמצעות ב"כ, ובהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 09/12/18 גם הח"מ בעצמו מתכבדים להגיש לבית המשפט הנכבד את תגובתם לבקשת התובע לצרף את הח"מ כנתבע 6 בתביעה שבכותרת.

מבוא:

1. ייאמר כבר עתה, אין המדובר בבקשה להוספת נתבע, המדובר בניסיון ל "סיכול ממוקד" שמבוצע בחוסר תום לב תוך ניצול ציני של בית המשפט על מנת למנוע ו/או לפגוע בהגנתו של הנתבע 5 באמצעות "נטרול" בא כוחו, הוא הח"מ, שאותו מבקש המבקש, בציניות ותוך ניצול הליכי בית המשפט לרעה, לצרף לתביעה למרות שברור לו לחלוטין כי טענותיו כלפי הח"מ בעילה של לשון הרע דינן ממילא להידחות על הסף.

2. לעניין עצם הגשת הבקשה ייאמר כי בניגוד לאמור או לרמוז בבקשת התובע, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") אינה רלוונטית לבקשה דנן, כך גם הפסיקה הליברלית שנקשרה לתקנה זו. עניין לנו בסעיף 24 לתקנות העוסקת בצירוף בעלי דין לתביעה. כפי שיפורט בהרחבה להלן, דין הבקשה להידחות באשר היא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצירוף המשיב 6 כנתבע בתיק זה.

3. לגופן של הטענות בדבר לשון הרע וכפי שיפורט בהרחבה להלן ממילא דינה של התביעה בגין העילות שפורטו על ידי המבקש להידחות על הסף על פי סעיפים 13(5) ו/או 13(7) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 וכמו כן כי הפרסומים אשר אותם פרט המבקש חוסים תחת הגנת אמת בפרסום ותום הלב.

דין הבקשה להידחות מחמת האיחור הניכר בהגשתה ומחמת העובדה כי בהגשת הבקשה כנגד עורך דין המייצג באותו תיק ללא כל נימוק מתקבל על הדעת המדובר בחוסר תום לב קיצוני וניצול הליכי בית המשפט לרעה:

4. הח"מ, אותו מבקש המבקש לצרף לתביעה זו מייצג כבר יותר משנה את הנתבע 5 בתיק זה. עובדה זו נשמטה מבקשת המבקש אשר נמנע מסיבותיו הוא לציין זאת מפורשות אף שלעניין חשיבות לכל הדעות. כך גם נמנע המבקש וב"כ לציין בבקשה דנן את משרדו של הח"מ כב"כ הנתבע 5 בתיק זהה. השמטת עובדה זו והתעלמות ממנה מהווה כבר בשלב זה חוסר תום לב בהגשת הבקשה דנן.

5. תצוין כהקדמה לדברים בחלק זה עובדה אחת פשוטה שאין עליה מחלוקת: במועד שידור הכתבה נשוא התביעה דנן לפני כשנה וחצי רואיין גם הח"מ שדיבר בעברית ברורה. ניתן להניח כי המבקש ובאי כוחו הבינו את המילים שיצאו מפיו של הח"מ גם אז. ובכל זאת בחר התובע שלא להגיש תביעה אישית כנגד הח"מ או אפילו כנגד מרשתו במועד הגשת כתב התביעה.

6. את הנימוקים בעיתוי הבקשה מפרט המבקש בסעיף 5 ו- 7 לבקשתו.

7. בסעיף 5 טוען המבקש כי:

ואולם, עיון בתצהיר הפרטים הנוספים שהוגש לבית משפט נכבד זה על ידי המבקש ביום 04/07/18 מגלה כי אם כביכול נסערה רוחו של המבקש מפרסומי לשון הרע לכאורה אשר באו לידי ביטוי מפרסום כתבי הטענות ופסק הדין באתר הח"מ – הרי שביטוי לפגיעה של כה קשה של לא פחות ממיליון ₪ (כאמור בתביעתו) לא ניתן למצוא בתצהיר אליו מפנה המבקש בבקשה דנן. אין בתצהיר זה ולו אזכור ברמז לאותו גילוי שעודד את המבקש לדבריו להגיש את בקשה דנן.

8. נימוק נוסף לעיתוי הבקשה מפרט המבקש בסעיף 7 לבקשתו:

ואולם, במתכוון או שלא במתכוון מטעה המבקש את בית המשפט הנכבד כאשר הוא טוען שבסעיף 6 לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע 5 אמר הח"מ את הדברים "על דעתו". למעשה ההיפך הוא הנכון: הח"מ ציין מפורשות במסגרת ייצוגו של מי הוא מרואיין בכתבה. ניתן להיווכח כי לאחר ציטוט תצהירו המשלים של המבקש נכתב בסעיף 6 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 5 כדלקמן:

9. עולה מהמקובץ לעיל כי לא "הגילוי המפתיע" של המבקש וב"כ את אתר האינטרנט של הח"מ הניעו אותו להגיש את הבקשה דנן. בוודאי גם לא כתב ההגנה של הנתבע 5 הוא זה אשר הניע אותו להגיש את הבקשה דנן. בוודאי ובוודאי שהדברים שאמר הח"מ בכתבה לא הניעו אותו להגיש את הבקשה דנן, שאם לא כן הח"מ היה בוודאי מצורף לתביעה עם הגשתה לפני כשנה וחצי.

10. המסקנה המתבקשת היא כי הסיבה היחידה שהבקשה דנן הוגשה בעיתוי בה הוגשה, לצירוף הח"מ לתביעה הינה ניסיונו של המבקש ולמרבה הצער גם ב"כ "לנטרל" את ב"כ הנתבע 5 ו/או לפגוע בהגנתו בתביעה המופרכת דנן שהוגשה על ידי המבקש או נקמנות גרידא. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה כי בכתבה נשוא כתב התביעה רואיינו עוד 2 עורכי דין שאמרו דברים קשים עוד יותר בדבר התנהלותו של המבקש ואולם זכרם לא בא בבקשה דנן.

11. חיזוק נוסף לחוסר תום ליבו הקיצוני של התובע ניתן אף למצוא בעובדה כי בעוד שב"כ והח"מ נמצאים בעיצומם של השיחות לנסות ולפתור את המחלוקת ביניהם על פי כלל 31 לכללי לשכת עורכי הדין, ובעוד הם קובעים בעל פה ובכתב מועד להגשת תגובתו למכתב שהועבר אליו על פי הכלל הנ"ל - הגישה ב"כ המבקש את בקשתו לצירוף המבקש כנתבע בתיק שבכותרת. בהתנהלות זו סיכלה ב"כ המבקש, וככל הנראה בהוראתו, כל אפשרות לפתרון המחלוקת בדרכי שלום כמצוות כלל 31 הנ"ל ותוך שהיא בכלל לא טורחת להודיע על כך לח"מ, עד למועד כתיבת שורות אלו. התנהלות זו מתועדת בכתובים ואולם מפאת כבודה של ב"כ המבקש יימנע הח"מ מצירופם.

דינה של הבקשה להידחות באשר המבקש לא פרט כל נימוק מדוע בקשתו עומדת בסעיף 24 לתקנות וממילא בקשתו לצירוף נתבע אינה עומדת בתנאים הקבועים בה.

12. כאמור לעיל, המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשתו של המבקש אינה תקנה 92 לתקנות אלא דווקא תקנה 24. בסעיף 8 לבקשתו מפרט המבקש את נימוקיו לבקשה למציין כי "בקשות לתיקון כתב תביעה נענות ביד רחבה" ואף מפנה לרע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה [פורסם בנבו]. ואולם פסק הדין שאוכר על ידי המבקש דן בתנאים לתיקון כתב טענות על פי סעיף 92 לתקנות ואילו בקשתו של המבקש הינה לצירוף נתבע, שכאמור התקנה הרלוונטית לדיון בבקשה כזו הינה תקנה 24 לתקנות.

13. זאת ועוד, השאלות השנויות במחלוקת בהתאם לתקנה 92 הינן שאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולא בין בעל דין קיים ובין בעל דין חדש. לפיכך, הרי שכאמור לעיל, בקשה לצרף נתבעים אינה יכולה להיבחן בהתייחס לתקנה זו ולמבחניה (ראו לעניין זה תא"מ (תל-אביב) 2486-04-17 בית ספר תגליות בע"מ נגד בנשימול [פורסם בנבו, 29.9.17]).

14. אמור מעתה, בעניינינו לא מבוקש לתקן את כתב התביעה אלא המדובר בבקשה להוסיף נתבע חדש על כל המשתמע מכך, לרבות הצורך לתקן את כתב התביעה אם תאושר הבקשה, ומתן אפשרות לכל הנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן.

15. ההלכה בעניין סעיף 24 לתקנות נקבע בתיק רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ [פורסם בנבו, 9.7.15] במסגרתו נפסק כי לא התועלת והנוחות של התובע היא העומדת במרכז אלא יכולתו של בית המשפט לפסוק בפלוגתות אשר עומדות בפניו:

"קיים בתקנה זו, כפי שפורשה, ממד אינקוויזיטורי מובהק - לא תועלתו ונוחותו של התובע היא העומדת במרכז, אלא יכולתו של בית המשפט לפסוק בפלוגתאות המונחות לפניו".

עוד נפסק בעניין זה שם:

"אמנם, הסמכות שהוקנתה לבית המשפט במסגרת תקנה זו היא רחבה, אך לא רחבה מני ים - והיא עודנה בעלת גבולות עליהם יש להקפיד. אחד הדגשים שנתנה הפסיקה בעניין זה הוא כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. לעניין זה, יש לבחון בקפדנות את הפלוגתאות והעילות שבחר התובע להעלות בכתב התביעה שהגיש - אלו הן הפלוגתאות שיש להכריע בהן "ביעילות ובשלמות", ואלו בלבד..."

בנוסף הובהר כי צד ייחשב כ "דרוש" לבירור התובענה כאשר:

"אי-אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו" או כאשר "עשויה זכותו להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון את טענותיו לפני בית המשפט".

16. הנתבע 5 והח"מ ייטענו כי בעניינינו אין כל ספק כי בית המשפט יכול לפסוק בפלוגתאות העומדות לדיון בתיק זה גם ללא הצירוף המבוקש על ידי הנתבע ולתת פתרון שם ויעיל לתובענה גם מבלי שפסק הדין יחייב את הח"מ.

17. הפלוגתאות בעין הצדדים בתיק דנן עוסקות אך ורק בכתבה ואילו מבקשת התובע לצירוף ב"כ הנתבע 5 לתובענה נוגעת גם לפרסום כתבי הטענות באתר משרדו כך שבבירור אין המדובר בפלוגתא העומדת בתיק דנן

כמו כן, הפלוגתאות בתיק זה אינן בעניין השאלה האם סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק לשון הרע") (אותו הזכיר בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 30/11/18) מהווה הגנה כנגד התובענה שמבקש התובע להגיש כנגד הח"מ כב"כ אחד הצדדים בהליך שעליו רואיין בכתבה.

כך גם אין מבין הנתבעים כיום הנכנסים לגדרו של סעיף 15 לחוק לשון הרע, כך שאין פלוגתא גם ביחס לעניין זה בין הצדדים. למען הסר ספק הנ"ל אינן ההגנות היחידות העומדות לצדו של הח"מ.

דין בקשת המבקש להידחות מחמת העובדה שההגנה על פי סעיף 13(5) ו/או 13(7) לחוק לשון הרע הינה הגנה מוחלטת וממילא אין לתובע כל עילת תביעה בגין פרסום כתבי טענות בהליך פומבי:

18. סעיף 13 לחוק לשון הרע מונה כמה וכמה סעיפי משנה אשר בהתקיים אחד מהם לא תקום כל עילה למשפט פלילי או אזרחי. בת"א (י-ם) 9871/02 גרבץ נ' אלישיב [פורסם בנבו, 2004] עמד כב' השופט נעם סולברג על משמעות סעיף החוק האמור ועל סעיפי המשנה הנלווים אליו:

"משנקט המחוקק לשון זו, דומני, מצוּוים אנו במידת האפשר לבחון עוד בתחילת המשפט, לפני שמיעת הוכחות, אם מתקיימת הגנה מן ההגנות שבסעיף 13. חקיקתו של סעיף 13 נועדה למנוע את בואם של העניינים המנויים בו בשערי בית המשפט. בסעיף זה ביכר החוק שיקולים כלכליים, ועניינו של הציבור גובר בהם, על עניינם של בעלי הדין הספציפיים. עצם ניהול משפט בנושאים שהחוק קובע כי לא ישמשו עילה למשפט, פוגע באותם אינטרסים כלליים-ציבוריים".

19. ראו גם האמור בעניין זה בע"א 2685/00 יצחק נ' מוזס (פורסם בנבו, 2003) מפי כב' נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א דבורה ברלינר:

"סעיף 13 כולו עוסק בפרסומים מותרים, כאמור בכותרת הסעיף. הגם שהשתמשתי קודם בביטוי הגנה, יש לשים לב לכך כי על פי כותרת הסעיף מדובר ב'פרסומים מותרים'. דהיינו, לכאורה לפי נוסח הסעיף וכותרתו, פרסומם אינו מהווה עבירה. זאת בניגוד לסעיפים 14 ו-15, למשל, שבהם משתמש המחוקק במילה הגנה – דהיינו נעברה עבירה אלא שבמקרים המפורטים עומדים לעבריין הגנה".

20. לעניין ההגנה המוחלטת הנפרשת על פרסומים במסגרת סעיף 13 לחוק לשון הרע ראו הדברים שנאמרו בדנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל (פורסם בנבו, 2003) מפי כב' השופט אליהו מצא:

"ההלכה שנפסקה בענייננו הולמת את הקונספציה הבאה לידי ביטוי בפסקי הדין הללו, לפיה ההגנות שנקבעו בסעיף 13 לחוק הינן מוחלטות...בטענה שהפרסום כוזב או שנעשה בזדון אין כדי לפגוע בחסינות זו, מאחר ועצם בחינתה תחייב עריכתו של דיון לגופם של דברים, שהוא כשלעצמו נושא השפעה מרתיעה על בעל התפקיד".

21. מאחר וגם לטענת המבקש, הפרסום באתר הח"מ הינם הסיכומים אשר הוגשו בתיק בית המשפט בעניינו, יפים לעניינינו הדברים שנאמרו לעניין פרסום כתבי טענות מפי כב' השופט תיאודור אור ברע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ ואח',פ"ד נג(1) (להלן: "פרשת אבי יצחק") (שם בעמ' 91):

"על תכליתה הכללית של הוראת סעיף 13(7) כבר עמדתי לעיל. ראינו כי הוראה זו נועדה להביא למימושו המעשי של העיקרון בדבר פומביותם של הליכים בבתי המשפט. לשם כך מעניקה הוראת סעיף 13(7) חסינות רבה למפרסם אשר אינה מותנית באמיתות הפרסום...


דומה כי דברים אלה יפים גם ביחס לכתבי הטענות המוגשים לבית המשפט על-ידי הצדדים. גם בשלב האמור יש לציבור עניין במידע על ייזומו של הליך ועל הטענות העולות בגדרו...


מנקודת המבט של תכלית החקיקה איני רואה צידוק למתוח אבחנה פנימית בסעיף 13(7), באופן שהוראה זו לא תחול על כתבי הטענות, החל מן השלב האמור...


בהעדר חסינות צפויים פחות פרסומים באותו שלב. קיימת סכנה, כי דחיית הפרסום תסכל את הטעם בו, שכן העניין הציבורי במקרה עלול לדעוך. במצב כזה, קיים חשש כי לציבור לא יובא, במועד הרלוונטי, מידע אשר עשוי להיות חשוב לצורך גיבוש עמדה בעניינים ובסוגיות החשובים לו. על כן, אני סבורה כי יש לפרש את החסינות לפי סעיף 13(7) כמתפרסת גם על פרסומים של כתבי טענות המוגשים לבית המשפט, לאחר שהומצאו לצד שכנגד".

(ההדגשות אינן במקור)

22. בהתאם להלכות אלו נדחו על הסף תביעות שהוגשו בעילה של לשון הרע עקב פרסום כתבי טענות וביניהם ראו ת"א (שלום פ"ת) 23882-03-13 שחר זמלר נ' מראות אימג' בע"מ (פורסם בנבו, 18.03.2014), ת.א. 3634-02-11 בנק מזרחי טפחות תל אביב ואח' נ' הכשרת היישוב ביטוחים בע"מ ואח' (פורסם בנבו

ראו פסק דין נוסף שבה נדחתה תביעה דומה מאותם נימוקים: תא (י-ם) 10151/03 איתי סויסה נ' "מעריב" (פורסם בנבו) וראו גם תא (פ"ת) 22577-11-14‏ ‏ גיא כהן נ' ג'רוזלם פוסט בע"מ [פורסם בנבו 20/08/17 שם גם כן נדחתה תביעה בלשון הרע בגין ציטוט כתבי טענות. ת"א (שלום י-ם) 12709-09-15 משה יאיר נ' יוסף אברהם [פורסם בנבו, 03.01.2017] שם נדחתה תביעה בלשון הרע על פרסום הנאמר בהליכים משפטיים כאשר בסיכום דבריו נאמרו על ידי בית המשפט דברים הקולעים גם לעניינינו:

"אין ספק שכתב התביעה המקורי שהוגש נגד התובע הסב לו עגמת נפש רבה, ופרסומו במקומון העצים עגמת נפש זו. הליכים משפטיים, גם אם מסתיימים בהצלחה מבחינת בעל הדין, גובים מחיר נפשי, מעבר לעצם עלות ההתדיינות. על כן ראוי היה שאנשים ישקלו צעדיהם וינקטו משנה זהירות בטרם יפתחו בהליכים אלו.

אולם חוק איסור לשון הרע אינו נותן תרופה לעוגמת נפש זו. הליכים משפטיים, גם אם עצם הגשתם נעשתה בטעות, או אפילו בזדון, נועדו להיעשות בפומבי, ופומביות הדיון היא ערובה לתקינותם. על מנת להגן על פומביות הדיון, החריג החוק את הנאמר במסגרת הליכים בפני בית המשפט ואת הדיווח על הליכים אלו, מהיות פרסומים אסורים, והתיר את פרסומם, אף אם יש בהם משום פגיעה בשמם הטוב של המתדיינים.

סוף דבר, התביעה נדחית."

ראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין חשיבות פומביות פרסום כתבי טענות גם ב רע"א 1386/14 ד"ר אורלי אינס-קניג נ' עיתונות זהב בע"מ (פורסם בנבו, 12.05.2014)

יצוין בעניין זה כי הח"מ ביקש מב"כ המבקש כמה פעמים להביא בפניו ולו פסק דין אחד שבו חויב בעל דין, ובוודאי ב"כ אחד הצדדים בלשון הרע בעקבות פרסום כתבי הטענות שהגיש לבית המשפט – עד למועד כתיבת שורות אלו לא התקבל לידיו פסק דין כזה. המבקש כן צרף המבקש לתגובתו מיום 30/11/18 את רע"א 453/14 עו"ד תמיר מדר נ' שלום אורן  (פורסם בנבו 01/06/14) ואולם פסק דין זה אין בו דבר וחצי דבר עם עניינו באשר בפסק דין זה המדובר היה בשליחת מכתבים מהנתבע אל נמענים ספציפיים ולא בפרסום כתבי טענות.

23. בעניינינו מלין המבקש ומבקש לתקן את התביעה כך שגם הח"מ יצורף אליה כנתבע 6 בגין 2 פרסומים:

א. פרסום הסיכומים בתיק א 24978-02-11 (מחוזי תל אביב) דינה מדר נ' יוסי אגמי ואח' [פורסם בנבו] להלן: "התיק במחוזי") לרבות דברי ההקדמה לפרסום הסיכומים אשר יובאו במלואם כדלקמן:

משרדנו הגיש בשם מרשתנו תובענה, בהמרצת פתיחה, כנגד הנתבע יוסף אגמי (לד לייט) ובנק לאומי למשכנתאות (שהגיש מצדו הודעת צד ג' כנגד עו"ד קלמן קרני) בדרישה ל- ביטול עסקת מכר דירה שבבעלותה, שנמכר ללא ידיעתה תוך מרמה וזיוף אין ספור מסמכים שנועדו לכאורה להונות לא רק את מרשתנו אלא גם את בנק לאומי למשכנתאות. במהלך הדיון התברר כי הנתבע, יוסי אגמי, ערך לא מעט חוזי מקרקעין מפוקפקים שהגיעו לבית המשפט לביטולם. כמו כן התברר על פי עדות עורך הדין של אגמי בעצמו כי את כספי המשכנתא, שאמורים היו כביכול להיות משולמים למוכרת - שלשל לכאורה אגמי לכיסו, תוך שהוא יוצא מהבנק עם סכום של לא פחות מכ- 800,000 ש"ח במזומן. הסיכומים להלן מדברים בעד עצמם ומתמצתים היטב תיק מורכב זה, שמעורבים היו בו צדדים רבים.

ב. הדברים שאמר הח"מ בכתבה נשוא התביעה דנן ביום 26/05/17 כדלקמן:

"החשד שלי שהוא לא היה כל כך תמים כמו שהוא מציג את עצמו, גם מתמחה למשפטים היה מבין שמשהו פה עקום. זה "תרגיל כפול" נקרא. מצד אחד לקבל את הבית מצד שני לקבל 800 אלף שקל במזומן, זאת אומרת שהם הלכו לבנק והוציאו 800 אלף שקל בשטרות כסף שבדיון הוכח שעברו לתיק של אגמי".

הדגשה במקור בסעיף 18ז' לבקשת המבקש לתיקון כתב תביעה

24. לעניין פרסום הסיכומים באתר, ייטען הח"מ כדלקמן:

א. אין מחלוקת כי האמור בדף שהציג המבקש הינם חלק מכתבי הטענות שהוגשו בתיק בית המשפט המחוזי – במקרה זה המדובר בסיכומים (למען הסר ספק האמור בהקדמה לסיכומים הינם דברים שנאמרו גם הם במפורש כבר במבוא לסיכומים (סעיף 3) ובהרחבה ייתרה בסיכומים עצמם לרבות ציטוט בא כוחו של המבקש דאז שהעיד מפורשות כי המבקש יצא מהבנק עם כספי המשכנתא (סעיף 41 לסיכומים). לעניין חוזי מכר מפוקפקים אחרים שהגיעו לבית המשפט ראה האמור בסעיף 49 לסיכומים.

מצ"ב לנוחות בית המשפט הסיכומים שהוגשו בתיק בית המשפט המחוזי  כנספח א'.

יצוין כי הח"מ חסך מבית המשפט אלפי דפי פרוטוקול הנוגעים לתיק בית המשפט המחוזי אשר צוטטו בסיכומים באשר הדיון בעניינינו קשור לפרסום הסיכומים גרידא.

ב. בנסיבות אלו אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר בפרסום כתבי טענות, שהועברו לצדדים ולבית המשפט ורק לאחר מכן פורסמו על ידי הח"מ באתר משרדו.

ג. המסקנה המתבקשת היא כי בנסיבות אלו חוסה פרסום הסיכומים (לרבות ההקדמה שפורסמה באותו דף וחזרה על הדברים שנאמרו בסיכומים עצמם) תחת ההגנה המוחלטת המנויה בסעיף 13.5 לחוק לשון הרע. למען הזהירות ייטען הח"מ כי לחילופין וממילא חוסה ההקדמה תחת ההגנה בסעיף 13.7 לחוק.

25. לעניין הדברים שאמר הח"מ בכתבה נשוא התביעה דנן ביום 26/05/17:

א. הח"מ ייטען כי הדברים שנאמרו בכתבה חוסים תחת ההגנה בסעיף 13.5 לחוק באשר המדובר בחזרה על הדברים שנאמרו בסיכומים ובמהלך הדיון בתיק כמפורט לעיל.

ב. לחילופין ולמען הזהירות ייטען הח"מ כי הדברים חוסים תחת ההגנה סעיף 13(7) לחוק לשון הרע. סעיף 13(7) מעניק הגנה מסויגת יותר מסעיף 13(5) הנ"ל ואולם גם הגנה זו הינה מוחלטת ואינה מותנית בכך שהדברים שפורסמו יהיו אמיתיים או שפורסמו בתום לב, אלא אך בכך שישקפו באופן נכון והוגן את שאירע במסגרת ההליך.

ג. בפרשת אבי יצחק הנ"ל עמד בית המשפט על סעיף זה באומרו:

"חשיבותה של הוראת סעיף 13(7) טמונה בכך, שהיא נועדה להבטיח את פומביותם של הליכי משפט מנקודת מבטו של הציבור הרחב. הוראה זו שוללת את קיומה של עילה – פלילית או אזרחית – בלשון הרע ביחס לפרסומים על דיונים בבית-המשפט. בכך, נשלל קיומו של תמריץ שלילי לביטוי בכלי התקשורת על שאירע בבית-המשפט. הדין שואף, בדרך זו, להגדיל את מספר הידיעות על אודות דיונים בבתי-משפט, ולהבטיח את פומביותם בפועל של הליכים שיפוטיים.

על-מנת להשיג מטרה זו, מעניקה הוראת סעיף 13(7) חסינות למפרסם, אשר אינה מותנית באמיתות הפרסום. חסינות זו גם אינה מותנית ביסוד נפשי מיוחד של המפרסם. כל שנדרש הוא, כי הפרסום ישקף באופן נכון והוגן את שאירע בהליכים שאליהם הוא מתייחס. האירוע שעליו מושם הדגש בבחינת נכונות הדיווח הוא הדיון בפני בית-המשפט. תיאור הדיון הוא שצריך להיות שלם ומדויק...

ד. יש לציין כי את החלק הראשון בדברים שאמר הח"מ כוונו כלפי המבקש אלא כלפי בא כוחו דאז, שלעניות הח"מ היה צריך להבחין שמשהו אינו כשורה בעסקה שבה בסופו של יום נפסק בתיק בית המשפט המחוזי שאכן זויפו עשרות רבות של מסמכים. הדברים אף נאמרו במפורש במסגרת ההליך ומשקפים היטב ובמדויק את שנאמר במסגרת הדיונים בתיק. בית המשפט מופנה בעניין זה לסיפא לסעיף 48 לסיכומים אשר צורפו כנספח א' לעיל.

במאמר מוסגר ייאמר כי למעשה גם פסק הדין בתיק בית המשפט המחוזי אינו חלוט. בנק לאומי לישראל הגיש ערעור לבית המשפט העליון אשר במסגרתו טען גם הוא לעניין חוסר תום ליבם (בלשון המעטה) של המבקש וב"כ בעסקה שנידונה בתיק בית המשפט המחוזי.

ה. כך גם הם הדברים לעניין אותו "תרגיל כפול" שהזכיר הח"מ בכתבה. אין מחלוקת כי בית בית המשפט המחוזי טען המבקש כי יש לקיים את עסקת המכר ולהעביר את הדירה נשוא התיק שם לידיו. כמו כן עדותו של ב"כ המבקש דאז אינה מותירה מקום לספק בדבר הטענה כי כספי המשכנתא הוכנסו לתיק של אגמי בנוסף וכפי שיפורט בהמשך הדברים גם פסק הדין בבית המשפט המחוזי קבע דברים דומים.

בעניין זה וכאמור לעיל ראה סעיף 41 לסיכומים שם הופנה בית המשפט לעדותו של ב"כ המבקש דאז שהעיד במפורש ובלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי היה זה המבקש שיצא את הבנק עם כספי המשכנתא בשתי הזדמנויות. פעם אחת בתיק שהביא מראש ופעם במעטפות שהביא מראש לצורך כך. בכל פעם יצא המבקש מהבנק עם סך 400,000 ₪ במזומן ובסה"כ 800,000 ₪ במזומן).

ו. עולה מהמקובץ לעיל כי הדברים שנאמרו בכתבה על ידי הח"מ שיקפו במדויק ובאופן נכון והוגן את שאירע במסגרת תיק בית המשפט המחוזי ואשר על כן הם חוסים תחת סעיף 13.5 או לחילופין 13.7 לחוק לשון הרע.

הפרסומים באתר ובכתבה חוסים תחת הגנת אמת בפרסום:

26. סעיף 14 לחוק קובע, בין היתר, הגנה על פרסומי אמת בנסיבות מסויימות:

" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

27. בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך [פורסם בנבו, 18.9.14] נקבע בעמוד 15 לעניין הגנת "האמת הפרסום", כך:

"הגנה זו משקפת את נכונות המחוקק להתיר פרסומים עובדתיים שיש בהם משום פגיעה בשם הטוב ואף בכבודו של מושא הפרסום, מקום שמדובר באמת ובמידע שיש בו עניין לציבור... התנאי הראשון, כאמור, לתחולת הגנת אמת הפרסום, הוא "שהדבר שפורסם היה אמת" .....לגישתי, ה"אמת" שאליה מכוון סעיף 14 לחוק היא אמת משפטית (או אמת שיפוטית). היינו, פרי עיבודו של בית המשפט, בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו .....סעיף 14 לחוק מתנה את תחולת ההגנה בכך "שהדבר שפורסם היה אמת".

28. לעניין יסוד האמת בפרסום נפסק כי די בכך שהפרסום יהיה אמת לפי המשמעות הכללית של הדברים ואין כל דרישה לזהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום. ראו בעניין זה ע"א 10281/03 אריה קורן נ' עמינדב ארגוב [פורסם בנבו, 12.12.06] שם נפסק כי:

"בבואנו לבחון את יסוד אמיתות הפרסום נזכור כי אין נדרשת זהות מוחלטת בין תוכן הפרסום לבין מצב הדברים העובדתי וכי די בהתאמה ביניהם באופן שמשמעותם הכללית של הדברים, כפי שהיה מאזין סביר או קורא סביר מפרשם, תתאם את תוכן הפרסום."

29. לעניין יסוד ה "עניין הציבורי" נפסק ב בע"א 1104/00 אפל נגד חסון  [פורסם בנבו, 10.1.02]:

""עניין ציבורי" ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו - אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו ... ברי כי לא ניתן לקבוע מראש אילו נושאים יהוו "עניין ציבורי", והדבר ייבחן לגבי כל פרסום לגופו."

30. בעניינינו ובעניין האמת בפרסום:

א. לעניין ההקדמה לסיכומים והסיכומים עצמם:

· ייאמר כי כל אשר נאמר בהקדמה ובסיכומים התבסס על עדויות בבית המשפט וברובן אף נפסק על ידי בית המשפט בתיק שבמחוזי. בין השאר נפסק כי הדירה נמכרה ללא ידיעתה של המוכרת תוך מרמה וזיוף אין ספור מסמכים. כמו כן נפסק כי העסקה עליה חתם המבקש לא הייתה עסקת מכר מקרקעין אלא הלוואה (סעיף 114 לפסק הדין) – ומה לו למבקש ליטול הלוואת משכנתא לטובת עסקת הלוואה שערך או בכלל להיות בבנק שעה שנמשכו ממנו 800,000 ₪ במזומן, שטרות כסף לטובת מי שכביכול מכרה לו את דירתה (סעיף 115 לפסק הדין)?

מצ"ב לנוחות בית המשפט פסק הדין בתיק בית המשפט המחוזי כנספח ב'

· בנוסף התברר כי אכן המבקש ערך לא מעט עסקאות מקרקעין שהגיעו לבית המשפט ובוטלו (הפ (מרכז) 40244-02-14‏ ‏ מרים הרוש נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (פורסם בנבו) (היא הנתבעת 3 כאן), תא (ת"א) 11089-09-15 דינה ירושלמי נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (פורסם בנבו), ה"פ 14282-12-15 (מחוזי מרכז) רומם נ' אגמי (לא פורסם), תא (ת"א) 24978-02-11 דינה מדר נ' יוסי אגמי (פורסם בנבו), תא (מרכז) 8969-03-12 רוני טמרסון נ' שרונה אגמי (פורסם בנבו), ת"א 53388-10-15 גולשבסקי ואח' נ' אגמי ואח' (פורסם בנבו) ועניינו של מר משה ברמן (הנתבע 4 כאן). רשימה זו הינה ככל הנראה חלקית באשר אלו רק התיקים הידועים לח"מ.

· לבסוף ולעניין העובדה כי אגמי יצא את הבנק בשני הזדמנויות עם כספי המשכנתא העיד ב"כ דאז, עו"ד קלמן קרני החל מעמ' 1682 - 1687 לפרוטוקול בתיק בית המשפט המחוזי. הח"מ יימנע מלהלאות את בית המשפט בעמודי הפרוטוקול ואולם הדברים מתועדים היטב כאמור בפרוטוקול תיק בית המשפט המחוזי. למעשה גם בפסק הדין קובע בית המשפט כי המבקש התחלק עם הנתבע 5 כאן בכספי המשכנתא שנמשכו במזומן מהבנק (ראה סעיף 115 ו- 117 לפסק הדין).

ב. לעניין הנאמר על ידי הח"מ בכתבה נשוא התובענה דנן:

· כאמור לעיל, החלק הראשון לא נאמר כלל כלפי המבקש כלל. לעניין החלק השני בעניין קבלת הכספים במזומן והעובדה שבדיון הוכח שעברו לתיק של אגמי ראה האמור לעיל בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין של בית המשפט בתיק במחוזי. יודגש כי המבקש בתיק במחוזי ביקש להשאיר את העסקה על כנה ואין על כך מחלוקת. בנסיבות אלו אמת לאמיתה דבריו של הח"מ בדבר העובדה שהמבקש ביקש הן לקבל את כספי המשכנתא לידיו (הרי על פי החלטת בית המשפט במחוזי כאמור הוא התחלק עם כספי המשכנתא וקיבל לידיו לפחות שליש מהם) וגם להחזיק בבית על פי עסקת המכר, למרות שלא שילם עליו דבר.

31. בעניינינו ובעניין העניין הציבורי:

א. הח"מ ייטען כי יש עניין לציבור לדעת על קיומו של מלווה בריבית שלפחות וככל הידוע לח"מ 6 עסקאות מקרקעין שערך בשנים האחרונות הגיעו לפתחו של בית המשפט. במיוחד כאשר בכל העסקאות הללו טענו התובעים כי הם רומו על ידו ושבעתיים נכונים הדברים כאשר בפועל כל העסקאות הנ"ל בוטלו, בין אם על פי פסק דין ובין אם בהסדר.

ב. בנסיבות אלו ייטען הח"מ שבוודאי יש לציבור תועלת ועניין בידיעה על אותו אדם, על מנת שלכל הפחות ייזהרו מאד בעסקאות עמו, אם לא יימנעו מהם כליל. גם אם לא בעניינו של המבקש אישית, יש תועלת לציבור לדעת על הסיכון הגדול שבשעבוד ביתם לטובת הלוואה חוץ בנקאית.

הפרסומים בכתבה ובאתר חוסים תחת הגנת תום הלב:

32. על התנאים אשר בהתקיימם תחולנה ההגנות מכוח סעיף 15 לחוק עמד בית המשפט בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור [פורסם בנבו]:

"גם אם הפרסומים שפורסמו לא היו אמת, הם עשויים לזכות להגנה מקום שבו הפרסום נעשה בתום לב (סעיף 15 לחוק). כדי שמפרסם לשון הרע ייהנה מהגנת סעיף 15, עליו לקיים שני תנאים מצטברים: הראשון כי הפרסום נעשה בתום לב, והשני כי הפרסום נעשה בגדר אחת מ-12 החלופות הנסיבתיות שמונה החוק בסעיף זה (ע"א 354/76 עזבון שרף נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מ, פ"ד לה(4) 169, 175 (1981) (להלן: עניין שרף); ע"א 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ נ' חתוקה, פ"ד כג(2) 135, 137 (1969);שנהר, בעמ' 250).

סעיף 16 לחוק מוסיף ועומד על נסיבות המקימות חזקות ראייתיות שמצביעות – בדרך החיוב או השלילה - על קיומו של תום לב בפרסום (ראו גם עניין בן גביר, פסקה 23 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה; עניין שרנסקי, פסקה 26; ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 201 (1987) (להלן: עניין מזרחי)).

כך, אם הוכיח המפרסם כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, תחול החזקה החיובית שלפיה המפרסם היה תם לב (סעיף 16(א) לחוק). לעומת זאת, חזקה שלילית היא כי מפרסם לא היה תם לב אם נתקיימה אחת מהנסיבות הבאות: אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו; אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לברר את האמת עובר לפרסום; או אם הוכח שהמפרסם התכוון לפגוע בנפגע במידה החורגת מהמידה הסבירה הנדרשת להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב (סעיף 16(ב) לחוק; ראו גם עניין שרנסקי, פסקאות 19-18)."

33. על מרכיבי תום הלב ניתן ללמוד מהוראותיו של סעיף 16 לחוק לפיו קיימת חזקת תום לב אלא אם כן נשללה חזקה זו בהתאם לסעיף זה (או סעיף 17 לחוק). יש לציין כי בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל ואח' (פורסם בנבו) [פורסם בנבו, 24.2.97] נאמר מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בסעיף 15 א. בפסק הדין:

"ממה נפשך, אם ניתן להוכיח את אמת הפרסום, הרי ממילא אין נזקקים יותר להגנה לפי סעיף 15 ...".

יש לציין כי כאמור לעיל, הפרסומים הן באתר והן בכתבה היו אמת צרופה המתבססות על עדויות מפורשות ואולם מעבר לדרוש ייאמר כי גם אם חלק מהדברים לא היו אמת או שלא נפסקו על ידי בית המשפט עדיין עומדת לח"מ חזקת תום הלב אלא אם כן יוכיח המבקש כי זו נשללה ממנו עקב התנהגותו.

34. בעניינינו וכאמור לעיל, הן הפרסום באתר והן הפרסום בכתבה היו כאמור לעיל נכונים ובוודאי שהפגיעה במבקש הייתה מינימלית. במיוחד נכונים הדברים שעה שהח"מ הקפיד לפרסם גם את פסק דין שניתן כולל שמו של המבקש – והרי המבקש בעצמו טוען שמפסק הדין יצא הוא צח כשלג.

35. זאת ועוד, הדברים שנאמרו על ידי הח"מ בסיכומים ובכתבה נשוא התביעה דנן כללו ציטוט ההליכים בתיק בצורה עניינית ואף דעתו של הח"מ בדבר ניהול ההליך על ידי ב"כ של המבקש בכתבה נעשתה בצורה זהירה ומתונה למדי.

36. לפיכך ייטען הח"מ כי עומדת לו גם ההגנה של פרסום בתום לב כאמור בסעיפים 15(3) ו- 15(4) לחוק לשון הרע.

סוף דבר:

37. הח"מ סמוך ובטוח כי התנהלותו ואופיו של המבקש יתבררו גם במסגרת הליך זה, בנוסף להליך שמתנהל כנגדו על ידי בנק לאומי בבית המשפט העליון בערעור שהוגש כאמור לעיל על ידי בנק לאומי לישראל על פסק הדין בתיק בית המשפט המחוזי. הח"מ סמוך ובטוח שבסופו של יום תפעל כנגדו התביעה דנן כחרב פיפיות.

38. ואולם כבר עכשיו ברור מהבקשה דנן כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט שעה שברור לחלוטין וחזקה על באי כוחו שהתריעו בפניו על סיכויי בקשתו בנסיבות פורטו בהרחבה לעיל.

הרי תביעה ע"ס מיליון ₪ בגין לשון הרע כנגד הח"מ זכותו המלאה של המבקש להגיש בהליך נפרד אף מבלי לשבש את ההליך שהוא עצמו יזם ומבלי לקבל את רשותו של בית המשפט לכך. בכל זאת בחר המבקש דווקא להכביד ולהאריך מאד את ההליכים תביעה שהוא עצמו הגיש כאמור, והדברים מדברים בעד עצמם, במיוחד לעניין חוסר תום הלב הקיצוני בהגשתה של הבקשה דנן.

39. בנסיבות אלו יתבקש בית המשפט לדחות את בקשתו של המבקש ולחייבו בהוצאות הנתבע 5 ובנוסף בהוצאותיו של הח"מ. כמו כן ייטענו הנתבע 5 והח"מ כי המדובר במקרה מובהק שבו יש לחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא נוכח ניצולו של המבקש לרעה את הליכי בית המשפט.

___________________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ הנתבע 5 ובעצמו

ביטול הגבלת חשבון לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי

1 1 1 1 1 (0 Votes)

לעיתים טעות של צד ג' שאליו נמסר השיק גורמת להפקדתו בחשבון וסירובו על ידי הבנק. במקרה זה הגיע מרשנו להסדר עם רשויות מס ההכנסה ואולם לאחר מכן ביקש לבטל הסדר זה ולהגיע להסדר חדש. את השיקים שמסר בהסדר שבוטל ביקש מרשנו שלא להפקיד, שהרי הסדר זה שעל פיו נמסרו השיקים בוטל. ואולם, בטעות או בהיסך הדעת הפקיד פקיד השומה את השיקים בחשבון, פעולה אשר גרמה להגבלת חשבון הבנק שלו. מייד עם קבלת התיק ביקשנו בשם מרשנו צו לעיכוב ההגבלה וזו אכן עוכבה. בינתיים פעם מרשנו על מנת לקבל אישור על ביטול ההסכם הראשון, שיוכיח שהשיקים שניתנו על פי הסכם זה בוטלו כדין. אתם מוזמנים לעיין במאמר משרדנו ביטול הגבלת חשבון אשר דן בסוגיות נוספות הקשורות לערעור על הודעת הבנק בדבר הגבלת החשבון בעקבות סירוב 10 שיקים ויותר. 


 

ערר לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981

ובקשה דחופה למתן צו למניעת החלת ההגבלה ע"פ סעיף 10א.(א) לחוק

 

המבקשים, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את בקשתם לגריעת שיקים הודעת הבנק כפי שיפורט להלן.

כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על צו למניעת ההגבלה בהתאם לסעיף 10א.(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

ואלו השיקים אותם מתבקש בית המשפט לגרוע מרשימת השיקים אשר הביאו להודעת ההגבלה נשוא ערר זה:

תאריך סירוב השיק מספר השיק סכום השיק

1. 24.10.18 010200 110,851 ₪

2. 24.10.18 010196 30,503 ₪

3. 16.10.18 010150 60,205 ₪

4. 26.09.18 010177 70,000 ₪

5. 25.09.18 010199 110,851 ₪

מצ"ב העתק הודעת ההגבלה עם רשימת השיקים שסורבו כנספח א'.

1. א. בהתבסס על ההלכה הפסוקה ייטענו המבקשים כי יש לגרוע את השיקים מס' 1 – 2 הנ"ל משיקולי צדק ומחמת טעות של צד ג', רשויות המס – מס הכנסה.

ב. לאור העובדה כי הבנק מעולם לא שלח למבקשים התראה כלשהי לאחר שחזרו 5 שיקים בחשבון ייטענו המבקשים כי יש לגרוע את השיקים הנ"ל כולם מהודעתו.

הרקע העובדתי:

2. המבקשים, בני זוג, רשומים שניהם כבעלים משותפים בחשבון, ואולם מי שמנהל את החשבון בפועל הינו המבקש 1 (להלן: "המבקש").

3. המבקש הגיע להסדר עם רשויות המס אשר במסגרתו נמסרו השיקים 2 – 5 ברשימת השיקים הנ"ל.

4. כמו כן, ביום 13/09/18 הגיע המבקש להסדר נוסף עם רשויות מס ההכנסה שעל פיו העביר המבקש את השיק מס' 1 ברשימה הנ"ל.

מצ"ב העתק הסדר התשלומים בתיק כנספח ב'.

5. לאור העובדה כי המבקש לא עמד בהסדר, והשיקים 1 – 3 חזרו (כאשר מיד לאחר מכן שילם אותם המבקש במזומן לרשויות המס) הגיע המבקש בסמוך ליום 21/10/18 אל פקיד השומה על ברחובות על מנת לשלם את שיק מס' 3 ברשימה הנ"ל.

6. לאחר שהבהיר המבקש לפקיד השומה כי אינו מסוגל לעמוד בתשלומים, ביקש המבקש לבטל את ההסדר על פי שולמו שיקים מס' 1- 2 ולבטל את הפקדת השיקים וזאת על מנת להגיע להסדר פריסה נוח יותר, שהוא יוכל לעמוד בו ועל מנת למנוע את הגבלת החשבון דנן.

7. ואכן, נאמר לו מפורשות על יד פקיד השומה כי השיקים לא יופקדו וכי עליו להגיש בקשה חדשה להסדר מחדש עם רשויות המס לפריסת תשלומים נוחה יותר, לתשלום סכומים אלו, שהיו האחרונים שנותרו בשלב זה לתשלום על ידי המבקש.

8. ואולם, למרות הבטחת פקיד השומה הופקדו השיקים ובינתיים, עד לכתיבת שורות אלו הספיק לשלם התובע גם שיקים אלו.

9. יש להדגיש כי המבקש נמצא כעת בקשר עם רשויות המס על מנת שיעבירו לו מידע כיצד, למרות בקשתו לבטל את ההסדר ולא להפקיד את השיקים, הופקדו השיקים בכל זאת, בטעות. מרשויות המס נאמר לו כי העניין בבדיקה וכי הוא יקבל את תשובתם בהקדם.

המבקשים ייטענו כי יש לגרוע את שיקים מס' 1 – 2 מחמת הסתמכותם על דברי רשות מנהלית שהודיעה למבקש מפורשות כי שיקים אלו לא יופקדו:

10. המבקשים ייטענו ראשית כי כל השיקים שהוחזרו שולמו במלואם לרשויות המס בסמוך לאחר החזרתם. ואולם כאשר ראה המבקש כי הוא אינו מסוגל לעמוד התשלומים וכי החזרת השיקים האחרונים תגרום לו לנזק בלתי הפיך הוא הגיע לרשויות המס ווידא, או חשב שווידא ששיקים אלו לא ייפרעו והמבקש יגיע להסדר חדש.

11. בנסיבות אלו ייטען המבקש כי הסתמך על דבריו של פקיד השומה שהודיע לו מפורשות כי השיקים האחרונים לא ייפרעו בחשבון.

12. המבקש ייטען כי כמעט כל עשרת השיקים שהוחזרו, למעט אחד וכל 5 השיקים אותם מבקשים המבקשים לגרוע מרשימת השיקים הינם שיקים שניתנו כהסדר למס הכנסה עקב טעות בשיקול הדעת של המבקש שסבר עד הרגע האחרון כי הוא יעמוד בהסדר. למעשה, המבקש עמד בהסדר עם מס הכנסה באשר זמן קצר לאחר שהשיקים חזרו הוא הגיע למשרדי מס הכנסה ושילם את השיקים במלואם – את כולם.

בנסיבות אלו, אין המדובר במבקשים אשר פיזרו ללא אחריות שיקים אלא המדובר בטעות בשיקול הדעת בדבר היכולת של המבקשים לעמוד עם גורם אחד בלבד – רשויות מס ההכנסה. כאמור לעיל אין המדובר אף במבקשים שהתחמקו מתשלום שיקים אלו באשר הם שולמו במלואם לבסוף.

13. אשר על כן ייטענו המבקשים כי הסתמכותם על צד שלישי שהינו רשות מנהלית שתעמוד בסיכום שנעשה עמה מהווה צידוק לגריעתם של השיקים האחרונים מרשימת השיקים שחזרו.

14. המבקשים ייטענו כי אכן, הטעות שבה מדבר סעיף 10(א)(1) לחוק שיקים ללא כיסוי הינה טעות של הבנק ולא טעות של צד ג'. ואולם, לא אחת נפסק כי רשימת העילות לביטול השיקים ללא כיסוי אינה רשימה סגורה וניתן לאפשר במקרים המתאימים גריעתו של שיק שסורב עקב טעות של צד ג'.

במאמרו של כב' השופט בדימוס, יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981" (הפרקליט מד (תשנ"ח-תש"ס), עמ' 449) עמד הכותב על הדברים:

"טעות של צד שלישי עשויה, לדעתנו, בנסיבות מיוחדות, לגרום לבעל החשבון להיכנס בגדרה של עילת הביטול השלישית...

לדעתנו, בנסיבות מיוחדות ניתן להכיר במחדל או במעשה של צד ג' ככזה, היוצר את היסוד הסביר של בעל החשבון. פרשנות מרחיבה זו, יש בה כדי לפתור מקרים "קשים", שבהם נקלע בעל החשבון להגבלה שלא בטובתו או בנסיבות, שלא יכול היה לצפותן או לשלוט בהן...

קיימים מצבים, שבהם אי התחשבות ביחסים של בעל החשבון עם צדדים שלישיים עלולה להביא לתוצאה לא צודקת...

לדעתנו, טוב יעשה המחוקק, אם יקנה לבית המשפט שיקול דעת לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים מטעמי צדק מיוחדים שיירשמו במקום, שבו סורבו השיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו, בפועל או בכוח, של בעל החשבון...

את הבסיס המשפטי להרחבת עילות הביקורת, גם על פי נוסח החוק דהיום, ניתן לעגן במטרתו

של החוק ובלשונו. האפשרות להחזיק חשבון בנק ולהשתמש בשיקים מהווה מעין "תעודת יושר", שניתנה לבעל החשבון. תכליתו של החוק היא לשלול באופן מלא או חלקי את הזכויות ממי שלא עמד "במבחן היושר" ולהוציאו ממעגל בעלי החשבון. מקום, שבו השיק סורב שלא בנסיבות שבשליטתו או באשמתו של מושך השיק, אין הציבור זקוק להגנת החוק. לכן יש לפרשו באופן, שאינו שולל מבית המשפט את שיקול הדעת במקרים קשים וראויים".

15. ואכן במקרים מסוימים הלכה הפסיקה בדרך שבה סלל השופט אמיר במאמרו בהפעילם את מידת הצדק במקרים בהם שיקים סורבו מחמת טעות של צד ג' .

16. מקרה דומה למקרה של המבקשים שבו החליט בית המשפט לגרוע את השיקים לאחר שהופקדו השיקים בטעות פורט בפסק דינו של בית המשפט בעא (כס) 51/06 טביב נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו 30.11.06), שם דן ביהמ"ש במקרה שבו הוצג שיק לפרעון ע"י רשות מקומית בטעות, לאחר שהמערערת הגיעה להסדר תשלומים עם העירייה, לפיו לא ייעשה שימוש באותו שיק. כב' השופטת מימון שעשוע קבעה באותו עניין כי יש לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים, תוך שקבעה כי כאשר אין מדובר בטעות או מחדל של בעל החשבון, אשר גרמה להעדר יתרה מספקת בחשבון במועד הרלוונטי, אלא בטעות של צד ג' שגרמה לעצם הצגתו של השיק לפרעון, מתקיימת עילת הטעות המפורטת בסעיף 10(א)(1) לחוק, וזאת בפרט משמדובר בטעות בלתי צפויה של מוסד ממלכתי, בשילוב עם העילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, משהיה לבעל החשבון יסוד סביר להניח כי השיק לא יוצג לפרעון.

ראו גם עש"א (ים) 3013/06/11 מרגליות נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו 1.11.11 ), עש"א (ים) 60077/05/12 בן לולו נ' בנק דיסקונט (פורסם בנבו 26.12.12), עש"א (ים) 12956/04/13 תיווך נדל"ן בית הכרם בע"מ נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו 30.6.13)

17. עולה מהמקובץ כי בתי המשפט מצאו לא פעם, ובמקרים המתאימים באמצעות פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 10 לחוק לכלול גם מקרים בהם הוצג שיק לפירעון עקב טעות של צד ג' והוחזר, בגדר המקרים בהם ניתן לגרוע את השיק מרשימת השיקים שסורבו. בית המשפט פסק כך לעיתים בדרך של מתן פרשנות מרחיבה לעילת הטעות הקבועה בסעיף 10(א)(1) לחוק, או לעילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק ולעיתים בשילוב של שני ההוראות. במקרים אחרים בחר בית המשפט לגרוע שיק מרשימת השיקים תוך קביעה כי רשימת העילות המנויה בסעיף 10 לחוק אינה רשימה סגורה.

18. כאמור לעיל, אין ספק כי חוק שיקים ללא כיסוי מטרתו מניעת התופעה של משיכה סדרתית של שקים ללא כיסוי וכמובן את הנזקים הכלכליים הנובעים ממנה, לרבות איבוד האמון של הציבור בשיקים. ואולם, אדם המושק שיק ומוסר אותו לרשות מנהלית כדי לשלם חוב אך בטרם מגיע זמן הפירעון מסכימים הצדדים כי השיק לא יימשך, והחוב ישולם על דרך של הסדר אחר, חדש. המבקשים ייטענו כי במיוחד נוכח העובדה כי המדובר ברשות מנהלית, הם היו רשאים להניח שזו האחרונה תקיים את שהובטח על ידה ותמנע את הפגיעה במבקשים, מול הבנק. יוסיפו המבקשים וייטענו כי בנסיבות אלה ניתן לראות בשיק האמור כאילו לא הוצא ואת בעל החשבון כמי שאינו נמנה עם אותם מושכי שיקים סדרתיים ללא כיסוי שהחוק נועד להגן בפניהם – במיוחד הדברים מתחזקים בעניינינו שעה שרוב רובם של השיקים שהוחזרו הינם שיקים שניתנו לרשויות המס – מס הכנסה.

המבקשים ייטענו כי יש לגרוע את השיקים נשוא הבקשה מרשימת השיקים שסורבו מחמת העובדה כי מעולם לא נשלחה אליהם התראה כלשהי לאחר שחזרו 5 שיקים בחשבון.

19. המבקשים ייטענו כי מעולם לא נשלחה אליהם כל התראה לאחר סירוב 5 השיקים הראשונים מחשבונו.

20. המבקש בדק שוב ושוב האם נשלחה לו התראה לאחר החזרת 5 שיקים ואולם התברר לו כדלקמן:

א. המבקש בדק את רשימת ההודעות שנשלחו אליו דרך האינטרנט בשנה האחרונה ואולם לא ניתן למצוא שם הודעה על התראה זו

ב. המבקש כן איתר ביום 15/07/18 עמלת התראה ועמלת הוצאת דואר רשום ואולם עד למועד כתיבת שורות אלו לא שלח הבנק את העתק ההתראה עצמה, וכאמור ברשימת ההודעות של המבקש באינטרנט היא לא מופיעה.

מצ"ב העתק דפי החשבון של המבקשים מיום 10/11/17 ועד ליום 04/11/18 כנספח ג'.

מהמקובץ לעיל עולה כי הבנק מעולם לא שלח התראה למבקש.

21. בעניין זה נפסק בבש"א 30/05 (שלום כפ"ס) גרינברג נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו):

"אי משלוח התראה

המבקשת טוענת כי לא קיבלה כל הודעה בדבר סירוב השיקים נשוא הבקשה. ברי, כי אין מוטלת על הבנק חובה ליידע את הלקוח בדבר החזרת כל שיק ושיק, וזאת בכפוף לכך שלאחר סירובם של חמישה שיקים, עליו לשלוח התראה ללקוח. במקרה דנן, הבנק נתבקש להציג את הודעת ההתראה ששלח למבקשת לאחר סירוב חמשת השיקים הראשונים. חרף העובדה כי ניתנה לבנק, לבקשתו, ארכה ממושכת כדי לעשות כן, הבנק לא הציג את ההתראה או תצהיר בעניין שליחתה, ולבסוף הודיע כי אין בידו להראות כי נשלחה התראה למבקשת. ההתראה היחידה שהציג התייחסה לרשימת הגבלה חדשה, שהחלה להמנות מיום 10.7.05.

חובת הבנק למשלוח ההתראה היא ביטוי לרצונו של המחוקק להציב בפני הלקוח תמרור אזהרה משמעותי, כדי שייזהר להבא ויכלכל ענייניו, בין מול הבנק ובין מול אחרים, באופן שימנע סירובם של שיקים נוספים. משנכשל הבנק מלעמוד בחובה זו, פגע בזכותה החוקית של המבקשת. מסיבה זו בלבד, אני מורה על גריעת השיקים נשוא הבקשה מרשימת ההגבלה.

אשר על כן אני מקבלת את הבקשה."

הבקשה לעיכוב ביצוע ההגבלה:

22. כמו במרבית הבקשות כגון אלו הנזק שייגרם למבקשים אשר חשבונם יהפוך למוגבל ברור ומידי.

23. מלבד הנזק הכלכלי הישיר המדובר בנזק לשמם הטוב ובכתם שירדוף אותם שנים רבות גם לאחר הסרת ההגבלה. במיוחד בימים אלו בהם דירוגי האשראי הולכים ותופסים יותר ויותר חשיבות.

24. מצד שני לא ייגרם כל נזק למשיב כתוצאה מעיכוב ההגבלה עד לבירור טענות המבקשים בערר זה ואין כל מניעה כי ההגבלה תחול מיד לאחר ההכרעה בו.

25. לבית משפט נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בבקשה נוכח מקום מושבו של המשיב.

26. מצ"ב תצהיר המבקש בתמיכה לבקשה זו.

27. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד כאמור ברישא לבקשה. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הבנק בהוצאות בקשה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

 

 

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

המבקש

ערעור / ביטול הגבלת חשבון בנק עקב שיקים שחזרו

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

במסגרת עיסוק משרדנו כמשרד עו"ד לערעור וביטול הגבלה על שיקים חוזרים פנו אלינו בני זוג אשר חשבונם הוגבל בעקבות החזרה של עשרה שיקים בחשבונם. עיון בדפי החשבון של השנה האחרונה גילה כי המדובר היה בהתנהלות בלתי תקינה של הבנק אשר מצד אחד קיבל אין ספור חיובים בחריגה מהחשבון ואולם מצד שני ובאופן ספורדי, הנוגד את חובת ההגינות של הבנק, החזיר שיקים וגרם למרשינו נזק עצום, באמצעות הגבלת החשבון בעקבות שיקים שחזרו. לפיכך, עוד לפני שהחלה תקופת ההגבלה הוגש הערר שלפניכם, תוך שבמקביל התבקש בית המשפט להוציא תחת ידו צו מניעה המורה על עיכוב ההגבלה עד להכרעה בערר. 


 

ערר לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981

ובקשה דחופה למתן צו למניעת החלת ההגבלה ע"פ סעיף 10א.(א) לחוק

המבקשים, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את בקשתה לגריעת שיקים הודעת המשיב כפי שיפורט להלן.

כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על צו למניעת ההגבלה בהתאם לסעיף 10א.(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

ואלו השיקים אותם מתבקש בית המשפט לגרוע מרשימת השיקים אשר הביאו להודעת ההגבלה נשוא ערר זה:

תאריך סירוב השיק מספר השיק סכום השיק

1. 11/06/18 010337 8,048 ₪

2. 12/03/18 010451 56,000 ₪

3. 12/03/18 010339 11,050 ₪

4. 23/01/18 010399 7,050 ₪

5. 17/12/17 010469 72,200 ₪

6. 10/12/17 010456 41,000 ₪

7. 10/12/17 010392 66,000 ₪

8. 27/11/17 010395 03,80 ₪

9. 18/10/17 010343 1,050 ₪

10. 28/08/17 010419 10,000 ₪

מצ"ב העתק הודעת ההגבלה עם רשימת השיקים שסורבו כנספח א'.

1. בהתבסס על סעיף 10.(א)(3) לחוק לפיו:

"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו"

ייטען ייטענו המבקשים:

א. נוהג של שנים של פירעון חיובים שונים של המבקשים, לרבות שיקים, למרות שהמבקשים היו בחריגה ממסגרת האשראי היוו הסכם בין הצדדים למסגרת אשראי וחיובו של הבנק לפרוע את השיקים נשוא בקשה זו.

ב. לפחות לגבי שיק אחד ברשימת השיקים הנ"ל, היה למבקשים יסוד סביר להניח כי הוא ייפרע מחמת ייתרה מספקת בחשבון.

למבקשים היה יסוד יותר מסביר להניח שהייתה על המשיב החובה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה:

בין הצדדים התקיים נוהג של שנים רבות, שבהם במקרים אין ספור כיבד הבנק שיקים למרות חריגה ממסגרת האשראי:

2. המבקשים מנהלים את חשבונם אצל המשיב כ- 4.5 שנים.

3. מסגרת האשראי הרשמית של המבקשים אצל המשיב עומדת ע"ס 0 ₪.

4. ואולם מהתנהלות הצדדים במשך השנים הרבות בהן מנהלים המבקשים את חשבונם אצל המבקש ניתן ללמוד כי הייתה בין הצדדים הסכמה למתן אשראי של בין כמה מאות שקלים עד ליותר מ- 100,000 ₪ ואשר בתוך מסגרת אשראי שהתבססה על התנהלות הצדדים פרע המשיב שיקים שהוצגו לפירעון.

5. במסגרת הסכמה זו היה הבנק מכבד באופן קבוע חיובים שונים של המבקשים כולל כרטיסי אשראי, הוראות קבע ומשיכות מזומן מהבנקט למרות החריגה מהמסגרת בחשבון.

6. במיוחד כיבד הבנק שיקים שהוצגו בחשבון, גם אם חרגו המבקשים מהמסגרת בחשבונם בסכומים של מאות בודדות של שקלים ועד לעשרות אלפי שקלים.

7. למעשה, במשך שנים רבות התקיים בין המבקשים לבין המשיב הסדר לפיו המשיב לא יחזיר שיקים מחשבון המבקשים גם אם המדובר בחריגה מהמסגרת. למעשה וכאמור לעיל, הייתה מסגרת אשראי בחשבון והדבר היה ברור לשני הצדדים – רק שמסגרת זו לא הוסדרה.

8. יש לציין במאמר מוסגר, כי המשיב נהנה מאד מחריגות בלתי מוסדרות אלו באשר הריבית ששילמו המבקשים עליהן הייתה גבוהה, גבוהה מאד.

9. עיון קצר בדפי החשבון המצ"ב מלמד כי למרות חריגת המבקשים ממסגרת האשראי המשיב כיבד פעמים רבות שיקים שהוצגו לפירעון. כפי שיפורט להלן, המשיב כיבד 41 שיקים בתקופה כשנה וחצי בלבד כאשר בכולם היה החשבון בחריגה ממסגרת האשראי.

ויודגש כי המדובר בתקופה של כשנה וחצי בלבד. לאורך השנים בהם ניהלו המבקשים את החשבון המדובר היה במאות שיקים שכיבד המשיב, למרות שהחשבון היה כאמור בחריגה.

10. מדפי החשבון של המבקשים אצל המשיב מיום 06/01/17 ניתן ללמוד כי חלק ניכר מהחיובים שהוצגו למשיב בתקופה זו (כרטיסי אשראי, הוראות קבע משיכות מהבנקט ושיקים) כובדו למרות החריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

11. בין החיובים האלו אשר כובדו למרות שהמשיבים היו בחריגה מהחשבון ניתן למנות לא פחות מ- 41 שקים שכיבד המשיב למרות חריגה בחשבון של בין מאות שקלים לעשרת אלפי שקלים.

 

מצ"ב העתק דפי החשבון של המבקשים אצל המשיב מיום 06/01/17 כנספח ב'.

14. מהמקובץ לעיל עולה כי בסה"כ כיבד המשיב בתקופה של שנה וחצי בלבד כ- 145 חיובים שונים, לרבות שיקים למרות החריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

15. במהלך השנים היו מאות מקרים בהם אישר המשיב חיובים מעבר למסגרת האשראי בחשבון, לרבות שיקים. במשך שנים ובמהלך אותם מאות מקרים השתרש בין הצדדים הנוהג לפיו גם ישנה חריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה, המשיב מכבד את אותם שיקים. היה ברור כי המבקשים ידאגו תוך זמן כזה או אחר, בד"כ זמן קצר, להפקיד את הסכום שבחריגה.

16. המבקשים ייטענו כי אכן, כאשר המדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה כי החוזה שונה על בסיס מוצק, כאמור ב במאמרו של השופט יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד, 459, בע"מ 462 (בעמ' 469):

"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח- להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר".

17. המבקשים יטענו כי התנהגות כזו במשך מאות הזדמנויות לאורך השנים, ובכלל לאורך כל הפעילות בחשבון מתחילתו, ממלאת ללא ספק דפוס התנהגות מתמשך בין הצדדים.

18. יוסיפו וייטענו המבקשים כי היה יסוד סביר להניח כי על הבנק הייתה חובה לפרוע את השיקים על סמך הסכם בין הצדדים.

19. בע"א 583/94 (חיפה) ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , (פורסם בנבו) נפסק לעניין אותו יסוד סביר:

"משמעותו של יסוד ה"סביר להניח" שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק... כוללת מרכיב אובייקטיבי ומרכיב סובייקטיבי, המשמשים זה במשולב עם זה ונבחנים זה לאורו של זה... מכיוון שכך, נדמה, כי סבירות הנחתו של הלקוח היינו היסוד האובייקטיבי, צריכה שתיבחן על רקע היסוד הסובייקטיבי..."

20. המבקשים יטענו כי פירעון של מאות חיובים, לרבות שיקים למרות חריגה מהאשראי בסך הינו יסוד סביר להניח שיכובדו גם השיקים נשוא הבקשה. שבעתיים נכונים הדברים לעניין השיקים האחרונים, שביניהם היו כאלו של כמה אלפי שקלים בודדים בלבד.

21. במקרה דומה נפסק בבשא (ק"ג) 1149/03 חטב רפאל נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף נהורה 670 (פורסם בנבו):

"לצד התופעה של שיקים חוזרים, ידועה ומוכרת גם התופעה (או שמא נאמר הנוהג) שלפיה נוהגים בנקים לאפשר ללקוח זה או אחר לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת. זהו נוהג בעייתי. ניתן היה לחשוב, כי מסגרת האשראי המאושרת, אשר מטבע הדברים מעוגנת גם במסמך בכתב, כנדרש על פי כללי הבנקאות, הינה סופית ואין בילתא. מצב כזה היה בוודאי יוצר וודאות ובהירות, מאחר והלקוח היה יודע בדיוק שכל שיק שהוצא, אשר הצגתו עלולה להביא את החשבון לחריגה מעבר למסגרת המאושרת, יוחזר, ויכנס למניין השיקים המסורבים לקראת הגבלה אפשרית של החשבון. מצב כזה היה גם מגן על הבנק מפני טענות מטענות שונות כנגד סירוב השיק כאשר היתה מתעוררת שאלת ההגבלה.

אלא, שמסתבר שהמציאות מכתיבה, ככל הנראה, נורמה אחרת; הלקוח, אשר מתאפשרת לו מדי פעם חריגה מעבר למסגרת המאושרת, נזקק לה, לעיתים בחפץ לב ולעיתים בשל מצב של קושי כלכלי וחוסר ברירה, זאת על מנת להמשיך לכלכל את עסקו או את משק ביתו. הבנק, מהצד השני, נותן ידו לכך, יש להניח שלא מסיבות פילנטרופיות, אלא תוך הפקת רווחים לא מבוטלים הנובעים מהריבית הגבוהה יותר אשר בה נושא הלקוח במקרה של חריגה מן המסגרת המאושרת הפורמלית.

לא ייתכן, שלמצב עניינים כזה, לא תהיינה גם השלכות משפטיות. יש אף לזכור, בהקשר זה, כי ברוב המקרים, הגם שמדובר ב"הסכמה" או לפחות ב"הסכמה שבשתיקה", אין המדובר בשני צדדים שווים במעמדם, במקורותיהם וביכולתם הכלכלית. אני מודע לכך, כי ישנה מגמה בפסיקה, אשר סוברת, כי בנסיבות שבהן לקוח יודע היטב כי הוא תלוי ברצונו הטוב של הבנק – כלומר ברצותו יכבד שיק וברצותו יסרב לעשות כן – אין כדי להקים אצל הלקוח "יסוד סביר" לצפות לכך שהבנק יהיה חייב לכבד את השיק, כנדרש בעילה המפורטת בסעיף 10 (א) (3) לחוק.

עם זאת, נקבע גם כי תיתכנה נסיבות מסוימות, כגון כאלה שהבנק, בדרך של התנהגות, מאפשר ללקוח משיכות קבועות מעבר למסגרת האשראי המאושר, לאורך זמן, ללא החזרת שיקים, נסיבות אשר עשויות ללמד על אותו "יסוד סביר" אצל הלקוח. נכון הדבר, כי בנק איננו חייב לנהוג באופן דומה לאורך זמן ללא כל הגבלה, והוא אף זכאי לשקול מחדש את מדיניותו בכל עת, אך אם מראה לקוח כי בנק התיר לו לחרוג ממסגרת אשראי באופן תדיר ועל פני זמן ניכר, עשויה טענתו להתקבל (ראו, למשל: ע"א (מחוזי י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 98(4), 3116; הפ (כפר-סבא) 257/01 סמיר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2002(2), 971).

הגם שהעקרון בדבר "יסוד סביר להניח" מערב לא רק יסוד סובייקטיבי אלא גם יסוד אובייקטיבי, אזי, מכח עקרונות כלליים של תום לב, הגינות ונאמנות, על הבנק להמשיך בכיבוד שיקים כל עוד לא הודיע בצורה סבירה והוגנת על ביטול הסכמתו להמשך החריגה ממסגרת האשראי (ראו: המ (שלום חיפה) 2664/97 מ.צ.ב. מפעלי בשר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ)."

22. הנני מצהיר למען להשלמת התמונה כי בין לבין ובמשך השנים, מידי פעם בחר הבנק להחזיר חיוב כזה או שיק אחר באופן רנדומאלי ומבלי שהייתה מדיניות קבועה בעניין. ואולם כפי שניתן ללמוד מדפי החשבון, מיד לאחר מכן שם הבנק לדפוס ההסכם בין הצדדים ושוב כיבד חיובים, לרבות שיקים, בחריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

23. על התנהלות "זיג זג" זו בדיוק כותב השופט השופט י. עמית במאמרו חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (הפרקליט מד חוברת ג' עמ' 471):

כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב שיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב שהלקוח תלוי בבנק – ברצותו מאשר וברצותו מסרב. "שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח לא הודעה מראש, זיג – זג בהתנהגותו של הבנק – כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו – כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו.

24. בהקשר זה יודגש כי עד למועד ההודעה על ההגבלה נשוא ערר זה מעולם לא הודיע המשיב בצורה ברורה וחד משמעית כי אל למבקשים לחרוג יותר ממסגרת האשראי וכי ממועד כזה או אחר ואילך לא יכובדו חיובים לרבות השיקים המוצגים בחשבון. נהפוך הוא, גם לאחר שלא כובד חיוב כזה או אחר, ולפעמים יום אחד בלבד לאחר מכן כיבד הבנק חיובים למרות החריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

25. בע"א (מחוזי ירושלים) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.1998) (להלן "פס"ד מ.צ.י.ג.ה") נפסק כי:

"אולם, יש ובנסיבות מסוימות, כגון כאלו שהבנק, בהתנהגותו, מאפשר ללקוחו משיכות קבועות מעבר למסגרת האשראי המאושר במשך תקופה ממושכת מבלי להעיר לו, מבלי להזהירו ומבלי להחזיר לו את השיק, עשויה הטענה, לפיה קיים הסכם מכללא, להתקבל."

26. המבקשים ייטענו כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו גוף חזק כמו בנק מכבד חיובים ושיקים כאשר נוח לו, ואולם באופן שרירותי, רנדומאלי וספוראדי מחליט על דעת עצמו שלא לכבד חיובים כאלו ואחרים וכל זאת ללא להודיע כלל ללקוח על ההחלטה.

הרי ברור כי לו היה מודיע המשיב למבקשים כי הוא לא יכבד יותר חיובים ובכללם שיקים, היו דואגים המבקשים להסדיר מסגרת אשראי כלשהי בחשבון או לחילופין מבינים שמסגרת האשראי שניתנה להם מכללא, על ידי התנהלות המשיב, מבוטלת. ואולם הודעה חד משמעית כזו מעולם לא ניתנה להם ויש לדבר משמעות רבה בבואו של בית המשפט לדון בבקשה דנן.

למבקשים היה יסוד סביר להניח שלפחות 1 מהשיקים הנ"ל ייפרעו מחמת ייתרה מספקת בחשבון:

27. טענה זו מתייחסת לשיק שפרטיו כדלקמן (השיק השלישי ברשימה שצורפה להודעה על החלק ההגבלות):

תאריך סירוב השיק מספר השיק סכום השיק

12/03/18 010339 1,050 ₪

28. שיק זה הינו שיק שניתן לגן הילדים של ילדיהם של המשיבים.

29. בתחילת השנה נמסרים לגן 12 שיקים פתוחים, וזאת מהסיבה שבכל כמה חודשים משתנה ההשתתפות של המדינה בתשלומים לגן. התשלום לגן מתחלק בין המדינה לבין ההורים ובכל חודש משתנה השתתפות המדינה. משום כך, לא ניתן לצפות מה סכום ההשתתפות של ההורים.

הפתרון שנצמא הוא שהגן ממלא את סכום השיק לתשלום עבור השתתפות ההורים בכל חודש, לאחר שהוא מקבל את הנתונים ממשרד הכלכלה על הסכום בו משתתפת המדינה בתשלומים.

30. בחודש מרץ 2018 התשלום שהמבקשים היו צריכים לשלם עבור הוצאות הגן היה ע"ס 848 ₪ וזה הסכום אשר היה על הגן למלא בשיק.

מצ"ב מסמך נתונים לשנת הלימודים תשע"ח – פירוט זכאות על פי חודשים ממשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים כנספח ג'.

31. ואולם, במקום למלא את הסכום של 848 ₪ מילא הגן בטעות את הסכום של 1,050 ₪.

מצ"ב מכתב מגן הילדים של ילדי המשיבים כנספח ד'

32. ביום 12/03/18 הופקד השיק ע"ס 1,050 ₪ ושיק זה הוחזר על ידי המשיב בגין חריגה של 95 ₪ בלבד. וברור כי לו היה נרשם הסכום הנכון על השיק, בוודאי שלא היה מוחזר השיק באשר לא הייתה כל חריגה בחשבון.

למען השלמת התמונה יובהר כי אכן נמשך שיק נוסף באותו יום, שהוחזר גם הוא אך אין הדבר גורע מהעובדה שאם היה השיק הנ"ל ממולא על ידי הגן בסכום הנכון, השיק לא היה מוחזר על ידי הבנק.

זאת ועוד: התנהלותו של המשיב תמוהה שבעתיים שעה שמעיון בדף החשבון עולה כי בעוד שהבנק מחזיק שיק בגלל חריגה של 95 ₪ בלבד !!! הוא מאפשר למבקשים למשוך במזומן סך של 200 ₪ באותו יום !!!

33. המבקשים ייטענו כי השופט י' עמית במאמרו חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981, הפרקליט מד 455, סבור כי במקרים מיוחדים ניתן לראות במחדל של צד ג' ככזה המקים עילה לגריעת שיק. בעמ' 467 נכתב:

"לדעתנו, בנסיבות מיוחדות ניתן להכיר במחדל או במעשה של צד ג' ככזה, היוצר את היסוד הסביר של בעל החשבון. פרשנות מרחיבה זו, יש בה כדי לפתור מקרים "קשים" שבהם נקלע בעל החשבון להגבלה שלא בטובתו או בנסיבות שלא יכול היה לצפותן או לשלוט בהן".

ובהמשך, באותו עמוד:

"לפרשנות המוצעת על ידנו יש תימוכין גם בפסיקה. כך לדוגמא, הוכח באחד המקרים כי בעל חשבון נתן לספקים שיקים דחויים חלופיים עוד לפני מועד פירעונם של השיקים המקוריים. הספקים התחייבו להחזיר לבעל החשבון את השיקים המקוריים ולא להציגם לפירעון. חלק מן הספקים הציג בטעות את השיקים המקוריים על אף ההסכמה בינם לבין הלקוח ועל אף שהשקים החלופיים נפרעו. בית המשפט נעתר לבקשה לגרוע השיקים שסורבו, תוך שהוא משלב בין עילת הטעות שבס"ק (1) לבין העילה על פי ס"ק (3)..."

הבקשה לעיכוב ביצוע ההגבלה:

34. כמו במרבית הבקשות כגון אלו הנזק שייגרם למבקשים המנהלים את חשבונם בעיקר באמצעות שיקים ברור ומידי. מלבד הנזק הכלכלי המדובר בנזק לשמם הטוב ובכתם שירדוף אותם שנים רבות גם לאחר הסרת ההגבלה. במיוחד בימים אלו בהם דירוגי האשראי הולכים ותופסים יותר ויותר חשיבות.

35. מצד שני לא ייגרם כל נזק למשיב כתוצאה מעיכוב ההגבלה עד לבירור טענות המבקשים.

36. לבית משפט נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בבקשה נוכח מקום מושבו של המשיב.

37. מצ"ב תצהיר המבקש בתמיכה לבקשה זו.

38. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד כאמור ברישא לבקשה. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הבנק בהוצאות בקשה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

המבקש

  • 1
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
למענה מיידי ניתן בקלות לפנות גם בוואטסאפ
בכפתור הירוק למטה מימין
או פשוט שילחו הודעה בטופס בדף זה