עא 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק

רעור אזרחי מס' 1780/93

בנק המזרחי המאוחד בע"מ
נגד
.1יהודית אולצ'יק
.2רועי אולצ'יק
.3רונן אולצ'יק .4רונית אולצ'יק .5ארז אולצ'יק
.6מיכאל אולצ'יק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[17.9.96]
לפני השופטים ט' שטרסברג-כהן, צ' א' טל, י' טירקל

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיף 13- פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, נ"ח .639

מיני-רציו:

המשיבה 1 והמשיב 6 היו נשואים והתגרשו. בני הזוג היו בעלי זכויות שוות בבית מגוריהם. לפי הסכם ממון ביניהם, העביר המשיב 6 את זכויותיו במחצית הבית למשיבה .1 המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי להצהרה כי היא זכאית להירשם כבעלת מלוא הזכויות בבית. המערער, שלו חב המשיב 6 סכומי כסף גדולים, טען שהמדובר בהסכם למראית עין שמטרתו להבריח את הזכויות מנושיו של המשיב .6 בית המשפט המחוזי קבע שההסכם אמיתי וקיבל את התביעה. מכאן הערעור.

בית המשפט העליון פסק:

(3) הסכם המבריח נכסים מן הנושים, מן הסתם הוא נגוע בחוסר תום-לב כלפי הנושים, ויש שניתן לבטלו על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980, אבל אין הוא בהכרח הסכם למראית עין ( 44ב).
(4) במקרה דנן, מתקיימים סממנים המצביעים לכאורה על כוונה להבריח מן הנושים את זכויות המשיב 6בבית. הסממנים העיקריים כוללים את מצבו הכלכלי המעורער ואת החיפזון בהעברת זכויותיו לילדיו הבוגרים ומהם לאשתו. אולם אין המדובר בחוזה למראית עין, אלא בחוזה שבו אין לראות כוונה אמיתית אחרת, שלא תאמה את תוכן ההסכם וכוונת הצדדים ( 44א, ה).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 630/78 י' ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד לג (2) .576

מקורות המשפט העברי שאוזכרו:
[א] כתובות, עח-עט; עט, א.

הערות:
לחוזה למראית עין ראה ע"א 6295/95 ס' בוחסירה נ' ר' בוחסירה ואח’, פ"ד נ (1) .259
ערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' כהן) מיום 15.2.93

בתה"פ 131/91. הערעור נדחה.

מ' זפט - בשם המערער;
ב' ברנר - בשם המשיבים.

פסק-דין

השופט צ' א' טל: המערער הוא בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן - הבנק). המשיבה 1(להלן - האישה) והמשיב 6(להלן - האיש) היו נשואים לפנים והתגרשו. המשיבים 2- 5הם ילדיהם. הבנק נושה באיש סכומי כסף, אשר בנובמבר 1988הסתכמו בלמעלה מ-000, 300ש"ח. האיש והאישה היו בעלי זכויות שוות בבית מגוריהם במכמורת. לפי הסכם ממון שביניהם מיום 12.8.88העביר האיש את זכויותיו במחצית הבית. האישה עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה לפסק-דין המצהיר, בין היתר, כי היא זכאית להירשם כבעלת מלוא הזכויות בבית. השאלה שעמדה לפני בית המשפט קמא הייתה אם הסכם ממון זה היה אמיתי או רק הסכם למראית עין, שכל מטרתו להבריח את הזכויות מנושיו.
בית המשפט קמא קבע שההסכם אמיתי, וקיבל את עתירת האישה להצהיר על זכויותיה במלוא הבית ובתכולתו. מכאן הערעור.
.2"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה" (סעיף 13לחוק החוזים (חלקי כללי), תשל"ג-1973) כפי נפסק -
"בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי
מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה" (ע"א 630/78 י' ביטון ואח' נ' מזרחי [1], בעמ' 581).
אין חולק, שהטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם.
בהלכה היהודית נדון עניין חוזה למראית עין בהקשר לאישה שיש לה נכסים והיא עומדת לינשא. לכשתינשא יהיו נכסיה נכסי מלוג, שהבעל אוכל פירותיהם והוא גם עתיד לרשת אותם אם תמות בחייו. אם האישה העומדת לינשא מבקשת להבריח נכסיה מבעלה, הרי היא כותבת נכסיה לאחר לפני שתינשא. כתיבה זו למראית עין היא, שהרי לא נתכוונה זו לתת נכסיה למקבל המתנה, אלא להבריחם מבעלה.
מן הסוגיה בגמרא משמע, שאם אנו בטוחים שאכן לא הייתה כאן אלא מתנה למראית עין בלבד, כי אז אין תוקף לשטר המתנה, הקרוי "שטר מברחת"; וכמו שמובא בגמרא שרב נחמן, שהיה דיין מומחה והלכה כמותו בדיני ממונות, קרע שטר מברחת (כתובות, עח - עט [א] ). וכן אמרו בגמרא בשם שמואל (שהלכה כמותו בדיני ממונות) -
"מורה הוראה אני, אם יבא שר מברחת לידי - אקרענו" (שם, עט, א [א] ).
כלומר, שטר מתנה שלא נעשה אלא למראית בלבד - בטל כלפי מקבל המתנה.
אלא שאם אישה זו, לכשתתגרש או לכשתתאלמן, תבוא להחזיר לעצמה את נכסיה, ואותו מקבל מתנה יטען שהמתנה הייתה מתנה גמורה ולא למראית עין בלבד, כי אז נזקקים לראיות נסיבתיות כדי לקבוע אם הייתה כאן מתנה גמורה אם לאו. כגון, אם שטר המתנה התייחס לכל נכסיה של האישה, ההנחה היא שהמתנה הייתה רק למראית עין בלבד, חזקה אין אדם מתערטל מכל נכסיו ונותנם לאחרים ("דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני"), מה שאין כן במתנה במקצת הנכסים בלבד, שאז אין ראיה גמורה שהמתנה הייתה למראית עין בלבד, ומקבל המתנה המוחזק בנכסים זכה בהם (שם).
עם זאת, גם במתנה במקצת נכסים, יכולה האישה להבטיח את זכויותיה, בדרך משפטית מתוחכמת, באופן ששטר המתנה יהיה תלוי בתנאי. וכמו ששנינו (שם):
"...הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה, כיצד היא עושה? כותבת שטר פסים לאחרים דברי רבן שמעון בן גמליאל (שטר פסים - שטר פיוסים, שמפייסתו לקבל מתנה זו להפקיע זכות בעלה קודם נישואין, ולא שיזכה מקבל זה בהם - רש"י); וחכמים אומרים, רצה - מצחק בה (...רצה המקבל הזה, מצחק בה ומחזיק בהן עולמית - רש"י) עד שתכתוב לו: מהיום ולכשארצה".
("...שתכתוב בשטר זה: מהיום נתונים לך ולכשארצה. יש כאן הברחה מבעלה, שאם בא לזכות תאמר אני רוצה במתנה ונמצא קיימת למפרע; ואם זה שנכתב בשטר יבוא להחזיק, תאמר: איני רוצה" - רש"י שם).

והלכה כחכמים.
נחזור לעניין שלפנינו. יש כאן סממנים המצביעים לכאורה על כוונה להבריח מן הנושים את זכויות האיש בבית. הסממנים העיקריים כוללים את מצבו הכלכלי המעורער של האיש ואת החיפזון בהעברת זכויותיו לילדיו הבוגרים (ומהם לאשתו).
הסכם המבריח נכסים מן הנושים מן הסתם הוא נגוע בחסרון תום-לב כלפי הנושים, ויש שניתן לבטלו על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אבל אין הוא בהכרח הסכם למראית עין. טול, למשל, אדם המוכר נכסיו לקונה תמים בתמורה מלאה לפני שנושיו יספיקו לשים יד עליהם. מכירה כזו אינה כלל למראית עין, שהרי הצדדים התכוונו בדיוק להסדר המשפטי הכלול בהסכם.
וכדי להתקרב לענייננו, נניח שאדם מבקש להתגרש מאשתו ולשם השגת הגירושין הוא מתחייב להעביר לה זכויות בנכסיו, והוא ממהר לעשות כן בטרם ישיגו אותו נושיו. גם כאן הבהילות היא להקדים את הנושים כדי להבריח נכסיו. אבל ההעברה עצמה אינה בהכרח למראית עין בלבד. אם ההעברה היא אמיתית, ואם אין הנושים יכולים לבטלה לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] או לפי כל דין אחר, לא תעמוד להם טענת הסכם למראית עין.
והנה בענייננו, בית המשפט קמא שמע את האיש ואת האישה על דוכן העדים והתרשם מכנותם, ומכנות הסכם הממון. השופט האמין שהקרע בין בני הזוג היה אמיתי כבר אז, ובסופו של דבר הבשיל, כעבור כשנתיים, בהסכם גירושין ובגט פיטורין. לפי זה, גם אם הנסיבות מצביעות על כוונת האיש להבריח את זכויותיו מן הנושים, הנה ההעברה נעשתה שלא למראית עין. על-כן כתב בית המשפט קמא:
"לסיכום נראה לי שמאחר ולא הוכח(!) כל ראייה סותרת בעלת משקל וקיבלתי את עדויות המבקשת ובעלה, אין לראות כוונה אמיתית אחרת שלא תאמה את תוכן ההסכם וכוונת הצדדים, ויש לדחות את טענות הבנק" (ההדגשה שלי - צ' א' ט').
הערעור מתבסס, כל כולו, על טענת הסכם למראית עין. משקבע בית המשפט קמא על סמך ראיות שהיו מהימנות עליו - שהצדדים אכן התכוונו למה שעשו, אין מנוס מדחיית הערעור.

בנסיבות העניין לא הייתי מצווה על הוצאות.

השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה.
השופט י' טירקל: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט טל

5129371
54678313

ניתן היום, ד' בתשרי תשנ"ז (17.9.96).