• משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1
בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • הודעה על ביטול חוזה +

    בין אם זה ביטול חוזה שכירות, ביטול חוזה עסקי או ביטול הסכם בין שותפים, בין אם המדובר בביטול חוזה באופן חד צדדי או ביטול חלקי של חוזה, מצאנו במהלך פעילות משרדנו כ- משרד עו"ד חוזים כי קיים בלבול בדרך שבה ראוי להודיע קרא עוד...
  • "מה אומר חוזה הטיפול שבין רופא ומטופליו ומהי "הסכמה מדעת +

    בכל טיפול בין רופא/ה לחולה נחתם הסכם (אף אם לא בוצע בכתב !!!) שאת מחיר הפרתו ישלם החולה לא בכסף, אלא בנזק גוף, לעיתים בלתי הפיך. כמו בכל הסכם, על שני הצדדים חלות חובות אשר עליהם למלא. במאמר זה יפרט על קרא עוד...
  • תביעה על לשון הרע / הוצאת דיבה - הדרכה והגנות +

    "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" משלי, כ"א, כ"ג. תביעות לשון הרע והוצאת דיבה מוגשות בעת האחרונה בקצב הולך וגדל. הסיבות לכך רבות ומגוונות אך בוודאי שאחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו היא החיבור ואולי אפילו התלות של כולנו ברשתות החברתיות קרא עוד...
  • דיני חוזים - 7 מושגי יסוד שכדאי לדעת לפני חתימה על חוזה +

    במהלך התמחות משרדנו זה שנים רבות כמשרד עורכי דין לחוזים העוסק בעיקר בליטיגציה בבית המשפט בסוגיות מורכבות הנוגעות לעריכה, הפרת חוזה, אכיפה וביטול חוזים ראינו לנכון להכין מדריך מתומצת למושגי יסוד בדיני החוזים. הדברים להלן יובאו בשפה פשוטה ותמציתית אך קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • תביעה לביטול הסכם מכר דירה 5 +

    בשנת 2011 נתקל הח"מ, כעורך דין לחוזים, לראשונה בשם יוסי אגמי או יוסף אגמי בשמו המלא. בשעתו הגשנו בשם מרשנו כתב תביעה לביטול הסכם מכר דירה ולאחר שנים של התדיינות בבית המשפט המחוזי בוטל הסכם מכר זה (קישור לפסק הדין). קרא עוד...
  • תגובה לבקשה להוספת נתבע בתביעת לשון הרע +

    במסגרת ייצוג הח"מ כעורך דין בתביעת לשון הרע את לקוחו החליט התובע, מר יוסף אגמי, שתבע גם את חדשות ערוץ 10 לתבוע בנוסף גם את משרדנו בלשון הרע, עקב ראיון שהעניק עורך דין בר אל ירון לחדשות ערוץ 10 בעבר קרא עוד...
  • ביטול הגבלת חשבון לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי +

    לעיתים טעות של צד ג' שאליו נמסר השיק גורמת להפקדתו בחשבון וסירובו על ידי הבנק. במקרה זה הגיע מרשנו להסדר עם רשויות מס ההכנסה ואולם לאחר מכן ביקש לבטל הסדר זה ולהגיע להסדר חדש. את השיקים שמסר בהסדר שבוטל ביקש קרא עוד...
  • ערעור / ביטול הגבלת חשבון בנק עקב שיקים שחזרו +

    במסגרת עיסוק משרדנו כמשרד עו"ד לערעור וביטול הגבלה על שיקים חוזרים פנו אלינו בני זוג אשר חשבונם הוגבל בעקבות החזרה של עשרה שיקים בחשבונם. עיון בדפי החשבון של השנה האחרונה גילה כי המדובר היה בהתנהלות בלתי תקינה של הבנק אשר קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

הודעה על ביטול חוזה

1 1 1 1 1 (0 Votes)
הודעה על הפרת חוזה

בין אם זה ביטול חוזה שכירות, ביטול חוזה עסקי או ביטול הסכם בין שותפים, בין אם המדובר בביטול חוזה באופן חד צדדי או ביטול חלקי של חוזה, מצאנו במהלך פעילות משרדנו כ- משרד עו"ד חוזים כי קיים בלבול בדרך שבה ראוי להודיע על ביטול חוזה.

לפיכך ננסה במאמר זה לפרט מניסיונינו ועל קצה המזלג את השלבים למשלוח הודעה על ביטול חוזה.

כאמור בהמשך הדברים, אם אתם מבקשים לשלוח הודעה על ביטול חוזה או לחילופין קיבלתם הודעה כזו אנו ממליצים מאד לעיין במאמר זה ובמקרה הצורך אף להתייעץ עם עורך דין המומחה לדיני חוזים. שלב ההודעה על ביטול החוזה הינו שלב קריטי בהתנהלות הצדדים, היה ותגיע המחלוקת בין הצדדים לפתחו של בית המשפט. 

 

ברשימה זו נדון בין השאר בנושאים אלו:

 

סעיף 20 חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע מפורשות את הדרך הקבועה בחוק לביטול חוזה:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

במילים אחרות, הפר צד להסכם את החוזה, רשאי הצד הנפגע לשלוח הודעה על ביטול החוזה, הודעה זו צריך שתוגש בתוך "זמן סביר" לאחר שגילה הצד הנפגע על הפרת החוזה. המושג "זמן סביר" נידון לא אחת בפסיקת בית המשפט ואולם ככלל אצבע נמליץ לעשות שימוש בשכל הישר, דרך המלך היא להודיע לצד המפר מייד לאחר הגילוי על ההפרה, ולתעד הודעה זו בין אם במשלוח ההודעה בדואר רשום ובין אף אם בצילום מסך הודעת הוואטסאפ שנשלחה. 

לצורך הדוגמא: אדם שגילה על הפרת חוזה השכירות שהוא חתם עליו, לא יכול להודיע על ביטול החוזה רק לאחר חודשים רבים תוך שהוא מקבל או משלם את דמי השכירות מבלי שהתריע לפחות בפני המפר על הפרת החוזה ונתן לו הזדמנות לתקן הפרה זו.

 

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

הפרה יסודית והפרה שאינה יסודית:

סעיפים 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות) מבחין, לצורך ההודעה על ביטול החוזה, בין 2 סוגי הפרות: הפרה יסודית של החוזה והפרה שאינה יסודית.

סעיף 6 לחוק החוזים תרופות מגדיר מה היא הפרה יסודית של חוזה:

"6. לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה".

אם כן, הפרה יסודית הינה הפרה שלו היה יודע עליה ועל תוצאותיה מראש אדם מן הישוב ("האדם הסביר") הוא מלכתחילה היה מוותר על החוזה ועל יתרונותיו. לעומת זאת, הפרה שאינה יסודית היא כל הפרה אחרת, שאינה נחשבת כיסודית.

לדוגמא:

ראובן ושמעון חותמים על הסכם מכר דירה ומסכימים על הממכר, התמורה, מועד התשלום ומועד מסירת החזקה בדירה. נניח גם כי הצדדים העדיפו שלא לערב עורכי דין ומשום כך נמנעו מלכתוב בו במפורש בהסכם כי התנאים הללו הם תנאים יסודיים לחווזה. שמעון, רוכש הדירה איחר בשבועיים בתשלום התמורה ובעקבות זאת הודיע לו ראובן על ביטול הסכם המכר. שמעון מצידו אץ לו אל בית בבקשה כי בית המשפט יוציא תחת ידו צו מניעה למכירת הדירה לצד ג' אחר ובתביעה לסעד הצהרתי לפיו הודעתו של ראובן על ביטול ההסכם נעשתה שלא כדין.

בנסיבות אלו יבדוק בית המשפט יבדוק האם אכן על פי החוזה הספציפי עליו חתמו ראובן ושמעון, רשאי היה ראובן, כאדם הסביר, לראות באיחור של שבועיים בתשלום הפרה יסודית ולבטל את ההסכם ביניהם. אם יתברר למשל כי ראובן התחייב על פי הסכם עם צד שלישי לשלם את התמורה עבור דירתו לצורך רכישת מניות בחברה אחרת ואם לא יעמוד במועד התשלום יפסיד את זכותו לרכוש מניות אלו – סביר כי בית המשפט ייקבע כי ראובן לא היה חותם על הסכם המכר לו ידע מראש ששמעון יאחר בתשלום התמורה. בנסיבות אלו ייקבע בית המשפט כי איחור זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

לעומת זאת אם יתברר כי איחור של שבועיים בתשלום התמורה (שאין לזלזל בו כמובן) בנסיבות הספציפיות של החוזה שבפניו לא באמת היה משנה לראובן והוא מלכתחילה היה חותם על החוזה גם אם אכן היה יודע שיהיה איחור כזה או אחר בתשלום התמורה – ככל הנראה היה קובע בית המשפט כי אין המדובר בהפרה יסודית ולכן לא זכאי היה ראובן לבטל את הסכם המכר, אך ייתכן והוא כן זכאי לקבל פיצוי כלשהו על האיחור בתשלום.

נזכיר כי סעיף 6 לחוק החוזים תרופות קובע כי הצדדים רשאים להגדיר סעיפים מסוימים בחוזה (להבדיל מכל הסעיפים בחוזה) כסעיפים יסודיים. במקרה בו היו מגדירים בחוזה ראובן ושמעון את סעיף מועד התמורה כסעיף יסודי להסכם – סביר להניח שבית המשפט היה קובע כי איחור של יותר מכמה ימים בודדים אכן מהווה הפרה יסודית של ההסכם מבלי להיכנס לשאלת האדם הסביר כמפורט לעיל. 

 

ההודעה על ביטול הסכם עקב הפרה יסודית / הפרה שאינה יסודית

לאחר שבירר הצד הנפגע האם ההפרה הינה הפרה יסודית או הפרה שאינה יסודית, ומשהגיע למסקנה כי בעקבות ההפרה הוא מבקש לבטל את ההסכם - אם ההפרה הייתה יסודית, או לחילופין הוא מבקש לבטל את ההסכם אם לא תתוקן ההפרה בתוך זמן סביר – אם ההפרה הייתה לא יסודית, ניתן עתה להחליט איזו הודעה לשלוח לצד המפר.

על נוסח ההודעה לצד המפר במקרה שההפרה יסודית או במקרה שההפרה אינה יסודית עוסק סעיף 7 לחוק החוזים תרופות:

"הזכות לביטול

7.(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול."

אם כן, כאשר מגיע הצד הנפגע למסקנה כי ההפרה הייתה יסודית – רשאי הוא לשלוח לצעד המפר הודעה מצידו על ביטול ההסכם ומרגע זה ואילך ההסכם בטל ומבוטל (אלא אם כן ייפנה הצד המפר לבית המשפט אשר יורה אחרת).

לעומת זאת, כאשר מגיע הצד הנפגע למסקנה כי ההפרה אינה הפרה יסודית – הוא רשאי לשלוח לצד המפר הודעה עם ציון ההפרה או ההפרות ותוך מתן ארכה סבירה לתיקון ההפרות הללו. אם לאחר תום תקופת הארכה לא תוקנו ההפרות שצוינו בהודעה הנ"ל רשאי הצד הנפגע לבטל את ההסכם (מומלץ כי תישלח הודעה נוספת על ביטול ההסכם עקב אי עמידה בארכה שהוזכרה בהודעה הראשונה).

ישאל השואל (וראוי שכך ישאל) מה יעשה הצד הנפגע שעה שיש לו ספק האם ההפרה יסודית היא או שמא ההפרה אינה יסודית. במקרה כזה, המלצת הח"מ מניסיונו כעו"ד לחוזים כי ההתייחסות להפרה תהיה כהפרה שאינה יסודית – יש לשלוח הודעה על ההפרה ומתן ארכה לתקנה ורק לאחר מכן, אם לא תוקנה ההפרה, לשלוח הודעה על ביטול ההסכם. דרך זו תמנע התדיינויות מיותרות בית המשפט בדבר השאלה האם הייתה ההפרה יסודית או לא.

לסיום הדברים נזכיר עוד כי עובר לביטול ההסכם על הצד הנפגע לזכור שהוראות סעיף 21 לחוק החוזים קובעות כי מהרגע שבוטל החוזה, חייב כל צד להסכם להשיב לצד האחר את מה שקיבל על פי החוזה ואם ההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, להשיב את שוויו של מה שהתקבל. נציין כי במקרים מסוימים יהיה רשאי הצד הנפגע, אם הוא סבור שמגיע לו פיצוי על ההפרה, להודיע עם ביטול ההסכם על קיזוז מה שהתקבל על פי ההסכם לטובת הפיצוי על ההפרה.

 

logoround

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

"מה אומר חוזה הטיפול שבין רופא ומטופליו ומהי "הסכמה מדעת

1 1 1 1 1 (0 Votes)
הסכמה מדעת

בכל טיפול בין רופא/ה לחולה נחתם הסכם (אף אם לא בוצע בכתב !!!) שאת מחיר הפרתו ישלם החולה לא בכסף, אלא בנזק גוף, לעיתים בלתי הפיך. כמו בכל הסכם, על שני הצדדים חלות חובות אשר עליהם למלא. במאמר זה יפרט על קצה המזלג עו"ד שלמה ברמץ את נסיון משרדו כמשרד עורך דין רשלנות רפואית את חובות שחלות על החולה וכמו כן על החובות שחלות על הרופא\ה מתוקף חוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996 ובמשמעותו של המושג "הסכמה מדעת" המופיע בחוק זה. 

 

במאמר זה נדון בין השאר בעניינים אלו:

 

חובות המטופל

על החולה, חלה החובה להסביר ולתאר לרופא/ה את הסיבה העיקרית שבגללה הוא/היא פנה או פנתה אליו, מבלי להסתיר כל פרט, אישי או חודרני ככל שיהיה. כאן נוצרת מערכת אמון בלתי מסויגת בין המטופל לרופא. כיוון שבמקרים מסויימים הרופא יהיה האדם הראשון והיחיד, החודר לפרטיותו של החולה, שעד היום נשמרה בקפידה. 

בשל בנייתה של מערכת אמון זו, רואה החולה ברופא/ה כמושיע ב"חלוק הלבן", ולכן הוא מצפה לטיפול הטוב ביותר שקיים על מנת להבריא, אך בתנאי אחד: שלא תיפגע חירותו להחליט על גופו.

 

חובות הרופא

על הרופא/ה, בשל העובדה שמדובר ב"חיים" של אדם, חלה אחריות אבסולוטית. זו היא אחריות גבוהה ביותר ואין להשוות אותה לאחריות אחרות ביחסים שבין נותני שירות ללקוחות. למשל: בין מוסך לבעל רכב בין מהנדס בנין לבעל בית, בין רוקח לחולה וכו'. לשם כך חוקק חוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996 המגדיר את היחסים בין רופא/ה למטופל/ת בכל הקשור לזכות החולה לדעת. בין היתר מכתיב החוק לרופא/ה את גודל יריעת המידע שעליו לפרוס בפני החולה לצורך קבלת הסכמת החולה לטיפול.

בעגה המשפטית מכנים את המידע הזה שנמסר מהרופא לחולה "הסכמה מדעת".

 

"הסכמה מדעת" במילים פשוטות

המחוקק הישראלי קבע כי הסכמת המטופל כשלעצמה לעבור את ההליך הרפואי היא אינה מספקת. ההסכמה חייבת להיות הסכמה תוך ידיעה והבנה מלאה. כלומר, הסכמה מתוך ידיעה של כל האפשרויות העומדות בפני המטופל, הסיכונים והסיכויים, דרכי פעולה אחרות וכדומה ווידוא כי המטופל אכן מבין זאת.

חולה שיוכיח כי נפגע במהלך הליך רפואי שאליו נכנס ללא הסכמה מדעת, כלומר הסכים להליך אך ללא ידעיה מלאה של חלק מהסעיפים אותם מחייב החוק, ייחשב כנפגע רשלנות רפואית. נקדים את הסוף ונאמר כבר בשלב זה, כי רופא/ה שלא י/תפרוס את מלוא היריעה בפני החולה, עלול/ה למצוא את עצמו/ה, במידה ונגרם נזק לחולה, בתביעת רשלנות רפואית בעילה של הפרת הסכמה מדעת (בדומה לתביעה חוזית בהליך של הפרת חוזה)

 

להלן סעיף 13 לחוק זכויות החולה מדבר בגובה העיניים לכן חתוו אותו הח"מ כלשונו:

(א)."לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

(ג)המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של

בחירה מרצון ואי תלות.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו

עלולה לגרום נז חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל."

 

דגשים בנושא הסכמה מדעת:

1. מידע שעשוי להשפיע לרעה על החולה:

נדגיש ונאמר שבמידה ויש מידע שעשוי להשפיע לרעה על חולה, ובתנאי שוועדת האתיקה אישרה זאת, יכול הרופא/ה להימנע מלמסור אותו לחולה. כל זאת על מנת למנוע הרעה במצבו.

2. מידע סביר שעל הרופא לספק לחולה:

"מידע סביר" הוא אותו מידע אשר חייב/ת הרופא/ה לספק לחוליו. אולם המידע צריך להיות סביר לא ביחס לרופא/ה, כי אם מידע סביר ביחס להבנת החולה. עם זאת, (ומבלי להקל בחובת הרופא האבסולוטית) במקרים בהם מידע על סיכון כלשהו, שהסיכוי שיתממש קטן ביותר וכשמנגד מונחת הסכנה שהמטופל/ת בעקבות מידע זה, "יקבל רגליים קרות" ות/ימנע מהטיפול יכול הרופ א/ה להימנע מלמסור את אותו מידע לחולה. דומה הדבר לסיכונים הנדירים המפורטים ב"עלון לצרכן" של תרופות.

3. חובת דיווח על טיפול חדשני

לעיתים רופאים נמנעים מלסור למטופליהם מידע על טיפול חדשני שיכול לעזור במצבם. הם נמנעים מכך ,מכיוון שאותו טיפול אינו מוצע במקום עבודתם בבית החולים ו/או בקופת החולים ו/או אינו נמצא בסל הבריאות ,והם אינם מעוניינים "לשווק" מקומות אחרים. לדוגמא במקרה שהמטופלת היא הריונית וקיימת בדיקה ל"עובר ברחמו" שאינה בסל התרופות של קופות החולים אך היא קיימת ונגישה בתשלום פרטי, חלה חובה על הרופא/ה לפרטה בפני המטופל. 

במידה והרופא לא משתף את המטופל, המניע כאן הוא אינו רפואי או בעל סיכון, ולעיתים מניעתו נגועה ממניע כלכלי או אגוצנטרי ולכן במקרים רבים תחשב כרשלנות רפואית. דוגמא נוספת יכולה להיות במקרים בהם למחלתו של המטופל קיימת תרופה ניסיונית שנמצאת בהליך מחקר מתקדם ולקראת אישור סופי של ה-FDA (מנהל התרופות האמריקאי) אך הרופא לא שיתף את המטופל עם אפשרות זו. דוגמא נוספת: תרופת "OFF-LABEL" או תרופה אשר היא מחוץ לסל התרופות בישראל ושיעודה למחלה אחרת, אבל נמצאת בהליך ניסיוני מתקדם והיא עשויה להציל חייו של המטופל. על הרופא חלה חובת דיווח למטופליו על תרופות כאלו.

4. חובה להסביר לחולה את אפשרויותיו בשפתו שלו:

במדינתנו-ארץ הגלויות, בה לחלק מהציבור, העברית היא בבחינת קושי, יש לתרגם לחולה את כל המידע הרלוונטי. החולה חייב להבין בשפתו שלו את האפשרויות העומדות בפניו על מנת שהחלטתו להסכים או שלא לההסכים לקבלת הטיפול ,תחשב כ"הסכמה מדעת".

5. על הרופא לפרט לחולה את כל האפשרויות שעומדות בפניו:

נניח שקיימות שתי אפשרויות לטיפול באמצעות ניתוח. בכל אחת מהן טמון בנפרד שיעור הסיכוי מול שיעור הסיכון. במידה והרופא/ה פרט/ה רק דרך אחת לניתוח, על אף שהחולה נתן הסכמתו לניתוח בכתב, הרופא/ה הפר/ה את ההסכם שנחתם בינו/ה לחולה ופגע/ה בהסכמה מדעת. לו בחר המטופל/ת באחת משתי האפשרויות אותן הציג בפניו/ה את הרופא/ה ,וניזוק, הרי שלא ת/יוכל לחזור לרופא/ה בטענה על עוולה בשל הפרת הסכמה מדעת. 

לחילופין נניח כי במהלך הניתוח התגלה לרופא/ה, בעיה רפואית שאינה קשורה ישירות למהות הניתוח, אולם בנקיטת אצבע הוא/היא פותר/ת אותה. על הרופא/ה חל איסור מוחלט לפתור בעיה זו ככל שלא ניתנה הסכמת החולה מראש טרם הניתוח.

 

כיצד צריכה להינתן הסכמה מדעת?

הסכמה מדעת יכולה להינתן בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. ישנם מקרים רפואיים המצוינים בחוק (למשל לפני ניתוח) בהם חייבת להינתן ההסכמה מדעת של המטופל במסמך בכתב. המסמך יכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל ואת חתימתו של המטופל.

 

הסכמה מדעת במצבי חרום

בנסיבות של מצב חירום רפואי בהן הזמן קצר מידי כדי לדרוש הסכמה מדעת אם בשל נסיבות החירום, או עקב מצבו הגופני או הנפשי של המטופל לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת; יהיה רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל.

 

חובת הרופא לתעד הסכמה מדעת

על הרופא/ה חלה חובה לתעד בכתב את פרטי המטופל ואת פרטי המקרה. במסכרת חובה זו מוטלת על הרופא החובה לתעד את הפרטים להלן: 


א. פרטי זהותו המטופל\ת

ב. תלונות המטופל במלואן

ג. פרטי עברו הרפואי

ד. את אבחנתו המדויקת

ה. את המלצתו לדרכי הטיפול עליהן המליץ

 

חריגה מדרישה זו לתיעוד רפואי הינה בבחינת נזק שנגרם למידע המכונה "נזק ראייתי" ועלולה לפגוע בתיעוד המאשר שניתנה הסכמה מדעת.

 

הסכמה מדעת – סיכום

במאמר זה סקרנו את עיקרי הדברים הנוגעים להסכמה מדעת וקצרה היריעה מלפרט את כולם. אולם אין ספק כי האחריות המוטלת על כתפי הרופא/ה היא בעלת משמעות רבה וכל סטייה ממנה פוגעת בחולה. כל פגיעה כזו בחולה עלולה להיתרגם לרשלנות רפואית.

 

 

תביעה על לשון הרע / הוצאת דיבה - הדרכה והגנות

4.8 1 1 1 1 1 (5 Votes)
תביעה על לשון הרע / הוצאת דיבה - הדרכה והגנות

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" משלי, כ"א, כ"ג.

תביעות לשון הרע והוצאת דיבה מוגשות בעת האחרונה בקצב הולך וגדל. הסיבות לכך רבות ומגוונות אך בוודאי שאחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו היא החיבור ואולי אפילו התלות של כולנו ברשתות החברתיות ובכלל במדיה על כל צורותיה. חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מהווה מעין "פשרה" בין עקרון חופש הביטוי לבין זכותו של כל אדם להגן על כבודו ושמו הטוב.

בהתאם למטרות החוק ולהגנות המוקנות בו נפרט במאמר זה הן את העילות להגשת תביעת לשון הרע ו/או הוצאה דיבה והן את ההגנות בתביעת לשון הרע על מנת לאפשר לקורא להבין טוב יותר את הסוגיות הקשורות לחוק איסור לשון הרע.

במידה ואדם הוציא לשון הרע כנגדכם או במידה ונתבעתם בגין לשון הרע המלצתנו הראשונה היא לאסוף את הפרסום הרלוונטי ולתעד אותו בהקדם האפשרי, לעיתים הצד האחר מעלים עדויות שיכולות לעזור לכם בכל בתביעת לשון הרע. כמו כן, וככל שהיקף הפגיעה מפרסום לשון הרע גדול יותר, או לחילופין סכום התביעה גבוה יותר נמליץ בחום להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתביעות לשון הרע / הוצאת דיבה, על מנת לכלכל את המשך צעדיכם בחוכמה.

 

ברשימה זו נדון בין השאר בסוגיות אלו:

 

הגדרת לשון הרע או מה זה בדיוק לשון הרע?

בסעיף 1 לחוק איסור לשום הרע הגדיר המחוקק אילו פרסומים מוגדרים כפרסומים של לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

בפסיקה נקבע כי מבחינת נטל הראיה המוטל על התובע הנפגע מפרסום לשון הרע להראות כי הפרסום שנעשה על ידי הנתבע אכן מהווה לשון הרע. על התובע להראות שהפרסום שנעשה על ידי הנתבע עומד בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ובנוסף להראות כי אכן הפרסום היה מכוון כלפיו. (ראו: שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור, עמוד 141 וראו גם ר' ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא).

על מנת לקבוע אם פרסום עומד בתנאים הקבועים בסעיף 1 לחוק לשון הרע יש לבחון ולהבין את המשמעות העולה מהפרסום בכל מקרה ומקרה. המבחן שנקבע הינו מבחן אובייקטיבי ללא ייחוס כל חשיבות לכוונת מפרסם לשון הרע או לשאלה האם התובע אכן נפגע בפועל מהפרסום. נפסק כי מטרתו של חוק איסור לשון הרע היא לשמור על כבודו של האדם ומניעת פגיעה בשמו הטוב כפי שהוא נתפס בעיני הבריות. לפיכך הבדיקה האם הפרסום מהווה לשון הרע תהיה בעיניו של "האדם הסביר", היינו האם אדם מן הישוב היה מחשיב את אותו פרסום כלשון הרע וככזה הפוגע בכבודו ובשמו הטוב של הנפגע.

בע"א 751/10 פלוני נ. ד"ר אילנה דיין-אורבוך (פורסם בנבו) קבע בית המשפט את סדר הבדיקה של עוולת לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, כדלקמן:

"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים (לתיאור שונה במקצת של השלבים ראו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי בפסקה 7 ([פורסם בנבו], 4.8.2008))."

בהמשך הדברים העיר בית המשפט מפיו של כב' השופט עמית לעניין תרשים הזרימה הנ"ל:

"למרות שתרשים הזרימה מוליך אותנו לאורכו של החוק, ולכאורה, שלב אחד מוביל לשלב שאחריו ואיננו נדרשים להסב הילוכנו לאחור, הרי שהמציאות מורכבת יותר. בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים. יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע. כך, לדוגמה, עוצמת הביטוי הפוגע, עשויה להשליך על העניין הציבורי במסגרת הגנת אמת דיברתי בסעיף 14 לחוק או בבחינת תום-הלב במסגרת סעיף 15 לחוק (ראו דברי השופט ריבלין בעניין הרציקוביץ). בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים - ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך"

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

 

פיצוי על לשון הרע ללא הוכחת נזק:

סעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע קובע פיצוי של 50,000 ₪ (נכון ליום פרסום החוק) בגין כל אמירה שנפסק לגביה כי היא מהווה לשון הרע כלפי הנפגע. חשוב לציין כי לבית המשפט שיקול נרחב האם לפסוק את מלוא הסכום או רק את חלקו. ייאמר כי מניסיונו של הח"מ כעורך דין לתביעות לשון הרע בד"כ נפסק כפיצוי רק חלק מהסכום הקבוע בחוק.

במידה והוכיח הנפגע כי פרסום לשון הרע היה בכוונה לפגוע קובע סעיף 7א(ג) לחוק כי בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בכפל הפיצוי האמור לעיל. על מנת לזכות בפיצוי כפול, על התובע לפרט את טענותיו במסגרת סעיף 7א(ג) במפורש כבר בכתב התביעה ולהניח תשתית ראייתית בדבר הכוונה לפגוע. עמד על כך בית המשפט בתיק ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת (פורסם בנבו):

"נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע, שקיומו לא הוכח במקרה דנא. לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע".

על חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 נכתב בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997)הנ"ל:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

ראו בעניין זה גם את הדברים שנפסקו ברע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (פורסם בנבו, 25.6.2012):

"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה..."

על שיקולי בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הפיצוי לתובע בלשון הרע עמד בית המשפט בעע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ, (פורסם בנבו, 31.3.15) כי:

"אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים" (רע"א 4740/00 אמר נ. יוסף, פ"ד נה(5) 510, 524 (2001); כן ראו את סעיף 19 לחוק). עוד הובהר בפסיקה כי תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור (עניין נודלמן)."

 

פרסומים מותרים הגנות והקלות בחוק איסור לשון הרע

כמפורט לעיל, חוק איסור לשון הרע מטרתו היא להגן על כבודו ושמו הטוב של האדם. ואולם זכות חשובה זו, כמו כל זכות, נדחית לעיתים לנוכח זכויות יסודיות אחרות ומטרות חשובות אחרות כגון חופש הביטוי ועיקרון פומביות ההליכים המשפטיים. לפיכך קבע המחוקק פרסומים מותרים שבכל מקרה לא ייחשבו כלשון הרע בהקשר לחוק אישור לשון הרע.

כמו כן, במציאות המורכבת של אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות מעניק החוק הגנות על פרסומים אחרים שפרסומם אכן מהווה פרסום לשון הרע, ובכל זאת יגן החוק על המפרסם.

עמד על הדברים בית המשפט בתיק ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך הנ"ל:

"פרק ג' לחוק איסור לשון הרע כולל בחובו שלושה מצבים שבהם יוגן המפרסם מפני אחריות בגין פרסום לשון הרע: פרסומים המותרים על אף שהם כוללים לשון הרע (סעיף 13); הגנות מפני אחריות פלילית או אזרחית (סעיפים 18-14); והקלות בגזירת הדין או בפסיקת הפיצויים (סעיף 19). ההגנות, ההיתרים והפרסומים המותרים משקפים את משקלו של חופש הביטוי במאזני הזכויות. הם נותנים ביטוי להשקפת המחוקק לפיה במקרים מסוימים יש לבכר את חופש הביטוי על פני הפגיעה בכבודו של הנפגע. לאור חשיבותו של הביטוי באותם מקרים – יש להגן עליו למרות הפגיעה שהוא גורם."

הנה כי כן כאמור לעיל וכפי שנפרט בהרחבה גם להלן, במקרים מסוימים הקבועים בחוק, גם אם ייקבע בית המשפט כי הפרסום אכן היה פרסום לשון הרע במובנו כאמור בחוק איסור לשון הרע, עדיין לא תמה מלאכתו של בית המשפט. השלב הבא כאמור ב "תרשים הזרימה" שתואר בפסק דין פלוני נ' דר' אילנה דיין הנ"ל יהיה בדיקה האם הפרסום היה מלכתחילה מותר, או לחילופין האם הוא זוכה באחת ההגנות בחוק.

במילים אחרות, גם אם הפרסום היווה לשון הרע, עדיין ימשיך וייבחן בית המשפט האם הפרסום מהווה פרסום מותר או שלחילופין יכול והוא מוגן תחת הגנות תום הלב או הגנות אמת בפרסום המפורטות בחוק איסור לשון הרע.

הקלות בפיצוי למפרסם לשון הרע מפורטות בסעיף 19 לחוק על פיו יקל בית המשפט בפיצוי אם הפרסום היה חזרה על מה שכבר נאמר וננקב המקור, המפרסם היה משוכנע באמיתות לשון הרע שפרסם, המפרסם לא התכוון לפגוע, המפרסם התנצל, תיקן או הכחיש את הפרסום המהווה לשון הרע.

 

פרסומים מותרים בחוק איסור לשון הרע

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מפרט את הפרסומים שלגביהם קיימת הגנה מוחלטת, והם לא ייחשבו בכל מקרה כפרסום לשון הרע - גם אם יש בהם לכאורה פגיעה בכבודו ושמו הטוב של אדם. סעיף זה הינו ביטוי לחשיבות המכרעת לשיקולים ציבוריים כלכליים על פני פגיעה בשמו הטוב של האדם. על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע גם אדם המפרסם לשון הרע בזדון ובחוסר תום לב וגם אם הפרסום היה כוזב – עדיין הוא ייהנה מההגנה המוחלטת על פי סעיף זה, כמובן כל עוד הוא עומד בתנאיו.

בת"א (י-ם) 9871/02 גרבץ נ' אלישיב (פורסם בנבו, 2004) העיר כב' השופט נעם סולברג על משמעות סעיף החוק האמור ועל סעיפי המשנה הנלווים אליו:

"משנקט המחוקק לשון זו, דומני, מצוּוים אנו במידת האפשר לבחון עוד בתחילת המשפט, לפני שמיעת הוכחות, אם מתקיימת הגנה מן ההגנות שבסעיף 13. חקיקתו של סעיף 13 נועדה למנוע את בואם של העניינים המנויים בו בשערי בית המשפט. בסעיף זה ביכר החוק שיקולים כלכליים, ועניינו של הציבור גובר בהם, על עניינם של בעלי הדין הספציפיים. עצם ניהול משפט בנושאים שהחוק קובע כי לא ישמשו עילה למשפט, פוגע באותם אינטרסים כלליים-ציבוריים".

ראו גם האמור בעניין זה בע"א 2685/00 יצחק נ' מוזס (פורסם בנבו, 2003) מפי כב' נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א דבורה ברלינר:

"סעיף 13 כולו עוסק בפרסומים מותרים, כאמור בכותרת הסעיף. הגם שהשתמשתי קודם בביטוי הגנה, יש לשים לב לכך כי על פי כותרת הסעיף מדובר ב'פרסומים מותרים'. דהיינו, לכאורה לפי נוסח הסעיף וכותרתו, פרסומם אינו מהווה עבירה. זאת בניגוד לסעיפים 14 ו-15, למשל, שבהם משתמש המחוקק במילה הגנה – דהיינו נעברה עבירה אלא שבמקרים המפורטים עומדים לעבריין הגנה".

לעניין ההגנה המוחלטת הנפרשת על פרסומים במסגרת סעיף 13 לחוק לשון הרע ראו גם את הדברים שנאמרו בדנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל (פורסם בנבו, 2003) מפי כב' השופט אליהו מצא:

"ההלכה שנפסקה בענייננו הולמת את הקונספציה הבאה לידי ביטוי בפסקי הדין הללו, לפיה ההגנות שנקבעו בסעיף 13 לחוק הינן מוחלטות...בטענה שהפרסום כוזב או שנעשה בזדון אין כדי לפגוע בחסינות זו, מאחר ועצם בחינתה תחייב עריכתו של דיון לגופם של דברים, שהוא כשלעצמו נושא השפעה מרתיעה על בעל התפקיד".

משנאמרו הדברים הנ"ל יש להדגיש כי נוכח ההגנה המוחלטת שמעניק סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע למפרסם נפסק כי האיזון בין האינטרס הציבורי המגולם בסעיף זה לבין הפגיעה בכבודו ושמו הטוב של מושא הפרסום מחייב פרשנות דווקנית של סעיפי ההגנה (ראו ע"א 844/12 - דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש (פורסם בנבו, 2017).

נטל ההוכחה להראות כי נסיבות הפרסום חוסות תחת ההגנות של סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מוטל על המפרסם.

סעיף 13 לחוק לשון הרע קובע כמה וכמה "סוגים" של פרסומים, אשר גם אם היוו לשון הרע, הם זוכים להגנה מוחלטת. בין הפרסומים המותרים על פי סעיף 13 נציין לשם הדוגמא פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי או פרסומים שנעשו על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד שנעשו תוך כדי דיון כאמור. פרסום כזה חוסה תחת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע גם אם הדברים שנאמרו בו הווה לשון הרע וגם אם פורסמו בזדון.

על משמעותו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ופרסום כתבי טענות נאמרו הדברים להלן מפי כב' השופט תיאודור אור ברע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ ואח' (פורסם בנבו) (שם בעמ' 91):

"על תכליתה הכללית של הוראת סעיף 13(7) כבר עמדתי לעיל. ראינו כי הוראה זו נועדה להביא למימושו המעשי של העיקרון בדבר פומביותם של הליכים בבתי המשפט. לשם כך מעניקה הוראת סעיף 13(7) חסינות רבה למפרסם אשר אינה מותנית באמיתות הפרסום...

דומה כי דברים אלה יפים גם ביחס לכתבי הטענות המוגשים לבית המשפט על-ידי הצדדים. גם בשלב האמור יש לציבור עניין במידע על ייזומו של הליך ועל הטענות העולות בגדרו...

מנקודת המבט של תכלית החקיקה איני רואה צידוק למתוח אבחנה פנימית בסעיף 13(7), באופן שהוראה זו לא תחול על כתבי הטענות, החל מן השלב האמור...

בהעדר חסינות צפויים פחות פרסומים באותו שלב. קיימת סכנה, כי דחיית הפרסום תסכל את הטעם בו, שכן העניין הציבורי במקרה עלול לדעוך. במצב כזה, קיים חשש כי לציבור לא יובא, במועד הרלוונטי, מידע אשר עשוי להיות חשוב לצורך גיבוש עמדה בעניינים ובסוגיות החשובים לו. על כן, אני סבורה כי יש לפרש את החסינות לפי סעיף 13(7) כמתפרסת גם על פרסומים של כתבי טענות המוגשים לבית המשפט, לאחר שהומצאו לצד שכנגד".

ואכן, בהתאם להלכות אלו נדחו על הסף תביעות שהוגשו בעילה של לשון הרע עקב פרסום כתבי טענות וביניהם ראו ת"א (שלום פ"ת) 23882-03-13 שחר זמלר נ' מראות אימג' בע"מ (פורסם בנבו, 18.03.2014), ת.א. 3634-02-11 בנק מזרחי טפחות תל אביב ואח' נ' הכשרת היישוב ביטוחים בע"מ ואח' (פורסם בנבו)

נציין כי בסעיף 13 מפורטים פרסומים נוספים החוסים תחת ההגנה המוחלטת מתביעות לשון הרע כגון פרסום בישיבת ממשלה (סעיף 13(2)), פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור (סעיף 13(9)), העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש (סעיף 13(10) וכמו כן פרסום חוזר של הפרסומים המותרים בסעיף, כל עוד הפרסום נכון והוגן (סעיף 13(11)).

 

הגנת אמת בפרסום / אמת דיברתי

הגנת אמת בפרסום, או "אמת דיברתי", קבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע ומתקיימת אם הוכיח המפרסם את שני יסודותיה המצטברים: היסוד הראשון הוא כי הפרסום המהווה לשון הרע אמת היה והשני כי יש עניין ציבורי באותו פרסום. הסעיף בא להבטיח כי יש בו בפרסום עניין ציבורי ובנסיבות אלו, שיש גם אמת בפרסום – גובר עקרון חופש הביטוי על מטרתו של החוק בשמירה על שמו הטוב של הנפגע (ראו ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך הנ"ל). זאת ועוד, בנסיבות אלו כאשר המדובר בדברי אמת, נחלשת ההצדקה להגן על פגיעה בשם הטוב ומתחזק ממילא עקרון חופש הביטוי.

נטל ההוכחה להראות כי הגנת אמת דיברתי מתקיימת מוטל על המפרסם. ככל שהפרסום רציני וחריף יותר, נטל ההוכחה כי בדבר שני יסודות ההגנה כבר יותר (ראו ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי,(פורסם בנבו, 1987); ראו גם ת"א (עפ' 2692/06 סיגמא – מדע ידע וחשיבה בע"מ נ' מכון אס יו אס (פורסם בנבו, ניתן ביום 18.8.10).

לעניין הוכחת היסוד הראשון - "אמת דיברתי": נפסק כי האמת היא אחת, היינו המציאות העובדתית בשטח, ולא מה שסבר בטעות או לא בטעות המפרסם. גם אם יתברר בדיעבד שהוא חשב בטעות ואף בתום לב כי הדברים בפרסום הינם אמת, אם יתברר בסופו של הליך כי אין אמת בפרסום המהווה לשון הרע, לא ייהנה המפרסם מהגנה זו;. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א. גרוניס בע"א פלוני נ' דר אילנה דיין – אורבך הנ"ל:

"באותה הרוח, לצורך הגנה זו, אין זה משנה האם הפרסום נחזה בתחילה לאמת ורק לנוכח מידע שנתגלה לאחר מכן נתברר כי לא כך הדבר, או שמא מלכתחילה היה ידוע כי מדובר בפרסום כוזב. בשני המקרים, בעת המשפט ידוע כי הפרסום אינו נכון ועל-כן אין מקום כי מפרסמו ייהנה מהגנת אמת הפרסום... הגנה זו איננה מתעניינת בהלכי הרוח או בתום לבו של המפרסם... כפי שיובהר להלן, מודעותו, בכוח או בפועל, של המפרסם לראיות החדשות ואמונתו כי הפרסום נכון עשויות להיות בעלות משקל לעניין הגנת תום הלב. בנוסף, הדבר עשוי להילקח בחשבון בעת גזירת הדין או פסיקת פיצויים (ראו, סעיף 19(2) לחוק). לשיקולים אלה אין מקום בעת בחינת התקיימות הגנת אמת הפרסום".

למען הסר ספק, הגנת האמת בפרסום כאמור בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע תוענק רק למוסר "אמת שלמה" להבדיל מ- "אמת חלקית" או "אמת קטועה" אשר יש בהן כדי ליצור רושם אחר מהרושם שיכול היה להתקבל מן האמת השלמה. על המפרסם לדאוג כי לא ישמטו מהפרסום פרטים חשובים שיכולים היו לסייע לגבש את דעתו של הקורא ובוודאי שלא ייכללו פרטים נוספים כאלו (ראו דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ. קראוס (פורסם בנבו, 1998), ע"א 10281/03 קורן נ. ארגוב (פורסם בנבו, 2006)). למען הסר ספק נבהיר כי לא כל פער בין הפרסום לבין האמת המשפטית ישלול את הגנת האמת בפרסום ודי בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואם את המציאות.

לעניין אותה הגדרה של האמת לצורך הגנת האמת בפרסום ראו דבריו של כב' השופט עמית בע"א פלוני נ' דר אילנה דיין – אורבך הנ"ל:

" ... אני מצטרף אפוא לדעתו של הנשיא ושל חברַי, כי האמת בה מדבר סעיף 14 לחוק היא האמת המשפטית. כידוע "שעתו היפה של השיפוט הינה כאשר 'האמת המשפטית' – זו האמת שבית המשפט קובע אותה כקיימת – מתקרבת במלוא האפשר אל 'האמת העובדתית' – זו האמת אשר קיימת במציאות כמות שהיא..." (אהרון ברק "על משפט, שיפוט ואמת" משפטים כז 11, 12 (תשנ"ו))"

באשר ליסוד השני "העניין הציבורי", בית המשפט ייבחן גם כאן את היחס שבין האינטרס הפרטי של הנפגע למניעה של הפרסומים המהווים לשון הרע, אך הם אכן דברי אמת לבין האינטרס הציבורי שבחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. ראו דבריו של המלומד א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז) בעמ' 227:

"משקלם של האינטרסים המתנגשים ישתנה בין פרסום אחד למשנהו. ככל שעובדות האמת נוגעות לענייניו האינטימיים יותר של הפרט, כך מתחזקת זכותו של הפרט למנוע את פרסומם. ולהיפך: ככל שהפרטים נוגעים ומשפיעים יותר על אנשים אחרים, כך קטנה הזכות למנוע את הפרסום. זכות זו קטנה במיוחד, כאשר המעשים בהם מדובר כוללים פגיעה בזולת."

יש להדגיש כי בפסיקה נקבע כי פרסום לכלל הציבור של עניינים הנוגעים לאדם פרטי, גם אם המדובר לכאורה בלשון הרע ופגיעה בשמו הטוב, יכול ויביא תועלת לציבור. לדוגמא כאשר נקבע כי הפרסום משרת את האינטרס הציבורי, את אכיפת החוק או את הדאגה להגנת הציבור בפני סכנות וסיכונים כאלו ואחרים (ראו ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' משה ונטורה (פורסם בנבו).

לעניין יסוד העניין הציבורי יפים לעניינינו הדברים שנאמרו בעע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ הנ"ל :

"המבחן שנקבע בפסיקה הינו האם הפרסום "תורם לגיבוש דעת קהל בעניין מסוים, אם יש בו כדי לתרום לשיח הדמוקרטי, לשיפור אורחות חיים וכיוצא באלה" (עניין בן גביר), וזאת לא בהתייחס לציבור ככלל אלא בנוגע לציבור אליו הופנה הפרסום (שנהר, בעמ' 227-228). כדוגמא - מסירת מידע על ידי מעסיק קודם למעסיק פוטנציאלי אשר פנה אליו לצורך בירור פרטים על עובד הוכרה בפסיקה כמוגנת מכוח סעיף 14 (ת"א (שלום ת"א) 123856/00 מנוביץ נ. פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (10.12.03))."

 

הגנת תום הלב בפרסום לשון הרע

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע עוסק בהגנה נוספת שיכול לחסות בה הפרסום והיא הגנת תום הלב בלשון הרע. הגנה זו תוענק למפרסם אם יוכיח שני תנאים מצטברים: האחד שהפרסום נעשה בתום לב, המדובר במובן הפשוט של הביטוי "תום לב" היינו התנהגות מוסרית המקפידה על יושר והגינות. התנאי השני הוא שהפרסום נעשה באחת הנסיבות אשר פורטו בתתי הסעיפים של סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

הגנת תום הלב, בניגוד להגנת האמת בפרסום אינה תלויה באמיתות הדברים שפורסמו. במילים אחרות, גם אם הפרסום לא היה נכון או גם אם המפרסם אינו יכול להוכיח כי הפרסום היה נכון – עדיין יכול המפרסם לחסות תחת הגנת תום הלב, כל עוד הוא מוכיח כי הוא הפרסום פורסם בתום לב וכי הוא עומד באחד התנאים אשר פורטו בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

סעיף 15 מפרט את רשימת הנסיבות אשר אם הפרסום נכנס לגדרן, ייהנה המפרסם מהגנת תום הלב.

נטל ההוכחה כי הפרסום נעשה בתום לב מוטל על המפרסם ועליו להראות כי הוא עומד באחד התנאים בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. בהתאם לסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע שכותרתו "נטל ההוכחה" חזקה על המפרסם שעמד באחד התנאים בסעיף 15 שהוא עשה את הפרסום בתום לב:

"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב."

על חזקת תום הלב כאמור בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע עמד בית המשפט ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006):

"תנאי הסבירות לצורך חזקת תום הלב בענייננו מבקש לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. הוא מעמיד את תכליתה החברתית של ההגנה בהקשרה הספציפי, מול ערך ההגנה על שמו וכבודו של האדם. יסוד הסבירות בחזקת תום הלב מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה, על רקע נסיבות המקרה, והערכה נורמטיבית האם הפגיעה ראויה להגנה (ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' חלוץ פ"ד נה(5) 865, 900)... להתנהגות המפרסם טרם הפרסום, בשעת הפרסום, ולאחריו משמעות בעלת משקל בהקשר לסבירות הפרסום. טיב הפרסום ותוכנו גם הם משליכים על סבירות הפרסום. פרסום שנועד כל כולו לפגוע, להעליב ולבזות עשוי להיחשב חורג מן הסביר, וחזרה על התבטאויות פוגעניות בהזדמנויות נוספות עשויה לשלול תום לב."

לבסוף נזכיר כי סעיף 16(ב) קובע חזקות שליליות שאם יוכחו ייחשב המפרסם ככזה שפרסם את הפרסום שלא בתום לב:

"(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15

logoround

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

דיני חוזים - 7 מושגי יסוד שכדאי לדעת לפני חתימה על חוזה

4 1 1 1 1 1 (2 Votes)
דיני חוזים - 7 מושגי יסוד שכדאי לדעת לפני חתימה על חוזה

במהלך התמחות משרדנו זה שנים רבות כמשרד עורכי דין לחוזים העוסק בעיקר בליטיגציה בבית המשפט בסוגיות מורכבות הנוגעות לעריכה, הפרת חוזה, אכיפה וביטול חוזים ראינו לנכון להכין מדריך מתומצת למושגי יסוד בדיני החוזים.

הדברים להלן יובאו בשפה פשוטה ותמציתית אך יעניקו למעיין בהם אותם הבנה בסיסית בחוזים עליהם הוא חותם. מידע רחב יותר תוכלו למצוא בחלק "המאמרים הקשורים" בדף זה, שם תוכלו למצוא מאמרים מעמיקים יותר בסוגיות שיוזכרו כאן.

על רגל אחת יסכם הח"מ ויאמר כי המלצתו הראשונה היא: נהלו את המו"מ ואת קיומו של החוזה בתום לב, הפרת חובה זו תביא בד"כ לסנקציות כנגד המפר לרבות ביטול החוזה וחיוב בהוצאות ופיצויים. כמו כן צאו תמיד מנקודת הנחה שאת החוזה אשר חתמתם עליו יש לקיים גם אם הוא נראה לכם בעייתי (תמיד אפשר לבטל חלקים בו או לפרשם אחרת). דבר אחרון וחשוב לא פחות: וודאו היטב היטב שהחוזה עליו אתם מתכוונים לחתום ברור, חד משמעי ומשקף היטב את כוונותיכם ומטרותיכם. במידה ועולה ספק כלשהו מהוראות אחד הסעיפים בחוזה או במידה ונראה לכם כי הוראה אחת או יותר בהסכם משתמעת לשתי פנים אל תהססו לתקן או להוסיף הבהרות ככל שיידרשו.

מעבר לכך, קחו כמה דקות לקרוא את הדברים בהמשך, במוקדם או במאוחר זה ישתלם לכם..

במאמר זה נדון בין השאר בנושאים אלו:

 

מה הוא חוזה

בפשטות, חוזה בא לבטא את אומד דעתם ומטרותיהם המשותפות של שני צדדים או יותר. חוזה יכול שיהיה בעל פה, או בכתב.

בדרך כלל, הגדרה זו מספקת ורוב החוזים יוצאים אל הפועל ומקיימים את מטרותיהם של הצדדים בו. ואולם בלא מעט מקרים, העניינים מסתבכים.

קחו לדוגמא את ראובן, שמבקש לרכוש עט משמעון. כל מה שעליהם לעשות הוא לקבוע את המחיר המוסכם לאותה עט, לרשום את הסכמותיהם, ללחוץ יד, לשלם את המחיר המוסכם והעט תעבור לאחר כבוד מידיו של שמעון לידיו של ראובן. ואולם, מסתבר ששמעון לא בדיוק הבין שראובן מבקש לקנות את העט הספציפית שאביו קנה לו למתנת הבר מצווה אלא עט דומה אחרת. ראובן לעומת זאת, ממש לא מעוניין בעט שהתכוון אליה שמעון.

נראה לכם מופרך? תתפלאו... כעורך דין לחוזים יכול להעיד הח"מ כי רוב המחלוקות בבתי המשפט הנוגעות לדיני החוזים סובבות בצורה כלשהי סביב השאלה: "למה (לכל הרוחות) התכוונו הצדדים כאשר חתמו על החוזה".

משום כך וכאמור בפתיח למאמר זה, הכלל הראשון שיש לשים עליו דגש הינו להבהיר היטב את כוונת הצדדים – לפני שאתם חותמים על חוזה נסו לשאול את עצמכם האם אדם מבחוץ שאינו מכיר את הצדדים לחוזה, יבין בדיוק את מה ביקשו הצדדים לו להשיג. בדרך זו תוכלו לדעת שגם אם חלילה יגיע החוזה שחתמתם עליו לבית המשפט יבין השופט בדיוק למה התכוונתם כאשר חתמתם עליו. ברור שלא תמיד הדבר אפשרי, לעיתים החוזה מורכב מאד, לעיתים מבקשים דווקא להשאיר חלקים בחוזה מעורפלים ואולם ככל הניתן אם תשמרו על כלל זה, תמזערו למינימום את המחלוקות בין הצדדים.

על מנת להבין את כוונת הצדדים בחוזה נעשה שימוש בשני מושגים בסיסיים ודי פשוטים: "גמירות דעת", "מסויימות" ויחסי הגומלין ביניהם. ואולם לפני שנדון במושגים אלו נברר ראשית כיצד נכרת בכלל חוזה.

 

כיצד נכרת חוזה?

חוק החוזים [חלק כללי] מסדיר עניין זה בפשטות וקובע כבר בסעיף 1 כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. במקרה שלנו, שמעון מציע למכור את העט בסכום X ואילו ראובן מסכים לרכוש משמעון את העט בדיוק במחיר זה. ראובן הציע, שמעון קיבל – נכרת ביניהם חוזה.

אם כן, הצעה הינה פנייה אל אדם אחר להתקשר בחוזה מחייב ואילו קיבול הינו הודעה של הצד האחר כי הוא מקבל את תנאי ההצעה. חוק החוזים דורש כי גם ההצעה וגם הקיבול יהיו מגובשים דיים ומקיימים את יסוד גמירות הדעת והמסוימות, הנחוצים להשתכללותו של חוזה.

על מושגים אלו בהמשך הדברים.

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

 

גמירות דעת בחוזה:

גמירות דעת הינו הרצון להתקשר בחוזה, היינו הכוונה המגובשת והרצון האמיתי של צד להתקשר בהסכם משפטי מחייב.

אם נחזור לחברינו ראובן ושמעון, נגלה שבמקרה שלהם היה פגם בגמירות הדעת של שני הצדדים: הן בהצעה והן בקיבול. שמעון מעולם לא התכוון למכור את העט שראובן ביקש לרכוש – לפיכך מעולם לא התגבשה ביניהם גמירות הדעת להתקשר בחוזה שבו הם התקשרו.

העניינים בין שמעון וראובן הסתבכו מאחר וראובן החליט להגיש תביעה לאכיפת ההסכם כנגד שמעון. מסתבר שראובן העיד כי במועד חתימת ההסכם, לשמעון דווקא כן הייתה גמירות הדעת המלאה למכור את עט הבר מצווה שלו, ורק לאחר מכן הוא התחרט. נשאלת השאלה כיצד יחליט בית המשפט בטענתו של ראובן ? הרי השופט (בד"כ) אינו בוחן לב וכליות, כיצד יידע השופט להבין מה הייתה כוונתו האמיתית של שמעון במועד כריתת ההסכם כאשר אין אינדיקציה לכוונה זו בהסכם, או שההסכם מעורפל ולא ברור?

המבחן שאותו יבדוק בית המשפט על מנת לנסות ולהבין מה הייתה בדיוק גמירות הדעת של שמעון במועד חתימת ההסכם הינו מבחן נסיבות עריכתו של ההסכם בין הצדדים, בראי האדם הסביר. במילים אחרות: אם מתוך בחינת הנסיבות החיצוניות יגיע בית המשפט למסקנה כי אדם סביר באותן נסיבות אכן התכוון למכור את העט שלו במועד כריתת ההסכם הוא יחייב את שמעון להעביר את העט (תמורת המחיר המוסכם) לראובן. לחילופין, אם יביא שמעון עדות מהימנה שיום לפני כריתת החוזה הציע לו מר לוי 1,000 ₪ עבור עט הבר מצווה, אך הוא לא הסכים למכור – כנראה שבית המשפט יגיע למסקנה שבוודאי גם ב- 10 שקלים לא התכוון שמעון למכור את העט לראובן.

 

מסויימות:

מסויימות הינה פרוט הפרטים בהצעה (או בקיבול) של המציע לניצע. על ההצעה להיות מספקת ומלאה על מנת שהחוזה ייחשב כחוזה משפטי מחייב. ככל שפרטי העסקה מפורטים ומלאים יותר, כך נחשבת ההצעה מסוימת יותר. המחוקק רואה בהצעה שמכילה את כל הפרטים לעסקה כהצעה רצינית שמביאה לידי ביטוי את גמירות הדעת של המציע. כך גם קיבולה של ההצעה המפורטת והמלאה על ידי הצד האחר מהווה ביטוי לרצונו המלא וגמירות דעתו של המקבל להתקשר בחוזה משפטי מחייב.

למען הסר ספק, דרישת המסוימות אינה דרישה לפירוט מראש לכל נושא ועניין שבחוזה אלא רק את המרכיבים המספיקים על מנת שחוזה משפטי תקף יוכל להשתכלל בין הצדדים. בהקשר זה נציין כי גם חוזה שאינו שלם ייאכף אם יגיע בית המשפט למסקנה כי בין הצדדים הייתה גמירות דעת מלאה במועד חתימתם על החוזה. במקרה כזה, מוסמך בית המשפט להשלים פרטים חסרים בחוזה.

אם נחזור למקרה של ראובן ושמעון, אם לא ציינו הצדדים בדיוק לאיזה עט התכוונו בחוזה ביניהם, ואם לא יביא ראובן ראיה חיצונית לכוונתו של שמעון למכור דווקא את העט שהוא התכוון אליה – ככל הנראה לא ייאכף החוזה מהנימוק שהחוזה אינו מסוים דיו.

במאמר מוסגר ובקצרה נציין כי בחוזים במקרקעין ישנה גם דרישה צורנית להשתכללותו של חוזה כזה או במילים אחרות חוזה במקרקעין חייב להיות חוזה בכתב ולא תתקבל (בד"כ) טענה לחוזה כזה בעל פה.

 

דרישת תום הלב במו"מ ובקיומו של החוזה:

עקרון תום הלב הינו "עקרון על" החולש על כל תחומי המשפט הישראלי ודיני החוזים אינם יוצאים מן הכלל. תום הלב בחוזים מתחלק לשני שלבים: החלק הראשון הינו במו"מ לכריתת החוזה ואילו החלק השני בקיומו של חוזה.

השופט אהרון ברק הגדיר את עקרון תום הלב כעקרון על במשפט הישראלי. לדבריו אדם לאדם אינו "מלאך", ועקרון תום הלב אינו מחייב צד לחוזה לא להתחשב באינטרסים של עצמו. ואולם אדם לאדם גם אינו "זאב" שרשאי לדרוס את האינטרסים של האחר לטובת האינטרסים של עצמו. עקרון תום הלב בחוזים קובע כי דרך המלך היא כי ראוי שאדם לאדם יהיה "אדם" על דרך של התחשבות הדדית באינטרסים האחד של השני, על מנת לקדם את מטרותיו של החוזה.

בשלבי המו"מ לכריתת חוזה משמעות חובת תום הלב הינה כי על צד לחוזה לנהל את המשא ומתן בהגינות, ביושר ותוך גילוי נאות של הפרטים הרלוונטיים שעלולים להשפיע על גמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה. כאמור, כמובן שאין בכך כדי לדרוש מהצד לחוזה להתעלם לחלוטין או לוותר על האינטרסים שלו. ואולם אם בשלב המשא ומתן אם לא יגלה צד אחד לאחר פרט חשוב העלול להשפיע על רצון האחר להתקשר בחוזה יהיה רשאי הצד האחר לבטל את החוזה בטענה לטעות או הטעיה.

בשלבי קיום החוזה נדרשים הצדדים בחוק החוזים לנהוג האחד עם חברו "בדרך מקובלת ובתום לב". חוק החוזים מטיל על הצדדים את החובה לנהוג בהגינות ובדרך מקובלת בחוזים דומים בהגינות ובאמצעות שיתוף פעולה שיאפשר את קיום מטרותיו של החוזה. יישום עקרון זה מונע למשל ממי מהצדדים לנצל לרעה תנאים בחוזה או למנוע בדרך כלשהי את יישומו של החוזה.

הן במו"מ לחתימתו של ההסכם והן בקיומו של ההסכם ייבחן בית המשפט את תום ליבם של הצדדים בעיניים אובייקטיביות. בית המשפט ייבחן כיצד אדם סביר והגון אמור היה לנהוג במקרה הספציפי המונח לפניו. אם יגיע בית המשפט כי צד לחוזה חרג מאמות המידה של האדם הסביר להתנהגות בדרך מקובלת, בהגינות ובתום לב תוטל האחריות להפרתו של החוזה עליו.

 

הפרת חוזה:

המושג הפרת חוזה מתחלק לשניים, הפרת יסודית והפרת שאינה יסודית.

הפרה יסודית הינה הפרה כזו שהוסכם עליה בחוזה שהיא יסודית או לחילופין הפרה כזו שהאדם הסביר לא היה חותם מלכתחילה על החוזה אם היה צופה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה. המדובר בהפרה הפוגעת פגיעה מהותית בקיום מטרותיו של החוזה ומאיינת את מטרותיו. משום כך, במקרה של הפרה יסודית רשאי הצד שכלפיו הופר ההסכם לבטל את החוזה לאלתר ובאמצעות הודעת ביטול לצד המפר.

לעומת זאת, הפרה שאינה יסודית כשמה היא – הפרה שאין בה כדי לקיים את התנאים הנ"ל. הכוונה היא להפרה שולית יחסית שאינה מאיינת את החוזה לחלוטין. הפרה שאינה יסודית תהפוך ליסודית לאחר שהצד שמבקש לבטל את ההסכם יישלח לצד המפר הודעה על הפרת ההסכם תוך ציון ארכה סבירה לתיקון ההפרה. היה והצד המפר לא יתקן את ההפרה – תהפוך ההפרה הלא יסודית להפרה יסודית. בהתקיים תנאים אלו רשאי הצד הנפגע לשלוח הודעה על ביטול ההסכם בעקבות ההפרה שמלכתחילה לא הייתה יסודית ואולם לאחר משלוח ההודעה על ההפרה ומתן אורכה לתיקונה ללא תגובה מהצד המפר, הפכה להפרה יסודית.

כעורך דין לחוזים ממליץ תמיד הח"מ לשלוח הודעה על הפרת חוזה ומתן הזדמנות לתקן את ההפרה גם על הפרות יסודיות. הדבר יימנע התדיינויות מיותרות בדבר מהותה של ההפרה. המלצה נוספת היא משלוח הודעה על הפרת חוזה מיד או בסמוך מאד לאחר שנודע על ההפרה – גם כאן יימנע הדבר התדיינויות מיותרות בטענות של הצד המפר כי חלף לו הזמן הסביר למשלוח ההודעה. כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ולעיתים עדיף להודיע מיד על ביטול החוזה, במקרה של הפרה יסודית.

 

ביטול חוזה:

להפתעת רבים ממרשיו של הח"מ, ביטול חוזה כשלעצמו הינה פעולה פשוטה ביותר: ביטול החוזה יהיה בהודעה לצד האחר בתוך זמן סביר לאחר שנודע לצד המבטל על עילת הביטול. (בביטול חוזה בעילה של כפיה, זמן סביר לאחר הפסקת הכפייה).

כמובן שפעולה זו לכשעצמה מספיקה כל עוד הצד האחר לא הודיע כי הוא מתנגד לביטול.

צד שמתנגד להודעת הביטול רשאי לפנות לבית המשפט בדרישה לאכיפת החוזה. חשוב לציין שאת הודעת ההתנגדות חייב הצד המתנגד לביטולו של ההסכם לשלוח תוך זמן סביר וכך גם את תביעתו לבית המשפט. במידה ולא יפעל הצד המתנגד כאמו הוא לוקח על עצמו סיכון כי בית המשפט יידחה את טענותיו על יסוד השיהוי בלבד.

זמן סביר להתנגדות משתנה בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ונפסק כי אין המדובר ברשימה סגורה.

במקרים מסוימים וכאשר הביטול אינו פוגע בקיומו של החוזה ניתן לבטל רק חלקים מהחוזה ולהשאיר את שאר סעיפיו של החוזה בתוקף.

logoround

 

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

 

  • 1
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
למענה מיידי ניתן בקלות לפנות גם בוואטסאפ
בכפתור הירוק למטה מימין
או פשוט שילחו הודעה בטופס בדף זה