עא 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ

ערעור אזרחי מס' 16/89

"ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ
נגד
החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ

בבית המשפט העליון כשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[25.11.91]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' גולדברג, י' מלץ

חוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח-1978, ס"ח 108- תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 2220, תקנה 202(1)1א).

מיני-רציו:

המשיבה היא חברה ממשלתית העוסקת, בין היתר, ב"ביטוח שער", היינו בביטוח יצואנים מפני ירידת ערך המטבע הישראל. היא ביטחה את המערערת, שהיא חברה העוסקת ביצוא פרחים, בפוליסות ביטוח שנתיות במשך כשבע שנים, עד שביטלה את הפוליסה האחרונה. המשיבה שילמה למערערת תגמולי ביטוח בגין עיסקה מסוימת על סמך רשימוני היצוא של המערערת. המשיבה תבעה מהמערערת בסדר דין מקוצר בבית המשפט המחוזי החזר של אותו חלק מתגמולי הביטוח ששילמה לה בגין רשימוני היצוא, שהתמורות בגינם לא נתקבלו ולא הופקדו בארץ, וזאת בצירוף ריבית של % 20לשנה, הקבועה בפוליסה, מיום קבלת התגמולים ועד ליום ההחזר בפועל. הסכום הנתבע היה סכום החוב בתוספת הריבית בניכוי סכום שקוזז על-ידיה מתגמולי ביטוח שהגיעו למערערת. המערערת ביקשה מבית המשפט למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולחלופין, להרשות לה להתגונן כנגד התביעה. בית המשפט דחה את שתי הבקשות וקיבל את התביעה. מכאן הערעור.

בית המשפט העליון פסק:

א. (1) משהעלתה המערערת את טענתה בדבר הפיכת סדר הדין המקוצר להליך רגיל בבית המשפט קמא ובכתב הערעור אולם לא חזרה עליה בסיכומיה בערעור, יש להסיק כי הטענה נזנחה ( 734ז).
(2) הראיה שבכתב, הדרושה לפי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה לכך. ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר החזרתו של סכום כסף אשר שולם על-פי חוזה בטענה שהחוזה הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב, ובלבד שהסכום קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות ( 735א).
(3) כשקיים חוזה מסגרת, המפורט דיו, בין ספק לבין לקוח, ובגדרו סופקה לזה האחרון סחורה, אין צורך בראיה קונקרטית בכתב לגבי העיסקה המיוחדת המשמשת יסוד לתביעה ( 735ג).
(4) במקרה דנן, שולמו סכומים על-פי מסמך בכתב (הפוליסה), כאשר אותו מסמך קובע גם את החובה להחזרת אותם סכומים מאת המבוטח למבטח (בצירוף ריבית מוסכמת), אם לא נתקיימו התנאים המזכים בקבלתם. אין מחלוקת על תשלום הסכומים, אלא על קיום התנאים המזכים את המבוטח בקבלת חלק
מתגמולי הביטוח. היעדרם של תנאים אלה ניתן להוכיח בראיות חיצוניות; ובלבד שהסכום הנתבע הינו סכום קצוב ( 735ב-ג).
(5) במקרה דנן, לא זו בלבד שצורפו ראיות בכתב באשר לעיסקה המיוחדת נושא התביעה, אשר בה הודחה גם המערערת, אלא שאף צורפו לכתב התביעה ראיות שיש בהן כדי לבסס, ולו לכאורה, את היעדר קיומם של התנאים המזכים בקבלת חלק מאותם סכומים, כאשר חלק זה הינו סכום קצוב ( 735ג-ד).
ב. .1בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט שוקל את מהימנותו של הנתבע, ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר. די לנתבע בכך שבתצהירו הראה הגנה אפשרית בפני התביעה, ולו בדוחק, אלא אם התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד ( 735ה).
(2) הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו, מעיקרו. בעוד שיש בחקירה על התצהיר כי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, והוא בוחן, אם יש באמור בו כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה ( 735ה-ו).
(3) במקרה דנן, טענת הגנה - לפיה המשיבה לא הייתה זכאית לבטל את הפוליסה, וכי אילו לא עשתה כן והייתה ממשיכה לקזז את הסכומים אשר היא טוענת להם בכתב התביעה, הייתה המשיבה מקבלת בדרך זו את כל הסכום הנתבע - אינה יכולה להקים הגנה כלשהי למערערת. אין מדובר בטענת הגנה של קיזוז ( 735ז- 736א).
(4) במקרה דנן, כדי לטעון קיזוז היה על המערערת לנסח טענתה באופן המקים לה לקזז הנתבע חובות המגיעים לה מן המשיבה, ואפילו מדובר היה בטענת קיזוז, היה על המערערת לפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב-תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם היא מבוססת, וזאת לא עשתה ( 736א).
ג. (1) המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותו העובדות שהוא מבקש להוכיחן.
שומה עליו לפרט את התשתית העובדתית הנאותה לצורך תמיכה בטענותיו. אין לערוך תצהיר על-ידי איזכור והפניה אל מסמך אחר, כגון "כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן נכונות". תצהיר כזה פסול ולא יתקבל. רצה המצהיר להגיש מסמך, יצרפו לתצהירו ויאמתו כראוי. מכאן, שאפילו צורף לתצהיר מסמך בי-דין שהוגש בהליך אחר, הרי ללא אימות תוכנו בתצהיר אין לו ערך ( 736ג-ד, 737).
(2) במקרה דנן, לא היה סגי בהעלאת הטענה הסתמית בתצהיר בדבר תגמולי ביטוח המגיעים למערערת והעולים על הסכום הנתבע, תוך ציון העובדה כי פתחה בהליכים משפטיים בעניין זה. אפילו בהנחה שהפוליסה הייתה תקפה בתקופה אליה מיוחס הקיזוז, היה על המצהיר לפרט את סכומי היצוא אשר בוצעו על-ידי המערערת בתקופה זו, את תגמולי הביטוח המגיעים במדויק ואת כל הפרטים האחרים אשר היה בהם כדי להקים תשתית עובדתית נאותה. איזכור הליכים משפטיים אחרים אינו ממלא אחר הפירוט החסר, וודאי לא מקום בו המסמכים שהוגשו באותם הליכים אינם מצורפים לתצהיר ומאומתים במסגרתו. העובדה, שמדובר בתובענה אחרת גדושה פרטים ועבת כרס, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה ( 736א-ג).
(3) במקרה דנן, אין די בטענה הסתמית בתצהיר, כי מצויים בידי המערערת מסמכים המוכיחים כי "התמורות הגיעו והופקדו", אלא צריך היה לפרט בצורה מפורשת, אילו סכומים נתקבלו, באיזו דרך ובאילו מועדים, וצריך היה להצהיר במפורש כי תמורות היצוא הופקדו בישראל ולא להעלות בתצהיר טיעון מתחמק בנדון, המסתמך על הפניה לאישורים ולמסמכים שתוכנם לא אומץ בתצהיר ולא אושר ( 737א-ב).

(4) במקרה דנן, כדי להתגונן בפני התביעה היה הכרח להתייחס במפורש ובמפורט לכל המסכת שנפרשה בכתב התביעה ואוששה במסמכים שונים, לרבות מכתבים מאוחרים יותר מאותם בנקים שעל אישוריהם מבקשת המערערת לסמוך, החוזרים בהם מאותם אישורים ( 737ג-ד).
ד. במקרה דנן, הייתה יריבות אך בין המשיבה (המבטחת) לבין המערערת (המבוטחת) לעניין החובות והזכויות ההדדיות הקשורות בביטוח השער, שלגביו המערערת הייתה המוטב היחיד על-פי הפוליסה. מכאן, שהחובה להחזיר את התגמולים שהתמורות בגינם לא הופקדו, בצירוף הריבית המוסכמת, חלה על המערערת, ואם העבירה, כטענתה, את הכספים לצד שלישי, ויהא זה בעל הפרחים או כל גורם אחר, אין בכך כדי לגרוע מחובתה החוזית המפורשת להחזיר את התגמולים כאמור. מצבו של מי שהכספים הועברו אליו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובה זו ( 737ז- 738ב).
ה. (1) אין כל רבותא במידת הפירוט והניתוח שנוקט בית המשפט, כל עוד אינו חורג מאמות המידה החלות על שלב הבקשה למתן רשות להתגונן ( 738ג-ד).
(2) במקרה דנן, אפילו אם לטענה כי בית המשפט קמא נתן החלטה מפורטת ומנומקת, אשר דרכו של בית-משפט ליתן רק לאחר ניהול משפט של ראיות, היה משקל מה אילו נוספה למסכת של טענות אחרות בעלות משקל בפני עצמן, הרי משנדחו כל טענות המערערת, אין כל צורך להיזקק למשמעות הפורמאלית של הנמקת פסק הדין דלמטה ( 738ב-ג).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 236/64 חברת "ארדה" בע"מ נ' מ' כץ ו-ערעור שכנגד, פ"ד יח (3) .518
[2] ר"ע 104/86 ביטון נ' פרץ, פ"ד מ (1) .787
[3] ע"א 772/79 עיזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל ואח' נ' וסקביץ וערעור שכנגד, פ"ד לו (4) .78
[4] ע"א 544/81, 604מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו (3) .518
[5] ע"א 579/85, ב"ש 288/86, 332משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ (2) .765
[6] ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' ,onda machinery trading co. Limited, japan פ"ד לט (4) .720

הערות:
.1לפירוט הנדרש מהנתבע בבקשת רשות להתגונן ראה: ע"א 105/89 קו-אופ אבן-יהודה אגודה צרכנית שיתופית בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מה (3) 585; ע"א 467/88 קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ נ' פ' צפורן ואח’, פ"ד מה (2) .242
.2ליסוד הראיה בכתב בתובענה המוגשת בסדר דין מקוצר ראה: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה (3) .188
.3לנפקות של היעדר התייחסות בסיכומים בכתב לטענה שהועלתה בנימוקי הערעור
ראה: ע"א 675/86 שמייסר נ' הודסמן וערעור שכנגד, פ"ד מד (1) .133
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' הומינר) מיום 28.12.88בת"א 1108/88. הערעור נדחה.

י' רסלר - בשם המערערת; מ' צ' נאמן - בשם המשיבה.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר: .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ניתן בסדר דין מקוצר, לאחר שבית המשפט דחה את בקשת המערערת להפיכת התביעה לרגילה ולמתן רשות להתגונן כנגד תביעתה של המשיבה. מהות התביעה הייתה זו של מבטח כנגד מבוטח להחזרת תגמולי ביטוח ששולמו, בעילה שלא נתקיימו התנאים המזכים את המבוטח בקבלתם.
.2המשיבה היא חברה ממשלתית, העוסקת, בין היתר, ב"ביטוח שער". הווי אומר, בביטוח יצואנים מפני ירידת ערך המטבע הישראלי. המערערת הינה חברה העוסקת ביצוא פרחים. המשיבה ביטחה את המערערת בפוליסות ביטוח שער שנתיות החל משנת 1981ועד לשנת 1987/88, אולם המשיבה ביטלה את הפוליסה הנ"ל החל מחודש דצמבר .1987
הפוליסה הצריכה לענייננו מתייחסת לשנת .1983תגמולי הביטוח משתלמים על-פי נוסחה מסוימת הקבועה בפוליסה, אשר מתייחסת לירידת ערך המטבע המקומי ביחס לסל מטבעות, לעומת השינוי במדד המחירים לצרכן בתקופה נתונה, והשפעת ירידת ערך זו על אותו חלק המהווה את ההוצאות המקומיות מערך הסחורה. . F.o.bנטו בדולרים של היצואן (דהיינו - ללא הוצאות הובלה, ביטוח וכיוצא בזה).
בהתאם לתנאי הפוליסה, הזכאות לתגמולי הביטוח מותנית בכך כי תמורת היצוא תתקבל בארץ ותופקד לפי חוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח-1978, היינו אצל סוחר מוסמך (בנק). קבלת התמורה והפקדתה חייבות להתבצע, בכל מקרה, לא יאוחר מתום התקופה המירבית שנקבעה לכך בחוק (שניים-עשר חודשים). בתקופה הרלוואנטית לפוליסה הנ"ל הגישה המערערת למשיבה דו"ח (דו"ח 3), המופק על-ידי משרד התעשייה והמסחר והמרכז את הנתונים כפי שנרשמו ברשימוני הייצוא של המערערת ועל-ידיה. בהתאם לדו"ח זה, המהווה תביעה לתשלום תגמולי הביטוח, ולפי טופס, שצורף אליו בחתימת המערערת ("טופס 2"), שילמה המשיבה למערערת את תגמולי הביטוח.
לאור סעיף 11לפוליסה ולפי האמור בטופס 2הנ"ל, חלה חובה על המבוטח להחזיר למבטח אותו חלק מתגמולי הביטוח שקיבל בגין רשימוני יצוא, שהתמורות בגינם לא נתקבלו ולא הופקדו בארץ, הכול בצירוף ריבית של % 20לשנה מיום קבלת התגמולים ועד ליום ההחזר בפועל.

לפי הוראות בנק ישראל המופנות לבנקים המסחריים, כרוכה קבלת כספי התמורה של היצוא בפעולה המכונה "סגירת רשימון". רשימון היצוא מופקד בבנק, ובו מצוין המשלוח המיוצא. עם הגעת תמורת המשלוח במט"ח מציינים עובדה זו בגוף הרשימון ומבצעים סגירת רשימון. הליך זה נועד להבטיח פיקוח על החזרתה של תמורת כטפי היצוא לישראל.
.3תגמולי הביטוח אשר נתבעו על-ידי המערערת ושולמו על-ידי המשיבה התייחסו לעיסקת יצוא גדולה של פרחים, שהיו מעורבים בה שלושה גורמים מקומיים ושכונתה לכן "העיסקה המשולשת": חברת פרחי שומרון סלע (להלן - פרחי שומרון), שהייתה בעלת הפרחים אך לא הייתה בעלת רישיון לייצאם; המערערת, אשר כבעלת רישיון ליצוא פרחים ביצעה את היצוא בשמה שלה; ואגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (להלן - אגרקסקו), אשר ביצעה בפועל את היצוא וקיבלה לידיה את תמורות היצוא.
לטענת המערערת, היקף העיסקה הנ"ל היה בסכום של 000,445, 1דולר. P.o.bנטו, אשר מתוכם שולמו תגמולי ביטוח בגין סכום של 588,421, 1דולר. לתמיכה בתביעתה לתגמולי הביטוח המציאה המערערת מכתב מאגרקסקו על קבלת תמורות בגין העיסקה הנ"ל בסכום של 513, 562דולר . P.o.bנטו, כאשר סכום זה תוקן לאחר מכן על-ידי אגרקסקו לסך של 744, 517דולר. המשיבה פנתה אל המערערת בשנת 1987וביקשה אישורים בדבר סגירת כל הרשימונים המתייחסים לעיסקה. המערערת המציאה למשיבה אישורים של בנק המזרחי, אשר סכומם הכולל עלה על סכום התמורה נושא העיסקה הנ"ל. המשיבה פנתה לבנק המזרחי, אשר השיב כי עשרות רשימונים, המתייחסים לסכומים של 400, 763דולר ושל 000, 450דולר, לא מופקדים אצלו ולא נסגרו על-ידיו. למשיבה נתברר, כי חלק מהרשימונים מופקדים בבנק ברקליס דיסקונט, והבנק אישר עובדה זו אך הוסיף כי לא נתקבלה כל תמורת יצוא בגינם.
בגין העיסקה המשולשת, כפי שדווחה על-ידי המערערת, שילמה המשיבה תגמולי ביטוח בסך של 237, 340דולר. לפי סכום התמורות שנתקבל כאמור במכתבה של אגרקסקו, הייתה זכאית המערערת לתגמולי ביטוח בסך של 408, 99דולר בלבד. את היתרה בסך של 829, 240דולר ובצירוף ריבית של % 20כאמור לעיל (ובסך הכול 776, 467דולר נכון ליום 31 .5.88) תבעה המשיבה מן המערערת בסדר דין מקוצר, תוך שהיא מנכה מהחוב סך של 976, 129דולר, אשר קוזז על-ידיה מתגמולי ביטוח שהגיעו למערערת. בסך הכול נתבע הסכום של 800, 338דולר. המשיבה פירטה בתביעתה את תחשיב החוב והסכומים שקוזזו.
.4המערערת ביקשה מבית המשפט למחוק את הכותרת של "סדר דין מקוצר", ולחלופין, להרשות לה להתגונן כנגד התביעה. בית המשפט דחה את כל טענותיה של המערערת, דחה את בקשת הרשות להתגונן וחייב אותה בהוצאות המשיבה. בעקבות החלטתו הוציא בית המשפט פסיקתה, לפיה על המערערת לשלם למשיבה את הסך הנתבע של 800, 333דולר ארה"ב, בצירוף ריבית דולרית של % 20לשנה על סכום זה מיום הגת התביעה ביום 7.6.88ועד ליום התשלום בפועל. בית המשפט הוסיף ופסק לטובת המשיבה הוצאות בסך של 000, 35ש"ח בגין תביעתה.

.5בפי המערערת מספר טענות, אשר נדונו רובן ככולן על-ידי הערכאה הראשונה ונדחו על-ידיה. אלה הן טענותיה:
(א) על בית המשפט קמא היה למחוק את הסותרת, כיוון שלא הייתה בכתב התביעה ראשית ראיה לחבות ולא היה מדובר בסכום קצוב.
(ב) בתצהיר שהוגש מטעם המערערת במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן נטען, כי בגין יצוא שביצעה בשנים 1986- 1987חייבת לה המשיבה תגמולי ביטוח בסכומים העולים על סכומי התביעה. כן נאמר בתצהיר, כי תמורות היצוא בגין 1982/83הופקדו בישראל. הואיל והמצהיר לא נחקר על תצהירו, היה על בית המשפט לקבל את הנאמר בתצהיר ולקבוע, כי אין למשיבה עילת תביעה נגד המערערת, וכי המערערת הוכיחה טענת "פרעתי" לצורך שלב דיוני זה.
(ג) בתצהיר האמור ציין מנהל המערערת, כי המערערת הגישה שתי תובענות נגד המשיבה שעניינן תקיפת ביטול הפוליסה הנ"ל על-ידי המשיבה ותביעת תגמולי ביטוח המגיעים למערערת מן המשיבה, אשר קוזזו על-ידי המשיבה שלא כדין. בית המשפט קמא שגה, משלא ייחס את המשיבות הראויה להליכים אלה, אשר נפתחו עוד קודם להגשת תביעת המשיבה.
(ד) בית המשפט ייחס חשיבות יתר לעניין סגירת הרשימונים, דבר שכלל לא היה חלק מעילת התביעה, אשר סבה על שאלת הפקדתה של תמורת היצוא בישראל. בידי המערערת כל רשימוני היצוא בגין העיסקה המשולשת (על הסכום של 762,445, 1דולר) וכן אישורים מבנק המזרחי, כי כל התמורות בגין היצוא הנ"ל אכן הגיעו והופקדו אצלו. על סמך הרשימונים האמורים הוציא משרד המסחר והתעשייה את "דו"ח 3", לפיו אכן הסתכמה העיסקה בסכום הנ"ל. גם דו"חות אלה בידי המערערת.
(ה) תובענת המשיבה הוגשה באיחור רב (כארבע שנים לאחר תשלום כספי הביטוח), דבר שגרם למערערת לשנות את מצבה לרעה, בכר שהעבירה את תגמולי הביטוח לפרחי שומרון, שנכנסה לאחר מכן להליכי פירוק. שיהוי זה בהגשת התביעה מצדיק אף הוא מתן רשות להגן, ולו בנקודה זו.
(ו) ככלל, בית המשפט נתן החלטה מפורטת ומנומקת אשר תוכנה עולה כדי פסק-דין הניתן בדרך כלל לאחר השמעת ראיות, דבר שכמובן לא נתאפשר למערערת.

.6דינו של הערעור להידחות.
טענתה הראשונה של המערערת עניינה בהפיכת סדר דין מקוצר להליך רגיל. טענה זו הועלתה בבית המשפט קמא ובכתב הערעור, אולם משלא חזרה עליה המערערת כסיכומיה שבערעור, צדקה המשיבה בטענתה, כי יש להסיק שהטענה נזנחה (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין
האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 483). בית המשפט דחה את הטענה לגופה, ובדין עשה כן. הראיה שבכתב הדרושה לפי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה לכך. הכלל הוא, כי ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר החזרתו של סכום כסף אשר שולם על-פי חוזה בטענה שהחוזה הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב, ובלבד שהסכום קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות (ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 627; ע"א 236/64 [1]; ר"ע 104/86 [2]. ראה גם ע"א 772/79 [3], בעמ' 83).
במקרה דנן, שולמו סכומים על-פי מסמך בכתב (הפוליסה), כאשר אותו מסמך קובע גם את החובה להחזרת אותם סכומים מאת המבוטח למבטח (בצירוף ריבית מוסכמת), אם לא נתקיימו התנאים המזכים בקבלתם. אין מחלוקת, כי הסכומים הנ"ל שולמו למבוטח, ובכך מודה גם המצהיר בתצהירו (ראה: ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 629), אל שיש מחלוקת לגבי התקיימותם של התנאים המזכים את המבוטח בקבלת חלק מתגמולי הביטוח. היעדרם של תנאים אלה ניתן להוכיח בראיות חיצוניות, ובלבד שהסכום הנתבע הינו סכום קצוב. בספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן מוסף, כי "כשקיים חוזה מסגרת, המפורט דיו, בין ספק לבין לקוח ובגדרו סופקה לזה האחרון סחורה, אין צורך בראיה קונקרטית בכתב לגבי העסקה המיוחדת המשמשת יסוד התביעה" (שם, בעמ' 627, ה"ש 47). ואילו במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שצורפו ראיות בכתב באשר לעיסקה המיוחדת נושא התביעה, אשר בה הודתה גם המערערת, אלא אף צורפו לכתב התביעה ראיות, שיש בהן כדי לבסס, ולו לכאורה, את היעדר קיומם של התנאים המזכים בקבלת חלק מאותם סכומים, כאשר חלק זה הינו סכום קצוב.
.7טענתה השנייה של המערערת היא, כי בהיעדר חקירה על התצהיר שהוגש מטעמה, היה על בית המשפט לראות את האמור בו כאמת ולפסוק בהתאם לכך.
אכן, ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט שוקל את מהימנותו של הנתבע, ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר. די לנתבע בסך שבתצהירו הראה הגנה אפשרית בפני התביעה, ולו בדוחק, אלא אם התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד (ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 640). אולם המשיבה צודקת בטענה, כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד. שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן, אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.
.8הערכאה הראשונה בחנה את האמור בתצהיר וקבעה, כי לא היה בו כדי לבסס הגנה כלשהי כנגד התביעה. טענת ההגנה הראשונה של המערערת בתצהירה הייתה כי המשיבה לא הייתה זכאית לבטל את הפוליסה בשנת 1987, וכי אילו לא עשתה כן והייתה ממשיכה לקזז את הסכומים אשר היא טוענת להם בכתב התביעה, הייתה המשיבה מקבלת בדרך זו את כל הסכום הנתבע.

טענה מסוג זה אינה יכולה להקים הגנה כלשהי למערערת. ראשית, אין מדובר בטענת הגנה שלקיזוז, כי אם בטענה שהתובע היה יכול לקזז מתביעתו סכומים שהוא חייב כביכול לנתבע. כדי לטעון קיזוז היה על המערערת לנסח טענתה באופן המקים לה זכות לקזז מהסכום הנתבע חובות המגיעים לה מן המשיבה. שנית, אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להיכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב-תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת (ע"א 544/81, 604[4], בעמ' 526-527; ע"א 579/85, ב"ש 288/86, 332[5], בעמ' 767). במשימה זו לא עמדה המערערת, שכן כל שעשתה היה העלאת טענה סתמית בתצהיר בדבר תגמולי ביטוח המגיעים לה והעולים על הסכום הנתבע, תוך ציון העובדה כי פתחה בהליכים משפטיים בעניין זה. צדק בית המשפט קמא בקובעו, כי אפילו בהנחה שהפוליסה הייתה תקפה בתקופה אליה מיוחס הקיזוז, היה על המצהיר לפרט את סכומי היצוא אשר בוצעו על-ידי המערערת בתקופה זו, את תגמולי הביטוח המגיעים במדויק ואת כל הפרטים האחרים אשר היה בהם כדי להקים תשתית עובדתית נאותה. איזכורם של הליכים משפטיים אחרים אינו ממלא אחר הפירוט החסר, וודאי לא מקום בו המסמכים שהוגשו באותם הליכים אינם מצורפים לתצהיר ומאומתים במסגרתו. העובדה, שמדובר בתובענה אחרת גדושה פרטים ועבת כרס, כטענת המערערת, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה. כדברי פרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, בעמ' 677-678:
"המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן; אין לערוך תצהיר על ידי איזכור והפנייה אל מסמך אחר, כגון 'כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן נכונות'. תצהיר כזה פסול ולא יתקבל... רצה המבקש להגיש מסמך, יצרף אותו לתצהירו ויאמת אותו כראוי".
אפילו צורף לתצהיר מסמך בי-דין שהוגש בהליך אחר, הרי ללא אימות תוכנו בתצהיר אין לו ערך (ע"א 721/82 [6], בעמ' 724).
אגב, כפי שצוין בסיכומיהם של שני הצדדים, התובענה, שהוגשה על-ידי המערערת להצהיר כי ביטול הפוליסה לא היה כדין, נדחתה.
.9טענת ההגנה השנייה של המערערת התייחסה לשאלת הפקדתן בישראל של תמורות היצוא בגין העיסקה המשולשת. מן הראוי להביא מדברי המצהיר בסעיפים 19-21

לתצהירו:
"(19) בנק המזרחי העביר לורדים אישורים כי כל תמורות הייצוא בגין העיסקה המשולשת בסך 762,445, 1דולר . F.o.bאכן הגיעו והופקדו אצלו בגין עיסקה זו. בידי ורדים מצויים האישורים מבנק המזרחי.
(20) אישורי בנק המזרחי תואמים את הרשימונים ומוכיחים חד משמעית כי ורדים היתה זכאית לסך תגמולי הביטוח אשר שולמו לה כאשר התמורות שהופקדו הן בערך היצוא . P.o.bלפיו השתלמו תגמולי הביטוח.
(21) רק כעבור ארבע שנים החלה סחר חוץ לטעון כי לא כל התמורות הופקדו
בארץ. מהמסמכים שבידי ורדים מוכח חד משמעית כי התמורות הגיעו והופקדו".
בדין קבעה הערכאה הראשונה, כי המערערת לא הראתה הגנה בטענות הנ"ל. ראשית, כפי שנאמר לעיל, שומה על המצהיר לפרט את התשתית העובדתית הנאותה לצורך תמיכה בטענותיו. אין די בטענה הסתמית, כי מצויים בידי המערערת מסמכים, המוכיחים כי "התמורות הגיעו והופקדו", אלא היה צריך לפרט בצורה מפורשת, אילו סכומים נתקבלו, באיזו דרך ובאילו מועדים. שנית, צדק בית המשפט בקובעו, כי לא נכללה בתצהיר כל טענה חיובית מצד המצהיר, לפיה תמורות היצוא הופקדו בישראל, אלא כל שנטען היה כי הבנק העביר אישורים על כך, וכי הדבר מוכח מהמסמכים שבידי המערערת. לא בכדי העיר בית המשפט, כי טיעונו של המצהיר היה מתחמק: בעוד שבנוגע לעונת היצוא 1986/7הצהיר במפורש כי התקבלו כל התמורות בישראל, הרי שבנוגע לעיסקה המשולשת נמנע מלהצהיר על כך מפורשות, אלא בדרך הפניה לאישורים ולמסמכים, אשר את תוכנם לא אימץ בתצהיר. יצוין עוד, כי המצהיר אף לא מצא לנכון להפנות לאישורי הבנקים אשר צורפו לכתב התביעה, ובוודאי לא לאשר את תוכנם.
אשר לטענת המערערת בדבר ייחום חשיבות יתרה לעניין סגירת הרשימונים: ראשית, המשיבה טענה בכתב-תביעתה דבר הצורך בסגירת רשימונים; שנית, המערערת לא התייחסה לכך בתצהיר מטעמה, אלא העלתה את הטענה האמורה רק בסיכומיה בפני הערכאה הראשונה; שלישית ועיקר, המשיבה פרשה בכתב-תביעתה עילת תביעה הנסמכת, בין היתר, על המסמכים הבאים: הפוליסה; אישורי בנקים שהמציאה המערערת בדבר הגעתן כביכול של תמורות הייצוא לישראל; מכתבים מאוחרים יותר מהבנקים הללו ומאחרים השוללים קבלתן של התמורות הנ"ל; מכתב מאגרקסקו המאשר קבלת חלק בלבד מן התמורות. כדי להתגונן בפני תביעה כאמור לא היה די בציון האישורים הראשונים בלבד, אלא היה הכרח להתייחס במפורש ובמפורט לכל המסכת שנפרשה בכתב התביעה ואשר מתוכה עלה דבר סתירתם של האישורים הנ"ל. דומה הדבר במידת מה לנתבע, אשר בבקשתו לרשות להתגונן בפני תביעה על יסוד שיק שלא כובד מציג בתצהירו כראיה למתן הכספים קבלה שנתן לו מקבל השיק בעת נתינתו, ואינו מתייחס לאי-כיבודו של השי על-ידי הבנק הנמשך.
.10טענה נוספת בפי המערערת הייתה, כי העבירה את תגמולי הביטוח לפרחי שומרון, בעלת הפרחים, וזאת בהסתמך על אישורים שקיבלה מן הבנקים בדבר הפקדת התמורות בארץ (המערערת משמשת רק מתווכת בין מגדלי הפרחים לבין המשיבה לעניין קבלת ביטוח שער, כי בשל נוהלי המשיבה רשאים להתקשר עמה רק יצואנים מוכרים). המשיבה, אשר השתהתה בהגשת תביעתה זמן ממושך, גרמה למערערת לשנות את מצבה לרעה, ואף זו סיבה למתן רשות להתגונן, ולו בשאלה זו.
בית המשפט קמא קבע, כי גם טענה זו נטענה ללא כל פירוט באשר לסכומים ששולמו לפרחי שומרון. לגוף העניין, מכתב התביעה ומהמסמכים שהיוו את עילת התובענה עלה ברורות, כי הייתה יריבות אך בין המבטח לבין המבוטח לעניין החובות והזכויות ההדדיות הקשורות בביטוח השער. המשיבה היא שביטחה את המערערת, ועליה חלה החובה לשלם למערערת את תגמולי
הביטוח. המערערת הייתה המוטב היחיד על-פי הפוליסה (סעיף 5לפוליסה). המערערת, היא ולא אחר, חבה בהחזרת התגמולים שהתמורות בגינם לא הופקדו, בצירוף הריבית המוסכמת (סעיף 11לפוליסה וגם "טופס 2" הנ"ל). העברת הכספים לצד שלישי, ויהא זה בעל הפרחים או כל גורם אחר, אינה גורעת מההסדר החוזי המפורש, אשר הטיל חובה על המערערת להחזיר תגמולים שעילת תשלומם לא נתקיימה. אף אם שולמו הכספים בשלב מוקדם על בסיס דיווחים ראשוניים שהתבררו מאוחר יותר כבלתי מדויקים, הרי שהפוליסה צפתה בדיוק אפשרות כזו בהסדירה את חובת ההחזר, ומצבו הפינאנסי של מי שהכספים הועברו אליו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובה זו. אגב, כפי שקבעה הערכאה הראשונה, לא הייתה מחלוקת כי העובדות המהוות את עילת התובענה נודעו למשיבה רק בשנת 1987; מובן גם שתביעתה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
.11טענה אחרונה בפי המערערת היא, כי בית המשפט קמא נתן החלטה מפורטת ומנומקת, אשר דרכו של בית משפט ליתן רק לאחר ניהול משפט של ראיות, וכי גם בכך יש להצדיק מתן רשות להתגונן.
טענה זו ראוי היה לבחון, אולי, כבעלת משקל מה, אילו נוספה למסכת של טענות אחרות בעלות משקל בפני עצמן. משנדחו כל טענותיה של המערערת אחת לאחת, ומשנמצא כי צדק בית המשפט קמא בקביעותיו, אין כל צורך להיזקק למשמעות הפורמאלית של ההנמקה של פסק הדין דלמטה. מכל מקום, לדעתי אין כל רבותא במידת הפירוט והניתוח שנוקט בית המשפט, כל עוד אינו חורג מאמות המידה החלות על שלב הבקשה למתן רשות להתגונן.

.12הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיבה הוצאותיה בסך של 000, 8ש"ח.

השופט א' גולדברג: אני מסכים.

5129371
54678313השופט י' מלץ: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, י"ח בכסלו תשנ"ב (25.11.91).