רעא 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG

בבית המשפט העליון

רע"א 2737/08

בפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש: אורי ארבל

נ ג ד

המשיבים 1-2: 1. TUI AG
2. Robinson Club Gmdh
המשיבות הפורמאליות: 3. עמיאל תעופה ותיירות בע"מ
4. Robinson Select Maris
5. Yapi Kerdi Sigorta
6. אקסודוס טורס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 27.2.08 בבר"ע 2899/06 (ת.א. 36985/05) [פורסם בנבו], שניתן על ידי כבוד השופטת י' שטופמן

בשם המבקש: עו"ד צ' בר-נתן; עו"ד א' בר-און גיל
בשם המשיבות 1-2: עו"ד מ' א' הרציג

חקיקה שאוזכרה:
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע' 482, 482(א), 500

מיני-רציו: 

עסקינן בשאלה האם כתב תביעה שהומצא למשיבות 1-2, חברות גרמניות השייכות לקונצרן תיירות בינ"ל, ולמשיבות הפורמאליות 3-4, המשווקות שירותי תיירות בישראל, בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש עת שהה במועדון נופש בטורקיה, הומצאו כדין לפי תקנה 482 לתקסד"א עת הומצאו לחברה ישראלית (להלן: הולידיי). כן נדונה השאלה האם בימ"ש בישראל הנו הפורום הנאות לדון בתובענה.
.
בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור בחלקו, ופסק כי: 
התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקסד"א הורחבה גם למצבים בהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מ"י. לפיכך, ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה" כאשר המבחן הקובע לשאלה זו הנו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר בין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. בשאלה זו יש לבחון כל עניין לפי נסיבותיו.
בענייננו, בין הולידיי למשיבה 1 יש קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה, שמאפשר להניח כי הולידיי תעביר לידיעת משיבה 1 כתבי בי"ד שהומצאו נגדה. יחד עם זאת, הולידיי אינה "מורשה" של משיבה 2 שכן לא נמצא ביניהן "קשר אינטנסיבי". אין לקבוע כי הולידיי הנה "מורשה" של משיבה 2, הואיל ומשיבה 1 הנה "מורשה" של משיבה 2. תוצאה אופרטיבית של קביעה כזו תהיה כי די בכך שמורשה של חברת אם פלונית יפעל בשטחי מ"י ע"מ להמציא כתבי בי"ד לפי תקנה 482(א) לחברות בנות שלה, שבינן לבין המורשה אין דבר, הואיל וחברות בת או אחיות, שאינן פועלות בישראל, לא נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבימ"ש ישראלי.
הנטל להוכיח כי בימ"ש הישראלי אינו פורום נאות לדון בתביעה מונח על הנתבע. 3 מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת הפורום הנאות: איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. בענייננו מבחן מירב הזיקות אינו מטה את הכף לזכות משיבה 1, שכן הטיפולים הרפואיים של המבקש בוצעו בישראל והראיות הרפואיות על נזקיו נמצאות בישראל; אשר לציפיות הצדדים, ככל שהיקף הסחר בין גופים בינ"ל לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מהמדינות בהן הם פועלים; כ"כ, לאור היותה של טורקיה יעד תיירותי פופולארי עבור ישראליים רבים, יש אינטרס לפורום הישראלי להקל על ישראלים הנפגעים במסגרת טיוליהם בטורקיה ולאפשר להם לתבוע את נזקיהם במסגרת הפורום הישראלי. לאור האמור, הפורום הנאות נוטה לטובת המבקש.

פסק-דין

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.2.2008 בבר"ע 2899/06 (כבוד השופטת י' שטופמן), במסגרתו התקבל ערעורן של המשיבות 1 ו-2 על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 15.10.2006 בבש"א 160458/06 ([פורסם בנבו], כבוד השופטת י' הניג) ונקבע כי בית משפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור תביעתו של המבקש.

העובדות והליכים קודמים

1. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבות והמשיבות הפורמאליות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 10.8.2008, עת שהה במועדון נופש בשם "רובינסון מאריס" בטורקיה (להלן - המועדון).

על פי הנטען בבקשה, המשיבות 1 ו-2, TUI AG ו-Robinson Club Gmbh, הן חברות גרמניות ששייכות לקונצרן תיירות בינלאומי (להלן - המשיבות). המשיבות הפורמאליות 3 ו-4, אקסודוס טורס ועמיאל תעופה ותיירות בע"מ, הן, על פי הנטען, משווקות של שירותי תיירות בישראל והן שארגנו ותיאמו את נסיעתו של המבקש לטורקיה. המשיבה הפורמאלית 5, Robinson Select Maris, היא, לטענת המבקש, חברה טורקית השותפה לניהול המועדון ואילו המשיבה הפורמאלית 6, Yapi Kredi Sigorta, היא חברת הביטוח שביטחה את המועדון.

כתב התביעה נמסר לחברה ישראלית בשם הולידי טרוול (ישראל) בע"מ (להלן - הולידיי), במשרד עורכי דין יוסף זלצמן ושות'. במכתב שצורף לכתב התביעה צויין כי מדובר במסירה למשיבה 1 באמצעות החברה הישראלית הנ"ל, שהינה חברה בת של המשיבה 1 או חברה בשליטת המשיבה 1 או נציג מוסמך של המשיבה 1 בישראל, בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות).

2. המשיבות הגישו לבית משפט השלום בקשה למחיקת תביעתו של המבקש על הסף, כשבפיהן שתי טענות: האחת, כי כתב התביעה לא נמסר להן כדין, ומשלא התבקשה המצאה מחוץ לתחום, לא רכש בית המשפט בישראל סמכות לדון בתובענה; והשנייה, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

בית משפט השלום (כבוד השופטת י' הניג) דחה את הבקשה למחיקה על הסף. לאחר שבחן את מערכת היחסים בין הולידיי לבין המשיבה 1, מצא בית משפט השלום כי היה קיים ביניהן "קשר עסקי אינטנסיבי" המבסס את מעמדה של הולידיי כ"מורשה" לצורך תקנה 482 לתקנות וכן כי קביעה זו יפה גם לגבי המשיבה 2, שהינה חברה בת של המשיבה 1. משכך, קבע בית משפט השלום כי המבקש ביצע מסירה כדין של כתב התביעה למשיבות ובנסיבות אלה קמה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט. אשר לטענה כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות לדון בתביעה, קבע בית משפט השלום כי "בחינה מדוייקת של כלל נסיבות העניין מצביעה על כך שהכף נוטה דווקא לטובת ה'פורום הישראלי'", זאת הן מבחינת נוחות הבאת העדים והן מבחינת הציפיות הסבירות של הצדדים. בית משפט השלום לא שוכנע כי מאזן הזיקות נוטה לכיוון הפורום הזר, ולפיכך דחה את הבקשה.

3. המשיבות ביקשו רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) החליט לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה באמצעות מורשה ציין בית המשפט המחוזי כי דרך המלך להמצאת כתבי בית דין לנתבע הנמצא בחו"ל הינה הדרך הקבועה בתקנה 500 לתקנות, ואילו המצאה באמצעות מורשה הינה החריג, אשר אין להרחיבו יתר על המידה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי לא הרחיב בעניין זה, שכן סבר כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לטענת הפורום הבלתי נאות.

בית המשפט המחוזי קבע כי "למרות קיומה של התקשרות חוזית בינלאומית בין הצדדים, הרי שניהול הליכים משפטיים במדינת מוצאו של תייר שהגיע לנפוש בטורקיה, איננה בכלל 'הסיכון הטבעי והצפוי' שנטלו על עצמם הצדדים". עוד נקבע כי "מתן גושפנקא לניהולו של הליך זה בישראל, מחייב הכרה הדדית עקרונית באפשרות ניהולם של הליכים כנגד גורמי תיירות ישראליים, במדינות מוצאם של תיירים הבאים לנפוש בישראל", וכי הדעת אינה "נוחה מהרחבת היקף ההתדיינויות בנסיבות הפוכות אלו, אל מחוץ לגבולות המדינה". מטעמים אלו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לבירורו של ההליך.

טענות המבקש

4. המבקש טוען כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת להלכה שפסק בית משפט זה ברע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817 (1998), שבמסגרתו נקבע כי לאור הרציונל של ההתפתחויות שחלו בתחום התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, ייטה בית המשפט לדחות טענה של פורם בלתי נאות. עוד טוען המבקש כי המשיבות לא עמדו בנטל הבסיסי להראות כי במידה ותסולק התביעה על הסף יהיה לתובע פורום חלופי. לטענתו, חוות הדעת שהגישו המשיבות ביחס לדין החל בטורקיה שותקת ביחס לסוגיית ההתיישנות ומאחר שחלפו כבר למעלה משבע שנים מאז קרות התאונה, הפורום הטורקי לא ייאות לשמוע את תביעתו. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי המשמעות האופרטיבית של הקביעה כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות הינה כי יוותר ללא תרופה לנזקו.

5. בנוסף, טוען המבקש כי חזקה על חברות מתוחכמות ומנוסות כגון המשיבות שאילו אכן חששו ממשמעויות כלכליות וביטוחיות מפליגות הכרוכות בצורך להתדיין בארצות המוצא של לקוחותיהן, יכולות היו לכלול בחוזה ההתקשרות ביניהם תניית שיפוט.

6. לבסוף, טוען המבקש כי במידה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו, ייצור הדבר תקדים מטעה אשר עלול להכשיל בתי משפט ומתדיינים עוד שנים רבות. בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי לבקשת רשות הערעור חשיבות רחבה החורגת מגדר המחלוקת של הצדדים.

טענות המשיבות 1-2

7. המשיבות מתנגדות למתן רשות ערעור. בהקשר העובדתי, טוענות המשיבות כי אמנם בעת הרלוונטית הן היו בקשרים עסקיים עם המועדון, אולם הן אינן הבעלים של המשיבה 5 או מחזיקות במניותיה ולטענתן, המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה הסותרת את טענתן בנקודה זו.

8. עוד טוענות המשיבות כי אין מקום לדון בערכאה שלישית בשאלת הפורום הנאות. לטענתן, בית המשפט המחוזי לא שינה כהוא זה מן ההלכה הפסוקה, אלא קבע - במסגרת הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה - כי בתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות לדון בתביעה נגד המשיבות, בהתבסס על הקביעה כי מירב הזיקות נוטות לטובת הפורום הזר. לדברי המשיבות, החלטת בית המשפט קמא שלפיה בנסיבות העניין קיימת זיקה ברורה יותר לטובת הפורום הזר אינה החלטה בעלת חשיבות ציבורית או חוקתית ואינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

9. לגופו של עניין, סבורות המשיבות כי מירב הזיקות בתובענה מחייבות את המסקנה כי הפורום הראוי לשמיעת התובענה הינו בית המשפט בטורקיה ולא בית המשפט בישראל. לדבריהן, האירוע הנזיקי אירע בטורקיה; הדין החל על התביעה הינו הדין הטורקי; כל העדים הרלבנטיים (למעט המבקש) מצויים בטורקיה; הנתבעת הרלבנטית (המשיבה 5) היא חברה טורקית; בתי המשפט בטורקיה הם בעלי הגישה למקורות הראיות ולבתי המשפט בארץ אף לא תהא סמכות לאכוף את פסק הדין. לטענת המשיבות, המבקש לא הראה כל זיקה עניינית לישראל או למערכת בתי המשפט בישראל.

אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, טוענות המבקשות כי אין יסוד לטענה כי היה עליהן לצפות כי ייאלצו להתדיין בכל העולם בהתאם לאזרחות או מקום מגורי אורחי המועדון.

10. בנוסף, טוענות המשיבות, כי המבקש לא הראה כל נימוק ענייני מדוע צריכה מערכת המשפט בישראל לקבל על עצמה התדיינות שאין לה דבר עם מערכת המשפט שלנו, למעט היות המבקש ישראלי.

11. לבסוף, טוענות המשיבות כי אין לראות בהולידיי כ"מורשה" על פי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וכי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי לא בוצעה מסירה כדין למשיבות, ומשלא ביקש המבקש לערער גם על החלטה זו, ממילא יש להותיר החלטה זו בעינה ולדחות את הבקשה גם מן הטעם הזה.

טענות התשובה של המבקש

12. הואיל והמשיבות התייחסו בתגובתן לשאלת ביצועה של מסירה כדין של כתב התביעה על פי תקנה 482(א) לתקנות, התרתי למבקש, בהחלטתי מיום 25.11.2008, להגיש תגובה קצרה בנוגע לנקודה זו. בתמצית, טען המבקש כי ההלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה ברע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762 (1989) (להלן - עניין ג'נרל אלקטריק) מתיישבת היטב עם המגמה הקיימת בעולם ולפיה יש לראות בהמצאה לנציג מסלול לגיטימי לצורך קניית סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע זר, אף אם הנציג הינו ישות משפטית נפרדת שאינה מקיימת קשרי שליחות עם הנתבע הזר. בנוסף, טען המבקש כי בית משפט השלום קבע עובדות ברורות, שעליהן לא ערערו המשיבות, ולפיהן מערכת הקשרים בין הולידיי לבין המשיבות עולים כדי קשר עסקי אינטנסיבי.

דיון והכרעה

החלטתי לתת רשות ערעור וראיתי בבקשה זו כערעור שהוגש על פי רשות שניתנה. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, על צרופותיהן ובפסקי הדין של שתי הערכאות הקודמות, סבורני כי יש לקבל את הערעור בחלקו.

הבקשה שלפנינו עוסקת בשתי שאלות עיקריות - האם כתב התביעה הומצא כדין לפי תקנה 482 לתקנות; ובהינתן כי התשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

האם בוצעה מסירה כדין ?

13. תקנה 482(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

המשיבות טענו כי הואיל והולידיי איננה "מורשה" שלהן בישראל, יש לדחות את התביעה, שכן בנסיבות אלה, כתב התביעה לא נמסר להן כדין בהתאם לתקנה הנ"ל. סבור אני כי דינה של טענה זו להידחות.

אכן, התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקנות התייחסה במקור לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל. אולם, בית משפט זה הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע [ראו: עניין ג'נרל אלקטריק הנ"ל בעמוד 767; רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.8.1994), פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין (להלן - עניין טנדלר); רע"א 11822/05 Philip Morris USA inc. נ' אל רואי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 8.5.2006), פסקה ה(2) להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין].

בהתאם למגמה הפרשנית הנ"ל, ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בעניין טנדלר הנ"ל, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות המקרה שלפניי, קבע כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין כי:

"[..] אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו". [שם, בפסקה 6].

[וראו גם: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 234-235 (מהדורה שביעית, תשנ"ה)].

14. בנסיבות העניין שלפניי, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום, שלפיה בין הולידיי לבין המשיבה 1 קיים קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה, אשר מאפשר להניח כי הולידיי תעביר לידיעתה של המשיבה 1 כתבי בי-דין שהומצאו נגדה. מסקנה זו נתמכת בתצהירו של אלדד אמיר, דירקטור בחברת הולידיי (להלן - אמיר) בו נאמר במפורש כי הולידיי "עוסקת בקידום וטיפול בתיירות בארץ עבור חברות בת של חברת טואי [המשיבה 1 - י.ד.]" וכי במועד מסירת כתב התביעה התנהל משא ומתן בין חברת ברג'ט מוטורס בע"מ, בעלת המניות היחידה בחברת הולידיי בעת המצאת כתב התביעה, לבין המשיבה 1 על רכישת מניותיה של הולידיי, במהלכו יידעה הולידיי את המשיבה 1 בדבר קיומו של כתב התביעה. היותה של הולידיי חלק ממערך ההפצה והשיווק של חברות המשיבה 1, כמו גם זהות האינטרסים הכלכליים של השתיים בנוגע להכנסות משירותיהן, מבססות בנסיבות העניין את דרישת קיומו של קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה בין הולידיי למשיבה 1, אשר מגדיר את הולידיי כ"מורשה" של המשיבה 1 לצורך המצאת כתבי בית דין לפי תקנה 482(א) לתקנות.

15. יחד עם זאת, איני מקבל את מסקנתו של בית משפט השלום בדבר היותה של הולידיי "מורשה" של המשיבה 2. בניגוד למשיבה 1, איני סבור כי בין הולידיי לבין המשיבה 2 קיים "קשר אינטנסיבי" כאמור אשר מצדיק את הגדרת המשיבה 2 כ"מורשה" לפי תקנה 482(א) לתקנות. אמנם, הולידיי שיווקה את שירותיהן של חברות הבת של המשיבה 1, אולם בתצהירו של אמיר נאמר במפורש כי הולידיי לא שיווקה את שירותיה של המשיבה 2. המבקש לא הגיש לבית משפט השלום כל תצהיר מטעמו או ראיה אחרת שיש בידה לסתור עובדה זו ומשכך, סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למשיבה 2, לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לפי תקנה 482(א) לתקנות.

קביעתו של בית משפט השלום שלפיה הולידיי הינה "מורשה" של המשיבה 2 הואיל והמשיבה 1 הינה "מורשה" של המשיבה 2 והואיל ו"לא ניתן להניח כלל כי טואי [המשיבה 1 - י.ד.], בהיותה חברת האם, לא תמסור את כתב התביעה וההזמנה לדין לרובינסון [המשיבה 2 - י.ד.], חברת הבת" אינה מקובלת עליי. התוצאה האופרטיבית של קביעת בית משפט השלום תהיה כי די בכך שמורשה של חברת אם פלונית יפעל בשטחה של מדינת ישראל על מנת להמציא כתבי בי-דין על פי תקנה 482(א) לחברות בנות שלה, אשר בינן לבין המורשה אין דבר. אין מקום להרחיב את תחולתה של תקנה 482(א) לתקנות כאמור לעיל הואיל וחברות בת או חברות אחיות, אשר אינן פועלות בישראל, אינן נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבית משפט ישראלי.

האם בתי המשפט בישראל הינם הפורום הנאות לדיון בתביעת המבקש ?

16. ככלל, לאחר שבוצעה המצאה כדין לנתבע הזר, על בית המשפט לשקול האם בית משפט בישראל הינו הפורום הנאות לניהול התביעה, כאשר הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה מונח לפתחו של הנתבע [ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 472 (2004); והשוו: ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת חשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 572-573 (1993) (להלן - עניין אבו ג'חלה)].

17. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. נעבור ליישום מבחנים אלה על נסיבות המקרה שלפנינו.

18. מבחן מירב הזיקות במקרה שלפניי אינו מטה את הכף לזכות המשיבה 1 ולא שוכנעתי כי היא הרימה את הנטל המונח לפתחה להוכיח כי בית משפט בישראל איננו הפורום הנאות לניהול ההתדיינות. אכן, האירוע הנזיקי אירע בטורקיה והנתבעת הרלבנטית - המשיבה הפורמאלית 5 - הינה חברה טורקית, אולם הטיפולים הרפואיים של המבקש בוצעו בישראל והראיות הרפואיות על נזקיו נמצאות בישראל. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי טענתה של המשיבה 1 לפיה מרבית העדים הרלוונטיים בתיק מצויים בטורקיה לא גובתה בתשתית ראייתית כלשהי, ועל כן יש לתת משקל מועט לזיקה זו בנסיבות המקרה שלפניי. טענת המשיבה 1 באשר לאפשרות אכיפת פסק הדין הינה שיקול לגיטימי שיש לתת עליו את הדעת בבחירת הפורום לניהול ההתדיינות, אך טענה מסוג זה תילקח בחשבון כאשר היא תיטען על ידי התובע, המשיב בבקשה שלפניי, ולא על ידי הנתבעת, המשיבה 1, הואיל והוא זה אשר מחשב את הסתברות הסיכון של אי אכיפת פסק הדין [ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב (1) 109, 117 (1998) (להלן - עניין הגבס)].

19. אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, בית המשפט המחוזי קבע כי ניהול הליכים במדינת מוצאו של תייר שהגיע לנפוש בארץ זרה, איננו בגדר "הסיכון הטבעי והצפוי" שנטלו על עצמם הצדדים וכי העתרות לבקשה לניהול ההתדיינות בישראל תחייב הכרה הדדית באפשרות ניהולם של הליכים כנגד גורמי תיירות ישראליים במדינות מוצאם של תיירים הבאים לנפוש בישראל. אין לקבל את נימוקו זה של בית המשפט קמא. ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מן המדינות בהן הם פועלים. גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין. הדברים נכונים הן באשר לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל והן באשר לחברות ישראליות הפועלות בחו"ל [ראו: עניין הגבס הנ"ל, בעמ' 115; ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 251 (1967); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.9.2007) (להלן - עניין אשבורן), פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס]. במקרה שלפניי המשיבה 1 הינה קונצרן תיירות בינלאומי אשר משווק שירותי תיירות למקומות שונים בעולם ומשכך, סבורני כי לנוכח נפח הפעילות הבינלאומי הגדול שאותו מנהלת המשיבה 1 הסיכון כי תתבע לדין באחת מן המדינות בהם היא פועלת הינו צפוי.

20. בפסקי דין שונים, שקלו בתי המשפט בערכאות שונות, לאחר בחינת מרב הזיקות וציפייתם הסבירה של הצדדים, שיקולים שעניינם האינטרס שיש לפורום הישראלי או לפורום הזר לדון בתובענה [ראו למשל: עניין אבו ג'חלה הנ"ל, בעמ' 577; בש"א 5730/06 (מחוזי ת"א) Conference of Jewish Material Claims Against Germany Inc. נ' פרי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.5.2006); בש"א 25370/05 (מחוזי ת"א) Master Card International Inc. נ' אר. אקס. פיימנתס (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 15.6.2006)]. סבורני כי ניתן לומר שלאור היותה של טורקיה יעד תיירותי פופולארי עבור ישראליים רבים, ישנו אינטרס לפורום הישראלי להקל על ישראלים אשר נפגעים במסגרת טיוליהם בטורקיה ולאפשר להם לתבוע את נזקיהם במסגרת הפורום הישראלי.

21. יש לציין עוד כי כיום המגמה הינה לצמצם את קשת המקרים בהם ייעתר בית המשפט לטענת פורום בלתי נאות. בעבר, עמדו בפני נתבעים שהיו נדרשים להליכים בפורום זר מחסומים גבוהים בבואם לנהל הליכים משפטיים במדינה זרה. אולם בימינו עם ההתפתחות באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת בין מדינות, פוחתת במידה רבה אי הנוחות הכרוכה בהתדיינות בפורום זר [ראו: עניין הגבס הנ"ל בעמ' 114; עניין אשבורן הנ"ל, פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס].

סוף דבר

22. נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.

קביעתי היא כי המבקש המציא למשיבה 1 את כתב התביעה כדין, לפי תקנה 482(א) לתקנות ובית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לעריכת ההתדיינות.

כפי שקבעתי לעיל, למשיבה 2 לא הומצא כתב תביעה כדין לפי תקנה 482(א) לתקנות וקביעתו של בית המשפט המחוזי לסילוק התביעה כנגדה על הסף תיוותר על כנה מהנימוקים שפורטו לעיל.

ניתן היום, ד' בשבט תשס"ט (29.1.09).

י' דנציגר 54678313-2737/08

5129371
54678313
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08027370_W04.doc חכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה