סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן – הפקודה) מגדיר את השיקולים המהותיים שעל בית-המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל. השיקולים המופיעים בסעיף 18ה לפקודה נגזרים משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי חדלות פירעון: האחת עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות. האחרת עניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו. התכלית הנודעת לחייב מודגשת יותר: לא זו בלבד שבית-המשפט יכול לקבל את הבקשה אף אם הליכי חדלות הפירעון לא תועיל לנושים, אלא שהוא רשאי להורות כי מיד לאחר הכרזת החייב כפושט רגל יינתן לו הפטר לאלתר. עם זאת על-פי הקבוע בסעיף, חוסר תום-לב בהגשת הבקשה כדי לנצל לרעה את הליכי חדלות פירעון, או האפשרות שהחייב יכול לפרוע את חובותיו, מהווים עילה לדחיית הבקשה.
רשות ערעור אזרחי 03 / 2282
ראובן גרינברג
נגד
כונס הנכסים הרשמי
בבית-המשפט העליון
[10.2.2004]
לפני הנשיא א' ברק והשופטים א' ריבלין, א' חיות
המערער הגיש בקשה להכריז עליו פושט רגל. המשיב התנגד לקבלת הבקשה, ובית-המשפט המחוזי קיבל את עמדתו וקבע כי בנסיבות העניין לא הוכיח המערער כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מפעילות עסקית בתום-לב. מכאן הערעור.
בית-המשפט העליון פסק:
(2) מידת חוסר תום-הלב לעניין סעיף 18ה לפקודה נגזרת משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל. אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב אשר בא לבית-המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. תום-הלב של החייב נבחן בשתי תקופות: לפני הגשת הבקשה, בקשר לדרך היווצרות החובות, ולאחר הגשת הבקשה, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (814ד – ה).
(3) בנסיבות המקרה בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה אין כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחיית הבקשה. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בהוראת סעיף 63(ב) לפקודה, העוסקת בעילות המאפשרות לבית-המשפט לסייג הפטר, להתנותו בתנאים או לשלול אותו לחלוטין: המחוקק ראה באי-ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום-לב המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול-דעתו של בית-המשפט על-פי נסיבות המקרה. המחוקק לא התייחס לאי-ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום-לב. אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי-ניהול פנקסי חשבונות משום חוסר תום-לב, והכול תלוי בנסיבות הספציפיות (815ב – ו).
חקיקה ראשית שאוזכרה:
– פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, סעיפים 18ה, 18ה(א), 18ה(א)(3), 63(ב).
– חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3), תשנ"ו-1996.
חקיקת משנה שאוזכרה:
– תקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג-1973, תקנה 2(ב).
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1] רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811.
[2] ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197.
[3] ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45.
[4] ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749.
[5] ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435.
[6] ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61.
ספרים ישראליים שאוזכרו:
[7] ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה 2, תשס"א).
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 5.2.2003 בפש"ר 97/02. הערעור נתקבל.
אפרים ציזיק – בשם המערער;
רחל שני-שרפסקי, ממונה על ייעוץ משפטי וערעורים באגף האפוטרופוס הכללי – בשם המשיב.
פסק-דין
השופטת א' חיות
כללי
בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט
ר' שפירא) לדחות את בקשתו של המערער להכריז עליו פושט רגל. הערעור הוגש תחילה תוך בקשת רשות, אך המשיב, בהגינותו, הבהיר כי זו אינה נדרשת, וכי למערער קנויה זכות ערעור על פסק-הדין (ראו: רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי [1], בעמ' 814), לפיכך נידון הערעור לגופו.
העובדות ופסק-דינו של בית-משפט קמא
1. המערער הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, וביום 21.2.2002 ניתן צו לכינוס נכסיו. בחלוף כתשעה חודשים, ולקראת הדיון בבקשה עצמה, הגיש הכונס הרשמי את חוות-דעתו והמליץ שלא להיענות לבקשה. בית-המשפט המחוזי קיבל את המלצת הכונס הרשמי, דחה את הבקשה וביטל את צו הכינוס בקובעו: "לא עלה בידי [המערער] לשכנע את בית-המשפט כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מפעילות עסקית ומחוסר תום לב". בית-המשפט המחוזי ציין כי המערער לא המציא דוחות מבוקרים של חברות שניהל וספרי חשבונות, ולפיכך לא הוכיח את הנסיבות שבהן נקלע לקשיים כלכליים. בית-המשפט הוסיף וקבע כי אי-המצאת הדוחות המבוקרים וספרי החשבונות בלא שהמערער הצביע על מניעה כלשהי לאיתורם, מהווה ראיה לכאורה לכך שהחברות לא ניהלו ספרים ודוחות כחוק, ומסקנה זו נתמכת גם בחובו של המערער לרשויות המס. בנסיבות אלה, כך קבע בית-המשפט, היה על המערער להוכיח שניהל ספרים ודוחות כחוק, ומשלא עשה כן ממילא לא הרים את הנטל להוכיח כי פעילותו העסקית נעשתה בתום-לב. בית-המשפט הוסיף וקבע כי המערער לא התגונן מפני תביעות שהוגשו נגדו ובכך תרם להגדלת חובותיו. עוד קבע בית-המשפט כי המערער חתם על ערבות, בעודו שקוע בחובות, ובכך, לגישת בית-משפט קמא, נהג שלא בתום-לב, משום שיצר מצג שלפיו יהיה ניתן לגבות ממנו את חובות הלווה ביודעו שאפשרות זו אינה ריאלית.
טענות הצדדים
2. המערער טוען כי אין זה סביר לדרוש ממנו להמציא את מסמכיהן של חברות אשר פעילותן נפסקה שנים ארוכות בטרם החלו הליכי הפירוק. המערער מוסיף ומציין
כי לא התגונן מפני התביעות שאליהן התייחס בית-משפט קמא, משום שמצבו הכלכלי מנע ממנו את האפשרות לשכור שירותים משפטיים. המערער מציין עוד כי לא היה ניתן לפנות אל לשכת הסיוע המשפטי בעניין זה, משום שהתביעות הוגשו נגד החברה שהייתה בבעלותו, והלשכה אינה מושיטה סיוע משפטי לחברות (ראו תקנה 2(ב) לתקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג-1973). אשר לחתימה על מסמכי הערבות טוען המערער כי עשה זאת עת עבד בעבודה קבועה ויציבה, ובחותמו על הערבות הסתמך על הכנסתו מאותה עבודה והאמין שבאמצעות ערבות זו תיפתחנה בפניו הזדמנויות עסקיות חדשות.
המשיב, מצדו, סומך את ידו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתו, חייב אשר אינו נותן לכונס הרשמי הסבר מניח את הדעת באשר לדרך יצירת חובותיו, אינו עומד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנסיבות שהובילו לקשייו הכלכליים אינן נגועות בחוסר תום-לב, ואין הוא מאפשר לכונס הרשמי לגבש עמדה באשר לנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי, כנדרש בחוק. המשיב מציין עוד כי היה על המערער לשמור את מסמכי החברות שבבעלותו במשך שבע שנים מתום שנת המס הרלוונטית או במשך שש שנים מיום הגשת הדוח על ההכנסה לאותה שנה. המערער לא הגיש כל דוח על הכנסה, ולפיכך היה עליו לשמור את הדוחות עד היום. המשיב מוסיף וטוען כי המערער לא גילה בחקירתו את כל הפרטים הנוגעים לרכושו, ואף מסר גירסאות לא נכונות בעניינים שונים.
דיון
3. סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן – הפקודה) מגדיר את השיקולים המהותיים שעל בית-המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל. זו לשון הסעיף:
"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;
..." (ההדגשה שלי – א' ח').
השיקולים המופיעים בסעיף 18ה לפקודה, נגזרים משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל: האחת, עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות, והאחרת עניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (להלן – עניין בנבנישתי [2]). בעקבות חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3), תשנ"ו-1996 מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה בחייב. טרם התיקון היה בעובדה שהכרזה על פשיטת רגל לא תועיל לנושים, כדי להוות עילה עצמאית לדחיית בקשתו של חייב. התיקון מתווה גישה שונה, ועל-פיו לא זו בלבד שבית-המשפט יכול לקבל את הבקשה אף אם פשיטת הרגל לא תועיל לנושים, אלא שהוא רשאי להורות כי "מיד לאחר הכרזת החייב פושט רגל יינתן לו הפטר לאלתר" (סעיף 18ה(א)(3) לפקודה), על-מנת לאפשר לחייב "לפתוח דף חדש" בחייו בהקדם, ומשום שממילא לא יהיה בהליכי פשיטת הרגל מזור לנושים. עם זאת על-פי הקבוע בסעיף, חוסר תום-לב בהגשת הבקשה במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל או האפשרות שהחייב יכול לפרוע את חובותיו, מהווים עילה לדחיית הבקשה
4. מידת חוסר תום-הלב לעניין סעיף 18ה לפקודה נגזרת משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל. אכן, אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב אשר בא לבית-המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי "אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה 'עיר מקלט' מפני הנושים" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (להלן – עניין אשכנזי [3]), בעמ' 55). בהקשר זה מקובל לומר כי תום-הלב של החייב נבחן בשתי תקופות: לפני הגשת הבקשה, בקשר לדרך היווצרות החובות, ולאחר הגשת הבקשה, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי [4], בעמ' 756; ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [7], בעמ' 169). כך למשל נקבע כי חוסר תום-לב קיים במצב שבו החובות נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא (עניין בנבנישתי [2], בעמ' 207), או כאשר הרקע להידרדרות הכלכלית של החייב היה הימורים (עניין אשכנזי [3], בעמ' 58). כן נקבע כי כאשר חייב אינו מנצל את מלוא יכולתו על-מנת להגדיל את הכנסתו ולפרוע חלק מחובותיו, הדבר יכול להצביע על חוסר תום-לבו (ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי [5], בעמ' 440). עוד נקבע כי חייב אשר מבריח נכסים אינו פועל בתום-לב, והוא הדין כאשר חייב מגיש בקשה לצו כינוס ביום שבו נדחתה בקשתו לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, ובכך מנסה להשיג עליה בעקיפין (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי [6]). לעומת זאת נקבע כי ניהול עסק בניגוד לחוק אינו מהווה עילה לדחיית בקשה לפשיטת רגל בשל חוסר תום-לב, אלא אם כן מדובר "באי-חוקיות
של ממש, העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" (עניין בנבנישתי [2], בעמ' 208). במאמר מוסגר נוסיף כי חלק מפסקי-הדין אשר פורטו לעיל ניתנו בטרם תיקון הפקודה בשנת תשנ"ו, ויש להניח כי יישומם במקרים דומים היום יצטרך להיבחן לאור הוראות התיקון.
5. האם במקרה שלפנינו ניתן לומר כי בקשתו של המערער הוגשה שלא בתום-לב? סבורני שהתשובה לכך היא שלילית. לטעמי, אין בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחיית הבקשה. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בהוראת סעיף 63(ב) לפקודה, העוסקת בעילות המאפשרות לבית-המשפט לסייג הפטר, להתנותו בתנאים או לשלול אותו לחלוטין (על הקשר שבין עילות אלה לבין השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשת חייב לפשיטת רגל ראו עניין אשכנזי [3], בעמ' 58). אחת העילות המנויות בסעיף היא העובדה כי
"פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו" (ההדגשה שלי – א' ח').
המחוקק ראה אפוא באי-ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום-לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול-דעתו של בית-המשפט על-פי נסיבות המקרה. מה דין אי-ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום-לב. אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי-ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום-לב, והכול תלוי בנסיבות הספציפיות, כגון הגורמים לאי-ניהול הפנקסים, מידת חוסר הוודאות שנוצרה בעקבות זאת, פרק הזמן שעבר בין אי-ניהול הפנקסים לבין ההסתבכות הכלכלית ועוד. במקרה שבפנינו המערער טוען כי ניהל ספרי חשבונות, אלא שלא שמר עליהם בשל העובדה שהחברות הפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, ונראה לי כי בנסיבות אלה לא ראוי לזקוף את הדבר לחובתו עד כדי שלילת בקשתו לפשיטת רגל. גם העובדה שהמערער לא התגונן מפני שתי תביעות שהוגשו נגד חברות בשליטתו, וכן העובדה שחתם על ערבות לטובת חברה שעבד בה, אין בהן, בנסיבות המקרה, כדי להצביע על חוסר תום-לב במידה המצדיקה דחיית בקשתו נוכח ההסברים שמסר בהקשר זה, כמפורט לעיל. עוד אציין כי המערער הצהיר בפנינו שבינתיים, נוכח דוחות שהוגשו לשלטונות המס בהתייחס לשנים האחרונות, פחת בכ-50% חוב המס שהינו חוב בדין
קדימה. כמו כן הצהיר בפנינו המערער על נכונותו להציע הסדר לנושיו, ונראה כי שתי התפתחויות אלה אף הן מטות את הכף אל עבר התוצאה שלפיה דין הערעור להתקבל.
סוף דבר, אילו נשמעה דעתי היה הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית-משפט קמא, שלפיו בוטלו הליכי הכינוס בעניינו של המערער, היה מתבטל, וכפועל יוצא מכך היה המערער מוכרז כפושט רגל, וההליכים בעניין זה היו מוחזרים לבית-המשפט המחוזי להמשך הדיון. למותר לציין כי היה ותתבררנה עובדות נוספות, פתוחה הדרך בכל עת להגיש בקשה לביטול הכרזה.
הנשיא א' ברק
אני מסכים.
השופט א' ריבלין
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת חיות.
ניתן היום, י"ח בשבט תשס"ד (10.2.2004).
5129371
54678313
מיני-רציו:
* פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – שיקולי בית-המשפט
כנגזרים מתכליות הסדר פשיטת הרגל – הדרישה לתום-לב מצד החייב – תוכנה – תום-לב בעת יצירת החובות ותום-לב במועד הגשת הבקשה – האם אי-ניהול חשבונות בתקופה שלפני שלוש השנים שלפני פשיטת הרגל הוא בבחינת חוסר תום-לב.
מאמרים קשורים
הרפורמה בהליך פשיטת רגל, לצאת לדרך חדשה
במאמר זה נפרט בפני הקורא את יתרונותיו של הליך פשיטת הרגל החדש המאפשר לחייבים שאין באפשרותם לשלם את...
