ופתאום, בעצם לא כל כך פתאום שמתי לב שכל דבר קטן שאינו מסתדר לנו עם הדעות שלנו על איך הוא צריך להיות פתאום הופך ל- ''סיפור'' שאנחנו חייבים להתייחס אליו ולומר עליו את דעתנו.

במסגרת אותה ''דעתנו'' אנחנו ממש מעניקים לכולם את הבנותינו על העולם ומציינים כמו בפסק דין מנומק איך הדבר אמור היה להיות, איך אמורים להתנהג, מי אשם, וכמובן לא שוכחים להתלונן על המדינה ועל מי שהקים אותה.

רובנו לצערי הופכים להיות די טרחנים ככל שאנחנו מתבגרים. כשאנחנו צעירים, זה נראה לנו בזבוז זמן לדבר על שטויות כאלו כי זה גוזל לנו זמן מלעשות עוד סלפי בחוף הים. ככל שאנחנו מתבגרים יש לנו יותר ויותר זמן לדעות מטרחנות על כל דבר.

מה שאני מנסה לומר זה ''יאללה שחררו'' לא מכל דבר שנראה לכם לא תקין צריך לעשות ועדת חקירה ממלכתית. אז היא שמה רגלים על הכסא - לא מתים מזה והסנדלים שלה נראים לי די נקיים.. עברו הלאה, תאמינו לי העולם לא יגיע לקיצו אם תשחררו קצת מביקורת על אחרים.

גם שמעתי שזה ממש עושה טוב לעור הפנים להיות צעיר בחוף הים שעושה סלפי ולא מבוגר מטרחן