רעא 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 2652/94

בפני:נ כבוד המשנה לנשיא א. ברק, כבוד השופט ש. לוין, כבוד השופט א. מצא

המערער:ב עמיחי טנדלר
נגד
המשיבים:ו .1לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ
.2.le club mediterane s.a

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת פורת) מיום 20.4.94בע.א. 224/94

בשם המערער:נ עו"ד יונה מרקוביץ, עו"ד יעקב פישר
בשם המשיבים:ב עו"ד פ.ג. נשיץ

פסק-דין

השופט ש. לוין:

.1תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984קובעת לאמור: "482(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק, או העבודה באותו אזור שיפוט".
הבקשה שלפני עוסקת בפרשנותה של התקנה האמורה.
.2בקיץ של שנת 1987 ביקש המבקש לצאת לחופשה בכפר הנופש של מועדון הים התיכון באייר יוון. לשם כך, פנה למשרדי מועדון הים התיכון בתל אביב, שם הזמין שירותי נופש. איתרע מזלו של המבקש, ובמהלך החופשה אירעו לו נזקי גוף. בגין נזקים אלה, אוגשה על ידו בשנת 1991 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד שתי המשיבות. המשיבה הראשונה - club . Ltd(israel) mediterranee- הינה חברה ישראלית, שהינה חלק מהרשת העולמית של מועדוני הים התיכון, ואילו המשיבה השניה s.a. paris club mediteranee- הינה חברה צרפתית המנהלת את המשרד הראשי של הרשת, רשת מועדוני הים התיכון בחו"ל. המבקש המציא את כתבי בי הדין למשיבה מס' 1ולמשיבה מס' 2באמצעות המשיבה מס' .1 המשיבה 1ה חזירה לבית המשפט את כתבי בי הדין המיועדים למשיבה מס' 2 בצירוף הסבר לפיו אין היא מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבורה ויש להמציא את כתב התביעה ישירות אליה. בנסיבות אלו, עתר המבקש לבית המשפט בהמרצה, לקבוע שההמצאה עבור המשיבה 2במשרדי המשיבה 1 היתה המצאה כדין.
רשם בית המשפט המחוזי החליט שההמצאה היתה כדין, אך בערעור שהוגש על ידי המשיבה הראשונה נהפכה הקערה על פיה ובית המשפט המחוזי פסל את ההמצאה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני. ראיתי את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
.3הרשם המלומד השתית את החלטתו על הקביעות העובדתיות הבאות:ב המשיבה 2 הינה בעלת המניות הכמעט בלעדית של המשיבה 1; שמן של החברות (פרט לתוספת "ישראל" בחברה הישראלית) כמול גם הסמל המסחרי שלהן - קלשון כחול בעל שלוש שיניים, המופיע על הקבלה שמקבל המזין - זהה; המשיבה 1 מפרסמת ומשווקת בארץ את מועדוני המשיבה 2ברחבי העולם; המשיבה 1משווקת תכניות נופש בחו"ל לושבי הארץ אך ורק למועדוני המשיבה 2;
המנהל הנוכחי של המשיבה 1 ניהל בעבר מועדונים של המשיבה 2 ברחבי העולם. מכל אלה עולה - כך קבע הרשם - כי המשיבות פועלות למעשה כגוף עסקי אחד, כשמטרת המשיבה 1הינה לקדם את עסקי המשיבה .2לפיכך, הוכחה מידת האינטנסיביות הדרושה בקשר בין שתי המשיבות לצורך תקנה 482(א). לעומתו קבע בית המשפט המחוזי כי אין בסממנים אותם מנה הרשם כדי ללמד על קיום זיקה של ממש בין המשיבות. אין די בניוד המנהלים בין החברות שכן מקובלת החלפת עובדים בין חברות השייכות לאותו ענף; הסמל והפרסום המשותפים אינם מלמדים יותר מאשר על אינטרס עסקי משותף לשתי החברות, שאין בו כדי ליצור זיקה מ שפטית ביניהן; גם לא די בהנפקת קבלות של המשיבה 2על ידי המשיבה 1שכן יש בכך כדי ללמד אך על הפרדת הכספים בין החברות; קבלת ההזמנות על ידי המשיבה 1עבור המשיבה 2משולה להנפקת כרטיסי טיסה על ידי סוכני נסיעות עבור חברת תעופה; העובדה שמדובר חברת אם וחברת בת אינה מעלה או מורידה שכן מדובר בתאגידים עצמאיים
ואין הוכחה על קיום שליטה של האחד על ניהול עסקי משנהו. בגוף החלטתו הוסיף בית המשפט המחוזי וכתב אף את הדברים הבאים:ו
" 10א. בבוא בית משפט לבדוק ולשקול אם ניתן לאכוף סמכותו על תושב זר יש לנהוג בזהירות מירבית.
ב. כענין שבשגרה הולך התובע אחר הנתבע ולא הנתבע אחרי התובע. תובע אינו יכול להחיל סמכות בי"מ כאן, מקום משובו של התובע, על נתבע תושב זר ואין תובע רשאי לשם מימוש זכויותיו לגרור את הנתבע בכל ענין ובכל מקום בתבל למקולם משובו של התובע, אלא רק בנסיבות מיוחדות ובתנאים המוגדרים בדין.
ג. לפיכך אין לפרש את התקנה 482(א) על דרך ההרחבה, אלא ביד קמוצה ותוך הקפדה שלא להתפרש מעבר לגבולות המוצבים על פי דין". (ההדגשה - לא במקור).

.4אינני מסכים לפרשנות המצמצמת של תקנה 482(א) בה דגל בית המשפט המחוזי, פרשנות שאינה ואמת את המציאות דהיום של "עולם קטן", בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית העברת מידע בו-זמנית.... וזולה באמצעות הטלפון, הפקסימיליה ואמצעים אלקטרוניים אחרים כמעט מכל מקום ולכל מקום על פני כדור הארץ. אמת נכון הדבר ששומה על בית המשפט שלא לחרוג מהמסגרת הדיונית המחייבת, כפי שנתחמה בתקנות, אך בגדרם של כלליה עדיין נותר כר נרחב לפני בתי המשפט להתאים אותם, על דרך של פרשנות ראוייה, למציאות החדשה.
.5 אכן, נאמר לא אחת כי על בית המשפט המחיל סמכותו על נתבע זר לנקוט משנה זהירות, אלא שבתקנות נקבעו תנאים, שבהתקיימם קונה בית המשפט סמכות על הנתבע הזר, הנחשב כנמצא בארץ באמצעות המורשה. לא נראה לי כי תקנה 482(א), מרחיבה יתר על המידה את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי, תוך עקיפת תנאי תקנה 500, שהרי מטרת התקנה היא בעיקר להבטיח הבאת דבר ההליכים לידיעת הנתבע באמצעות מי שעומד עמו בקשרי מסחר באופן שוטף ובמהלך הדברים הרגיל, וכל עוד מתקיימים תנאים אלה ב"מורשה" אין בכך כל פגם. נראה לי כי מבחן כמו זה שהוצע בת.א. (ת"א) 1587/91, המר' 12708/91(לא פורסם), לפיו דרוש שיתוף פעולה ברמה של קבלת החלטות עסקיות וכושר להחיב את הנתבע, להבדיל מרמה של תקשורת עסקית שוטפת, הינו צר מדי ומחטיא את מטרת התקנה כאמור לעיל. מכל מקום, אין לשכוח כי גם לאחר שקנה בית המשפט סמכות בינלאומית ביחס לנתבע, עדיין עומדת לזה האחרון טענה של פורום לא נאות, שבעזרתה הוא יכול להביא לשינוי הפורום במקרה המתאים.
.6ברוחה דברים שצויינו לעיל יש להבין גם את הדברים שנאמרו בסוגיה
שלפנינו ברע"א 39/89פד"י מב40) 762שהערכאות שדמו לי וגם בעלי הדין
נדרשו לענין פרשנותם. ראוי לעמוד על שלש נקודות העולות מאותו ענין:נ האחת - שאין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לענין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. השנייה, על מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את הענין מנקודת מבט נורמטיבית (וראה גם רע"א 572/90, פ"ד מד(1) 758, 760). השלישית, בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, נקבע באותו ענין כי סוכן מכירות גרידא, שאין בינו לבין הנתבע שיתוף פעולה עסקי של ממש, אינו בגדר "מורשה". עלינו לבדוק, איפוא, האם נתקיימו במשיבה 1קריטריונים שיש בהם כדי להפכה מורשה של המשיבה .2
.7כאמור משתנה מבחן האינטנסיביות מענין לענין, בהתאם לנסיבות הספציפיות. בענייננו, יתכן כי, כטענת המשיבה 1, אין בכל סממן שהוזכר כשלעצמו כדי להצביע על שתוף פעולה הדוק בין המשיבות שדי בו כדי להביא את הענין בגדר התקנה, אולם , מצבור של סממנים, שאין בכל אחד מהם כדי להכריע, יכול ויוביל למסקנה כי התקיימו תנאיה. לנוכח העובדות המפורטות להלן, נראה לי כי זהו המצב בענייננו.
השם הכמעט זהה של שתי החברות, כמו גם סמלן המשותף, מלמד לא רק על אינטרס משותף של קידום מכירות, שיכול להיות נחלתם של עוסקים שונים במסגרת אותו ענף, אלא על השתייכות לגוף אחד, שלו סניפים רבים. הדבר בא לביטוי במודעות הפרסומת, שהוצגו במהלך הדיון, שבהם לא מצויה כל הפרדה בין המשיבה 1למשיבה 2, ואך מוצג הקלשון הכחול בעל שלוש השניים והשם "קלאב מ ד" "club med", בספר הטלפונים ולדברי המבקש תבצהירו, גם בשלטים ולבפרוספקטים המצויים במשרדי המשיבה .1יצויין גם כי הסמל האמור מופיע על הקבלות שמוציאה המשיבה 1למזמיני הנופש, ולא בכולן נשמרת ההבחנה בין המשיבות. כעולה מדו"ח רשם החברות המעודכן לאפריל 1993, מחזיקה המשיבה 2בכל מניות המשיבה, פרט למניה אחת ושניים מתוך שלושת מנהליה של המשיבה 1הינם תושבי צרפת, כשאחד מהם הוא מנהלה של המשיבה .2עובדות אלו, כמו גם העובדה שמנהל המשיבה 1ניהל בעברמועדונים של המשיבה 2והעובדה שישיבות ההנלה של המשיבה 1מתקיימות (לפחות מדי פעם) בצרפת, מלמדות אף הן על קשר הדוק בין המשיבות. העובדה שהמשיבה 1מ קבלת הזמנות לנופש בחו"ל עבור המשיבה 2, ואך ורק עבורה, בצירוף העובדה שהמשיבה 1מוסמכת להוצי קבלות בשם המשיבה 2, מראות בביצרור כי מטרת קיומה של המשיבה 1הינה כפולה:ב שיווק כפרי הנופש של המשיבה 2בחו"ל לתושבי הארץ וכן תפעול לכפרי הנופש של להמשיבה 1בארץ ושיווקם ומדובר בכפרים שהוקמו ככל הנראה במתכונת דומה לכפרי הנופש של הרשת בעולם כולו.
סקירת מכלול הראיות מציירת איפוא תמונה, לפיה מתפקדת המשיבה 1כסניף ברשת הסניפים שמפעילה המשיבה 2ברחבי העולם. בניגוד לטענת המשיבה 1, נראה לי כי קיימת חשיבות להרשמותו הסובייקטיבית של המתבונן מן הצד (וראה רע"א 39/89, בע' 769) ואין ספק כי הקורא את מודעות הפרסומת בעיתונים והמזמין חופשה אצל המשיבה 1ומקבל קבלה אצל המשיבה 1עליה מתנוסס שמה של המשיבה 2(כפי שקיבל המבקש בענייננו), אינו מבחין בין המשיבות ורואה בהן ישות אחת. ראינו כי מסקנה זו מבוססת גם אובייקטיביתוטענתה של המשיבה 1שאין היא אלא בגדר מתווך או סוכן נסיעות של המשיבה 2מופרכת על פניה. בנסיבות אלו, אפשר לקבוע כי דרגת האינטנסיביות של הקשר שבין המשיבות היא כזו, שניתן להניח כי מסמכי בית המשפט יגיעו לידיעת המשיבה 2באמצעות המשיבה .1
.8בסיום פסק דין זה אני מבקש להתייחס בקצרה לשני עניינים נוספים:ו
א. המשיבה מס' 1טענה לפני, טענה שלא נדונה בערכאות שקדמו לי, שאין מדובר במקרה דנן בתביעה "בענין עסק". לדעתי מחייבת רפשנות מרחיבה של תקנה 482(א)גם מתן פרשנות מרחיבה לדיבור זה, הכוללת גם התקשרות מסחרית לרכישת שירותי נופש שבעטייה או בעקבותיה ניזק רוכש השירותים;
ב. המבקשת טענה לפני גם שהמשיבה מס' 1לא נפגעה מההחלטה בדבר ההמצאה ולפיכך לא יכלה לערער על החלטת הרשם לפני בית המשפט המחוזי; יצויין שבכל ההליכים התייצבה המשיבה מס' 1לפני כל הערכאות וטענה כבעלת ענין ולא רק כ- ,amicus curiaeופרקליטה אף הגדיל עשות והצהיר לפני בית המשפט המחוזי בשם שתי המשיבות כי אלה לא תטענה טענת התיישנות. ברם, לאור התוצאה אליה הגעתי אין לי צורך להכריע בטענת המבקשת.
הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והחלטת הרשם מושבת על כנה. המשיבה מס' 1תשלם למערערת שכ"ט עו"ד -.000, 15ש"ח.
המשנה לנשיא א. ברק:נ אני מסכים

5129371 השופט א. מצא:ב אני מסכים
החלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. לוין.
ניתן היום יח באלול תשנ"ד (25.8.94).
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח