בקשת המשיב להגדלת סכום הערבון במסגרת ערעור שהגישו המערערים כנגדם התקבלה בחלקה מאחר שבימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לחלק מהשיקולים הנדרשים; בקשת המשיב למחיקת הערעור על הסף בשל פגמים שנפלו ביפויי כוח ובהודעת הערעור נדחתה בהעדר טעם מוצדק לכך.
בבית המשפט העליון בירושלים
ע"א 8553/08 - ב'
בפני: כבוד הרשמת גאולה לוין
המערערים: 1. זלמן לייב ואלדמן
2. יוסף ואלדמן
נ ג ד
המשיבים: 1. חיים ביאליסטוצקי
2. חברת פורקס סטייטס לימטיד
3. חברת א.כ.א. סטייטס לימטיד
4. תאגיד "עזרה וחסד"
5. עו"ד משה הלד
6. לשכת הרישום המקרקעין ירושלים
בקשה להגדלת סכום הערבון
חקיקה שאוזכרה:
חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961: סע' 91
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע' 413(א), 472, 524, 526
פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע' 30
חוק השליחות, תשכ"ה-1965: סע' 3(א), 6(א), 16
מיני-רציו:
* דיון אזרחי – עירבון – הגדלתו
* דיון אזרחי – עירבון – בערעור
* דיון אזרחי – עירבון – לתשלום הוצאות הערעור
* עורכי-דין – ייצוג – ייפוי-כוח
* שליחות – יחסי שולח-שלוח – בין עורך-דין ללקוחו
* שליחות – אישור בדיעבד – משמעו
* בתי-משפט – ערעור – הודעת ערעור
* בתי-משפט – ערעור – מחיקתו על הסף
.
ערעור נגד פס"ד של בימ"ש המחוזי שדחה את תביעת המערערים בקשר להסכמים שנערכו ביניהם לבין משיב 1 למכירת זכויות בנכסי מקרקעין. עם הגשת הערעור נדרשו המערערים להפקיד ערבון בסך 60,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. משיב 1 הגיש בקשה להגדלת סכום הערבון שעל המערערים להפקיד וכן בקשה למחיקת הערעור על הסף בשל פגמים בייפויי הכוח שצורפו להודעת הערעור ובהודעת הערעור עצמה.
.
בית המשפט העליון (הרשמת ג' לוין) דחה את הבקשה לסילוק הערעור על הסף, קיבל בחלקה את הבקשה להגדלת סכום העירבון ופסק כי:
אמת המידה לקביעת גובה הערבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים גם: מורכבות ההליך, היקפו, מס' המשיבים, אם יש ייצוג נפרד עבור בע"ד שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת ומקום הימצאו של המערער. הערבון נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור. כאשר מתבקש פטור מהפקדת ערבון ע"י מי שלא פרע הוצאות בעבר, הנטל להוכיח התקיימות התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. יחד עם זאת, הפקדת ערבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. לכן, בקביעת גובה הערבון בערעור כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק, טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר רלוונטית רק ככל שהיא מהווה אינדיקציה לחשש כי לא יפרעו ההוצאות בערעור, כך שראוי שהאומדן יהיה על הצד הגבוה. בענייננו, סכום העירבון תואם את גובה העירבון המקובל בסוג ההליך וטיבו. עם זאת, לא ניתן משקל מספיק להיקף הדיון המשפטי בערעור, לכך שקיימות 3 קבוצות של משיבים המיוצגות בנפרד ולהימצאות המערערים בחו"ל במיוחד לאור הקשיים בגביית חובות מהמערערים. לפיכך, ולאור פסיקת ההוצאות בבימ"ש קמא, היקף הערעור ומס' המשיבים, יוגדל סכום הערבון ל-100,000 ₪.
החלטה
1. הערעור שבכותרת מופנה נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בו נדחתה תביעת המערערים, אב ובנו, בקשר להסכמים שנערכו ביניהם לבין משיב 1 (להלן – המשיב) למכירת זכויות בשני נכסי מקרקעין בירושלים. בדחותו את התביעה חייב בית המשפט המחוזי את המערערים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 300,000 ₪, בתוספת הוצאות. עם הגשת הערעור נדרשו המערערים להפקיד ערבון בסך 60,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. הערבון הופקד ביום 6.11.2008.
2. ביום 17.11.2008 הגיש המשיב בקשה להגדלת סכום הערבון שעל המערערים להפקיד. נטען בה כי למיטב ידיעתו של המשיב, מרצה מערער 1 עונש מאסר של 75 חודשים בכלא בארה"ב. מערער 2, בנו, מתגורר כפי הנראה בקנדה, אך ייתכן שהוא מגיע מדי פעם לישראל. לטענת המשיב, עד היום לא פרעו המערערים את הוצאות המשפט בהן חויבו בבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי כנגד מערער 2 קיים פסק דין חלוט בעניין אחר. מערער 2 מתחמק מקיום חובו באותו הליך ומשלם תשלומים בסך 200 ₪ לחודש בלבד. כן טוען המשיב כי התיק כולל חומר בהיקף רב ביותר, כך שהדיון בערעור יחייב מאות שעות עבודה. בקשתו היא שהערבון לא יפחת מסך של 240,000 ₪ (80,000 ₪ לכל אחת מקבוצות המשיבים). לבסוף טוען המשיב כי פרטי הזיהוי של המערערים לא צוינו בפתח כתב הערעור, כמו גם כתובת מגוריהם, דבר התומך גם הוא בהגדלת סכום הערבון.
3. בד בבד הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור על הסף. נטען בה כי ייפויי הכוח שצורפו להודעת הערעור הינם פגומים. כל אחד מייפויי הכוח נושא חתימה כלשהי, אולם אף אחת מהחתימות אינה מאושרת על ידי עורך דין או בכל צורה אחרת, כמתחייב על פי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. כמו כן, לא מולאו הפרטים ביחס לעורך הדין המאשר וגם לא מצוין היכן נחתמו יפויי הכוח. פגם נוסף לו טוען המשיב הוא העדר פרטי הזיהוי וכתובות של מי מהמערערים בהודעת הערעור, וזאת בניגוד לתקנה 413(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). המשיב מציין כי ככל שייפוי הכוח נחתמו מחוץ לישראל, הרי שהיו צריכים להיחתם לפני נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
4. המערערים, מנגד, סבורים כי ככל שנפלו פגמים פרוצדוראליים בהגשת הערעור, אין בהם כדי להצדיק את מחיקת הערעור על הסף. לתגובתם צורף תצהיר של מערער 2 המאשר את הסמכת באי-כוח המערערים להגשת הערעור. בתצהיר מציין מערער 2 כי אביו, מערער 1, חתם על ייפוי כוח בבית הכלא בו הוא מרצה עונש מאסר. כיוון שהוא שוהה בבית הכלא לא ניתן היה לאשר את חתימתו בפני קונסול בארה"ב. לדבריו, הסמכת עורך דין בשם מערער 1 היא גם בהתאם לייפוי כוח כללי שניתן למערער 2 על ידי מערער 1, וצורף גם הוא לתגובה. כן צורף לתגובה ייפוי כוח מיום 25.11.2008, מאושר על ידי קונסול ישראל בטורונטו, וחתום על ידי מערער 2, במסגרתו מסמיך מערער 2 את באי-כוח המערערים להגיש את הערעור ולהופיע בפני בית המשפט, בשמו שלו ובשמו של מערער 1. בנוסף לכך פורטו בתגובה כתובותיהם של שני המערערים. כתובתו של מערער 1 היא בבית כלא בניו גרסי, ארה"ב, וכתובתו של מערער 2 היא בטורונטו, קנדה. המערערים טוענים כי בכך רופאו הפגמים, ככל שהיו, ומשכך התייתרה בקשת המשיב למחיקת הערעור. המערערים מוסיפים וטוענים כי לא ניסו להסתיר את מקום מושבו של מערער 1 ואילו מקום מגוריו של מערער 2 ידוע היטב למשיב, באשר הוא עצמו התגורר אצלו בזמן ששהה בקנדה.
5. אשר לבקשה להגדלת סכום הערבון, המערערים מתנגדים לה בעיקר בנימוק כי השיקול המנחה בקביעת הערבון הוא גובה ההוצאות הצפוי מניהול הערעור, ולא חששות מפני "קשי גבייה". לשיטת המערערים, גם שאלת סיכויי ההליך, אין בה כדי להשליך על גובה העירבון. עוד נטען כי אין להקיש מסכום ההוצאות שהטיל בית המשפט המחוזי – קביעה שגם עליה נסב הערעור – לעניין העירבון בערעור שכן היקף ההתדיינות בערעור שונה מהיקף ההתדיינות בערכאה הדיונית. המערערים סבורים כי המשיב לא הראה מהו הבסיס עליו הוא משתית את הבקשה להגדיל את הערבון לסך של 240,000 ₪. לבסוף נטען כי משהומצאו הפרטים והכתובות של המערערים נס לחה של הבקשה להגדלת סכום העירבון.
6. בתגובה לכך שב ומדגיש המשיב את הקושי בגביית ההוצאות שהוטלו על המערערים בבית המשפט המחוזי, דבר הממחיש את העובדה שהערבון הוא האמצעי היחיד האפשרי לגביית הוצאות בנסיבות העניין. כמו כן הוא שב ומפנה להיקף החומר בתיק, להיקפו הניכר של הנכס במחלוקת, היקף פסק הדין וקיומן של מספר קבוצות משיבים. לעניין הסמכת באי כוח המערערים טוען המשיב כי מערער 2 אינו יכול לאשר, בתצהירו, את הסמכת עורכי הדין מטעמו של מערער 1. לכן לא ניתן לראות בתצהיר המערער 2 אישור ביחס לייפויי כוח שניתן, אם ניתן, על ידי מערער 1. לגבי מערער 2 עצמו המשיב אינו חולק על כך שיפוי הכוח החדש מיום 25.11.2008 נחתם כדין, אך מדגיש כי הוא נחתם לאחר הגשת הערעור ואף לאחר הגשת הבקשה למחיקתו על הסף. לכן הוא אינו יכול לייפות את כוחם של באי-כוח המערערים להגיש את הערעור במועד בו הוגש. לבסוף, דומה כי המשיב אינו מתכחש לכך שתוקן המחדל שבאי ציון כתובותיהם של המערערים, אך סבור כי על הדבר להיעשות באמצעות תיקון כתב הערעור עצמו ומכל מקום יש לחייב את המערערים בהוצאות.
7. לאחר עיון בעמדות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לסילוק הערעור על הסף. תקנה 472 לתקנות קובעת כדלהלן:
"כל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעל דין או המותרת לו על פי לעורך דין, רשאי בעל דין לעשותה בין בעצמו ובין על ידי עורך דין שהודיע בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש, שיש בידיו ובידי עורכי הדין הכלולים ברשימה כאמור בתקנה 472א ייפוי כוח מטעם בעל הדין, והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בכל דין; אין בהוראת תקנה זו כדי למנוע מבית המשפט לחייב, ביזמתו או לפי בקשה, את המצאת ייפוי הכוח לכל בעל דין או לבית המשפט".
התקנה, במתכונתה הנוכחית, אינה מחייבת הגשתו של ייפוי כוח לתיק בית המשפט. התקנה מסתפקת בהודעה של עורך הדין בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש על כך שיש בידיו ייפוי כוח מטעם בעל הדין. עם זאת, בית המשפט רשאי לחייב, ביזמתו או לפי בקשה, את המצאת ייפוי הכוח לבית המשפט. מכאן שעצם העובדה כי ייפויי הכוח שצורפו להודעת הערעור לא היו ערוכים כדין, אין בה משום פגם המביא לסילוק הערעור על הסף.
8. ככל שיש לראות בבקשה לסילוק הערעור על הסף משום בקשה מטעם המשיב לחייב את המערערים להמציא ייפויי כוח, דומה כי הבקשה נענתה על ידי המערערים. לגבי מערער 2 הוצג ייפוי כוח מיום 25.11.2008. המשיב לא טען לפגם כלשהו בייפוי כוח זה, מלבד עצם העובדה שנערך לאחר הגשת הערעור. עובדה זו, אין בה כדי להוביל למסקנה כי נפל פגם בהסדרת יחסי השליחות בין המערער 2 לבין בא כוחו. יחסי שליחות יכולים להיווצר, כידוע, בין בעל-פה ובין בכתב (סעיף 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965). ייפוי-כוח בכתב איננו תנאי מהותי להקמת הייצוג, אלא אך אמצעי להוכחתו (דנ"פ 2192/00 נוי נ' השופט אמינוף, פ"ד נד(2) 138, 142 (2000); ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309, 315 (1984)). לפיכך, העובדה כי ייפוי הכוח בכתב נערך במועד מאוחר להגשת הערעור, אין בה כדי לשלול את תוקפם של יחסי השליחות בעת הגשת הערעור. חיזוק נוסף לכך מצוי בתצהירו של מערער 2, המאשר כי הסמיך את עורכי הדין להגיש את הערעור. כן ראוי להזכיר בהקשר זה את סעיף 6(א) לחוק השליחות, לפיו אישור בדיעבד של פעולת השלוח, כמוה כהרשאה מלכתחילה.
9. אשר למערער 1, הגם שלא הוגש ייפוי כוח ערוך כדין על ידו המסמיך את עורכי הדין להגיש את הערעור, לטעמי די במסמכים שהוצגו כדי להצביע על כך שמערער 1 הקנה לעורכי הדין שליחות לייצגו בערעור. ייפוי הכוח הכללי שנתן מערער 1 למערער 2, בצירוף ייפוי הכוח שנתן מערער 2 לעורכי הדין בשמו ובשם מערער 1, מהווים אינדיקציה מספקת ליחסי השליחות בין מערער 1 לעורכי הדין. סעיף 16 לחוק השליחות קובע כי אין שלוח עושה שלוח לנושא שליחותו אלא אם הורשה לכך במפורש או מכללא. בענייננו, דומה כי מערער 1 הרשה למערער 2 לעשות שלוח מטעמו (סעיף 21 לייפוי הכוח) ומכל מקום המשיב לא טען להיעדרה של הרשאה כאמור. נוכח גדר המחלוקת שבין הצדדים, אני סבורה כי ניתן להסתפק במסמכים שהוגשו כדי לקבוע כי עורכי הדין פועלים גם כשלוחיו של מערער 1.
10. מכאן לטענה בדבר פגם בכתב הערעור בגין אי ציון כתובותיהם של המערערים. פגם זה תוקן עם ציון הכתובות בתגובת המערערים לבקשה לסילוק על הסף. הסנקציה שהתבקשה על ידי משיב – סילוק הערעור על הסף – היא סנקציה קיצונית כאשר היא באה בתגובה לפגם דיוני. מקום בו קיימת אפשרות לתקן את המחדל, מבלי שנפגעה זכות מהותית של המשיב, יש לילך בדרך זו. אי ציון כתובת בעל הדין אינו פגם המצדיק, על פי רוב, מחיקת הערעור. הוא בא בגדרם של פגמים בהליך שניתן לתקנם בהתאם להוראות תקנה 524 ותקנה 526 לתקנות (ראו ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע''מ נ' איזיסופט בע''מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 29.3.2000). במקרה שלפניי, המשיב אינו חולק על כך שהפגם תוקן בכך שצוינו כתובות המערערים. משכך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה למחיקת הערעור. עם זאת, המערערים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת למחדלם לציין את הכתובות בהודעת הערעור. התנהלותם גרמה לטורח מיותר למשיב ועליהם לשאת בהוצאות המשיב בגין הבקשה בנדון.
11. בכך מגיעה אני לבקשה להגדלת סכום העירבון. שוכנעתי כי בנסיבות העניין, יש להיעתר לה באופן חלקי. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מקום הימצאו של המערער, במיוחד כאשר מדובר במערער שלא בנקל פורע חיובים, שכן אם הוא נמצא בחוץ לארץ וסכום הערבון לא יכסה את הוצאות המשיב, קרוב לוודאי שהמשיב יתקשה מאוד לגבות את היתרה המגיעה לו (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 829 (מהדורה שביעית בעריכת ר' שלמה לוין, 1995). בנוסף יש להביא בחשבון כי המדובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב והשלמת טיעון קצרה בעל-פה. דרך ניהולו והיקף ההתדיינות אינם דומים, על פי רוב, לאלה של דיון בפני ערכאה ראשונה. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/89 הול נ' דננברג, פ"ד מג(4) 186 (1989)). יוער בהקשר זה כי העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור. מטרת העירבון אינה לשמש כלי להוצאה לפועל של הוצאות אשר נפסקו בערכאות הקודמות. העובדה כי המערער לא עמד בחיוב הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה, אכן מגבירה את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. לכן, כאשר מתבקש פטור מהפקדת ערבון על-ידי מי שלא פרע הוצאות בעבר, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. יחד עם זאת, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. אשר על כן, בקביעת גובה העירבון בערעור כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק, טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר רלוונטית רק ככל שהיא מהווה אינדיקציה לחשש כי לא יפרעו ההוצאות בערעור, כך שראוי שהאומדן יהיה על הצד הגבוה.
12. במקרה שלפניי, סכום העירבון שנקבע תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון, בהתחשב בטיב ההליך. יחד עם זאת, דומה כי בקביעת גובה הערבון לא ניתן משקל מספיק להיקף הדיון המשפטי בערעור ולכך שקיימות שלוש קבוצות של משיבים המיוצגות באופן נפרד. על רקע זה, נראה לכאורה כי במקרה של דחיית הערעור סכום ההוצאות לטובת המשיבים יעלה על 60,000 ₪. כן לא ניתן משקל, בקביעת גובה הערבון, להימצאותם של המערערים מחוץ לישראל, משלא צוינה עובדה זו בכותרת הערעור, עובדה שהיא בעלת חשיבות על רקע הקשיים המיוחדים בגביית חובות מן המערערים בנסיבות המקרה דנן. בשים לב לכלל השיקולים הנזכרים, לרבות פסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא, היקף הערעור ומספר המשיבים, יועמד סכום העירבון על סך של 100,000 ₪. המערערים יפקידו את היתרה הנדרשת בנוסף לסכום שכבר הופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.
ניתנה היום, ו' באייר תשס"ט (30.4.2009).
5129371
גאולה לוין 54678313-8553/08
54678313
גאולה לוין
ר ש מ ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08085530_G05.doc כש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
מאמרים קשורים
חובת זהירות וחובת אמונים של נושאי משרה בחברה
חובות הזהירות והנאמנות של נושאי משרה בחברה הינם חובות המוטלות על ידי הדין על דירקטורים ונושאי משרה...
