Accessibility Tools

סיכומים בתביעה לביטול הסכם הלוואה

סיכומים אלו הוגשו לאחר דיון שנמשך כ- 4 שנים בתיק בו מרשנו הגיש תביעה ל- ביטול חוזה עליו חתם לטענתו בטעות ואשר על פיו הוא חייב לצד שכנגד סכומים המגיעים לכדי מליוני שקלים. הבעיה העיקרית הייתה כי מרשנו גילה על כך שהוא הוטעה חודשים רבים לאחר חתימת ההסכם ולאחר שכבר כמה וכמה תשלומים עבור החזר החוב הוחזרו ולפיכך הזמן שעבר והתשלומים ששולמו מחזקים לכאורה את הסכמתו לגובה החוב. 

למרות זאת, במהלך הדיון ולאחר הליכי גילוי מסמכים ובדיקת מומחים אכן התברר מהמסמכים אשר גילתה הנתבעת שאכן מרשנו לא היה חייב מעולם לתובעת דבר ולכל הפחות, אם היה חייב, חובו היה לכל היותר 25% מהחוב שנרשם בהסכם אותו ביקשנו לבטל. 

סיכומים מטעם התובע

התובע, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את סיכומיו בתיק שבכותרת.

פתח דבר:

1. תביעה זו הוגשה תביע בעניין ביטול חוזה אשר כונה "הסכם החזר חוב" (להלן: "הסכם החוב") שנחתם בין הצדדים ביום 29/05/16 (ההסכם צורף כנספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).

2. בתמצית טענתו של התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה היא כי הגם שאין חולק שההסכם נחתם על ידו, והגם שאין חולק שאף הוא החל לשלם את התשלומים כאמור בהסכם – הוא מעולם לא היה חייב לנתבעת את הסך הקבוע בו בגובה 487,500 USD וכי הוא הוטעה על ידי מנהלי הנתבעת לחשוב כי סכום זה הינו חובו בעוד שמעולם בתאריך זה לא היה לו כל חוב כלפי הנתבעת.

3. כפי שיפורט להלן התובע הוכיח לבית המשפט כי ביום חתימת הסכם החוב, לא היה לו כל חוב כלפי הנתבעת או לכל הפחות כי חובו היה נמוך בכ- 75% מהחוב שנרשם בהסכם החוב וכי הוא הוטעה על ידי הנתבעת, תוך ניצול מצוקתו הנפשית, כי יש לו חוב כלפי הנתבעת.

4. כמו כן הוכח בפני בית המשפט כי לתובע, להבדיל מחברת TGM, ממילא לא היה כל חוב לנתבעת.

המסמכים הרלוונטיים לחוב שטוענת הנתבעת כי התובע חייב לה ואשר אותם גילתה הנתבעת:

5. למעשה בתיק זה כל המסמכים לעניין החוב הוצגו על ידי הנתבעת בלבד. זאת מאחר ולאור האיחור של הנתבע בהעברת המסמכים מבלגיה לישראל לא התיר בית המשפט הנכבד לגלותם.

6. במהלך הדיון בתיק התברר כי כנגד מסמכים אלו בכתב שכאמור הגישה התובעת בעצמה, טענה הנתבעת טענות מטענות שונות מתפתלות ומתפתחות בעל פה שנועדו להסביר מדוע למרות שברור ממסמכים אלו שאין לתובע כל חוב כלפי התובעת או לכל הפחות החוב קטן הרבה יותר מהאמור בהסכם החוב עדיין הסכם החוב קובע את הסכום האמיתי שלטענתה חייב לה התובע.

7. להלן המסמכים אשר הגישה הנתבעת, ואשר לטענתה מלמדים על החוב של התובע כלפיה:

א. מסמך התחשבנות אשר שאינו נושא תאריך, עליו שורבטו סכומם בכתב יד, ואשר צורף כנספח 2 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת והוזכר גם בכתב ההגנה שהגישה (להלן: "מסמך ההתחשבנות הראשון").

ב. מסמך התחשבנות נוסף הנושא תאריך 27/12/15. מסמך זה לא צורף לכתב ההגנה של הנתבעת אך כן צורף כסעיף 1ד' לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה (להלן: "מסמך ההתחשבנות השני").

ג. הסכם מיום 30/12/15 בין דורון פוגטש בשם TGM ובין אלמוג אמיר בשם TDT אשר צורף 1ה' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת. (להלן ייקרא הסכם זה "הסכם השורות" לאור דף השורות עליו נכתב).

ד. מכתב מיום 01/07/20 מטעם חברת זהר את זהר חברת רואי חשבון שכותרתו "אישור על יתרת הלקוח TGM DIAMONDS ליום 29/05/16.

ה. כמו כן ולמען השלמת התמונה הציגה הנתבעת מסמכים חשבונאיים.

התובע הוכיח על פי המסמכים שהציגה הנתבעת בעצמה כי לא היה לו כל חוב כלפי הנתבעת:

8. לעניין מסמך ההתחשבנות הראשון:

8.1. כאמור לעיל, מסמך התחשבנות הראשון אשר אינו נושא תאריך ואולם לעניין תאריך המסמך ראו סעיף 19 לכתב התביעה המתוקן שם נכתב על ידי התובע כי הוא הועבר אליו "בסמוך לחודש אוגוסט 2015". כמו כן ראה תצהיר אמיר לייבוב (בין סעיף 1 – 16) שם נרשם כי מסמך ההתחשבנות הראשון נערך ביוני 2015. הנה כי כן, מהדברים כי אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי מסמך ההתחשבנות נערך בחודש יוני 2015 והועבר לתובע בסמוך לחודש אוגוסט 2015.

8.2. כפי שניתן להיווכח ועל פי חישוביה של הנתבעת ה – "יתרה שדורון חייב להעביר", ולאחר חיובים וקיזוזים כאלו ואחרים נרשם בתחתית ההתחשבנות הסכום הסופי בסך 218,259.20 USD ואף נרשם בכתב ידו של אמיר אלמוג (עמ' 108 שורה 26 – 30 לפרוטוקול) הסכום של 208,000 USD.

8.3. התובע הראה לבית המשפט הנכבד מסמך נוסף מיום 25 לנובמבר 2015, כ- 5 חודשים לאחר מסמך ההתחשבנות, המלמד על העברת יהלומים בשווי 203,681 USD מחברת TGM אל הנתבעת. למען הסר ספק, על מסמך זה חתומה הנתבעת בעצמה (תעודת המשלוח צורפה כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן).

8.4. הנה כי כן הראה התובע לבית המשפט כי צירוף השורה התחתונה של מסמך ההתחשבנות הראשון על סך כ- 180,000 USD מחודש אוגוסט 2015 לכל המאוחר ותעודת משלוח היהלומים חזרה אל הנתבעת על סך כ- 203,000 USD מלמדת על כך שבחודש נובמבר 2015 לא היה לתובע כל חוב כלפי הנתבעת.

8.5. התובעת לא השלימה עם המסמך שהיא עצמה הגישה ובתצהירי העדות הראשית מטעם מנהליה טענו השניים טענות למכביר בעל פה הסותרות את האמור במסמך וכביכול "מסבירות" אותו בדיעבד.

8.6. וכך מסביר מר אמיר לייבוב (אשר לטענתו למד חשבונאות אך לא עסק בכך) מסעיף 16 לתצהירו ועד לסעיף 35 לתצהירו כיצד באותו מסמך, אשר אין מחלוקת כי הוכן ונערך על ידי מר לייבוב בעצמו (ולא על ידי התובע) אמנם מציין, ליד המילים המפורשות "סך חוב נכון להיום" את הסך של 208,000 USD בכתב ידו של שותפות אמיר אלמוג אך אין לייחס למספר זה כל משמעות באשר לטענתו החוב האמיתי של התובע עמד על סך כ- 900,000 USD (ראו סעיף 22 לתצהירו) ולמרות שנרשמו קיזוזים במסמך זה שחור על גבי לבן וברחל בתך הקטנה אין לתת משמעות לקיזוזים אלו.

8.7. לעומת זאת, כך טוען מר לייבוב, יש לייחס משמעות לטענות מן היקב ומן הגורן שהועלו בתצהירו כ- 5 שנים לאחר עריכתו של המסמך, אשר בסופן מסקנתו היא כאמור בסעיף 34 לתצהירו כי הסכום של 218,259 שרשום כאמור ליד המילים "סה"כ חוב נכון להיום" מהווה "אם כן את התשלום הראשון ע"ח סה"כ החוב"

על אותם דברים פחות או יותר חזר גם מר אמיר אלמוג בסעיפים 20 -33 לתצהירו.

8.8. ואולם, את פרשנותם הווירטואוזית בדיעבד ובעל פה כנגד מסמך בכתב של מנהלי הנתבעת אינה מסתדרת בראש ובראשונה עם הטקסט ואף לא מסתדרת עם ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר. כמו כן לחיזוק טענתה זו בעל פה כנגד מסמך בכתב לפיה המדובר בתחתית המסמך אך ורק בתשלום הראשון לא הציגה הנתבעת כל עדות נוספת מכל סוג שהוא.

8.9. הנה כי כן ובסיכומם של דברים לעניין מסמך ההתחשבנות הראשון, התובע הוכיח – באמצעות מסמך התחשבנות שערכה הנתבעת בעצמה ביוני 2015 ובאמצעות תעודת משלוח מאוחרת יותר מנובמבר 2015 כי בנובמבר 2015 הוא לא היה חייב דבר לנתבעת.

9. לעניין מסמך ההתחשבנות השני:

9.1. כאמור לעיל, מסמך ההתחשבנות השני הנושא תאריך 27/12/15 אשר לא צורף לכתב ההגנה של הנתבעת אך כן צורף כסעיף 1ד' לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה (להלן: "מסמך ההתחשבנות השני").

התובע הוכיח כי מסמך זה נערך בדיעבד לצורך התובענה בלבד:

אין מחלוקת כי בניגוד למסמך ההתחשבנות הראשון אין זכר למסמך זה בכתבי טענותיה של הנתבעת כתב ההגנה ו/או בהליכי צו המניעה ו/או ההוצאה לפועל שננקטו על ידי התובע. אין מחלוקת כי בניגוד למסמך ההתחשבנות הראשון במסמך זה יש תאריך. אין גם מחלוקת כי בניגוד למסמך ההתחשבנות הראשון אין כל שרבוטים על מסמך זה. מעבר לזאת, הנתבעת לא הציגה מעולם ראיה כלשהי לפיה מסמך זה נשלח בצורה כלשהי אל התובע.

10. לעניין הסכם השורות מיום 30/12/15:

10.1. המדובר בהסכם שהציגה התובעת וההסכם המאוחר ביותר שחתמו עליו הצדדים עובר להסכם החוב נשוא התובענה דנן שנחתם כ- 5 חודשים מאוחר יותר. הסכם זה נחתם בכתב ידו של מנהל הנתבעת אמיר אלמוג (ראו סעיף 45 לתצהירו) והוצג גם הוא על ידי הנתבעת.

10.2. הסכם השורות כלל 3 סעיפים שעיקרן כדלקמן:

בסעיף 1 להסכם נרשם כי החוב של התובע לתובעת הוא 375,695 USD

בסעיף 2 להסכם ניתנה לתובע אופציה לבקשתו לרכוש את הסטוק אשר נשלח על ידיו לנתבעת בתוך 10 ימים ובסכום של 90,000 USD וכמו כן, היה וויתר על הרכישה יזוכה מהסכום אשר צוין בסעיף 1.

בסעיף 3 להסכם הוסכם כי החוב ישולם במהלך 18 החודשים כאשר 50,000 דולר ראשונים יועברו בתחילת פברואר.

10.3. לשיטת התובע הדברים ברורים. סכום החוב שעליו הסכימו הצדדים בהסכם זה עמד על סך של 375,695 USD. מסכום זה יש לקזז את שווי הסחורה שהעביר התובע אל הנתבעת כחודש קודם לכן על פי תעודת המשלוח מיום 25 לנובמבר 2015, המלמד על העברת יהלומים בשווי 203,681 USD מחברת TGM אל הנתבעת.

יש להדגיש בעניין זה כי על תעודת המשלוח, מלבד חתימתה של התובעת, יש גם את חתימת הבוקסה ליהלומים של אנטוורפן ובורסת היהלומים של משרד הכלכלה הישראלי, מנהל היהלומים אשר כאמור בעדותו של התובע כל אחד ממחלקות אלו בודקים את שווי היהלומים.

אם כן, לכל היותר על פי הסכם השורות התחייב התובע לשלם לנתבעת את שנותר מהקיזוז של הסחורה כאמור בסעיף 2 מהחוב כאמור בסעיף 1 ובסה"כ 172,014 USD !!!

10.4. והנה גם לגבי הסכם השורות מעלים מנהלי הנתבעת טענות מן היקב ומן הגורן המהוות גם הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. ואולם לעניין האמור בהסכם השורות הווירטואוזיות בפרשנות הסכם השורות מדהימה אף יותר. אם במסמך ההתחשבנות הראשון עשתה הנתבעת פליק פלאק יחיד בפרשנותה את הטקסט הכתוב במסמך השורות המדובר כבר בפליק פלאק כפול ומכופל, וכל זאת כאמור בפרשנותם של 3 הסעיפים היחידים בהסכם זה.

10.5. וכך בסעיף 47 לתצהירו מסביר אלמוג את המילים שנרשמו בסעיף 1להסכם השורות כדלקמן:

"מוסכם על שני הצדדים כי החוב של דורון לאמיר הוא 375,695 דולר"

לשיטתו של אלמוג, כשהוא כתב את המילים "החוב של דורון" הוא התכוון לתשלום "על חשבון סך החוב" לדבריו. לא מן המיותר לציין כי המדובר בפרשנות שאין לה כל בסיס.

10.6. ממשיך מר אלמוג ומצהיר בסעיף 48 לתצהירו כי האמור בסעיף 3 להסכם הוא בעצם חלוקה של התשלום הראשון ל- 18 תשלומים. למיותר לציין כי אין כל אזכור בטקסט בסעיף 3 המלמד על טענה שניה זו המבוססת על הטענה המופרכת הראשונה כאמור בסעיף 47 לתצהירו.

בהמשך לסעיף 48 לתצהירו טוען הסכום המצוין על ידיו בסעיף 3 להסכם אינו

" 50,000 ד' " כפי שנרשם בהסכם אלא 35,000 דולר וכי המדובר בטעות סופר. שוב טעות, השלישית במספר יש לציין – בהסכם שערך אלמוג בעצמו ולא כולל יותר מ- 3 סעיפים קצרים וברורים.

10.7. בסעיף 49 לתצהירו טוען אלמוג כי בניגוד לאמור בתעודת המשלוח הנ"ל, עליה אין מחלוקת כי הנתבעת חתמה ובכך אישרה לטענת התובע את שווי הסחורה בסך של 203,681 USD, הרי שלטענתו שווי הסחורה היה נמוך הרבה יותר והיה על סך של 90,000 USD בלבד.

לטענת אלמוג, עצם העובדה שניתנה לתובע האופציה לרכוש את הסחורה בסך של 90,000 USD מלמדת על כך כי שווי הסחורה היה כזה. זאת ועוד, נספחים 8 ו- 9 אליו מפנה מר אלמוג לתצהירו הינם שרבוטים שלו על תעודת המשלוח (נספח 8) וחשבוניות מכירה (נספח 9) שהנתבעת לא הראתה כל קשר בינם לבין היהלומים שהועברו אליה על ידי התובע.

10.8. בסעיף 50 לתצהירו טוען שוב אלמוג כי הוא טעה, בפעם הרביעית, הפעם בסעיף 2 להסכם בו נרשם על ידו, בכתב ידו כי אכן נרשם כי סכום תעודת המשלוח ביהלומים יקוזז מהאמור בסעיף 1 אך לדבריו "לא הייתה סיבה לקזז" את היהלומים שהועברו אל הנתבעת על פי תעודת המשלוח.

ושוב, האבסורד זועק לשמים !!! בפעם הרביעית יש לומר...

10.9. אשר על כן יטען התובע כי לעניין הסכם השורות, הוכח לבית המשפט הנכבד כי האמור בו קובע כי מקסימום חובו לתובעת במועד חתימת ההסכם היה על סך 172,014 דולר לכל היותר (מהם יש לקזז את הסך הסך של 23,288 USD שמעולם לא הוכחש על ידי הנתבעת שהועברו אליה על ידי צד ג (אלרן יהלומים) כאמור בחשבונית הנתבעת לאל רן יהלומים אשר צורפה כנספח ו לכתב התביעה).

כמו כן ובמאמר מוסגר יש לציין יש לקזז את הסך של 44,000 USD שכבר שולמו לנתבעת (ראה מכתב זוהר את זוהר רואי חשבון מיום 01/7/21)

ויודגש, בהשוואת מסמך ההתחשבנות הראשון להסכם השורות עולה כי גם לעניין הסכם השורות הוטעה לחשוב התובע כי הוא חב חוב כלשהו לנתבעת ביום חתימת הסכם השורות ולאחר שכבר הועברו היהלומים כאמור בתעודת המשלוח מסוך נובמבר 2015. הדברים ברורים לחלוטין נוכח המניפולציות שעשתה התובעת בפרשנותה את הטקסט המפורש במסמך התחשבנות הראשון!!!

10.10. ויודגש עוד, לו היה ניתן לתובע האפשרות להציג את המסמכים מטעמו ו/או הייתה מתקבלת בקשתו למינוי מומחה חשבונאי מטעם בית המשפט (בקשה שהנתבעת סירבה לה מנימוקיה שלה) – גם סכום זה, הנמוך ביותר מרבע מהסכום האמור בהסכם החוב נשוא התובענה דנן היה מופרך על ידו.

התובע הוכיח כי על פי המסמכים החשבונאיים שהגישה הנתבעת לא היה לתובע כל חוב לנתבעת:

11. לבית המשפט הנכבד הוצגה חוות דעת המומחה אהרון צייכנר מיום 28/02/20 לפיה בכרטסות ובמסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת קיימות כשלים וחוסר התאמות של מיליוני דולרים כאמור בסעיף 11.2 לחוות דעתו לפיה לא עלה בידיו למצוא התאמה בין סכומים החיובים והזיכויים לבין הרישומים בכרטסת הנה"ח לאר.

12. בתגובה לחוות הדעת החשבונאית מטעם התובע הציגה התובעת מכתב מחברת זהר את זהר רואי חשבון אשר מעלה על הכתב את שרשום בכרטסות הנתבעת שגולו לתובע.

13. בעניין זה ראוי להדגיש את המובן מאליו: הנתבעת נמנעה מלהציג בפני בית המשפט חוות דעת חשבונאית אשר מלמדת על החוב לטענתה. התובע ייטען כי ההלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין מלמדת כי חוות דעת כזו הייתה פועלת לחובתה. ראו לעניין זה דבריו של המלומד י. קדמי על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד), עמוד 1650 לפיהם הימנעות מהבאת ראיה:

"מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה…"

הנתבעת העדיפה כאמור לא להגיש חוות דעת נגדית, אלא מכתב מטעם רואה החשבון אשר למרות שנחתם ביולי 2020, חודשים רבים לאחר חוות הדעת שהגיש התובע, אפילו לא הזכיר במילה כי הוא רואה לנכון, ולו אף במכתב לסתור את האמור בחוות הדעת מטעם התובע.

יוזכר שוב למען השלמת התמונה כי לבקשת התובע למנות מומחה חשבונאי מטעם בית המשפט שיבדוק את המסמכים שהוגשו על ידי הנתבע – התנגדה התובעת, והדברים גם הם מדברים בעד עצמם.

התובע הוכיח כי חתימתו על הסכם החוב יסודה בהטעיה ובטעות שנבעה ממצוקתו הנפשית:

14. כמפורט לעיל התובע הוכיח, באמצעות מסמכים שהציגה הנתבעת !!! כי הוא מעולם לא היה חייב לנתבעת את הסך האמור בהסכם החוב בגובה של כמעט חצי מיליון דולר !!!!

15. לכל היותר, חובו של התובע לנתבעת, אם היה כזה הגיע לסך של כ- 150,000 USD לכל היותר.

16. התובע הוכיח, בוודאי מעבר לדרישה בדין האזרחי, כי בכל דרך שמסתכלים על המסמכים החשבונאיים הנ"ל שהציגה התובעת המסקנה היא כי הוא הוטעה לחשוב כי חובו גבוה בהרבה מחובו האמיתי, אם בכלל היה חוב שכזה.

17. כמו כן הוכיח התובע באמצעות העתק מכתב רופא (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן) אשר הנתבעת לא הצליחה לסתור בחקירתה כי בזמנים הרלוונטיים לחתימת ההסכם הוא היה במצוקה נפשית קשה, בלחץ עצום ומטופל בכדורים שהפריעו לשיקול דעתו.

18. הדברים מתחזקים שעה שבודקים את סכום התביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובע מול הסכום שנרשם בהסכם נשוא תביעה זו. הנתבעת מעולם לא הסבירה מדוע, אם היה התובע במצב נפשי יציב, יסכים לשלם לנתבעת סכום הגבוה בהרבה מהסכום שהנתבעת בעצמה ביקשה לגבות באמצעות הליך תביעה בבורסה ליהלומים.

התובע הוכיח כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה בין חברת TGM לנתבעת ומעולם לא בין הנתבעת לתובע:

19. אין כל מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה בין חברת TGM שהייתה בבעלותו של התובע לבין הנתבעת.

20. עד לחתימת הסכם החוב לא הייתה כל התקשרות בין התובע אישית לבין הנתבעת וההתקשרות הייתה בין שני החברות, כפי שניתן אף לראות מהמסמכים החשבונאיים שהציגה הנתבעת בעצמה.

21. טענת הנתבעת כאמור בכתב ההגנה שהגישה כי בניגוד לדיני התאגידים הישראלים, בתקנון הבורסה ליהלומים אין כל הפרדה בין החברה לבין בעלי המניות בה. לפיכך חייבים בעלי מניות החברה בחובותיה של החברה – גם אם ההתקשרות הייתה עם החברה בלבד.

22. הנתבעת הציגה כתמיכה לטענותיה כנספח 1 את תקנון בורסת היהלומים, ואולם התקנון שהציגה הנתבעת הינו תקנון מהדורת שנת 2020 והנתבעת לא הציגה מעולם ראיה כי האמור במהדורת 2020 תקף למועדים הרלוונטיים להתקשרות בין הצדדים בשנת 2015.

23. כמו כן, בהתנהלותה בערכה הנכבד דנן הנתבעת ויתרה על זכויותיה כאמור בתקנון הבורסה שעה שהתובע הגיש את תביעתו לבית המשפט האזרחי במקום כבוררות בפני הנהלת הבורסה ליהלומים (והדברים נעשו במודע, שהרי אין מחלוקת כי הנתבעת ידעה היטב כי קיימת תניית בוררות בין הצדדים כאמור בתקנון הבורסה – הרי היא הגישה בעצמה בעבר תביעת בוררות כנגד התובע).

24. בנסיבות אלו, לא ייתכן כי הנתבעת "תלקט" לה תנאים המקובלים עליה בתקנון הבורסה ליהלומים תוך ויתור על תנאים אחרים.

25. משוויתרה הנתבעת על דיון על פי תקנות הבורסה ליהלומים, הרי שהמסגרת הנורמטיבית בה אמור להיות נסוב הדיון דנן הינו דיני מדינת ישראל, לרבות דיני החברות המלמדים על הפרדה בין בעלי המניות של החברה לבין החברה וחובותיה.

26. אשר על כן ייטען התובע כי מאחר והוכח בפני בית המשפט הנכבד כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה בין חברות ולא בין חברה והתובע, הרי שהוכח מניה וביה כי לתובע אישית מעולם לא היה כל חוב כלפי הנתבעת.

27. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות כאמור בכתב התביעה וכמו כן לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאותיו של התובע, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

__________________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ התובע

מאמרים קשורים

  • הפרת חוזה - מה שצריך לדעת, בקצרה

    הפרת חוזה הינה התנהגות של צד לחוזה אשר אינה תואמת את המוסכם והאמור בחוזה ו/או מעשה או מחדל הנוגד את דיני...
  • ביטול הסכם

    ביטול הסכם מהווה זכות העומדת לצידו של הצד להסכם שנפגע מפגמים בשלב המו"מ ו/או בשלב קיומו של ההסכם...
  • טעות והטעיה בדיני חוזים

    טעות ו/או הטעיה בחוזים, כמשמעה בדיני החוזים הינה פער שקיים בין המציאות שחווה צד להסכם לבין המציאות...
  • ביטול חוזה

    ביטול חוזה הינה זכות העומדת לצידו של צד שנפגע מהפרת חוזה. ביטולו של החוזה ייעשה בהתאם לעילות...
  • תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה

    תום הלב במו"מ לכריתת חוזה הינה חובה המוטלת כי על הצדדים בשלב הטרום חוזי לנהוג האחד כלפי השני בדרך מקובלת ובתום לב...