תביעה נגזרת היא הליך משפטי בו בעל מניות, דירקטור, או במקרים מסוימים נושה, תובע בשם החברה ובשביל טובתה, בגין עוולה שנעשתה כלפי החברה עצמה. היא מוגשת כאשר אורגני החברה, שאמורים לפעול למיצוי זכויותיה, נמנעים מלעשות כן, לעיתים קרובות בשל ניגוד עניינים. הסעד המתקבל בתביעה נגזרת מיועד לקופת החברה ולא לתובע באופן אישי. הגשת תביעה נגזרת טעונה אישור מוקדם של בית המשפט, הבוחן, בין היתר, אם התביעה וניהולה הן לטובת החברה והאם התובע פועל בתום לב. נוכח המורכבות הדיונית והמהותית הכרוכה בהליך זה, מומלץ להיוועץ בעורך דין לדיני חברות בטרם נקיטת צעדים משפטיים.
דיני החברות בישראל מעניקים לחברה אישיות משפטית נפרדת, המאפשרת לה לפעול, להתקשר בחוזים, ולהחזיק בנכסים ובזכויות באופן עצמאי מבעלי מניותיה או מנהליה. כפועל יוצא מכך, כאשר נגרם לחברה נזק או כאשר מופרת זכות שלה, החברה היא זו שאמורה, ככלל, לתבוע את נזקיה או לאכוף את זכויותיה. אולם, מה קורה כאשר הגורמים האמורים לפעול בשם החברה – הדירקטוריון או ההנהלה – נמנעים מלעשות כן, בין אם בשל ניגוד עניינים, חוסר רצון, או מסיבות אחרות? כאן נכנס לתמונה מוסד התביעה הנגזרת. וכדבריו של פרופ' יוסף גרוס בספרו "חוק החברות" (מהד' חמישית מורחבת, 2016), התביעה הנגזרת מהווה "אמצעי כפייה פרטית וחלופה לאכיפה הציבורית על ידי רשויות רגולטוריות".[מקור: יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 378]
מאמר זה נועד לספק מדריך מקיף ומעמיק למוסד התביעה הנגזרת במשפט הישראלי. נסקור את הגדרתה המשפטית, הרציונלים העומדים בבסיסה, התנאים המוקדמים והמהותיים לאישורה על ידי בית המשפט, ההליך הפרוצדורלי הכרוך בהגשתה, והסעדים האפשריים. הדיון יתבסס על הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999, פסיקה עדכנית של בתי המשפט, וספרות משפטית רלוונטית, במטרה להעניק לקורא תמונה שלמה וברורה של כלי אכיפה חשוב זה. במאמר זה נתמקד בעיקר בשאלה מה זה תביעה נגזרת ובמנגנונים הקשורים אליה ישירות.
מה היא תביעה נגזרת ומהם הרציונלים המרכזיים לקיומה?
השאלה "מה היא תביעה נגזרת?" עומדת בבסיס דיוננו. מדובר באחד המנגנונים המרכזיים והמורכבים בדיני החברות, שנועד לאפשר אכיפה של זכויות החברה במצבים בהם האורגנים שלה אינם פועלים למימושן. הבנת מהותה של התביעה הנגזרת והרציונלים העומדים מאחוריה חיונית להבנת תפקידה במערך הממשל התאגידי.
א. הגדרת התביעה הנגזרת על פי חוק החברות
סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" או "החוק") מגדיר "תביעה נגזרת" באופן תמציתי כ: "תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה". הגדרה זו, כפי שמסבירים זוהר גושן ואסף אקשטיין בספרם "דיני חברות" (2023), מדגישה את שני המאפיינים המרכזיים של ההליך: ראשית, התביעה מוגשת בשם החברה, ולא בשמו הפרטי של התובע. שנית, עילת התביעה היא עילה של החברה, כלומר, הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה עצמה, ולא נזק ישיר ואישי שנגרם לתובע (כגון בעל מניות או דירקטור).
פרופ' יוסף גרוס, בספרו "חוק החברות" (מהד' חמישית מורחבת, 2016), מדגיש כי התובע בתביעה נגזרת מפעיל למעשה את כוח התביעה של החברה, מקום שזו נמנעת מלעשות כן. כלומר, התובע הנגזר אינו תובע זכות אישית שלו, אלא זכות "הנגזרת" מזכותה של החברה.כפי שצוטט מפי השופט אלון ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר, פ"ד לה(3) 617, 624: "בעל המניות תובע בשם החברה, שהיא אישיות משפטית בפני עצמה, אף-על-פי שבעל המניות אינו מוסמך ולא נתבקש כל עיקר לייצג את החברה ולתבוע בשמה".
"דרך המלך לניהול תביעה בגין נזק משני כזה היא הליך התביעה הנגזרת, בו מפעיל בעל מניות את זכות התביעה של החברה."
ב. התפתחות היסטורית קצרה של מוסד התביעה הנגזרת בישראל
מוסד התביעה הנגזרת אינו המצאה של חוק החברות משנת 1999. שורשיו נעוצים במשפט האנגלו-אמריקאי, והוא הוכר בפסיקה הישראלית עוד קודם לחקיקת החוק, כחלק מהמשפט המקובל שנקלט בישראל. כפי שמצוין במסמך המחקר, מאמרו החלוצי של פרופ' אהרן ברק משנת 1969 נחשב לאבן דרך בהחדרת הנושא למשפט הישראלי, ובעקבותיו אימצו בתי המשפט את המוסד בשורה של פסקי דין.פסק הדין בעניין ע"א 578/75 דבורה בן-טל נ' רם בן-טל ותריסול בע"מ (פורסם בנבו, 21.9.1976) הוא דוגמה מוקדמת להכרה בזכותו של בעל מניות לפתוח בהליכים בנסיבות מסוימות, גם ללא הסכמת האסיפה הכללית.
"אף-על-פי-כן, רשאי בעל מניות או רשאים בעלי מניות בחברה לפתוח בהליכים בשמו הוא או בשמם-הם כאשר אין אפשרות לקבל הסכמה מאסיפה כללית והמעשה שעליו מתלוננים יש בו יסוד של רמאות או של עושק, או שהוא מעבר לכוחה של החברה או שהוא פלילי, או כאשר המעוולים הם בעלי רוב הקולות בחברה..."
עיגון מוסד התביעה הנגזרת בחוק החברות (סעיפים 194-206) העניק לו מסגרת סטטוטורית מפורטת, עדכנית ומסודרת, ובכך חיזק את מעמדו והסדיר את התנאים והפרוצדורה להפעלתו. כפי שמציין פרופ' גרוס, נושא התביעה הנגזרת לא הוסדר בעבר בחוק ובתי המשפט הפעילו מנגנון זה "במשורה מכוח דיני המשפט המקובל באנגליה".
ג. הרציונלים המרכזיים מאחורי מנגנון התביעה הנגזרת
לקיומו של מנגנון התביעה הנגזרת מספר רציונלים מרכזיים, כפי שעולה מהספרות המשפטית.
- התמודדות עם "בעיית הנציג" (Agency Problem): זהו הרציונל המרכזי. "בעיית הנציג" מתעוררת כאשר אורגני החברה (הדירקטוריון וההנהלה), האמורים לפעול כנאמנים של החברה ובעלי מניותיה, נמנעים מלאכוף את זכויותיה המשפטיות של החברה. הימנעות זו נובעת לעיתים קרובות מניגוד עניינים – למשל, כאשר התביעה אמורה להיות מוגשת נגדם עצמם, נגד בעלי השליטה בחברה, או נגד גורמים המקורבים להם.התביעה הנגזרת מאפשרת לעקוף ניגוד עניינים זה. כפי שנקבע בתנ"ג (חי') 54758-03-23 Go Shanghai Hengtong Investment Limited Partnership ואח' נ' יוסף סגמן ואח' (פורסם בנבו, 02.04.2025), (להלן: "פרשת סינוגה מדיקל"):
"הליך התביעה הנגזרת נועד לאפשר לבעל מניות לכוף על החברה להפעיל את כוח התביעה שלה. הענקת זכות העמידה לבעל מניות להפעיל את כוח התביעה של החברה נועדה להתגבר על הקשיים הנובעים מכך שלחברה עומדת עילת תביעה כנגד האורגנים שלה או מקורביהם, וכאשר קיים חשש כי החלטת החברה שלא להפעיל את כוח התביעה מונעת מניגודי עניינים או שיקולים זרים אחרים."
- הגנה על אינטרס החברה ונכסיה: התביעה מיועדת בראש ובראשונה להגן על האינטרסים הכלכליים של החברה ועל נכסיה. כל סעד שייפסק במסגרתה מיועד לקופת החברה. בע"א 9014/03 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר ואח' (פורסם בנבו 14/12/06) (להלן: "פרשת גרינפלד") הודגש כי השיקולים ביסוד שלילת תביעה אישית במקרה של נזק לחברה כוללים את "עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה".
"השיקולים המרכזיים העומדים ביסוד הלכה זו הם: עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, החשש מפני ריבוי תביעות ושמירת סדר העדיפות הרגיל של הנושים בפירוק החברה."
- אכיפה פרטית והרתעה: התביעה הנגזרת מהווה כלי חשוב של אכיפה פרטית של דיני החברות, המאפשר לבעלי מניות ולדירקטורים לפעול באופן אקטיבי לאכיפת הנורמות המשפטיות החלות על נושאי משרה ובעלי שליטה. בכך, היא יוצרת מנגנון הרתעה מפני הפרת חובות הזהירות והאמונים כלפי החברה. חובות אלו, כפי שפורט בע"א 1137/23 אליהו דרעי נ' קרן קיימת לישראל ואח' (פורסם בנבו, 3.4.2023) (להלן: "פרשת דרעי ודבוש"), נועדו להתמודד עם "בעיית הנציג".
"הפרק השלישי לחלק השישי בחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע את חובותיהם הבסיסיות של נושאי המשרה כלפי החברה, ובראשם - חברי הדירקטוריון. חובות אלה נועדו, בעיקרם של דברים, להתמודד עם "בעיית הנציג", הנובעת מההפרדה בין הבעלות בחברה ובין השליטה בה."
- מימוש ערך כלכלי של זכות תביעה: זכות תביעה היא לעיתים נכס כלכלי של החברה. כאשר אורגני החברה נמנעים מלממש זכות זו, התביעה הנגזרת מאפשרת את מימושה ומונעת "אובדן" של נכס זה.
בסופו של דבר, התביעה הנגזרת היא כלי "שיורי", המופעל כאשר המנגנונים הרגילים של קבלת החלטות ותביעה בחברה אינם פועלים כראוי, בעיקר בשל ניגוד עניינים של מקבלי ההחלטות. היא מאזנת בין כיבוד האוטונומיה של החברה לבין הצורך להגן עליה מפני מנהליה או בעלי השליטה בה, כאשר אלו פועלים בניגוד לטובתה.
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- תביעה נגזרת היא תביעה המוגשת על ידי בעל מניות או דירקטור בשם החברה, בגין עילה השייכת לחברה, כאשר החברה נמנעת מלתבוע.
- המוסד הוכר בפסיקה עוד לפני חוק החברות, וקיבל מסגרת סטטוטורית מפורטת בחוק.
- הרציונל המרכזי הוא התמודדות עם "בעיית הנציג", לצד הגנה על נכסי החברה, יצירת הרתעה, ומימוש זכות תביעה כנכס כלכלי.
- התביעה מאזנת בין אוטונומיית החברה לצורך להגן עליה מפני פעולות הפוגעות בטובתה.
מתי ובאילו נסיבות ניתן להגיש תביעה נגזרת, ומי זכאי לכך?
השאלה "מתי תביעה נגזרת תוגש ובאילו נסיבות?" היא שאלה מרכזית בהבנת מנגנון הגשתה. התשובה לכך כרוכה בזיהוי הגורמים הזכאים ליזום הליך כזה, ובהבנת המסגרת הנורמטיבית המתווה את התנאים לכך, בעיקר ההוראות הרלוונטיות בתביעה נגזרת חוק החברות. כמו כן, חיוני להבחין בין מצבים המצדיקים תביעה נגזרת לבין אלו המתאימים לתביעה אישית של בעל מניות.
א. הזכאים להגיש תביעה נגזרת: בעלי מניות, דירקטורים ונושים
חוק החברות מפרט באופן ברור מי הם הגורמים הרשאים ליזום הליך של תביעה נגזרת. סעיף 194(א) לחוק קובע כי: "כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה". הרחבה זו, הכוללת גם דירקטורים ולא רק בעלי מניות (כפי שהיה מקובל לפני חקיקת החוק), נובעת מההכרה שלדירקטורים יש לעיתים קרובות גישה טובה יותר למידע פנימי על פעולות החברה, מידע שעשוי להיות חיוני לביסוס עילת התביעה, וכן מחובתם לפעול לטובת החברה (ראו יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 383)
הפסיקה התייחסה למעמדו של התובע הנגזר. כך למשל, בע"א 216/84 ישראל באומהקר, עו"ד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 25/02/86) (להלן: "פרשת באומהקר") נדונה, בין היתר, השאלה האם ניתן לבסס תביעה על מעשה שנעשה לפני שהתובע הפך לבעל מניות בחברה. בית המשפט קבע כי:
"אין צריך לומר כי תביעה כזו, של בעל מניות נגד חברה, אינה יכולה להתבסס על מעשה שנעשה לפני שנעשה התובע לחבר בחברה, שעלידי מעשה שקדם לכניסתו לחברה, לא הפרה החברה חוזה עם אותו בעל המניות."
עם זאת, סוגיית "הרכישה המאוחרת" זכתה לדיונים נרחבים בספרות ובפסיקה מאוחרת יותר, והגישה כיום גמישה יותר, כפי שיפורט בהמשך בדיון על תום לב התובע.
בנוסף לבעלי מניות ודירקטורים, סעיף 204 לחוק החברות מאפשר, במקרים ספציפיים, גם לנושה של חברה להגיש תביעה נגזרת בשם החברה. זאת, בעיקר במקרה של "חלוקה אסורה" (למשל, חלוקת דיבידנד בניגוד להוראות החוק, באופן הפוגע ביכולת הפירעון של החברה כלפי נושיה). הרחבה זו, כפי שמסביר פרופ' גרוס, מכירה בכך שבמצבים מסוימים האינטרס של הנושים מתלכד עם האינטרס של החברה לשמור על נכסיה (וסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 378, 383)
ב. "תביעה נגזרת חוק החברות": המסגרת הנורמטיבית
המסגרת הנורמטיבית המרכזית המסדירה את התביעה הנגזרת בישראל מעוגנת בפרק השלישי לחלק החמישי של חוק החברות, התשנ"ט-1999 (סעיפים 194 עד 206). סעיפים אלו מפרטים את התנאים להגשת התביעה, את הפרוצדורה הנדרשת (החל מפנייה מוקדמת לחברה וכלה באישור בית המשפט), את התנאים לאישורה על ידי בית המשפט, ואת ההסדרים הנוגעים לניהולה, לסעדים האפשריים, ולנשיאה בהוצאות המשפט ובשכר הטרחה ( ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1377) הבנת הוראות אלו חיונית לכל מי ששוקל ליזום או להתמודד עם תביעה נגזרת.
ג. ההבחנה בין תביעה נגזרת לתביעה אישית של בעל מניות
אחת הסוגיות המרכזיות והמאתגרות בהקשר של תביעות בעלי מניות היא ההבחנה בין נזק שנגרם לחברה (המצדיק תביעה נגזרת) לבין נזק ישיר ואישי שנגרם לבעל המניות (המצדיק תביעה בעילה של קיפוח המיעוט למשל). ככלל, כאשר הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה, והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול הנכון הוא תביעה נגזרת. פסיקת בית המשפט העליון הדגישה חזור ושוב את חשיבות ההבחנה הזו.
בפרשת גרינפלד הנ"ך נקבע כי כאשר הנזק שנגרם לבעל המניות הוא "משני" לנזק שנגרם לחברה (למשל, ירידת ערך המניות כתוצאה מנזק לחברה), דרך המלך היא תביעה נגזרת. בית המשפט ציין כי קיימים מקרים חריגים בהם לבעל מניות נגרם נזק עצמאי שאינו תלוי בנזק שספגה החברה, ואז תתאפשר תביעה אישית.
"יחד עם זאת, הוראות חוק החברות הקובעות את המסגרת להגשת תביעה נגזרת אינן ממצות את אפשרויות התביעה של בעל המניות. בין היתר, קיימים אותם מקרים חריגים... בהם למעשה, לבעל מניות נגרם נזק עצמאי שאינו תלוי בנזק שספגה החברה אשר יאפשרו תביעה אישית של בעל המניות נגד מי שגרם נזק לחברה (ובעקיפין לבעל המניות עצמו)."
ובהמשך, כאשר המערער לא הצביע על טעם טוב המונע ממנו לתבוע תביעה נגזרת, נקבע כי אין לאפשר לו לנהל תביעה אישית בעילה של קיפוח המיעוט. נציין כי בפסיקה ניתן למצוא גישות לכאן ולכאן בעניין זה וניתן למצוא מקרים רבים בהם קבע בית המשפט כי במקרה שמדובר בתביעה של החברה אך בעת ובעונה אחת נפגע גם בעל מניות המיעוט בחברה - אין כל מניעה להגיש תביעה דווקא בעילה של קיפוח המיעוט ולא תביעה נגזרת.
בדומה, ברע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 12.01.2005) (להלן: "פרשת חסקי"), חזר בית המשפט על הכלל לפיו נזק לחברה מצדיק תביעה נגזרת, אך גם הכיר באפשרות שבמקרים מיוחדים, כמו קיפוח בעלי מניות, ניתן יהיה לשלב סעדים לחברה גם במסגרת תביעה אישית בגין קיפוח:
"ככלל, כאשר הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה, והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול שבו יש לברר את הסוגיה הוא מסלול התביעה הנגזרת ולא תביעה אישית של מי מבעלי המניות בחברה... עם זאת בית משפט זה כבר קבע כי במקרים מיוחדים, כאשר הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר עילת הקיפוח, לא יהיה בכל מקרה הכרח לבחור במסלול של תביעה נגזרת על-מנת לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם לחברה."
הבחנה זו, כפי שמודגש גם בספרות המשפטית (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 378) היא קריטית, שכן תביעה המוגשת במסלול השגוי עלולה להידחות על הסף.
[?] טיפ מקצועי: בחינת מהות הנזק והסעד המבוקש
לפני נקיטת הליכים משפטיים, חיוני לבצע אבחנה מדוקדקת בין מהות הנזק שנגרם לבין הסעד המבוקש. אם הנזק העיקרי הוא לחברה עצמה (למשל, מעילה בכספי החברה, הפרת חוזה כלפי החברה), והסעד המבוקש נועד להשיב כספים או נכסים לקופת החברה, הרי שמדובר בעילה המתאימה לתביעה נגזרת. לעומת זאת, אם הנזק הוא ישיר ואישי לבעל המניות (למשל, פגיעה בזכות הצבעה ספציפית שלו, או קיפוח ישיר שלו באופן שאינו משותף לכלל בעלי המניות באותה מידה), ייתכן שתביעה אישית- בעילה של קיפוח המיעוט היא המסלול הנכון. התייעצות משפטית מקצועית בשלב מוקדם יכולה למנוע טעויות יקרות בבחירת מסלול התביעה.
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- הזכאים העיקריים להגיש תביעה נגזרת הם בעלי מניות ודירקטורים; נושים רשאים במקרים מיוחדים (כגון חלוקה אסורה).
- חוק החברות (סעיפים 194-206) מסדיר את מנגנון התביעה הנגזרת.
- יש להבחין בין נזק לחברה (שמוביל לתביעה נגזרת) לבין נזק אישי וישיר לבעל מניות (שמוביל לתביעה אישית).
- בחירה נכונה של מסלול התביעה היא קריטית להצלחת ההליך.
המסלול הפרוצדורלי לאישור תביעה נגזרת
הגשת תביעה נגזרת אינה הליך פשוט ומידי. חוק החברות קובע מסלול פרוצדורלי סדור, הכולל מספר שלבים מקדמיים, שנועדו להבטיח כי השימוש בכלי רב עוצמה זה ייעשה באופן אחראי, מושכל, ורק כאשר קיימת הצדקה אמיתית לכך. שלבים אלו משקפים את האיזון בין הרצון לאפשר אכיפת זכויות החברה לבין כיבוד האוטונומיה של החברה לנהל את ענייניה. כפי שמציין פרופ' יוסף גרוס בספרו "חוק החברות" (מהד' חמישית מורחבת, 2016), על המבקש לתבוע בשם החברה בתביעה נגזרת מוטל הנטל להראות כי הופרה זכות של החברה וכי נתקיימו תנאים המצדיקים שהוא יריב את ריבה.
א. הדרישה המוקדמת לחברה (סעיף 194(ב) לחוק)
ככלל, השלב הראשון וההכרחי במסלול התביעה הנגזרת הוא פנייה מוקדמת לחברה. סעיף 194(ב) לחוק החברות קובע: "המעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה (בפרק זה – דרישה)". דרישה זו, על פי סעיף 194(ג), צריכה להיות מופנית ליושב ראש דירקטוריון החברה, ועליה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה ואת הנימוקים להגשתה (ראו חוק החברות, סעיפים 194(ב)-(ג); זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 464)
מטרת הדרישה המוקדמת, כפי שמסביר אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", היא לאפשר לחברה, באמצעות אורגניה המוסמכים, לבחון את הטענות ולהחליט בעצמה האם וכיצד לפעול למיצוי זכויותיה, בטרם תיפתח התדיינות משפטית חיצונית (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1377) זהו ביטוי לכיבוד עקרון שיקול הדעת העסקי של הדירקטוריון. פרופ' גרוס מציין כי חובה זו לפנייה מוקדמת היא תנאי מהותי שמטרתו למנוע מבית המשפט לדון בתביעה שאינה בשלה ולתת הזדמנות לדירקטוריון לדון ולהגיע להחלטה בעניין (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 393, הערת שוליים 85).
ב. חריגים לחובת הדרישה המוקדמת (סעיף 194(ד) לחוק)
אף על פי שהדרישה המוקדמת היא הכלל, חוק החברות מכיר במצבים מסוימים בהם אין טעם מעשי או הצדקה לדרוש פנייה כזו, ופוטר את הפונה מחובה זו. סעיף 194(ד) לחוק קובע שני חריגים עיקריים:
- כאשר ברור על פניו שהאורגן המוסמך בחברה לקבל החלטה על הגשת התביעה (לרוב, הדירקטוריון) לא יאשר את הגשת התביעה. מצב קלאסי לכך הוא כאשר התביעה מיועדת להיות מוגשת נגד רוב חברי הדירקטוריון עצמם, או כאשר למחצית או יותר מחבריו יש עניין אישי בתוצאות התביעה, באופן הפוגע ביכולתם לקבל החלטה אובייקטיבית ([מקור: חוק החברות, סעיף 194(ד)(1); זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 466)]
- כאשר קיים חשש סביר שהפנייה המוקדמת עצמה תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש או תסכל את זכות התביעה. למשל, אם יש יסוד להניח שהנתבעים הפוטנציאליים, עם קבלת הדרישה, יפעלו להעלמת ראיות, לשינוי הסכמים לרעה, או לביצוע פעולות אחרות שיקשו על מיצוי זכויות החברה (חוק החברות, סעיף 194(ד)(2))
חשוב לציין, כי הנטל להוכיח את התקיימותם של חריגים אלו מוטל על הפונה המבקש "לדלג" על שלב הדרישה המוקדמת.
ג. תגובת החברה והשלכותיה (סעיפים 195-197 לחוק)
לאחר קבלת הדרישה המוקדמת, על החברה להשיב לפונה. סעיף 196(א) לחוק קובע כי על החברה להודיע לפונה, תוך 45 ימים מיום קבלת הדרישה (אלא אם נקבע אחרת בתקנון או שהרשם אישר תקופה ארוכה יותר), על האופן בו בחרה לפעול. סעיף 195 מפרט את אפשרויות הפעולה של החברה:
- לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה הנטענת בדרישה.
- לדחות את דרישת הפונה, תוך פירוט הנימוקים להחלטתה.
- להחליט על הגשת תביעה בעצמה.
תגובת החברה, או היעדרה, היא שתקבע את המשך דרכו של הפונה. סעיף 197 לחוק מתווה את המצבים בהם קמה לפונה הזכות להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תביעה נגזרת: אם הפעולה שנקטה החברה לא השמיטה, לדעת הפונה, את עילת התביעה; אם החברה דחתה את הדרישה; אם החברה הודיעה שתגיש תביעה אך לא עשתה כן תוך 75 ימים מיום הודעתה; או אם החברה כלל לא השיבה לדרישה בתוך המועד הקבוע (חוק החברות, סעיפים 195-197; זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 464-466)
[ℹ️] מידע חשוב: ועדת תביעות בלתי תלויה (SLC)
אחת הדרכים בהן חברה יכולה להגיב לדרישה להגשת תביעה נגזרת, במיוחד כאשר קיימים חששות לניגוד עניינים של הדירקטוריון, היא הקמת ועדת תביעות בלתי תלויה (Special Litigation Committee - SLC). ועדה זו, המורכבת מדירקטורים שאין להם נגיעה אישית לנושא התביעה, בוחנת את כדאיות הגשת התביעה מטעם החברה. החלטתה, אם התקבלה בתום לב ובאופן מיודע, עשויה לקבל משקל משמעותי בהחלטת בית המשפט האם לאשר את המשך ניהול ההליך כתביעה נגזרת. נושא זה מורכב ונדון בהרחבה בספרות המשפטית ( זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 476 ואילך; יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 405).
ד. הפנייה לבית המשפט לקבלת אישור (סעיף 198(א) לחוק)
גם כאשר מתקיימים התנאים המאפשרים פנייה לבית המשפט, אין התובע הפוטנציאלי רשאי להגיש את התביעה הנגזרת לגופה באופן אוטומטי. סעיף 198(א) לחוק החברות קובע באופן חד משמעי: "הגשת תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט". משמעות הדבר היא שעל הפונה להגיש לבית המשפט המחוזי (שבמחוז שיפוטו נמצא המען הרשום של החברה) בקשה מיוחדת לאישור הגשת התביעה הנגזרת, ורק אם בית המשפט ישתכנע כי התקיימו התנאים המצטברים הקבועים בחוק (כפי שיפורט בפרק הבא), הוא ייתן את אישורו (חוק החברות, סעיף 198(א); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1377) שלב אישור זה מהווה "מסננת" שיפוטית קריטית, המיועדת למנוע ניצול לרעה של ההליך ולהבטיח כי רק תביעות ראויות, המשרתות את טובת החברה, יתנהלו. תרשים הזרימה הבא ממחיש את השלבים המרכזיים בהליך:
(אלא אם מתקיימים חריגים – ס' 194(ד))
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- הגשת תביעה נגזרת כרוכה במסלול פרוצדורלי הכולל, ככלל, פנייה מוקדמת לחברה בדרישה שתמצה את זכויותיה.
- קיימים חריגים סטטוטוריים לחובת הפנייה המוקדמת, בעיקר במצבים של ניגוד עניינים או חשש לסיכול ההליך.
- תגובת החברה לדרישה (או היעדרה) קובעת את יכולתו של הפונה להמשיך לשלב הבא.
- בכל מקרה, הגשת תביעה נגזרת לגופה מותנית בקבלת אישור מראש מבית המשפט המחוזי.
התנאים המצטברים לאישור תביעה נגזרת על ידי בית המשפט
לאחר שהפונה עבר את השלבים הפרוצדורליים המקדמיים ומגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, בית המשפט נדרש לבחון האם מתקיימים התנאים המהותיים הקבועים בסעיף 198(א) לחוק החברות. אישור יינתן רק אם בית המשפט שוכנע כי כל התנאים הבאים מתקיימים במצטבר. תנאים אלו משמשים "מסננת שיפוטית" קפדנית, הנועדה להבטיח שרק תביעות ראויות המשרתות את טובת החברה יאושרו (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1377)
א. התנאי המרכזי: התביעה וניהולה הן לטובת החברה
זהו התנאי החשוב והמרכזי ביותר. בית המשפט נדרש להשתכנע, לכאורה, כי הגשת התביעה וניהולה ישרתו את "טובת החברה". כפי שמסבירים זוהר גושן ואסף אקשטיין בספרם "דיני חברות", בחינת "טובת החברה" אינה מוגבלת רק לסיכוי לזכייה כספית. בית המשפט ישקול מגוון רחב של שיקולים, ביניהם: סיכויי ההצלחה של התביעה, העלות הכלכלית של ניהולה מול הרווח הצפוי, השפעות אפשריות על מוניטין החברה, פגיעה בקשרים עסקיים חיוניים (למשל, תביעה נגד לקוח מרכזי), חשיפת סודות מסחריים, ועוד (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 468)
בתנ"ג (ת"א) 36670-01-22 אורן דה לנגה נ' יעקב אטרקצ'י ואח (פורסם בנבו, 08.04.2025) (להלן: "פרשת דה לנגה"), הודגש כי אחד התנאים המצטברים לאישור תביעה נגזרת הוא ש"התביעה וניהולה הן לטובת החברה ועשויים להביא להגדלת ערכה".
"הזכות להגיש תביעה נגזרת אינה מוקנית באופן אוטומטי, אלא שלפי סעיף 198 לחוק היא טעונה אישור של בית המשפט. אישור זה יינתן אם בית המשפט שוכנע כי לכאורה התקיימו התנאים המצטברים הבאים: (א) קיימת עילת תביעה לחברה; (ב) 'התביעה וניהולה הן לטובת החברה' ועשויים להביא להגדלת ערכה; ו-(ג) 'התובע אינו פועל בחוסר תום לב'."
בפרשת סינוגה מדיקל הנ"ל נקבע כי בית המשפט הוא זה שמחליט מהי טובת החברה, והיא אינה מתמקדת רק בסיכויי ההצלחה:
"בית המשפט הוא שצריך להחליט מהי טובת החברה, בשים לב למכלול הטענות שלפניו. טובת החברה אינה מתמקדת בסיכויי ההצלחה בהליך אלא מורכבת משיקולים נרחבים."
למעשה, תנאי זה נועד להחליף את שיקול הדעת שאמור היה להיות מופעל על ידי אורגני החברה בבואם להחליט אם להגיש תביעה.[מקור: מסמך מחקר תביעה נגזרת, חלק 1.4.1]
ב. קיומה של ראיה לכאורה לעילת התביעה
על התובע המבקש להציג בפני בית המשפט בסיס ראייתי ראשוני, ולו לכאורי (prima facie), המצביע על כך שלחברה אכן קיימת עילת תביעה ממשית וברת-תביעה. אם לא קיימת ראיה לכאורה כזו, הרי שניהול התביעה אינו יכול להיחשב כטובת החברה. לא נדרשת בשלב זה הוכחה מלאה ומקיפה של התביעה, כפי שנדרש בהליך העיקרי, אלא הצגת "רסיסי ראיה" או תשתית עובדתית ראשונית המבססת סיכוי סביר להצלחת התביעה. פרופ' גרוס מדגיש כי כבר בשלב האישור, חובה על המבקש להניח תשתית לכאורית מתאימה, הן בהיבט העובדתי והן המשפטי (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 393).
ג. תום ליבו של התובע
בית המשפט בוחן האם התובע פועל מתוך אינטרס כן ואמיתי לטובת החברה, ולא מונע ממניעים זרים כגון נקמנות אישית, רצון "לסגור חשבונות" עם הנתבעים, או ניסיון להפעיל לחץ פסול. תנאי זה נועד למנוע שימוש לרעה בהליך התביעה הנגזרת למטרות שאינן עולות בקנה אחד עם טובת החברה.
סוגיית תום הלב של התובע עולה לעיתים קרובות בהקשר של "רכישה מאוחרת" של מניות (כלומר, כאשר התובע רכש את מניותיו לאחר שהתרחש האירוע נשוא התביעה) או כאשר מדובר ב"תובע סדרתי". ב"פרשת באומהקר" בית המשפט התייחס לרכישת מניות שלא בתום לב לצורך הגשת תביעה:
"בנסיבות כאלה אין בפנייה לערכאת הערעור כדי להצביע על קיומו של עניין כן, היוצר רקע סביר לסיבוב הגלגל אחורה אל התקופה שקדמה בשנתיים וחצי להפיכת המערער לבעל מניה במשיב הראשון."
ניהול התביעה הנגזרת לאחר אישורה והסעדים האפשריים
לאחר שבית המשפט השתכנע כי התקיימו כל התנאים המצטברים הנדרשים לפי סעיף 198(א) לחוק החברות, ונתן את אישורו להגשת התביעה הנגזרת, ההליך המשפטי נכנס לשלב ניהול התביעה לגופה. בשלב זה, חשוב להבין את מעמדם של התובע הנגזר והחברה, וכן את מגוון הסעדים שבית המשפט מוסמך להעניק לטובת החברה, אם וכאשר התביעה תתקבל.
א. מעמד התובע הנגזר ומעמד החברה לאחר אישור התביעה
עם אישור התביעה הנגזרת, התובע (בין אם הוא בעל מניות או דירקטור) מקבל למעשה "ייפוי כוח" מבית המשפט לנהל את התביעה בשם החברה ובעבורה. השליטה האופרטיבית על ניהול ההליך המשפטי עוברת לידיו, והוא זה שמקבל את ההחלטות הטקטיות והאסטרטגיות הנוגעות לניהול התביעה, כגון הגשת כתבי טענות, ניהול הליכי גילוי מסמכים, חקירת עדים וכדומה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1383)
על אף שהתובע הנגזר הוא שמנהל את התביעה, החברה עצמה אינה הופכת לצד פסיבי לחלוטין. היא נותרת הגוף שבשמו מתנהל ההליך והיא הנהנית הפוטנציאלית העיקרית מהסעד שייפסק. הפסיקה הכירה בכך שגם לאחר אישור התביעה כנגזרת, החברה (באמצעות אורגניה שאינם מצויים בניגוד עניינים, או באמצעות נציגות מיוחדת) רשאית להביא את עמדתה בפני בית המשפט (ראו רע"א 729/17 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ) למעשה, כפי שמציין אורי גורן, אישור בקשה לתביעה נגזרת יוצר "מצב מיוחד של פיצול אישיות משפטית, שבו שני גורמים נפרדים רשאים לדבר בשמה של החברה": התובע הנגזר לעניין ניהול התביעה, והאורגנים המוסמכים לעניין פעילותה השוטפת של החברה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1383).
החברה אף מחויבת לשתף פעולה עם התובע הנגזר, למשל באספקת מסמכים או בהעדת עדים מטעמה, והנטל עליה להוכיח מדוע בקשה מסוימת של התובע הנגזר פוגעת באינטרסים שלה. המתח המובנה בין עצמאות התובע הנגזר לבין האינטרסים של החברה מחייב פיקוח מתמשך של בית המשפט, המבטיח שההליך מתנהל באופן יעיל והוגן, ולטובת החברה.
ב. סעדים כספיים ולא כספיים לטובת החברה
מאחר שהתביעה הנגזרת מוגשת בשם החברה ובשל עילת תביעה שלה, הרי שכל סעד שייפסק במסגרתה – בין אם מדובר בסעד כספי ובין אם בסעד אחר – ניתן לטובת החברה ולא לטובת התובע הנגזר באופן אישי (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 461) בעל המניות שהגיש את התביעה נהנה, לכל היותר, באופן עקיף מהצלחת התביעה, כתוצאה מעליית ערך אפשרית של החברה או שיפור במצבה הכלכלי.
הסעדים האפשריים בתביעה נגזרת כוללים:
- סעדים כספיים: זהו הסעד הנפוץ ביותר, והוא כולל פיצוי כספי לחברה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשה העוולה נשוא התביעה. למשל, השבת כספים שנגזלו מהחברה, פיצוי על אובדן רווחים, או השבת רווח שהפיק נושא משרה או בעל שליטה כתוצאה מהפרת חובת אמונים. בפרשת דרעי ודבוש הנ"ל בהקשר של הפרת חובת אמונים, הובהר כי:
"סעיף 256 לחוק החברות מגדיר את תוצאות הפרת חובת האמונים... הפרת החובה היא בבחינת הפרת חוזה, על כל המשתמע מכך... כפועל יוצא מהוראות אלה, יכולה חברה לתבוע לאכיפת חובת האמונים, לפיצויים, ואף להשבת רווח..."
- סעדים לא כספיים: בנוסף לסעדים כספיים, בית המשפט מוסמך להעניק גם סעדים לא כספיים, בהתאם לנסיבות המקרה. אלו יכולים לכלול:
- צווי מניעה וצווי עשה: למשל, צו המונע ביצוע פעולה מזיקה לחברה (כגון התקשרות בעסקה פוגענית) או צו המחייב ביצוע פעולה מסוימת לטובת החברה (כגון תיקון הפרה).
- סעדים זמניים: במהלך ניהול התביעה, ניתן לבקש סעדים זמניים כגון הקפאת נכסים, ביטול החלטות שהתקבלו באופן פגום, או העברת כספים שנויים במחלוקת לחשבון נאמנות עד להכרעה בתביעה.
- סעד של מתן חשבונות: במקרים בהם יש צורך לברר את היקף הנזק שנגרם לחברה או את התנהלותם הכספית של הנתבעים.
בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב בהתאמת הסעד לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, במטרה להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור החברה.
[ℹ️] מידע חשוב: הסעד ניתן לחברה
חשוב לזכור כי בתביעה נגזרת, כל סעד שייפסק, בין אם כספי ובין אם אחר, ניתן לטובת החברה עצמה ולא לכיסו הפרטי של בעל המניות או הדירקטור שהגיש את התביעה. התובע עשוי להיות זכאי לגמול על טרחתו (כפי שיפורט בפרק הבא), אך החברה היא הנהנית העיקרית מהצלחת התביעה. הצלחת התביעה יכולה להביא להשבת כספים לקופת החברה, לביטול עסקה מזיקה, או לשיפור כללי בממשל התאגידי, ובכך להיטיב עם כלל בעלי המניות באופן עקיף.
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- לאחר אישור בית המשפט, התובע הנגזר מנהל את התביעה בשם החברה, אך החברה נותרת צד בעל מעמד ויכולה להביע את עמדתה.
- כל סעד שייפסק בתביעה נגזרת, בין אם כספי (כגון פיצויים או השבת רווח) ובין אם לא כספי (כגון צווי מניעה או עשה), ניתן לטובת החברה עצמה.
- התובע הנגזר אינו מקבל את הסעד לכיסו הפרטי, אלא נהנה בעקיפין מהטבת מצב החברה, ועשוי להיות זכאי לגמול על טרחתו.
הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין וגמול לתובע בתביעה נגזרת
אחד ההיבטים המשמעותיים והייחודיים של הליך התביעה הנגזרת נוגע להסדרים הכלכליים הנלווים אליו – מימון ההליך, נשיאה בהוצאות, תשלום שכר טרחת עורך דין, והאפשרות למתן גמול מיוחד לתובע. חוק החברות (סעיפים 199-201 וסעיף 205א) קובע הסדרים מפורטים בנושאים אלו, שמטרתם העיקרית היא ליצור תמריצים חיוביים להגשת תביעות נגזרות מוצדקות וראויות, ולהפחית את הסיכון הכלכלי הכרוך בהן עבור התובע הפוטנציאלי, אשר פועל, כאמור, לטובת החברה ולא לטובתו האישית הישירה (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 474)
א. הסדר האגרה וההוצאות הראשוניות (סעיף 199 לחוק)
כדי להקל על התובע הפוטנציאלי, קובע סעיף 199(א) לחוק החברות כי בעת הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, התובע נדרש לשלם רק חלק מופחת מאגרת בית המשפט, בשיעור שנקבע בתקנות. זהו הסדר מקל, המכיר בכך שהתובע פועל בשם החברה (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 399-400)
אם בית המשפט מאשר את הגשת התביעה הנגזרת, סעיף 199(ב) קובע כי על החברה להשיב לתובע את האגרה המופחתת ששילם, וכן לשלם את יתרת אגרת בית המשפט הנדרשת בשל התביעה הנגזרת. יתרה מכך, סעיף 199(ג) מסמיך את בית המשפט, לאחר אישור התביעה, להורות לחברה לשלם לתובע סכומים שיקבע לכיסוי הוצאותיו השוטפות בניהול התביעה, או להורות לחברה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות אלו. הסדרים אלו נועדו להבטיח שהתובע לא יישא לבדו בנטל הכלכלי של ניהול ההליך לטובת החברה (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 474)
ב. הוצאות בסיום ההליך (סעיף 200 לחוק)
סעיף 200 לחוק החברות מסדיר את נושא ההוצאות עם סיום ההליך. ככלל, אם התביעה הנגזרת נדחית ובית המשפט פוסק הוצאות לטובת הנתבע, החברה היא שתישא בתשלום הוצאות אלו (סעיף 200(א)). עם זאת, בית המשפט רשאי לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי התובע הנגזר הוא שיישא בהוצאות. במקביל, בית המשפט רשאי להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע הנגזר (במקרה של הצלחה מלאה או חלקית של התביעה), וכן הוא רשאי, במקרים מסוימים (למשל, אם התביעה נוהלה ברשלנות או בחוסר תום לב מצד התובע הנגזר), להטיל על התובע הנגזר תשלום הוצאות שנגרמו לחברה (סעיף 200(ב)) (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 400).
ג. קביעת שכר טרחת עורך דין (סעיף 200א לחוק)
סעיף 200א לחוק, שהוסף בתיקון מאוחר יותר, מסמיך את בית המשפט לקבוע את שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת. החוק קובע במפורש כי עורך הדין לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט. ככלל, שכר הטרחה ישולם על ידי החברה, אלא אם כן קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר הטרחה (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 401)
הסדר זה נועד להבטיח תגמול הולם לעורכי הדין המנהלים הליכים מורכבים אלו, ובמקביל למנוע מצב של שכר טרחה מופרז או כזה שאינו עולה בקנה אחד עם טובת החברה.
[?] טיפ מקצועי: שיקול דעת בית המשפט בפסיקת הוצאות ושכר טרחה
לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, שכר טרחה וגמול בתביעות נגזרות. בית המשפט ישקול, בין היתר, את תרומת התביעה לחברה, את התנהלות הצדדים, את מורכבות ההליך, ואת התוצאה שהושגה. מטרת שיקול הדעת היא לעודד הגשת תביעות ראויות ובמקביל למנוע ניצול לרעה של ההליך (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 474-475).
ד. הגמול לתובע הנגזר (סעיף 201 לחוק)
אחד התמריצים המשמעותיים ביותר להגשת תביעה נגזרת הוא האפשרות לקבלת גמול מיוחד לתובע. סעיף 201 לחוק קובע כי אם בית המשפט פסק לטובת החברה בתביעה הנגזרת (או אם התביעה הסתיימה בדרך אחרת שהניבה תועלת לחברה, כגון פשרה מאושרת), הוא רשאי להורות על תשלום גמול לתובע "אשר טרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה" (חוק החברות, סעיף 201) הגמול נועד לתגמל את התובע על היוזמה, הטרחה והסיכון שלקח על עצמו, מתוך הכרה שאילולא תמריץ זה, ייתכן שלא היה נוטל על עצמו את ניהול ההליך (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 401) הפסיקה והספרות דנו בשאלה האם ניתן לפסוק גמול גם כאשר התביעה לא הסתיימה בפסק דין מלא לטובת החברה אך הניבה לה תועלת משמעותית, והגישה המקובלת מאפשרת זאת במקרים המתאימים.
ה. אפשרות למימון על ידי רשות ניירות ערך (סעיף 205א לחוק)
כאשר מדובר בחברה שהיא תאגיד מדווח (חברה ציבורית או חברת איגרות חוב), סעיף 205א לחוק החברות מאפשר למי שמבקש להגיש תביעה נגזרת בשמה, או לתובע שכבר מנהל תביעה כזו, לפנות לרשות ניירות ערך בבקשה להשתתף בהוצאותיו. הרשות תבחן את הבקשה ותחליט אם להיענות לה, בהתאם לשיקולים של אינטרס ציבורי, תקינות שוק ההון, וסיכויי התביעה (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 475) מנגנון זה נועד לסייע במימון תביעות נגזרות בעלות חשיבות ציבורית, ולהקל על תובעים פוטנציאליים להתמודד עם העלויות הכרוכות בהליך מורכב זה.
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- חוק החברות כולל הסדרים מפורטים שמטרתם לתמרץ הגשת תביעות נגזרות ראויות ולהסיר חסמים כלכליים.
- החברה נושאת, ככלל, בעלויות האגרה וההוצאות השוטפות לאחר אישור התביעה, וכן בהוצאות שנפסקות לנתבע אם התביעה נדחית.
- בית המשפט קובע את שכר טרחת עורך הדין של התובע הנגזר, אשר ישולם לרוב על ידי החברה.
- במקרה של הצלחה או תועלת לחברה, בית המשפט רשאי לפסוק גמול מיוחד לתובע הנגזר.
- קיימת אפשרות לקבלת סיוע במימון מרשות ניירות ערך בתביעות נגזרות נגד תאגידים מדווחים.
סוגיות נבחרות בתביעה נגזרת
מעבר להיבטים המרכזיים של התביעה הנגזרת שנדונו עד כה, קיימות מספר סוגיות ייחודיות ומורכבות הראויות להתייחסות נפרדת. בשל היקפן, מאמר זה יציג אותן באופן תמציתי, מתוך כוונה להרחיב עליהן במאמרים ייעודיים. סוגיות אלו מדגישות את הגמישות וההתפתחות המתמדת של מוסד התביעה הנגזרת בדין הישראלי.
א. תביעה נגזרת בחברה פרטית – האם יש מאפיינים ייחודיים?
מנגנון התביעה הנגזרת, כפי שהוא מוסדר בחוק החברות, חל באופן עקרוני הן על חברות ציבוריות והן על חברות פרטיות. פרופ' יוסף גרוס מדגיש בספרו "חוק החברות" כי "חשיבותה של התביעה הנגזרת במישור החברות הפרטיות חשובה לא פחות מזו בחברות הציבוריות" (יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 378). יחד עם זאת, למאפייניה הייחודיים של תביעה נגזרת בחברה פרטית עשויות להיות השלכות על אופן יישום חלק מהתנאים לאישור התביעה או על שיקולי בית המשפט. לדוגמה, בחברות פרטיות קטנות, המאופיינות לעיתים קרובות במספר מצומצם של בעלי מניות וביחסים אישיים קרובים ביניהם ("מעין שותפות"), סוגיות של ניגוד עניינים, קיפוח המיעוט, והציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות עשויות לקבל משקל שונה. כמו כן, פערי המידע בין בעלי מניות המיעוט לבין בעלי השליטה עשויים להיות משמעותיים יותר. מאפיינים אלו יידונו בהרחבה במאמר נפרד, כמו גם סוגיות הנוגעות לתביעה כנגד בעלי מניות בהקשר של הרמת מסך וחשיפה אישית לחבות.
ב. תביעה נגזרת מרובה ("תביעה נגזרת כפולה") – הצצה לנושא מורכב
אחת הסוגיות המורכבות והמתפתחות בדיני התביעה הנגזרת היא האפשרות להגיש "תביעה נגזרת מרובה" (Multiple Derivative Action), המכונה לעיתים גם "תביעה נגזרת כפולה". הכוונה היא למצב בו בעל מניות בחברת אם מבקש להגיש תביעה נגזרת בשם חברת בת, חברת נכדה, או חברה אחרת המצויה במורד שרשרת ההחזקות, כאשר הנזק נגרם לאותה חברה מוחזקת, והחברה המוחזקת (והחברות שמעליה בשרשרת) אינן פועלות למיצוי זכויותיה.
הפסיקה הישראלית, כפי שנדון בהרחבה בספרם של זוהר גושן ואסף אקשטיין "דיני חברות" ובספרו של יוסף גרוס "חוק החברות", הכירה באפשרות זו, למשל בפרשת אינטרקולוני הנ"ל (זוהר גושן, אסף אקשטיין, דיני חברות (2023), עמ' 472-473; יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 387-388). ההכרה בתביעה נגזרת מרובה מבוססת על ההבנה כי פגיעה בחברה נכדה פוגעת בסופו של דבר גם בערכה של חברת האם, וכי יש לאפשר מנגנון אכיפה יעיל גם במבני החזקות מורכבים. סוגיה זו, על תנאיה ומורכבותה, תידון בהרחבה במאמר ייעודי אחר באתר.
ג. הגנה נגזרת – הצד השני של המטבע (סעיף 203 לחוק)
בנוסף לאפשרות להגיש תביעה בשם החברה, חוק החברות, בסעיף 203, מכיר גם באפשרות של "הגנה נגזרת". מנגנון זה מאפשר לבעל מניה או לדירקטור לבקש מבית המשפט להתיר לו להתגונן בשם החברה בתביעה שהוגשה נגדה, אם שוכנע כי ניהול ההגנה הוא לטובת החברה וכי המבקש אינו פועל בחוסר תום לב (חוק החברות, סעיף 203; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 1379) הגנה נגזרת רלוונטית במצבים בהם החברה נתבעת, אך אורגניה המוסמכים נמנעים מלהתגונן כראוי, למשל בשל ניגוד עניינים או משיקולים זרים. זהו, למעשה, "הצד השני של המטבע" של התביעה הנגזרת, המבטיח הגנה על אינטרס החברה גם כאשר היא נתבעת. גם סוגיה זו תזכה להרחבה במאמר נפרד באתר.
[❗] שימו לב: מורכבות סוגיות מתקדמות
הסוגיות המוצגות בפרק זה – תביעה נגזרת בחברה פרטית, תביעה נגזרת מרובה והגנה נגזרת – הן מורכבות ובעלות היבטים משפטיים ייחודיים. הבנתן המלאה דורשת עיון מעמיק בפסיקה ובספרות הרלוונטית. מאמר זה נועד להציגן באופן ראשוני בלבד.
ד. הסדר פשרה או הסתלקות מתביעה נגזרת (סעיף 202 לחוק)
לאור העובדה שהתביעה הנגזרת מנוהלת בשם החברה ולטובתה, ולא לטובתו האישית של התובע, קובע סעיף 202 לחוק החברות מנגנון פיקוח קפדני על האפשרות לסיים את ההליך בדרך של פשרה או הסתלקות. החוק קובע כי תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת, ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אלא באישור בית המשפט. בבקשה לאישור יש לפרט את כל פרטי ההסדר, כולל כל תמורה המוצעת לתובע הנגזר עצמו (מקור: חוק החברות, סעיף 202; יוסף גרוס, חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 402). הליך זה, הכולל לעיתים גם פרסום לבעלי המניות ואפשרות להתנגד, נועד למנוע ניצול לרעה של ההליך ולהבטיח שהסדר הפשרה אכן משרת את טובת החברה. בשל חשיבותו והיבטיו הפרוצדורליים, נושא זה יורחב באחד ממאמרי הלוואי באתר.
⭐ עיקרי הדברים מהפרק:
- התביעה הנגזרת רלוונטית גם לחברות פרטיות, אם כי עשויים להיות מאפיינים ייחודיים לבחינתה.
- "תביעה נגזרת מרובה" (או "כפולה") מאפשרת, בתנאים מסוימים, תביעה בשם חברה נכדה או חברה אחרת בשרשרת ההחזקות.
- "הגנה נגזרת" מאפשרת לבעל מניה או דירקטור להתגונן בשם החברה כשהיא נתבעת ואורגניה אינם עושים זאת כראוי.
- הסדרי פשרה או הסתלקות מתביעה נגזרת כפופים לאישור ופיקוח קפדני של בית המשפט.
סיכום: התביעה הנגזרת ככלי להבטחת ממשל תאגידי תקין
מוסד התביעה הנגזרת, כפי שפורט בהרחבה במאמר זה, מהווה נדבך מרכזי בדיני החברות בישראל, ותכליתו להבטיח את תקינות פעולתה של החברה ולהגן על נכסיה וזכויותיה. הוא נועד להתגבר על "בעיית הנציג", המתרחשת כאשר אורגני החברה, האמונים על ניהולה, נמנעים מלתבוע בשמה, בין אם בשל ניגוד עניינים ובין אם מסיבות אחרות. התביעה הנגזרת מאפשרת לבעל מניות, לדירקטור, ובמקרים מסוימים אף לנושה, ליזום הליך משפטי בשם החברה ולמענה, ובכך להוות כלי אכיפה פרטי חשוב המשמש גם להרתעה מפני הפרת חובות מצד נושאי משרה ובעלי שליטה.
המסלול להגשת תביעה נגזרת, כפי שקבוע בחוק החברות, כולל שלבים פרוצדורליים ותנאים מהותיים שעל בית המשפט לבחון בקפידה בטרם יאשר את ניהולה. החל מדרישה מוקדמת לחברה, דרך בחינת "טובת החברה", קיומה של ראיה לכאורה לעילת התביעה, ותום ליבו של התובע, כל אלו נועדו להבטיח כי רק תביעות ראויות, הצפויות להניב תועלת לחברה, יאושרו. גם ההסדרים הייחודיים הנוגעים להוצאות המשפט, שכר טרחת עורך הדין והגמול לתובע, מכוונים לתמרץ הגשת תביעות מוצדקות תוך שמירה על האינטרסים של החברה.
לצד ההיבטים המרכזיים, קיימות סוגיות מורכבות כגון תביעה נגזרת בחברה פרטית, תביעה נגזרת מרובה והגנה נגזרת, המעידות על התפתחותו המתמדת של מוסד זה והתאמתו למציאות העסקית המשתנה. הבנה מעמיקה של כלל ההיבטים הללו חיונית לכל מי שמעורב בחיי התאגיד, בין אם כבעל מניות, כדירקטור, כנושא משרה, או כיועץ משפטי. התביעה הנגזרת, בסופו של יום, משקפת את מחויבותו של המשפט הישראלי לקידום נורמות של הגינות, שקיפות ואחריותיות בעולם התאגידי.
[ℹ️] המלצות כלליות
- לבעלי מניות ודירקטורים השוקלים הגשת תביעה נגזרת: חשוב לבצע בדיקה יסודית של העובדות והתנאים המשפטיים, לפעול בתום לב מוחלט, ולשקול בזהירות את טובת החברה. מומלץ מאוד לקבל ייעוץ משפטי מקצועי ומקיף לפני נקיטת צעדים.
- לחברות הנדרשות להגיב לדרישה להגשת תביעה נגזרת: יש להתייחס לדרישה ברצינות הראויה, לבחון אותה באופן ענייני באמצעות האורגנים המוסמכים (תוך הימנעות מניגוד עניינים), ולהשיב לפונה במועד ובאופן מנומק כנדרש בחוק.
- לכלל העוסקים בתחום: יש להכיר את הוראות חוק החברות הרלוונטיות, את הפסיקה העדכנית ואת הספרות המקצועית, שכן דיני התביעה הנגזרת הם דינמיים ומתפתחים.
שאלות ותשובות נפוצות
שאלה 1: מה ההבדל העיקרי בין תביעה נגזרת לתביעה אישית של בעל מניות?
תשובה: בתביעה נגזרת, התובע (בעל מניות או דירקטור) תובע בשם החברה ולמענה, בגין נזק שנגרם לחברה עצמה. כל סעד שייפסק מיועד לקופת החברה. לעומת זאת, בתביעה אישית, בעל המניות תובע בשמו הוא, בגין נזק ישיר ואישי שנגרם לו (למשל, פגיעה בזכויותיו כבעל מניות, כגון הזכות להצביע או לקבל דיבידנד שהוכרז, או במקרה של קיפוח המיעוט). הסעד בתביעה אישית מיועד לבעל המניות התובע.
שאלה 2: האם אני חייב לפנות לחברה לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת?
תשובה: כן, ככלל. סעיף 194(ב) לחוק החברות מחייב פנייה מוקדמת בכתב לחברה (ליושב ראש הדירקטוריון), בדרישה שתמצה את זכויותיה. עם זאת, סעיף 194(ד) קובע חריגים לחובה זו, למשל כאשר ברור שהדירקטוריון לא יאשר הגשת תביעה (למשל, כי הוא הנתבע) או כאשר יש חשש שהפנייה תסכל את קבלת הסעד.
שאלה 3: מי נושא בעלויות של תביעה נגזרת?
תשובה: חוק החברות קובע הסדרים מיוחדים. בתחילה, התובע משלם אגרה מופחתת. אם בית המשפט מאשר את התביעה, החברה מחזירה לתובע את האגרה ומשלמת את היתרה, ויכולה גם לממן את הוצאותיו השוטפות. בסיום ההליך, אם נפסקות הוצאות לטובת הנתבע, החברה היא שנושאת בהן בדרך כלל. גם שכר טרחת עורך הדין של התובע הנגזר והגמול לתובע (אם התביעה הצליחה או הניבה תועלת לחברה) משולמים לרוב על ידי החברה, בכפוף להחלטת בית המשפט.
שאלה 4: מהם התנאים החשובים ביותר שבית המשפט בודק לפני אישור תביעה נגזרת?
תשובה: על פי סעיף 198(א) לחוק החברות, בית המשפט יאשר תביעה נגזרת אם שוכנע, לכאורה, שהתקיימו שלושה תנאים מצטברים: (1) התביעה וניהולה הן לטובת החברה (זהו התנאי המרכזי, הכולל שיקולים רחבים מעבר לסיכוי הכספי); (2) קיימת ראיה לכאורה לעילת התביעה של החברה; (3) התובע פועל בתום לב ואינו מונע משיקולים זרים.
שאלה 5: האם אני יכול לקבל פיצוי אישי אם התביעה הנגזרת תצליח?
תשובה: לא באופן ישיר. הסעד הכספי או האחר שייפסק בתביעה נגזרת ניתן לטובת החברה עצמה, ולא לכיסו הפרטי של התובע הנגזר. עם זאת, התובע הנגזר עשוי להיות זכאי ל"גמול" מיוחד על טרחתו ועל הסיכון שלקח, אם התביעה הצליחה או הניבה תועלת משמעותית לחברה. גמול זה נפסק על ידי בית המשפט בנפרד מהסעד העיקרי לחברה.
שאלה 6: האם ניתן להגיש תביעה נגזרת גם בחברה פרטית?
תשובה: כן. מנגנון התביעה הנגזרת הקבוע בחוק החברות חל על כל סוגי החברות, כולל חברות פרטיות. עם זאת, ייתכנו מאפיינים ייחודיים בבחינת התנאים לאישור התביעה בהתחשב באופי החברה הפרטית (למשל, יחסים קרובים יותר בין בעלי המניות, ציפיות לגיטימיות שונות).
שאלה 7: מהי "תביעה נגזרת כפולה"?
תשובה: "תביעה נגזרת כפולה" (או "מרובה") היא מצב בו בעל מניות בחברת אם מבקש להגיש תביעה נגזרת בשם חברת בת או חברה נכדה (כלומר, חברה המוחזקת בעקיפין). הפסיקה בישראל הכירה באפשרות זו בתנאים מסוימים, מתוך הבנה שפגיעה בחברה מוחזקת משפיעה גם על חברת האם. זו סוגיה מורכבת עם היבטים ייחודיים.
מחבר המאמר: עו"ד בר אל ירון
