עא 690/88 הדי רובין נ' שמעון רובין

ערעור אזרחי מס' 690/88

.1הדי רובין

.2טליה רובין

.3ישראלה רובין

נגד

שמעון רובין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

 [10.6.90]

לפני השופטים ד' לוין, ג' בך, ש' אלוני

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיפים 14, 14(א), 14(ב), .15

מיני-רציו:

°°

המערערת 3 היא רעייתו של המשיב. המערערות  1- 2 הם ילדיה. המערערת  3 הגיעהלהסכם עם המשיב, לפיו תתגרש ממנו תוך קביעת הסדרי ממון ביניהם, ובעיקרם, היא תקבל את זכויות הזוג במשק המשפחתי ותיקח על עצמה את כל החובות הקשורים בו. ההסכם קיבל תוקף של פסק-דין. לאחר מספר חודשים, משהתברר למערערת  3 כי חוב גדול רובץ על המשק, היא הגישה תביעה לביטול פסק הדין מהטעם שאי-ידיעתה בדבר החוב האמור היוותה טעות בדבר מהות ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין. בית המשפט המחוזי, שלא נתן אמון בעדות המערערת  3 בדבר טעותה, דחה את התביעה. מכאן הערעור.

°

בית המשפט העליון פסק:

(2)במקרה דנן, אין כל ראיה, העשויה להצביע על כך שהמשיב ידע על טעותה הנטענת של המערערת 3או שחייב היה לדעת עליה, ולפיכך אין תחולה לסעיף 14(א) לחוק. לא הוכח גם במידה מספקת, שהמערערת נתנה הסכמתה להסדר עם המשיב בגלל טעות ( 462ו,463א).

ג. (1) במסגרת הכרעתו בשאלה, אם "מן הצדק" לבטל את החוזה, חייב השופט לתת את דעתו לאיזון האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר ולהשפעתן האפשרית של תוצאות פסיקתו על אינטרסים אלה, וכן עליו לבחון את התנהגות בעלי הדין לפני כריתת החוזה ולאחריה (463ג-ד).

 (2)על-מנת להביא בית-משפט לבטול פסק-דין בהסכמה, מהטעם ששורשיו בטעות, על הטועה לשכנע את בית המשפט, כי העוול שייגרם לו אם יישאר קשור באותו הסכם בו התקשר עקב טעות, גדול מן העוול שייגרם לצד השני על-ידי עצם הביטול ( 463ה-ו).

(3)במקרה דנן, גם אם בעניין "שיקולי הצדק" ישנם פנים לכאן ולכאן, בהתחשב, בין היתר, במצוקת המערערים, לא ניתן להגיע למסקנה, כי שופט בית המשפט קמא שגה בשיקול-דעתו במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט העליון, מה עוד שבוודאי לא ניתן למצוא פגם במימצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ( 463ז- 464א).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

[1]ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב (2) .42

[2]ע"א 406/82 נחמני נ' גלאור וערעור שכנגד, פ"ד פא (1) .494

[3]בג"צ 221/86 כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח, פ"ד מא (1) .469

הערות:

.1לשלילת סעד האכיפה מטעמי צדק ראה: ע"א 822/88 לגר ואח' נ' דרזנר ואח’,  פ"ד מד (2) 167; ע"א 618/85 מעיינות הגליל המערבי בע"מ ואח' נ' תבורי ­ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח’, פ"ד מ(4) 343; ע"א 11/87 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד מג (4) 287; ע"א 771/86, 772ג' קווה ואח' נ' מ' ישראל ואח'; מ' ישראל נ' ג' קווה ואח’,  פ"ד מג (4) .212

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' יעקובי שוולי) מיום 14.9.88בתמ"א 1015/87. הערעור נדחה.

ש' אולמן - בשם המערערים;

ד' בן-שימול - בשם המשיב.

פסק-דין

השופט ג' בך: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקובי שוולי) שלא לבטל פסק-דינו מיום 6.2.87, אשר נתן תוקף של פסק-דין להסכם בין שני הצדדים.

.2עיקרי העובדות הצריכים לענייננו הם כדלקמן:

א. הצדדים לערעור שלפנינו הם אישה ו- 2ילדיה - המערערים, ובעלה של האישה - המשיב (להלן - הבעל).

ב. הבעל והאישה מסוכסכים מזה שנים, ולאחר הליכים שונים, שאין עניינם כאן, הגיעו להסכם, לפיו הם יתגרשו תוך קביעת הסדרי ממון ביניהם. הסכם זה קיבל כאמור תוקף של פסק-דין ביום .6.2.87

ג. עיקרו של ההסכם הוא, שהאישה תקבל את זכויותיו של הזוג במשקם בכפר לימן, והיא תיקח על עצמה את כל החובות הקשורים למשק.

ד. לאחרתקופה של כמה חודשים התחוור לאישה, לטענתה, כי חוב גדול רובץ על המשק. בית המשפט קמא לא קבע מה גודלו של החוב, אך סדר הגודל של הסכומים שנטענו הוא בין 000, 30ש"ח ל-000, 30$ במחירי שנת .1988

ה. האישה הגישה תביעה לביטול פסק הדין מהטעם, שאי-ידיעתה בדבר החוב האמור היוותה טעות בדבר מהות ההסכם האמור.

ו. בית המשפט קמא דחה את תביעתה בנימוק שהאישה לא עמדה בנטל הוכחתתביעתה. לחלופין, קבע בית המשפט קמא, שאפילו הוכחו טענות האישה, לא היה מוצא מקום להיענות לבקשתה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו בעניין ביטול הסכם מחמת טעות, כאמור בסעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים).

.3בערעור לפנינו חוזר למעשה בא-כוח המערערים על אותן טענות אשר נטענו לפני בית המשפט קמא.

טענתו העיקרית של בא-כוח המערערים מתבססת על סעיף 14לחוק החוזים, שדן בביטול חוזה מחמת טעות. בלשון רפה ניסה אמנם בא-כוח המערערים לטעון, שמרשתו המערערת 3נפלה קורבן להטעיה, ושמן הדין לבטל את ההסכם גם בשל כך (ראה סעיף 15לחוק החוזים), אלא שטענה זו לא נסמכה על כל ראיה שהיא, ומשום כך נדחתה בבית המשפט קמא. בסיכומיו לפנינו אין בא-כוח המערערים חולק עוד למעשה על קביעה זו.

.4כאמור, מדובר בענייננו בהסכם, אשר קיבל תוקף של פסק-דין. ביטולו של פסק-דין כזה אפשרי, אם נתגלה פגם, שבעטיו ניתן לבטל את ההסכם ששימש בסיסלפסק הדין. כדבריו של השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 457/77 [1], בעמ' 46-47:

"מקובל עלינו כי פסק-דין שבהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות, זו של הסכם וזו של פסק-דין (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, ע' 422). מכאן, כי ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים ונותן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק -הדין...בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין

... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מןהסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה... ".

עלינו לבחון איפוא את השאלות הבאות:

(1) האם הייתה טעות מצידה של האישה?

(2) האם בשל טעות זו חתמה על ההסכם הנדון? (3) האם טעות זו היא מסוג הטעויות שבכוחן להביא לביטולו של הסכם? .5סעיפי המשנה 14(א) ו-14(ב), עליהם יכול להתבסס תובע המבקש להביא לביטולו של הסכם בשל טעות, קובעים לאמור:

" .14(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".

ההבדל בין שני סעיפי המשנה הוא בכך, שתובע, המצליח להוכיח את המרכיבים של סעיף 14(א) לחוק החוזים, רשאי, על-פי רצונו, להביא לביטולו של החוזה, בו בזמן שתובע, אשר עולה בידו לספק את האלמנטים של סעיף 14(ב) בלבד, הרי הצלחת בקשתו לבטל את החוזה תלויה בהפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט, אשר חייב להשתכנע, כי מן הצדק לעשות כן. הסיבה להבדל זה נעוצה בכך, שבמקרה של החלת סעיף 14(א) עולה מהראיות, כי "... הצד השני ידע על כך או היה עליו לדעת על כך..." (היינו, על הטעות של התובע), ואילו סעיף 14(ב) חל כאשר "... הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך...".

במקרה דנן, אין לפנינו ראיה כלשהי, העשויה להצביע על כך שהמשיב ידע עלטעותה הנטענת של האישה או שחייב היה לדעת עליה, ועל-כן ברור הוא, שהדיון יכול להתמקד רק בסעיף 14(ב) לחוק החוזים.

.6בתובענה מסוג זה נטל ההוכחהרובץ על התובע, הטוען, כי פעל מתוך טעות כאשר הסכים לתנאי חוזה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי האישה לא הצליחה להרים נטל זה. עדותה לא הייתה מהימנה על השופט, והוא כתב, בין היתר: "... התרשמתי שהאשה לא הקפידה לומר את האמת גם בדברים שידעה לאמתם...". בית המשפט לא שלל את האפשרות, שאכן עלו החובות של המשק על מה שציפתה האישה, אך הוא קבע, כי גובה החוב לא הוכח כדבעי. כמו כן הגיע השופט אל המסקנה, כי לא הוכח במידה מספקת, שהאישה נתנה הסכמתה להסדר עם המשיב בגלל טעות שטעתה בעניין גובה החובות שרבצו על המשק.

.7לא זו בלבד, אלא שהשופט הוסיף וקבע, שאפילו לו השתכנע, כי האישה אכן פעלה על סמך טעות בעניין מצבו הכספי של המשק, הרי גם אז לא היה משתמש בשיקול-דעתו לטובתה, על-פי סעיף 14(ב) לחוק, ולא היה מצווה על ביטול ההסכם. זאת, בין היתר, על סמך השיקול, שהיה באפשרותה של האישה לברראת מצב החובות של המשק לפני שחתמה על ההסכם, ושמחובתה היה לעשות כן. אם לא דאגה להשגת המידע הדרוש והשהתה את הגשת בקשתה לביטול ההסכם בשמונה חודשים, תקופה בה תפח החוב במידה ניכרת, הרי אין עליה אלא להלין על עצמה.

במסגרת הכרעתו בשאלה, אם "מן הצדק" לבטל את החוזה, חייב השופט לתת את דעתו לאיזון האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר (ראה ע"א 406/82 [2]).

מ"מ הנשיא, השופטת בן-פורת כתבה בעניין זה בבג"צ 221/86 [3], בעמ'482-483:

"להפעלת סמכות הביטול לפי סעיף 14(ב) נדרש (כזכור), בין יתר התנאים, כי בית המשפט יראה, 'שמן הצדק לעשות זאת'. לשם כך על השופט לשקול את האינטרסים של שני בעלי הדין, את התוצאות האפשריות לכל אחד מהם, וכן את התנהגותם, לפני כריתת החוזה ולאחריהן".

וכפי שמסבירה פרופ' ג' שלו בחיבורה "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 47:

"כדי להביא את בית המשפט לידי ביטול החוזה בגין טעות שאינה ידועה לצד השני, על הטועה לשכנע את בית המשפט כי שקלול מצב הצדדים ואיזון עמדותיהם ונסיבותיהם מצדיק ביטול. לשון אחר, העוול שיגרם לטועה אם ישאר קשור בחוזה בו התקשר עקב טעות, גדול מן העוול שיגרם לצד השני על ידי עצם הביטול".

.8אין באפשרותם של המערערים להתגבר על מכשולים אלה.

אפילו הייתי נוטה לומר, כי בעניין "שיקולי הצדק" ישנם פנים לכאן ולכאן, בהתחשב במצבה הקשה למדי של האישה המטופלת בשני ילדים קטנים ובטענות נוספות שהובאו לפנינו בדבר התנהגותם הכללית של בני הזוג, הרי בכל זאת לא הייתי יכול להגיע אל המסקנה, כי השופט שגה בשיקול-דעתו במידה המצדיקה את התערבותנו.

ואשר לקביעת השופט, שאין הוא מוכן לסמוך על עדות האישה ולקבוע על פיהמימצאים הדרושים ליישומו של סעיף 14(ב) לחוק החוזים, הרי במסקנות אלה בוודאי אין למצוא פגם, ולא ניתן להופכן על פיהן.

אשר-על-כן ממליץ אני לפני חבריי הנכבדים לדחות את הערעור. כמו כן הייתי מטיל על המערערים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 000,2 ש"ח נכון להיום.

השופט ד' לוין: אני מסכים.

5129371

54678313השופט ש' אלוני: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט בך.

ניתן היום, י"ז בסיוון תש"ן (10.6.90).