דיון אזרחי – סמכות מקומית
המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
בבית המשפט העליון
רע"א 11556/05
בפני: כבוד השופט א' גרוניס
המבקשות: 1. קמור רכב בע"מ
2. ר.י.ו החברה המרכזית להפצת רכב בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. חיים חימו
2. חיה חימו
3. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים
4. B.M.W
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.05 בבש"א 10313/05 ובבש"א 10314/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' וילנר
בשם המבקשות: עו"ד י' טלמון
בשם המשיבים 2-1: עו"ד א' מגן
בשם המשיבה 3: עו"ד א' בלגה
להחלטה במחוזי (15-11-2005): תא 576/05 חיים חימו נ' קרנית קרן לפנגעי תאונות דרכים שופטים: יעל וילנר, עו"ד: אלק מגן, חיים קרויטורו
להחלטה במחוזי (30-12-2008): תא 576/05 חיים חימו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: שמואל ברלינר,
להחלטה במחוזי (20-01-2009): תא 576/05 חימו חיים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ-פ"ת שופטים: שמואל ברלינר
להחלטה בעליון (17-06-2009): רעא 941/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
לפסק-דין בעליון (13-07-2009): עא 1231/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: 2 1, אלק מגן, אלון בלגה, 5 4, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
מיני-רציו:
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בה נדחתה בקשת המבקשות להעברת הדיון בתובענה בעילה נזיקית לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בהעדר סמכות מקומית, ונדחו השגות המבקשות באשר לתוקף ההמצאה של כתב התביעה למשיבה 4, שמקום מושבה בחו"ל.
.
בית המשפט העליון דחה את הבר"ע ופסק כי:
אין מקום להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית ממספר טעמים: המוסך בחיפה הינו סוכן מורשה של המבקשת 1 - יבואנית הרכב. לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד_1984 (להלן: התקנות) ניתן להגיש תובענה לביהמ"ש שבאזור שיפוטו נמצא מקום "עסקו של הנתבע". די בכך שסוכן עצמאי פועל עבור אחר כדי לאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן. באתר האינטרנט של המבקשת 1 פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של המבקשת 1. פרסום זה יצר מצג לפיו המוסך בחיפה פועל מטעם המבקשת 1; משבחרו המשיבים להגיש את תביעתם בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ומשקיימת זיקה לאותו מחוז שיפוט, די בכך ע"מ להוות בסיס מספיק לסמכות המקומית של ביהמ"ש. לטענה כי מירב הזיקות קושרות את התובענה למחוז ת"א אין מקום בהליך זה משנמצא כי לבימ"ש בחיפה יש סמכות מקומית לדון בתובענה; המגמה בפסיקה היא שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארץ אינם גדולים.
אין ממש בטענת המבקשות הנוגעת להתקיימות התנאים להמצאת כתבי בי"ד למורשה מקומי עבור נתבע שמושבו בחו"ל. לפי תקנה 482 לתקנות ניתן להמציא תובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. מורשה הוא אדם הנמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. המבחן העיקרי לצורך קיום דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע למורשה. המבקש להמציא כתב ב"ד למורשה נדרש להראות שיתוף פעולה בין המורשה לנתבע במידה שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. דרגת האינטנסיביות של הקשר תיבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה. בענייננו, בהסכם בין המבקשת 1 למשיבה 4 יש מספר הוראות המצביעות על קיומו של שיתוף פעולה עסקי בין השתיים.
כן נדחתה הטענה הנוגעת ללשון תקנה 482 המצמצמת, לטענת המבקשות, את תחולתה אך ל"תובענה בענין עסק או עבודה", ואין להחילה בתביעה בעילה נזיקית, שכן יש לפרש בהרחבה את המונח "בענין עסק" באופן שיכלול גם התקשרות מסחרית שבעקבותיה ניזק רוכש השירותים או הנכס.
אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל, מאחר שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין צורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500, שכן מובטח כי הנתבע שאינו נמצא בארץ ידע על דבר התובענה שהוגשה נגדו.
להחלטה במחוזי (15-11-2005): תא 576/05 חיים חימו נ' קרנית קרן לפנגעי תאונות דרכים שופטים: יעל וילנר, עו"ד: אלק מגן, חיים קרויטורו
להחלטה במחוזי (30-12-2008): תא 576/05 חיים חימו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: שמואל ברלינר,
להחלטה במחוזי (20-01-2009): תא 576/05 חימו חיים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ-פ"ת שופטים: שמואל ברלינר
להחלטה בעליון (17-06-2009): רעא 941/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
לפסק-דין בעליון (13-07-2009): עא 1231/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
להחלטה בעליון (23-03-2010): רעא 1702/10 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלון בלגה
להחלטה בעליון (20-07-2010): רעא 1702/10 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: 2 1, רבקה לוין, יורם דביר, 4 3, אלק מגן, 6 5, חיים קרויטורו, אבי אורדו, אלון בלגה
החלטה
1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת י' וילנר) מיום 15.11.05, בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשות 2-1 (להלן - המבקשות) להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשל היעדר סמכות מקומית. כמו-כן, נדחו השגותיהן של המבקשות באשר לתוקף ההמצאה של כתב התביעה עבור המשיבה 4 (להלן - חברת B.M.W), שמקום מושבה בחו"ל.
2. ביום 29.5.05 הגישו המשיבים 2-1 (להלן - המשיבים) תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 עקב תאונת דרכים, שעה שנהג במכונית שיוצרה על ידי חברת B.M.W. התביעה הוגשה נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (היא המשיבה 3), נגד חברת B.M.W, נגד יבואנית הרכב - חברת קמור רכב בע"מ (להלן - יבואנית הרכב) ונגד הסוכנות שמסרה את כלי הרכב לידי המשיב 1 (להלן - הסוכנות). יבואנית הרכב והסוכנות הן המבקשות. בכתב התביעה מופיעות שתי עילות, הראשונה - עיקרית והאחרת - חלופית. העילה האחת מבוססת על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והיא מכוונת כנגד המשיבה 3. העילה השניה הינה מכוח פקודת הנזיקין וחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, והיא מופנית כלפי המבקשות וכלפי חברת B.M.W. זמן מה לאחר הגשת התביעה, עתרו המבקשות להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי לבית המשפט המחוזי בחיפה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. המבקשות הגישו בקשה נוספת, בה נתבקש בית המשפט לקבוע כי הן אינן מוסמכות לקבל כתבי בי-דין עבור חברת B.M.W, שכן אינן באות בגדר "מורשה" לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין).
3. בית המשפט המחוזי, הגיע לכלל דיעה כי יש לדחות את שתי הבקשות. תחילה פסק בית משפט קמא כי נתונה לו הסמכות המקומית לדון בתובענה, מכוח האמור בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין. הקביעה סמכה על העובדה שליבואנית הרכב מוסך מורשה (אדרת רכב בע"מ) שמושבו בחיפה. בהמשך, דן בית המשפט דלמטה בשאלת המצאת כתב התביעה לחברת B.M.W. לאחר שבחן את מהות היחסים בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W, הצביע בית המשפט על מספר סממנים שיש בהם, כך לשיטתו, כדי להעיד על קיומו של קשר אינטנסיבי בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W. לאור האמור, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש להניח שיבואנית הרכב תעביר לידיעת חברת B.M.W את דבר ההליכים שהוגשו נגדה ועל כן ניתן, כך לדידו, לראות ביבואנית הרכב כמורשית הפועלת מטעם חברת B.M.W, בהתאם לאמור בהוראות תקנה 482. על החלטה זו, בה נכרכו שני העניינים הנזכרים, משיגות המבקשות.
4. באשר לשאלת הסמכות המקומית, מבהירות המבקשות כי המוסך המורשה בחיפה פועל באופן עצמאי ללא כל תלות עסקית בהן ועל כן אין הוא מהווה סניף או שלוחה שלהן, וודאי אינו בא בגדר המונח "מקום עסקו של הנתבע", כאמור בתקנה 3(א)(1). בנוסף מציינות המבקשות, כי כל הזיקות נוטות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שכן מקום התאונה, כמו גם מקום מושבם של המשיבים ושל המבקשות הוא באזור המרכז. לעמדת המבקשות, הזיקה הקיימת, אם בכלל, לעיר חיפה, הינה זיקה פורמאלית בלבד, שאין בה כדי להצדיק קיומו של הדיון בבית המשפט המחוזי שבעיר. המבקשות אף סבורות, כי אין מקום להחלת תקנה 482 על המקרה שלפנינו, זאת משום שמדובר בתובענה שעניינה תאונת דרכים ולא "עסק או עבודה", כאמור בתקנה 482. כמו-כן מציינות הן, כי הוראות החוזה שנחתם בין חברת B.M.W לבין יבואנית הרכב נועדו בעיקרן להסדיר את הפיקוח על פעילותה של יבואנית הרכב ולמנוע כל פגיעה בתדמיתה של חברת B.M.W. מהוראות אלו, כך לטענת המבקשות, אין להסיק כי ניתנה ליבואנית הרכב "הרשאה" לצורך תקנה 482. לבסוף טוענות המבקשות, כי השימוש בתקנה 482 נעשה בדרך שאינה מקובלת, ובכדי להימנע מפנייה אל בית המשפט לשם קבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לאמור בתקנה 500 לתקנות סדרי הדין. מנגד, המשיבים סומכים את עיקרי תשובתם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.
5. דין הבקשה להידחות. שתיים הן השאלות המתעוררות במקרה דנא. האחת נוגעת לסמכות המקומית, והשנייה נסובה סביב התקיימות התנאים להמצאת כתבי בי-דין למורשה מקומי עבור נתבע שמושבו בחו"ל. אדון בשאלות לפי סידרן.
צדק בית המשפט דלמטה בסוברו, כי אין מקום להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית. בהקשר זה ברצוני להעיר מספר הערות קצרות: ראשית, אין חולק על כך שהמוסך בחיפה הינו סוכן מורשה של יבואנית הרכב. זו האחרונה, היא עצמה תיארה את המוסך כ"סוכן מורשה עצמאי". תקנה 3(א) קובעת את הסמכות המקומית של בתי המשפט לגבי תובענה שאינה כולה במקרקעין. החלופה הראשונה שבתקנה מורה, כי ניתן להגיש תובענה כאמור לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום "עסקו של הנתבע". בית משפט זה כבר פסק בעבר, כי די בכך שסוכן עצמאי פועל עבור אחר, כדי לאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן (ראו למשל, ר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן, פ"ד לט(1) 26). כאן המקום להזכיר שבאתר האינטרנט של יבואנית הרכב פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של יבואנית הרכב. ניתן, אם כן, לומר כי הפרסום האמור הוא אשר יצר במקרה הנוכחי מצג לפיו המוסך בחיפה פועל מטעמה של יבואנית הרכב. דומה, כי די בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לטענתן של המבקשות לפיה אין המקרה דנא בא בגדר תקנה 3(א)(1) לתקנות סדרי הדין. שנית, משבחרו המשיבים משיקוליהם הם להגיש את תביעתם בבית המשפט המחוזי בחיפה, ומשנמצא כי קיימת זיקה, גם אם פורמאלית, לאותו מחוז שיפוט, די בכך על מנת להוות בסיס מספיק לסמכותו המקומית של בית המשפט. טענתן של המבקשות, כי מירב הזיקות קושרות את התובענה למחוז תל-אביב, אין לה מקום בהליך זה, משנמצא כי לבית המשפט בחיפה יש סמכות מקומית לדון בתובענה. טענה להעברת דיון בשל היעדר זיקה מספקת, אף שקיימת סמכות פורמאלית, מקומה בהליך בפני נשיא בית המשפט העליון, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כמובן, שאיני מביע כל דיעה לעניין אפשרות של העברה כאמור. שלישית, יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארצנו אינם גדולים ועל כן אין ליתן משקל רב לנתון באשר למיקומו של בית המשפט (ראו למשל, רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473).
6. איני מוצא ממש אף בטענה השנייה שמעלות המבקשות. תקנה 482 עניינה, כאמור, בהמצאת כתבי בי-דין באמצעות מורשה. על פי תקנה זו ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה המוגשת נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט "למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". תקנה זו עשויה לחול לגבי תובענה המוגשת נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו (ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108; רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762; ע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). בית משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482 (רע"א 39/89 הנ"ל; ע"א 2652/94 הנ"ל). המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (שם). על בית המשפט לבחון את דרגת האינטנסיביות של הקשר בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. בענייננו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבהסכם שנחתם בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W ניתן למצוא מספר הוראות המצביעות על קיומו של שיתוף פעולה עסקי בין השתיים. כך למשל, יבואנית הרכב התחייבה לדווח לחברת B.M.W על מצב השוק בארץ. כמו-כן, שינויים במחירים של כלי הרכב ובדרכי פרסומם מבוצעים תחת פיקוחה של חברת B.M.W. זאת ועוד, אישורה של האחרונה אף נדרש לשם ביצוע שינויים במבנה הבעלות של יבואנית הרכב. חרף טענת המבקשות, כי ההוראות האמורות נועדו בעיקרן להסדיר את הבקרה והפיקוח של חברת B.M.W על יבואנית הרכב, איני רואה כיצד ניתן שלא להסיק מהן על קיומו של קשר עיסקי רציף ואינטנסיבי בין השתיים (השוו וראו, רע"א 39/89 הנ"ל). הדיווחים אותם מחויבת יבואנית הרכב להעביר לחברת B.M.W אך מבססים, כך לדידי, את ההנחה כי יבואנית הרכב נמצאת בקשר עסקי שוטף עם חברת B.M.W וכי היא ודאי תעדכנה בדבר תביעה שהוגשה נגדה. כמו כן, ההוראה בחוזה שבין חברת B.M.W לבין יבואנית הרכב, לפיה אין לאחרונה סמכות לחייב את הראשונה, אינה שוללת את הקביעה כי הראשונה הינה "מורשה" לעניין תקנה 482. זאת ועוד, הבקשה שהגישו המבקשות לבית משפט קמא בעניין המצאת כתב התביעה לא רק שלא נתמכה בתצהיר, אלא שאף לא נטען בה דבר באשר לאי-קיומו של קשר עסקי שוטף בין שתי החברות.
7. טענה נוספת בה נאחזות המבקשות נוגעת ללשונה של תקנה 482. לעמדתן, מאחר שלשון התקנה מצמצמת את תחולתה אך לגבי "תובענה בעניין עסק או עבודה", אין להחילה על המקרה שלפנינו, שעניינו פיצוי נזיקי. אלא, שאף טענה זו אין לה על מה שתסמוך. שכן, בית משפט זה קבע בעבר, כי יש לפרש בהרחבה אף את המונח "בעניין עסק" באופן שיכלול גם התקשרות מסחרית שבעקבותיה ניזק רוכש השירותים או הנכס (ע"א 2652/94 הנ"ל). מכאן, שאין כל מניעה עקרונית כי הוראותיה של התקנה יחולו גם על תביעות שעילתן נזיקית. אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל. פשיטא, שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין מקום וצורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500. הדרישות שבתקנה 482, כפי שפורשו בפסיקה, באות להבטיח כי לנתבע שאינו נמצא בארץ יוודע על דבר התובענה שהוגשה נגדו. על כן, אין עוד צורך לפעול לקבלת היתר המצאה משמובטח כי המידע יגיע לידי הנתבע והוא יוכל להתגונן כנגד התביעה. זאת ועוד, אף אין לשכוח כי גם לאחר שבוצעה לנתבע המצאה כדין באמצעות מורשה, עשוי הוא להצליח בטענה של "פורום לא נאות" (רע"א 39/89 הנ"ל; רע"א 2652/94 הנ"ל).
8. לאור האמור, נחה דעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת הערכאה דלמטה. הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים בסך של 25,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ו (27.2.06).
אשר גרוניס 54678313-11556/05
ש ו פ ט
5129371
54678313
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05115560_S03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה