עא 442/83 משה קם נ' דבורה קם

ערעור אזרחי מס' 442/83

משה קם
נגד
דבורה קם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[15.4.84]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים ש' לוין, ד' לוין

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיף 39- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ס"ח 16, סעיפים 6, 7(ג), .8

מיני-רציו: 

בהסכם פשרה, שאושר בפסק-דין, התחייב המערער לשלם לבת-זוגו, המשיבה, מזונות בשיעור מסוים. ההסכם קבע, שאם המשיבה לא תהיה מסוגלת לעבוד או לא תמצא לה עבודה מתאימה, ידונו הצדדים מחדש בגובה המזונות. המשיבה התחייב בהסכם לבטל את ההליכים שפתחה למכירת דירה בבעלותם המשותפת בכפוף להטלת איסור על הנתבע להיכנס לדירה. משהגישה המשיבה תביעה מחודשת למכירת הדירה, תבע המערער ביטול החיוב במזונות עקב שינוי נסיבות ועקב הפרה יסודית של הסכם הפשרה על-ידי המשיבה. תביעתו נדחתה בבית המשפט המחוזי. מכן הערעור.

בית המשפט העליון פסק:

(3) פסק-דין בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט במקרה שחל שינוי מהותי בנסיבות. זהו הדין, גם אם פסק הדין ניתן בהסכמה.
(4) כוונת הצדדים אינה מכריעה בכגון דא, כי התנאי מכללא, לפיו ניתן לשנות פסק-דין מזונות בשל שינוי מהותי בנסיבות, משולב בהסכם לפי עצם טיבו כהסכם מזונות.
(5) התייחסות מפורשת בהסכם לאפשרות שינויו במקרה מסוים אינה שוללת את האפשרות לשנות את פסק הדין עקב שינוי מהותי בנסיבות.
(6) מגמת היסוד היא האיזון בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין.
(7) מי שמבקש שינוי פסק הדין, צריך לפעול בתום-לב ובניקיון כפיים.
(8) אין בעלי דין יכולים להתנות על כוחו של בית המשפט להעניק סעד על-פי דין וסעד מן הצדק בפרט.

ב. (1) במקרה דנן, הגשת תביעה חדשה על-ידי המשיבה לפירוק השיתוף בדירה המשותפת מהווה הפרה יסודית של ההסכם.
(2) כניסתו של המערער לדירה מהווה הודעה מצדו על ביטול ההסכם.

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 259/75 ר' שטראוס ואח' נ' מ' שטראוס, פ"ד ל(2) 358.
[2] ע"א 511/78 י' דלהרוזה נ' ל' דלהרוזה, פ"ד לג(1) .449
[3] ע"א 177/81, 201ר' גלעדי ואח' נ' י' גלעדי; י' גלעדי נ' ר' גלעדי ואח’, פ"ד לו(3) .179
[4] ע"א 363/81 י' פייגה נ' ר' פייגה ואח’, פ'ד לו(3) .187
[5] ע"א 109/75 אמיר אברהם ואח' אהרן אברהם, פ"ד כט(2) .690
[6] ע'א 76/81 בוקובזה נ' ד' שירי ואח’, פ'ד לז(3) .622
[7] ע"א 379/77 - לא פורסם.

פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
.(.c.a) . 209All e.r 3[1970] wright v. Wright[8]
162minnesota northwestern electric ry.co . Larson et al. V[9]

.(1917) . 524n.w

הערות:
לביטול חוזה עקב הפרתו ולדרך הביטול באמצעות הודעה ראה: ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ'ד ל(2) 64; ג' שלו, "הפרת חוזה וביטולו - הערות בשולי הצעת חוק דיני החוזים (תרופות בשל הפרת חוזים), תשכ"ט-1969" משפטים ב (תש"ל) .652
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' א' ינון) מיום 27.5.83בתמ"א .200/82הערעור נתקבל.

מ' דיין - בשם המערער;
ר' מוזס - בשם המשיבה.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר: .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתלאביב-יפו, אשר דחה תביעת המערער שבה ביקש לבטל חיובו במזונות המשיבה.

.2 אלו עיקרי העובדות הצריכות לעניין.
(א) בני הזוג נישאו ב- .1941ולהם שני ילדים נשואים. רכושם שתי דירות - האחת בתל-אביב, בה התגוררו השניים, ובה מתגוררת כיום האישה, והשנייה בחולון - אותה קנו בני הזוג מחסכונותיהם. הבעל הוא צבע במקצועו, והאישה - פקידה ומתרגמת. כטענת המשיבה בכתב תביעתה בתמ"א 298/78, פנו בני הזוג לבורר, עורך-דין עופר,
על-מנת שישכין שלום בין בני הזוג. לטענת הבעל, נעשתה הפנייה כדי שהבורר יכריע בעניין פתרונן של השאלות הכלכליות שבין בני הזוג בלבד.
(ב) ביום 26.1.75ניתן פסק הבורר, ובו הוסדרו בהסכמה הנושאים הכספיים.
(ג) ביום 16.5.76ניתן פסק-דין של בית הדין הרבני, לפיו על הבעל לקיים את פסק הבורר, ואם האישה תפסיק לעבוד, יוסיף בית הדין לדון בגובה המזונות.
(ד) ביום 23.1.78הגישה האישה תביעה למזונות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תמ"א 298/78).
ביום 9.2.78פסק בית המשפט האמור מזונות זמניים בסך 000, 4ל"י לחודש.
ביום 3.4.78הגיעו בנ הזוג להסכם פשרה, שאושר בפסק-דין, ולפיו התחייב הבעל:
(1) לשלם לאישה מזונות צמודים למדד.
(2) לשלם את הוצאות המשפט בתיק האמור ובתיק אחר שהגישה האישה בקשר למכירת הדירה בחולון.
(3) לכסות את ההוצאות בשל ריפוי השיניים של האישה כקבוע בהסכם. לפי ההסכם, התחייבה המשיבה לבטל -
"... את כל ההליכים שהתחילה בקשר למכירת הדירה... בחולון בכפוף לכך שצו המניעה האוסר על הנתבע להכנס ולגור בדירה זו יהפוך לצו מניעה קבוע" (סעיף 4להסכם).
סעיף 3להסכם קבע, שאם המשיבה לא תהיה מסוגלת לעבוד או לא תימצא לה עבודה מתאימה (לפי מבחן העבודה בה עסקה במשך השנה האחרונה), ידונו הצדדים מחדש בגובה סכום המזונות.
(ה) לימים הגישה האישה תביעה מחודשת למכירת הדירה בחולון, שלדברי בא-כוח המערער הייתה זהה לתביעה הקודמת (ת"א 3276/81). המערער גר עתה אצל ידידתו. ולדבריו עשה כן, לאחר שהאישה הגישה את תביעתה המחודשת למכירת הדירה. כאשר המערער לא עמד בתשלומי המזונות, פנתה המשיבה להוצאה לפועל, והמערער נעצר ושוחרר רק אחרי שאחיו שילם לאישה את דמי המזונות.
לפי דברי העדות של הבן של בעלי הדין, מימנה המשיבה לאחרונה טיול למזרח הרחוק מן הכספים, אותם קיבלה כמתואר לעיל.
.3 המערער תבע בבית-משפט קמא את ביטולו של החיוב במזונות בשל טעמים עיקריים אלה:
א. שינוי נסיבות מהותי במצב בריאותו של הבעל, המונע ממנו לעבוד כפי שעבד בעבר, ושינוי בהשתכרותה של האישה וביחסה אליו, היינו מרדנותה, המתבטאת באי-מתן שירותים על-ידיה ומניעת מגוריו בדירתם המשותפת בתל-אביב.
ב. הפרה יסודית של הסכם הפשרה על-ידי האישה, בכך שתבעה בשנית את מכירת הדירה בחולון.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער, ומכאן הערעור שלפנינו.
.4 לעניין שינוי הנסיבות המהותי. טענתו העיקרית של עורך-דין מוזס, בא-כוחה המלומד של המשיבה, היא, שאין להתערב בפסק-דין שניתן בהסכמה. לדבריו, פסק-דין, המבוסס על הסכם פשרה, שונה במהותו מפסקדין, המבוסס על הכרעה שיפוטית על יסוד טענות הצדדים, והוא ניתן לביטול רק מחמת פגם, המבטל חוזה. כן נטען, שאין לערער על פסק-דין שבהסכמה, אלא אם יש פגם בהליך השיפוטי של אישור הפשרה, ואין לערער על חלקו המהותי. בהסתמכו על דברי השופט לנדוי בע"א 259/75 [1], בעמ' 363, ועל הלכת דלהרוזה, ע"א 511/78 [2], טוען הפרקליט המלומד של המשיבה, שניתן לשנות פסק-דין שבהסכמה, רק אם -
"... תנאי מפורש או תנאי מכללא בהסכם מאפשר את שינוי סכום
המזונות" (ע"א 259/75[1], בעמ' 364).
לסיכום טענתו, אומר בא-כוח המשיבה, כי על-מנת לפתוח פסק-דין, שניתן בהסכמה, יש להוכיח אחד מן השניים:
(א) שבהסכם נפל פגם;
(ב) שישנו תנאי מפורש או מכללא בהסכם, המראה בבירור, שזו הייתה כוונת הצדדים, בעת שחתמו על ההסכם.
.5 (א) פסק-דין, המאשר הסכם פשרה, משולבות בו הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק-דין (ע"א 511/78 [2], בעמ' 454, מול האותיות א-ב). במהותו כפסק-דין ניתן לתקפו ככל פסק-דין אחר (ע"א 177/81, 201[3]).
בית-משפט זה הוסיף וקבע בעבר, כי פסק-דין בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לביתמשפט, אך זאת רק באותם מקרים, "בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר" (ע"א 363/81 [4], בעמ' 188-189).
(ב) הטענה של פרקליטה המלומד של המשיבה היא, כי כוונת בעלי הדין הייתה, כי ההסכם לא ישונה לעולם אלא בנושא אחד, והוא, אם האישה תפסיק לעבוד, כי בסוגיה זו כללו הוראה מפורשת בפסק הדין.
כוונת הצדדים אינה מכריעה בכגון דא, כי התנאי מכללא, לפיו ניתן לשנות פסק-דין מזונות בשל שינוי מהותי בנסיבות, משולב בהסכם לפי עצם טיבו כהסכם מזונות. הווה אומר, זהו תנאי, המיתוסף לחוזה בשל סיווגו ומהותו, והמסקנה העולה, כביכול מכללא, מן ההתייחסות המפורשת לנושא מוגדר אחד בלבד, אין בה כדי להוסיף או לגרוע לעניין זה.

הווה אומר, גם משניתן פסק-דין המאשר הסכם, הרי אם הוכח, שמאז הינתנו חל שינוי מהותי בנסיבות, וכי יהא זה בלתי צודק להשאירו על כנו, ניתן לפתוח את העניין מחדש. פסק-דין מבוסס על מערכת נסיבות מסוימת, הקיימת בעת הינתנו, ועם שינוי הנסיבות באופן מהותי עלול המשך קיומו של פסק הדין להפוך לבלתי צודק. אגב, בכך יש דמיון מה בין פסקדין בעניין מזונות (או למשל משמורת של ילד) לבין צווים, שהוצאתם מעוגנת מבחינת שורשיה בדיני היושר, לפיהם מורה בית-משפט על מתן צו מניעה, ויהיה זה אפילו צו מניעה קבוע (השווה .larson et al. V [9] (1917) minnesota northwestern electric ry. Co וכן 1180(1930) . A.l.r68, וראה גם: ( 1945,new york) . C.j.s43
Of judgments) a.c. freeman, a treatise of the law;959-956
375( 1925,. 1th ed., by e.w. tuttle, .vol 5,san francisco).
כשם שניתן לפתוח מחדש פסק-דין רגיל למזונות, שניתן על יסוד הכרעתו העניינית של בית המשפט, כשמשתנות הנסיבות שינוי מהותי, כן ניתן לפתוח פסק-דין, גם אם הוא ניתן בהסכמה.
ג. פסק-דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי. ודאי שניתן לפתחו, אם הצדדים השאירו פתח לכך, במפורש או במשתמע. ראה ע"א 259/75 [1] הנ"ל וע"א 109/75 [5]. אך גם אם לא הייתה זו כוונת הצדדים, מכוחו של בית המשפט לקרוא תניה כזו לתוך ההסכם, וזאת מאחר שיש לראות את ההסכם כמכוון למערכת עובדות ונסיבות מסוימת, כפי שהייתה בעת כריתת החוזה. כאמור, דאגו בתי המשפט בהקשר זה בעיקר לזכויות ילדים וחסרי כשרות אחרים, ומצינו כדברים האלה גם בפסיקה של ארצות-הברית:
Have taken the view that(the courts) ...and generally"
- judice the rights of such persons merely because of the no consent decree or judgment will be allowed to pre ,fact of consent, where, because of changed conditions ,taking the broad view that the power regarding such interference therewith is required for their protection Judgment has been entered by consent does not in itself matters is plenary and continuous. Also the fact that a Preclude the opening or vacating thereof upon grounds:"common to other judgments or for lack of consent . 841( 1962,rochester and san franciso) .D . 2Am. Jur46
מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין.
לעניין זה נאמר ב- . 83N 957c.j.s., supra at43:

The inherent powers of an equity court permit it to" - modify consent decree which granted injunction, if cir Make it an 'instrument of wrong' and a decree is an cumstances which have arisen since the entry of decree
- instrument of wrong if because of the change in cir-cumstances the moving parties are the 'victims of oppres Of changed circumstances are so extreme and unexpected sion', that is, if the hardships they are suffering because That when balanced against substantial dangers which
-. Injunction was designed to protect, equity and good con"science require a modification המטרה היא, כאמור, למנוע עיוות-דין, ולעניין זה נאמר:
The power to open or vacate a judgment is based upon" substantial principles of right and wrong, and is to be- exercised for the prevention of injury and the further-ance of justice... ... Circumstances rendering the jud Gment inequitable are sometimes declared to be essential" to secure the modification or vacation of the judgment .( 860am. Jur. Supra, at) וכן:
-..the judgment must be such as to affect the defen" (שם, שם .am. Jur) "dant injuriously אחת המסקנות הנגזרות מכך היא, כי מי שמבקש תרופה כנ"ל, צריך לפעול בתום-לב ובניקיון כפיים.
.6 בעקבות פסק-דין של מזונות, גם כאשר הוא ניתן בהסכמה, יכול שייווצר ההכרח לשנותו עם שינוי הנסיבות, מאחר שייתכן כי השארת המצב ללא שינוי תעשה עוול הן לבעל והן לאישה.

כך נאמר למשל ב-
541( 1981,.th ed 6,london) p.m. bromley's family law:
The court might be justified in ignoring an agreement" if the wife found it impossible to maintain herself owing . To unforseen circumstances or, possibly, if injustice would"...be done for some other reason כך גם במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה העניינים הכספיים, וההסכם
קיבל תוקף של פסק-דין. נפסק כבר, שהסכם כאמור אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט של הנסיבות. בדומה לכך, אין בעלי דין יכולים להתנות על כוחו של בית המשפט להעניק סעד על-פי דין וסעד מן הצדק בפרט: ע"א 76/81 [6]. עם זאת, מחייב עצם קיומו של ההסכם, שהאישה תביא לפחות ראיות לכאורה, שהיו נסיבות לא צפויות, שגרמו, למשל, לכך שלא תוכל לעבוד או להחזיק את עצמה. כך נפסק, למשל, בהקשר כגון זה בפרשת [8] (1970), wright v. Wright שהאישה לא הצליחה להביא ראיות לכאורה על שינוי הנסיבות.
.7לעניין שינוי הנסיבות מבחינתו של המערער: לטענתו של המערער, הוא הזדקן והגיע לגיל פרישה, מצב בריאותו הורע, והוא חש במיחושי גב וחולשה; ומאחר שעבודתו כצבע היא עבודה פיסית, הוא מתקשה לעבוד. לבקשת עורך-דינו החליט בית המשפט המחוזי למנות מומחה למחלות לב מטעם בית המשפט (ד"ר שלזינגר - שהוא מנהל מחלקת לב בבית-חולים אסף הרופא) לשם עריכת חוות-דעת באשר לבריאותו של המערער. בחוות-דעתו קבע ד"ר שלזינגר, שהבעל סובל -
"... ממחלת לב איסקמית וקרוב לודאי עבר אוטם שריר הלב".
כן איזכר אי-ספיקת מיסתם אחד, קרוב לוודאי על רקע אי-ספיקת שרירים ודפורמאציה של מיסתם אחר. המלצתו, בנוסף לטיפול התרופתי, הייתה כדלהלן:
"... המנעות ממאמצים גופניים בינוניים או קלים וכן רצוי שיתרחק ממוקדי מתח והתרגזויות. הנ"ל חייב להשאר תחת מעקב קרדיולוגי".
בית המשפט המחוזי דחה את הטענה של הרעה מהותית בנסיבות עקב מצב בריאותו של המערער בציינו, כי אין לראות בחוות הדעת של ד"ר שלזינגר הוכחה לכך שאין הבעל מסוגל לעבוד; לא די, לדעתו, בהמלצה של הימנעות ממאמצים גופניים בינוניים או קלים, אלא דרושה הוכחה, כי האיש אינו מסוגל לעבוד במקצועו או בעבודה אחרת כלשהי, ובאיזו מידה אינו מסוגל.
כן תמך בית המשפט קמא מסקנותיו בכתב ההגנה של המערער בתיק הקודם, בו הושגה הפשרה. בכתב ההגנה האמור טען המערער, כבר אז, שמחמת גילו - שהיה אז 63- ומצבו הרפואי, מוגבלת פעילותו בשנים האחרונות. לכן קבע בית המשפט, כי אין חידוש בטענתו הנוכחית, חוץ מן העובדה שחלפו מספר שנים. דבר זה כשלעצמו אינו מוכיח עדיין חוסר יכולת לעבוד, ובצדק ציין בא-כוח האישה, לדברי בית המשפט, כי הדבר היה ידוע בעת כריתת ההסכם. התקדמות הגיל לא הפתיעה את הבעל. טענת בא-כוח המשיבה היא, שד"ר שלזינגר כתב את מה שכתב רק משום שהבעל התלונן על בעיות לב.
מסקנה זו אינה נראית בעיניי. ד"ר שלזינגר הוא מומחה למחלות לב, שמונה על-ידי בית המשפט; הוא פירט את מימצאיו, ואין לומר לאורם, כי כתב את מה שכתב רק בגלל תלונות הנבדק.

בא-כוח המערער טען בהקשר זה, כי מאחר שהתיק הקודם הסתיים בהסכם פשרה, אין השופט רשאי להסתמך על מה שנאמר בכתב ההגנה שבהליך הקודם.
הנני סבור, כי נושא כגון זה שלפנינו אינו צריך להיות מוכרע על יסוד מבחנים פורמאליים אלא על יסוד עובדתי, שהרי כל עניין שינוי הנסיבות הוא בגדר השוואתו של מצב עובדתי נתון עם מערכת נסיבות חדשה. עם זאת, לא נראה לי, שטענתו של הבעל בכתב ההגנה יכולה להכריע לעניין שלפנינו. בסעיף 9לכתב ההגנה האמור, כמצוטט בפסק הדין, נאמר בהקשר זה, שהמערער מעולם לא העסיק שכירים, "... ומחמת גילו - 63- ומצבו הרפואי, פעילותו בשנים האחרונות מוגבלת ביותר...". השופט קובע, ש"אין, איפוא, חידוש בטענה הנוכחית, חוץ מהעובדה שחלפו כמה שנים". דבר זה, לדבריו, אינו מוכיח חוסר יכולת, "כי הדבר היה ידוע בעת כריתת ההסכם; כאמור כבר, התקדמות הגיל לא הפתיעה את הבעל", לדברי השופט.
אף קביעה זו אינה נראית בעיניי, גם אם ניתן להתחשב בטיעוניו של הבעל שבכתב ההגנה. התקדמות הגיל אמנם לא הפתיעה את הבעל, ואמת הדבר, שהוא צריך היה לצפות את הזדקנותו בעת כריתת ההסכם. אך הפעם יש - נוסף לכך ומעבר לכך - קביעה של מומחה למחלות לב, הטוען, שבינתיים עבר הבעל אוטם שריר הלב, וכי ישנם שינויים פיסיולוגיים בלבו. זהו שינוי מהותי במצב בריאותו של הבעל, בהתחשב באופיו של המקצוע בו הוא עוסק.
לסיכום, גם אם הבעל היה צריך להיות מודע לגילו המתקדם, הרי שחל שינוי מהותי בין מה שטען הבעל בפעם הקודמת לגבי מצב בריאותו לבין מצבו כיום, שינוי שהוכח בבית המשפט על-ידי חוות-דעת של מומחה למחלות לב. ושינוי זה מונע ממנו לעבוד עבודה פיסית, לפחות באותה מידה כפי שעבד בעבר. אף אם צריך היה לצפות ירידה בכושרו הגופני, הוא לא יכול היה ולא צריך היה לצפות מחלת לב.

.8לעניין יכולתו הכספית של המערער:
(א) לא נקבע בעניין זה כל מימצא עובדתי בפסק הדין, שהסתפק, כאמור, בקביעה, שאין שינוי במצב הבריאות. השופט הזכיר, שהבעל מודה, שפדה תוכניות חיסכון, שהיו שייכות לשני בני הזוג, והשתמש בתמורתן. אין ספק, כי בסכום זה עליו אכן להתחלק עם אשתו.
(ב) בא-כוחה המלומד של המשיבה טוען בסיכומיו:
"היעלה על הדעת כי אדם עשיר שהפסיק לעבוד מחמת עצלות וחי ממימוש רכושו יהא פטור ממזונות אשתו?" לדבריו, על הבעל לממש את רכושו על-מנת שיוכל לשלם לאשתו דמי מזונות. לדברי בא-כוח המשיבה, הבעל הוא בעל רכוש רב: הוא ירש רבע מבית בן שתי קומות מאמו (הוא בן למשפחה בת ארבעה בנים). לטענת המערער מדובר בבית מתפורר, אך הוא מודה, שניתן להרסו ולבנות בית אחר תחתיו.

כן יש לבני הזוג דירה משותפת בחולון, וזו הדירה, שלגביה קובל הבעל שהאישה תובעת למכרה.
(ג) בא-כוח המשיבה טוען, שבהיות הבעל צבע מקצועי "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה שאומנים מסוג זה הצליחו לחסוך לעצמם סכומי כסף ניכרים על-מנת שרמת חייהם לא תרד בהגיעם לזקנה".
לקביעה אחרונה זו אין על מה לסמוך, לאור הראיות שהיו לפני ביתמשפט קמא, וקשה להסיק, כי היא מן המפורסמות.
(ד) אף הבעל מתייחס לטענות אלה בסיכומיו.
אשר לרכושו הוא טוען, כי הוא הבעלים של מחציתן של שתי הדירות של בני הזוג - האחת בה מתגוררת האישה, והשנייה - הדירה בחולון. לדבריו, הציע הוא להעביר את בעלות שתי הדירות לאישה, בתנאי שזו תסכים לגט פיטורין ותוותר על חוב המזונות, אך האישה סירבה. גם כיום מוכן הבעל לכך, והוא גם מוכן לוותר על הסודיות הבנקאית ולמסור לאישה ייפוי-כוח, כדי שתבדוק את מצבו הכספי בכל בנק. לדבריו, "כל סכום שיתגלה, יעבור לבעלותה מיד, אך שוב, אין למערער כסף".
.9טענת המערער היא, שהאישה חיה חיים נוחים, שהם חיי רווחה. היא מטיילת בעולם, יצאה באוניה לטיול-סיור, טיילה ליפן (לטענתו, תוך שימוש בכספים שקיבלה מאחיו של הבעל על-מנת לשחררו מבית הסוהר), טיילה לקנדה, לדרום אפריקה, למקסיקו ועוד.
תגובת בא-כוח המשיבה היא, כי הטענה שהאישה אמידה אינה רלוואנטית, ואפילו היא רלוואנטית - אינה נכונה. המשיבה גרסה שפוטרה ממקום עבודתה, אך לא הביאה ראיות בקשר לכך. הבן של בני הזוג טען בעדותו, שהמשיבה עובדת זה ארבע עד חמש שנים באותו מקום ועושה עבודות נוספות בהדפסה ובתירגום. לדברי הבן, ראה אותה עוסקת בתירגום הן בבית והן במקום העבודה. לטענתו אף דיבר אתה על כך, "כיון שהיא מוציאה כספים באופן שמצביע שיש לה". לדבריו, הייתה בשנה הנדונה בסיור מקיף במזרח הרחוק. בשלוש או בארבע השנים האחרונות הייתה כל שנה בטיול: פעם לדרום-אמריקה, לארגנטינה, לברזיל במשך כחודשיים; פעם לארצות-הברית, לקנדה ולאיים הקריביים בסיור פאר. על נסיעות לה אף סיפרה לבן והראתה תמונות. פעם הייתה במקסיקו בביקור אצל הבת (טענת האישה הייתה, שגם בעלה ביקר עם ידידתו אצל הבת, אך לדברי הבעל היא הרחיבה ביקור זה לטיול מותרות - וכך גם העיד הבן - שעה שהוא אך ביקר את בתו וגר אצלה). כן נסעה לאיים הקנאריים, והיא נוסעת לבתי-הבראה בארץ.
בא-כוח המשיבה ניסה לטעון, שהבן שונא את אמו, דבר שהוכחש על-ידי הבן, הטוען, שהוא אינו מסוגל לראות את אמו ממררת את חיי אביו. לדבריו, אמו אישה
אימפולסיבית, החושבת רק על עצמה, ויחסיה עם הסובבים אותה, כולל המשפחה, הם קשים.
נראה לי, שעניין הטיולים ורמת החיים אינה צריכה להכריע בנסיבות שלפנינו; כאמור לעיל, נשאר איפוא עניין מצב בריאותו של המערער ומשמעות השינוי בו.
.10מטעם המערער גם הועלתה השאלה, אם מוצדק להמשיך ולכפות על בעל לשלם מזונות לאישה, המסרבת להגיע עמו לפשרה כלשהי ומסרבת, כנראה, לקבל גט.
לפי עדות הבן, אמרה האם לילדיה בביתה - "אני אקבור אותו, אוציא לו את הנשמה, אראה לו".
בע"א 379/77 [7] נפסק בפרשה דומה, כי כאשר אישה עוזבת את בית בעלה בשל כך שהוא פגע בה גופנית, היא זכאית למזונות, אך אין היא רשאית להתמיד ולשהות בנפרד מבעלה לעולמי-עד, אם חל שינוי בנסיבות, והבעל תיקן את שעיוות. אם בכל זאת ממאנת האישה לחזור אליו, הרי לא תוכל להמשיך ולזכות במזונות.
אולם אין צורך להיכנס כאן לבירורה המלא של טענה זו, כי העניין שלפנינו יוכרע על יסוד טענה אחרת.
.11(א) טענה נוספת של המערער הייתה, שהמשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית, ולכן הוא רשאי לבטלו. לטענתו, יש לראות בהגשת תביעתה המחודשת למכירת הדירה הפרה יסודית של ההסכם, וכן יש להסיק, כי המשיבה נהגה בניגוד לחיוב העולה מן האמור בסעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- .1973כאמור, בפסק-דין בהסכמה טמונים הן יסודותיו של פסק-דין והן אלו של הסכם, ובהיותו הסכם, חלים עליו דיני החוזים.
(ב) השאלות, המתעוררות בהקשר זה, ואשר לא נבחנו בבית המשפט קמא, הן בעיקרן אלו: (1) האם הייתה בהגשת התביעה הפרה יסודית של ההסכם; אם כן -
(2) האם ניתן החוזה להפרדה, כך שרק החלק שהופר יתבטל - כאמור בסעיף 7(ג) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-.1970
(3) האם הודיע הבעל לאישה על ביטול ההסכם, כמצוות סעיף 8

לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
בסוגיה זו מקובלות עלי מסקנותיו של חברי הנכבד, השופט ש' לוין, והנני מצטרף לדעתו.
השופט ש' לוין: .1לדעתי, יש לקבל את הערעור ולבטל את הסכם הפשרה מיום 3.4.78ועמו את פסק הדין למזונות מאותו תאריך.
לפי סעיף 1(א) להסכם חב המערער במזונות המשיבה, יהיה אשר יהיה שיעורם של מעשי ידיה, ואפילו אם בשל הסכום הגבוה של הכנסותיה פטור המערער לפי דין
ממזונותיה. הוראות לגבי אפשרות שינוי שיעור המזונות נכללו בסעיף 3להסכם, רק למקרה שיהיה צורך להגדיל את שיעור המזונות (אם המשיבה לא תהיה מסוגלת לעבוד או לא תימצא לה עבודה מתאימה). אומד דעתם של הצדדים לחוזה מחייב קביעה, שהמערער לא היה מסכים לקבל עליו את החיוב הנזכר במזונות אלא במסגרת ההסדר הממוני הכלול בהסכם, לרבות התניה הכלולה בסעיף 4שבו; ויש להניח, שהמערער לא היה מתקשר בהסכם, אילו ראה מראש את הפרתו על-ידי המשיבה בהגשת תביעה חדשה לפירוק השיתוף ותוצאותיה, כאמור בסעיף 6לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לפיכך נראה לי, כי בהפרה יסודית קא עסקינן, והוראותיו של ההסכם אינן ניתנות להפרדה זו מזו.
.2המשיבה טענה לפני בית המשפט המחוזי וגם לפנינו, שגם אם הפרה את ההסכם הפרה יסודית, אין המערער רשאי לבטלו עוד, לאחר שלא שלח למשיבה הודעת ביטול זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. התשובה לטענה זו: אילו חזרה בה המשיבה מן ההפרה וביטלה את תביעתה, ייתכן שהמערער היה, בנסיבות העניין, מאבד את זכות הביטול בשל אי-משלוח הודעה תוך זמן סביר; אך המשיבה התמידה בהפרה, ולפיכך עמדה למערער זכות הביטול כל עוד התמידה בכך; ואין לך הודעת ביטול טובה מכניסתו של המערער לדירה בחולון.
.3לא נטען ולא הוכח, שהמערער השלים - בהתנהגותו לאחר ההפרה -
עם פיצול החוזה לחיוב במזונות לחוד ועם חיוב לבטל את ההליכים לחוד. מבחינה הלכתית לא חלקו לפנינו, שפגם, שנפל בהסכם מדיני החוזים, המביא לבטלותו, יש בו כדי להניע את בית המשפט לבטל את ההסכם ועמו את פסק הדין הנסמך עליו: ע"א 177/81, 201[3]; והוא הדין, כאשר ההסכם, שעליו נסב פסק הדין שבפשרה, נתבטל בשל הפרתו, לפי דיני החוזים.
בכתב-תביעתו הביא המערער את עילותיו בערבוביה ולא עתר במפורש לביטול פסק הדין שבפשרה; אך המשיבה לא השיגה על העובדה, שבפועל עמדה לבירור גם תביעת המערער לביטול פסק הדין, ובעלי הדין הניחו בבית המשפט וגם לפנינו, שנכללה עתירה בעניין זה בבית המשפט המחוזי.
הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, מקבל את התביעה ומצהיר על ביטול הסכם הפשרה ועל ביטול פסק הדין מיום .3.4.78הביטול יקבל תוקף מיום פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עורך-דין 000, 150שקלים.

השופט ד' לוין: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

5129371
54678313

ניתן היום, י"ג בניסן תשמ"ד (15.4.84).