הליכי חדלות פירעון – ביטולם
הליכי פשיטת רגל – שיקולי בית-המשפט
בקשתו של המערער להכריז עליו פושט רגל נדחתה וצו כינוס שניתן בוטל, לאור קביעת ביהמ"ש כי התנהלותו של המערער הייתה בחוסר תום-לב.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8937/05
בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער: בנימין תבין
נ ג ד
המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי
2. עדנה לקנסקי
3. משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ משרד אזורי מע"מ ת"א
4. משה טיסונה
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.8.05 בבש"א 5194/05 שניתנה על-ידי כבוד השופט ש' ברוך
תאריך הישיבה: י' בחשון התשס"ז (1.11.06)
בשם המערער: עו"ד עמית הראל
בשם המשיב 1: עו"ד אופיר פורת
בשם המשיבה 2: אין התייצבות
בשם המשיב 3: עו"ד יורם הירשברג
בשם המשיב 4: אין התייצבות
נושא התיק:
פשיטת רגל, ביטול צו כינוס נכסים - דחיית בקשה לפשיטת רגל בשל חוסר תום לב
ביהמ"ש קבע כי:
אחד השיקולים שיש לבחון מקום שבו מתעוררת השאלה אם ליתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל (או לבטל צו כזה לאחר שניתן) נוגע לתום לבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים שנקט החייב עד הגיעו לביהמ"ש. מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסוימת, לא יינתן צו מקום שבו אותו חייב חסר תום-לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לביהמ"ש למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום-לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל.
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המערער ביקש ליתן צו לכינוס נכסיו ולהכריז עליו כפושט רגל. ביום 18.6.2003 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה ובהסכמת המשיב 1 (כונס הנכסים הרשמי) נתן צו לכינוס נכסיו של המערער. או אז התקיימה אסיפת נושים, שבמהלכה נשמעו התנגדויות להכרזה על המערער כפושט רגל. לבקשת המשיב 1, קיים בית המשפט המחוזי דיון בתוצאות אסיפת הנושים. ביום 24.8.2005 ניתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט ש' ברוך), לפיה בוטל צו הכינוס ונדחתה הבקשה להכריז על המערער כפושט רגל. על החלטה זו משיג המערער בפנינו.
הדיון בבית המשפט המחוזי נסב על אופן התנהלותו של המערער – האם פעל בתום-לב או שמא סטה מדרך ההתנהגות הנאותה והנדרשת. מסקנתו של בית המשפט בעניין זה היתה ברורה: "במקרה הטוב", כך בית המשפט, ניהל המערער את ענייניו בחוסר תום-לב, "אך ככל הנראה גם בחוסר יושר גמור". בית המשפט כתב שהמערער הסתבך בעבר בפלילים, ו"לא שינה דרכו מאז ועד היום". בית המשפט פירט עבירות מס שביצע המערער ומעשי תרמית, וציין כי המערער לא הורשע בגין מעשים אלה "משום שפשוט התחמק מההליכים ונעלם". עוד עמד בית המשפט על פעולותיו של המערער כלפי משיבים אחרים, ובכלל זה, הולכת שולל והברחת נכסים. טענותיו של המערער בהקשר זה נמצאו "מתחכמות ופורמליסטיות". בית המשפט סיכם את דבריו באלה הדברים:
אני סבור, כי לנוכח העובדות שעלו מהתגובות השונות, מהן עולה, כי מדובר במי שלחובתו קופה של שרצים, שלא למד את לקחו, ושב ופעל באופן בלתי חוקי, תוך הונאת המדינה, ובשים לב שלפחות חוב אחד נצבר תוך ביצוע פעולות של הונאה ותרמית, ואף בשים לב לעובדה שהחייב פעל על מנת לסכל את היכולת להיפרע מרכושו כספים לטובת כלל הנושים, וזאת עובר לפנייתו לבית המשפט... אין מקום להכריז על החייב כעל פושט רגל.
המערער מלין על כך שהטענות שהושמעו כלפיו לא נתמכו בתצהיר, וכן לא הוגשה חוות-דעת מטעם המשיב 1, שמלכתחילה לא התנגד למתן צו הכינוס. הוא חולק על כך שאי-הרשעתו בעבירות הפליליות שנמנו בהחלטת בית המשפט קמא נבעה מהתחמקותו מן הדין; לדבריו, הוא כלל לא זומן לדיון במשפט הפלילי שנפתח כנגדו, ההליך הותלה, ומאז התחדש כך שכיום הוא מתנהל כסדרו. זאת ועוד, המערער טוען כי תביעת החוב שהגיש המשיב 3 (אגף המכס והמע"מ) נוגעת לחשבונית מס אחת בלבד, וכי לא נטען שהיתה זו חשבונית פיקטיבית. בעניין חשבונית זו, מודה המערער, קיים פסק-דין חלוט, אך לדבריו, את ערעורו על פסק-הדין מחק בשל חסרון כיס ונסיבות אישיות שאליהן נקלע. המערער משיג על הטענות שהעלו כלפיו הנושים – טענות שבית המשפט קמא אימץ אותן; לדבריו, הטענות אינן מבוססות ומכל מקום אינן מלמדות שהוא פעל בדרך המצדיקה הימנעות מהכרזה עליו כפושט רגל. המשיבים, מצדם, תומכים בהחלטת בית המשפט המחוזי.
דין הערעור להידחות.
הועלתה טענה כי דין הערעור להידחות כבר מן הטעם שהמערער לא צירף את כל נושיו כמשיבים לערעור. ואמנם, עשוי להיווצר קושי מקום בו מוגש הליך כגון זה שבפנינו בלי שמצורפים לו כל הנושים המזוהים שעשויים להיפגע מן הסעד המבוקש (ראו למשל ע"א 7755/03 קדוש נ' כונס נכסים רשמי, תק-על 2003(4) 697). בהקשר זה ציין המשיב 1 כי עתה, משבוטל צו כינוס הנכסים, אין הוא מייצג עוד את הנושים (ראו גם בש"א 2496/92 ברנמילר אברהם נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 92(2) 2126). עם זאת, נושא זה אינו בהכרח חד-משמעי ויתכן שהבחינה צריכה להיות מהותית ולא פורמאלית גרידא (ראו והשוו ע"א 1561/03 ישראל דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2003(1) 322). במקרה זה אין לנו צורך להוסיף ולהידרש לטענה הנוגעת לאי-צירוף כל הנושים, שכן לגופם של דברים לא ראינו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
אחד השיקולים שיש לבחון מקום בו מתעוררת השאלה אם ליתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל (או לבטל צו כזה לאחר שניתן), נוגע לתום ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים שבהם נקט החייב עד הגיעו לבית המשפט. "מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל" (ראו ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749). אכן, "ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן והאינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם אלא כפופים הם לעקרון תום הלב (במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי)" ("א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197). המערער אינו חולק על עצם סמכותו של בית המשפט המחוזי לבטל, בגין התנהגות חסרת תום-לב, צו כינוס נכסים שניתן, ולהימנע מהכרזה על חייב כפושט רגל, אך הוא טוען כי לא הוכח, במקרה זה, חוסר תום-לב מצדו המצדיק את פסיקתו של בית המשפט קמא (ראו גם ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה, תשס"א) 117, 169).
בית המשפט המחוזי הגיע כאמור למסקנה כי המינוח "חוסר תום-לב" מיטיב עם המערער. למעשה, כך נקבע, מדובר בהתנהלות חסרת-יושר העולה כדי מעשים פליליים. נכון אני ללכת לקראת המערער במובן זה שלגבי אותם מעשים פליליים שעודם תלויים ועומדים בבית משפט, אין "להרשיעו" במסגרת ההליך הנוכחי. ואולם בכך אין כדי להועיל למערער, שכן החומר הקיים מבסס בהחלט את המסקנה כי לא נפל פגם במסקנתה של הערכאה הקודמת המצדיק התערבות.
החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את צו הכינוס ולדחות את הבקשה להכריז על המערער כפושט רגל, היא פועל יוצא של התרשמות מן הטענות וטענות-הנגד שנשמעו בפניה, והיא מבוססת גם על כתב אישום שהוגש, על פסקי-דין שניתנו ועל חומר רלבנטי נוסף. ראוי להזכיר כאן שניים אלה: ראשית, כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מס חמורות, שאותן ביצע על-פי הנטען באמצעות חברה שבבעלותו. בית המשפט קמא קבע כי התליית ההליכים נגדו נבעה מאי-התייצבותו לדיון. בינתיים – אין מחלוקת על כך – חודשו ההליכים, וזאת, לדברי המשיב 3, בעקבות הסתבכות המערער בפרשייה פלילית אחרת; המשיב 3 מדגיש עוד כי גם עתה ההליכים הפליליים שחודשו אינם מתנהלים כסדרם ושוב התעורר צורך להוציא כנגד המערער, שלא התייצב לדיון, צו הבאה. יצוין, כי אין מחלוקת על כך שחובו של המערער כלפי המשיב 3 נובע מחיובו האישי בכפל מס בגין אחת החשבוניות (לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975), וגם אין מחלוקת שחיובו זה הוא חלוט לאחר שהערעור בעניין זה נמחק. שנית, כנגד המערער ניתן פסק-דין בתביעה שהגישה נגדו המשיבה 2. פסק-הדין ניתן לאחר שמערער לא התייצב לדיון בבית המשפט. כתב התביעה מפרט מעשי מרמה שנקט המערער כלפי המשיבה 2, ובכלל זה, נישולה מדירתה באמתלת-שווא ולאחר מכן, מסירת שיק שסורב על-ידי הבנק הואיל ו"נמשך מחשבון מעוקל וללא כיסוי מספיק". לאלה מתווספים הנימוקים הנוספים שמנה בית המשפט המחוזי, והתוצאה היא שלא מצאתי בטענות המערער, אלה הפרוצדוראליות ואלה הנוגעות לגוף הדברים, משום עילה להתערבותנו.
הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בשכר טרחת עורכי-הדין של המשיבים 1 ו- 3 בסכום של 10,000 ש"ח לכל אחד.
המשנה-לנשיאה
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' ברלינר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, ג' בשבט התשס"ז (22.1.07).
אליעזר ריבלין 54678313-8937/05
המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
5129371
54678313
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05089370_P11.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
מאמרים קשורים
הרפורמה בהליך פשיטת רגל, לצאת לדרך חדשה
במאמר זה נפרט בפני הקורא את יתרונותיו של הליך פשיטת הרגל החדש המאפשר לחייבים שאין באפשרותם לשלם את...
