Accessibility Tools

כתב תביעה - פירוק שיתוף ותביעה כספית

כתב התביעה שלפניכם עוסק ב- פירוק שיתוף במקרקעין וכמו כן תביעה כספית כנגד השותפים, ששכרו את הדירות המשותפים והותירו אותן הרוסות לחלוטין לאחר סיום תקופת השכירות.

 


כתב תביעה

התובעות, באמצעות ב"כ, מתכבדות בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד את תביעתן כנגד הנתבעים שבכותרת, הכול כפי שיפורט בהרחבה בכתב תביעה זה.

הנכס נשוא כתב התביעה וחלקי הצדדים בו:

  1. הבניין נשוא כתב התביעה דנן נמצא ברח' הישראלים 44 רמת גן הידוע גם כגוש 3223 חלקה 333 (להלן: "הבניין").
  1. חלקי הצדדים בתתי החלקות שבניין הינם כדלקמן:

תת חלקה מספר

התובעות

הנתבעים

1

2/3

1/3

2

2/3

1/3

6

2/2

0

7

2/2

0

8

2/3

1/3

נסח טאבו הבניין מיום 24/04/23 מצ"ב כנספח א'

הצדדים:

  1. התובעות ירשו את חלקן בבניין כמפורט בטבלה לעיל.
  1. הנתבעים הינם, ככל הידוע לתובעות, בעל ואשה המחזיקים בחלקים בבניין כמפורט לעיל. את זכויותיהם כאמור לעיל הם רכשו מקרובת המשפחה של התובעות, הגב' שלום, בסמוך לחודש ינואר 2021. כמו כן הנתבעים שוכרים תתי חלקות 1 ו- 2 למעלה מ- 20 שנה ועשו בו שימוש כגן ילדים.

הסעדים המבוקשים:

  1. פירוק; שיתוף על דרך של פירוק שיתוף בעין בין התובעות לנתבעים בנכסים המשותפים להם, היינו תת חלקות 1, 2 ו- 8 (להלן יחד: " הנכסים המשותפים ").
  1. פירוק השיתוף בשטחים המוצמדים לחלקה 8 לשלושה חלקים שווים והצמדת שליש לכל אחד מהנכסים המשותפים.

חוות דעת שמאי לעניין שווי הנכסים מצ"ב כנספח ב'

  1. כמו כן יתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בסך של 558,505 ₪ על פי העילות כדלקמן:
  • דמי שכירות ראויים לתקופה בה שכרו את המושכר ללא הסכם שכירות ושילמו את דמי השכירות כראות עיניהם סך של: 91,989 ₪.
  • דמי שכירות ראויים לתוספת הבנייה שבנו הנתבעים ללא היתר סך של: 195,310 ₪.
  • עלות פירוק ופינוי כל תוספות הבניה לרבות מתקני גן ושאריות פסולת והאשפה שהותירו הנתבעים בחצר שהושכרה להם סך של: 17,550 ₪ בצירוף מע"מ
  • שיפוץ המושכר בסך והפיכתו לראוי לשימוש של 252,252 ₪ כולל מע"מ.
  • חלקם של הנתבעים תשלומי ארנונה וחשמל ששולמו על ידי הנתבעות סך של: 1,404 ₪ וכמו כן את חלקם עד למועד פירוק השיתוף.

תמצית העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה:

  1. כאמור לעיל, הצדדים חולקים נכסים בבניין משותף אחד. מיום רכישת הנתבעים את חלקם בנכס, התגלעו חילוקי דעות, חוסר אמון והיעדר יכולת אמיתית לנהל את הנכסים המשותפים ולפיכך מוגשת תובענה זו לפירוק שיתוף.
  2. לעניין התביעה הכספית:
  • הנתבעים שכרו את תתי חלקות 1 – 2 (להלן: "המושכר") במשך כ- 20 שנה אשר במהלכם בנו, ללא ידיעת התובעות בניה שאינה חוקית על מנת להגדיל את שטח המושכר.
  • כמו כן לא פינו הנתבעים את המושכר גם לאחר תקופת השכירות במשך כשנה ועשרים יום, מיום 31/07/21 – 20/08/22 בהם שילמו לשוכרות דמי שכירות שנקבעו חד צדדית על ידי השוכרים, בעוד שדמי השכירות הראויים שהתבקשו לשלם גבוהים בהרבה.
  • אשר על כן ובגין עילות אלו מוגשת התביעה הכספית.

העובדות המקנות סמכות לבית המשפט:

  1. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה נתונה לו על פי עילות התביעה ואילו סמכותו המקומית נתונה לו על פי מקום הנכסים המשותפים נשוא התביעה.

הרקע העובדתי:

  1. התובעות הינן יורשות בדירות על פי חלקיהן אשר פורטו לעיל. כמו כן וכאמור לעיל בראשית חודש ינואר 2021 רכשו הנתבעים את חלקיהם בתתי חלקות 1, 2 ו- 8 מאחותן של התובעות, הגב' גבריאלה שלו. הכל כאמור בנסח הטאבו אשר צורף כנספח א' לעיל.
  1. המחלוקת בין הצדדים לעניין חלקות 1 – 2:
  • במהלך 20 השנים האחרונות שכרו הנתבעים את המושכר לצורך הפעלת גן ילדים כאשר מידי תקופה נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין הצדדים.
  • הסכם השכירות האחרון עליו חתמו הצדדים נחתם ביום 01/08/20 ותקופת השכירות על פיו הסתיימה ביום 31/07/21. למרות זאת, ולמרות התראות מצד התובעות, נשארו הנתבעים בנכס עד ליום 20/08/22.

חוזה השכירות האחרון מיום 01/08/20 מצ"ב כנספח ג'

  • בהתאם לכך, התובעות הודיעו לנתבעים זמן סביר מראש ועוד בטרם פגה תקופת השכירות, כי אין הסכמה מצידן להישארות הנתבעים במושכר ללא הסכם שכירות בתוקף. כמו כן נדרשו הנתבעים להודיע לתובעות עד יום 22.07.21 באם הם מבקשים להאריך את תקופת השכירות ולחתום על טיוטת הסכם שצורפה לדרישתן מיום 19/07/21.
  • יש לציין כי הנתבעים, למרות שזה עתה רכשו את הנכסים נמנעו מכל מפגש עם התובעות על מנת להסדיר את התנהלותם המשותפת ובמיוחד נמנעו במודע לעמוד על כוונותיהן של התובעות לעניין המשך השכירות במושכר.

מכתב התובעות אל הנתבעים מיום 19/07/21 וטיוטת ההסכם שצורפה לו מצ"ב כנספח ד'

  • לקראת סיום תקופת השכירות ביום 31/07/21 התנהל מו"מ בין הצדדים לצורך חידושה. יצוין כי הצדדים לא נפגשו ,שוחחו או הכירו מאז ומעולם . הנתבעים ,בחוסר תום לב ,כלל לא עדכנו את התובעות בעניין המו"מ ו/או רכישת חלקה של הגב' גבריאלה בתתי חלקות 1 , 2 ו- 8. על כל פנים, משנודע לתובעות על רכישת הזכויות בנכס, החלו התובעות לנהל מו"מ על עדכון דמי השכירות. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בכל הקשור להשכרת הזכויות היחסיים של התובעות לנתבעים באותן תתי חלקה (1 + 2).
  • הנתבעים לא חתמו על טיוטת הסכם השכירות ובמקביל לדחיית דרישות התובעות מצדם נשלחו על ידם המחאות על חשבון דמי השימוש בנכס החל מיום 01/08/21 לפי שווי דמי שכירות ששולמו במסגרת ההסכם האחרון ולפי חלקם היחסי של התובעות בנכס, על סך 10,100 ₪ לחודש שמהווה מחצית מהשכר הראוי למושכר.
  • התובעות סירבו לקבל את תכתיב הנתבעים לעניין גובה דמי השכירות והבהירו כי גובה דמי השכירות הנמוכים אינו מקובל עליהן. כמו כן הובהר לנתבעים כי לאחר תום תקופת השכירות (כאמור, יום 31/07/21) אין לנתבעים כל זכות לתפוס חזקה במושכר ו/או להמשיך להפעילו כגן ילדים.
  • למען השלמת התמונה התובעות פרעו את השיקים שהועברו עליהן על חשבון דמי השכירות המלאים כאמור בתובענה דנן וזאת מבלי לפגוע בזכותן לדרוש ולגבות את דמי השכירות המלאים. יודגש כי בפירעון השיקים היה אך ורק צמצום נזקיהן של התובעות ובשום צורה אין בכך כל הסכמה לחזור בהן מדרישתן לדמי שכירות ראויים.
  • ביום 29.08.21 שלחו התובעות לנתבעים דרישה לסילוק יד מהנכס והתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. במקביל, התובעות הציעו לנתבעים לשכור את המושכר ל- 12 חודשים החל מיום 01.08.21 כנגד מספר תנאים וביניהם תמורת דמי שכירות השווים ל- 14,000 ₪ עבור חלקן של התובעות במושכר.

הדרישה לסילוק יד מיום 29/08/21 מצ"ב כנספח ה'

  • ביום 05.09.21 נשלחה תשובת הנתבעים בו הם הסתמכו על מייל שנשלח אליהם בטעות . על ידי ב"כ התובעות בו הוסכם כביכול בין הצדדים על הותרת דמי השכירות למשך שנת שכירות נוספת באותו גובה דמי שכירות שנקבעו בהסכם שהסתיים. הטעות הובהרה לנתבעים ברחל בתך הקטנה ונדרש מהם פעם אחר פעם לשלם דמי שכירות ראויים ולא דמי שכירות על פי שיקול דעתם. כל השיח לאחר מכן היה בהבנה שהמדובר היה בטעות. גם בהתבסס על הטעות לא הסכימו הנתבעים לחתום על הסכם השכירות.

מכתב הנתבעים אל הנתבעות מיום 05/09/21 מצ"ב כנספח ו'

  • הצדדים המשיכו במו"מ ביניהם והתובעות אף הציעו כי ימונה שמאי מוסכם על מנת שיעריך את שווי דמי השכירות בנכס. ואולם כל ניסיונותיהן של התובעות להגיע לעמק השווה עם הנתבעים עלו בתוהו.

מכתב ב"כ התובעות מיום 12/10/21 ותשובת הנתבעים מיום 21/10/21 מצ"ב כנספח ז'

  • למרות התנהלותם הבריונית של הנתבעים אשר השתלטו על המושכר עשו התובעות כל שביכולתן להגיע למתווה כלשהו בעניין דמי השכירות ובכלל בניהול החלקים בבניין ששייכים לצדדים. ואולם דומה שהמצב הנוכחי בו הם משתלטים על המושכר, משלמים דמי שכירות על פי שיקול דעתם היה נוח לנתבעים וכל ניסיונותיהן של התובעות העלו חרס.

מכתבי ב"כ התובעות מיום 28/10/21, מכתב הנתבעים מיום 03/11/21 ותשובות התובעות מיום 21/11/21 מצ"ב כנספח ח'

  • בסופו של דבר נשלח מכתב הנתבעים מיום 21/02/22 לפיו הם מודיעים על סיום המו"מ בין הצדדים והודעה חד צדדית לפיה הם יפנו את המושכר עד ליום 20/08/22.

הודעת הנתבעים על פינוי הנכס מצדם מיום 21/02/22 מצ"ב כנספח ט'

  • התובעות השיבו ביום 22/02/22 כי בכל מקרה אין לנתבעים זכות לקבוע מתי הם יפנו את המושכר וכי הם נדרשים לפנות את המושכר לאלתר ולהשיבו לידיהן כ- 2 דירות נפרדות וכמו כן לשלם להן את יתרת דמי השימוש הראויים לפי קביעת השמאי מטעם התובעות .
  • כמו כן הודיעו התובעות לנתבעים כי בכוונתן להגיש תביעה לפירוק שיתוף בנכסים המשותפים ובדירה הנוספת והן מבקשות לדעת האם יש לנתבעים נכונות למכור להן את חלקם בנכסים המשותפים בהתאם לקביעת שמאי מוסכם.
  • מכתב זה נענה ביום 01.03.22, ברם, הנתבעים לא חזרו בהם מביטול המו"מ אלא חזרו והשיבו תשובה מתפלפלת ומפותלת אשר בסופה הנתבעים המשיכו לאחוז בעמדה כי הם יפנו את המושכר במועד שהם קבעו וישלמו את דמי השכירות בסכום שהם קבעו, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות התובעות במושכר כבעלים של 2/3 חלקים.

תשובת התובעות מיום 22/02/22 ותגובת הנתבעים מיום 01/03/22 מצ"ב כנספח י'

  • במהלך ניהול המו"מ בין הצדדים כמפורט לעיל התברר כי הנתבעים ניצלו את העובדה כי התובעות סמכו על הגב' גבריאלה שהתנהלה מול הנתבעים ככל שהדברים נוגעים להסכם השכירות ולא פקדו את המושכר בתקופת השכירות. יש לציין כי התובעות אינן מתגוררות בסביבת המושכר וכמו כן המושכר היה מגודר ובלתי נגיש לביקור.
  • כך התברר לתובעות כי הנתבעים הרחיבו את המושכר באופן בלתי חוקי כאשר ביצעו בניה חריגה ללא היתר בשטח של כ- 68 מטר, תוך שהן מסתירים זאת מהתובעות ומבלי לקבל את אישורן לכך. כנדרש בסעיף 9 להסכם השכירות האוסר על שינויים בהיעדר רשיון מתאים מהרשויות המתאימות. שיפוץ גם הילדים שהותר איננו כמובן היתר לשינויים מסוג בניה לא חוקית אלא רק שיפוץ המושכר עצמו.
  • יודגש כי הנתבעים מעולם לא ביקשו או קיבלו היתר מהנתבעות לבניה חריגה זו והם עשו את הדברים בהסתר תוך שהם חושפים את התובעות בחשיפה לעבירות לפי חוק התכנון והבניה, תמורת דמי שכירות נמוכים שלא השתנו במשך 20 שנים !! והרי ברור כי הגדלת המושכר שביצעו הנתבעים הגדילה את נפח הפעילות של גן הילדים אותו הם הפעילו והדבר בוודאי הניב להם הכנסות גדולות – הכל תוך סיכון לתובעות כאמור לעיל.
  1. מחלוקות הצדדים לעניין תת חלקה 8:
  • כאמור לעיל הודיעו התובעות לנתבעים כי בכוונתן להגיש תביעה לפירוק שיתוף בנכסים המשותפים ובדירה הנוספת והן מבקשות לדעת האם יש לנתבעים נכונות למכור להן את חלקם בהתאם לקביעת שמאי מוסכם.
  • כאמור לעיל, חלק מהנכסים המשותפים הינם הדירה בבניין הידועה כתת חלקה 8 (להלן: "הדירה")
  • הדירה הנוספת הושכרה לצד ג' ע"י התובעות והנתבעים.
  • ואולם גם לעניין דירה זו התגלעו בעבר מחלוקות בין הצדדים שעה שהנתבעים דרשו כי היא תושכר דווקא לבנם בדמי שכירות שלא היו מקובלים על התובעות עד שלבסוף עלה בידי הצדדים להשכיר אותה לצד ג'.
  • בדיעבד התברר לתובעות כי מסיבות השמורות עם הנתבעים הם פעלו לפינוי השוכר של הדירה הנוספת תוך הצגת תמונה עובדתית מסולפת לתובעות ולפיה השוכר כועס כביכול על אי קבלת מענה לנושאים שיש לטפל בדירה. כמו כן גילו התובעות להפתעתן כי ללא ידיעתן, וממילא ללא אישורן, שלחו הנתבעים לשוכר הדירה הודעת פינוי.

צילום חלופת מסרונים בין התובעות לשוכר מצ"ב כנספח יא'

  1. בסופו של דבר, ונוכח העובדה כי ניהול הנכסים המשותפים עם הנתבעים הפך לעול הגיעו התובעות למסקנה כי הן מעוניינות להפריד בינן לבין הנתבעים על דרך של פירוק שיתוף כמבוקש בתובענה זו.

פירוט הטענות:

  1. טענות התובעות לעניין פירוק שיתוף:
  • הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין הוסדרו בפרק ה' חוק המקרקעין, ובמיוחד סעיפים 37 – 51 מהווים את הוראות החוק הספציפיות המסדירות את סוגייה זו.
  • תכלית הוראות החוק היא לאפשר את עקרון יסוד, העובר כחוט השני בפסיקת בית המשפט, המביא לידי ביטוי את רצון המחוקק לפיו כל רשאי כל שותף לפרק את השיתוף במקרקעין, על פי רצונו.
  • סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע את עיקרון הראשון והמרכזי לפיו כל שותף במקרקעין, רשאי לתבוע את פירוק השיתוף בכל זמן:

"כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף."

  • התובעות יטענו כי הוראות הסעיף אינן מותירות מקום לספק והוא שם בידי כל שותף בשותפות מקרקעין את הזכות לפרק את השיתוף, בכל זמן שיחפוץ בו.
  • יוסיפו התובעות כי הפסיקה קבעה לא אחת כי הוראות חוק המקרקעין נועדו להקל ככל האפשר את פירוק השיתוף במקרקעין, לטובת השותפים ולטובת פיתוח הכלכלה (ראו ע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר ואח' (פורסם בנבו); ע"א 540/75 דגני נ' פניג ואח' (פורסם בנבו)). בכך באה לידי ביטוי לגישה לפיה השותפות במקרקעין הינה שותפות רצונית לכל דבר, שבכל יום רשאי אחד הצדדים לה לדרוש את פירוקה. המחוקק יצא מנקודת הנחה שבית המשפט אינו מסוגל להשכין שלום בין שותפים למקרקעין שיחסיהם עלו על שרטון. הנחה זו הובילה לקביעה שיש לתת בידי השותפים את האוטונומיה הבלעדית לכלכל את צעדיהם, לשקול את שיקוליהם ואם יגיעו למסקנה שיש לעשות זאת - לדרוש את פירוק השותפות. בהתאמה העניק המחוקק לבית המשפט את הסמכות לפרק את השיתוף במקרקעין בדרך הקלה והפשוטה, ככל שניתן.
  • סעיף 39 לחוק המקרקעין קובע את העיקרון השני על פיו תפורק שותפות במקרקעין. על פי עקרון זה, כאשר השותפים לא הגיעו להסכמה כיצד יש לפרק את השיתוף וכאשר המקרקעין ניתנים לחלוקה (וראה בעניין זה הסיפא סעיף 38(א) לחוק), ייתן בית המשפט עדיפות ברורה לפירוק השיתוף על דרך של חלוקה בעין.

"(א) במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין

(ב) היתה החלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות הענין; על תשלומי האיזון יחולו הוראות סעיף 25, בשינויים המחויבים.

(ג) ראה בית המשפט צורך בכך, רשאי הוא לצוות על רישום זיקת הנאה בין החלקות."

  • התובעות ייטענו כי חלוקה בעין היא אם כן, "דרך המלך" לפירוק השיתוף במקרקעין. יש להדגיש כי המחוקק ראה בחלוקה כזו כחלוקה המועדפת אפילו כאשר הדבר יגרום להפסד לשותפים, כל עוד הפסד זה אינו "ניכר" כאמור בהוראות סעיף 40(א) לחוק המקרקעין.
  • אשר על כן יטענו התובעות כי בנסיבות הקיימות, בהן הן מבקשות לפרק את השיתוף בינן לבין הנתבעים, יש לפרק את השיתוף בינן לבין הנתבעים על דרך של חלוקה בעין. המדובר ב- 3 נכסים וב- 3 שותפים, אשר התובעות מבקשות כי ייראו בהן כיחידה אחת, ולפיכך דרך החלוקה בעין הינה דרך המלך לפירוק השיתוף בין הצדדים, בצירוף תשלומי איזון אם יהיה צורך בכך.
  • כמו כן, ועל מנת לצמצם את המחלוקות בין הצדדים ייטענו התובעות כי ראוי לחלק גם את השטחים המוצמדים לחלקה 8 לשלושה חלקים שווים ולהצמיד כל חלק לכל אחד מהנכסים המשותפים בהם מחזיקים הצדדים.
  1. טענות התובעות לעניין החוב הכספי של הנתבעים:
  • התובעות יטענו כי הנתבעים חייבים בתשלום הסכומים בגין העילות להלן:
  1. דמי שכירות ראויים לתקופה בה שכרו את המושכר ללא הסכם שכירות.
  2. דמי שכירות ראויים לתוספת הבנייה שבנו הנתבעים ללא היתר.
  3. עלות פירוק ופינוי תוספות הבניה הבלתי חוקיות, מתקני גן שונים, ושאריות אשפה ופסולת שהותירו הנתבעים בחצר.
  4. שיפוץ המושכר שהושכר והחזרתו למצב הראוי לשימוש.
  5. חלקם של הנתבעים תשלומי ארנונה וחשמל ששולמו על ידי הנתבעות עד למועד הגשת התביעה וכמו כן עד למועד פירוק השיתוף בפועל.
  1. לעניין דמי השכירות הראויים לתקופה בה שכרו את הנכס ללא הסכם שכירות:
  • כאמור לעיל חוזה השכירות הסתיים ביום 31/07/21 ואילו הנתבעים שכרו את הנכס, ללא הסכם שכירות בין הצדדים עד ליום 20/08/22, היינו כשנה ו- 20 יום.
  • התובעות יטענו כי היותם של הנתבעים בעלים של 1/3 מהנכס אינו מקנה לנתבעים את הזכות להחזיק בנכס ללא הסכם שכירות כדין ובשכר דירה מופחת על פי שיקול דעתם הבלעדי.
  • סעיף 14.א להסכם השכירות שהסתיים קובע כי: "מיד בתום תקופת השכירות על פי חוזה זה מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולמסרו לרשות המשכיר ... ריק מכל אדם ו/או חפץ השייכים לשוכר ובמצב טוב ותקין לאחר סיודו.." סעיף 14.ב להסכם השכירות קובע כי "האמור בפסקה (א) לעיל לא יפגע בזכותו של המשכיר לקבל כל סעד אחר.."
  • התובעות יטענו כי דמי השכירות הראויים לנכס אותו שכרו הנתבעות עומד ע"ס 21,000 ₪ לחודש ובקיזוז חלקם של הנתבעים בנכס בשיעור של 33.33% הרי שדמי השכירות הראויים אשר על הנתבעים לשלם עומד על סך של 14,000 ₪ לחודש

חוות דעת שמאי לעניין דמי שכירות הראויים מיום 09/01/22 מצ"ב כנספח יב'

  • מאחר והנתבעים שכרו את הנכס ללא כל חוזה במשך שנה ו- 20 יום הרי שדמי השכירות הראויים שהיה עליהם לשלם עומד ע"ס 177,133 ₪ ובקיזוז הסך של 85,133 ₪ אותם שילמו הנתבעים כדמי שכירות עבור תקופה זו הרי שהסכום בו יש לחייב את הנתבעים עבור דמי השכירות שלא שולמו עומד ע"ס 91,989 ₪.
  1. לעניין דמי שכירות ראויים לתוספת הבנייה שעשו במושכר :
  • התובעות ייטענו כי על הנתבעים לפצותן בגין תוספת הבנייה הבלתי חוקית בה עשו שימוש לטובת גן הילדים שהפעילו הנתבעים ותוך עשית עושר ולא במשפט.
  • דמי השכירות עבור הנכס ב- 7 השנים האחרונות להסכם השכירות בין הצדדים עמד ע"ס 10,100 ₪.
  • על פי חוות דעת השמאי שווי מ"ר חצר הינו 20% מהשטח הבנוי ולפיכך, על מנת לחשב את שווי השטח הבנוי בלבד יקוזז תחילה שווי החצר: 10,100 דמי השכירות X 80% השטח הבנוי = ובסה"כ 8,080 ₪.
  • מאחר והשטח הבנוי על פי סעיף 2.4 לשומת חישוב דמי השכירות הראויים אשר צורפה לעיל הינו 135 מ"ר הרי שחישוב מ"ר שטח בנוי במושכר הינו: 8,080 ₪ / 135 מ"ר שט בנוי ובסה"כ 59.54 ₪ למ"ר שטח בנוי במושכר.
  • אשר על כן ייטענו התובעות כי מאחר והנתבעים הוסיפו 68 מ"ר שטח בנוי למושכר הרי שעליהם לשלם להן דמי שכירות חודשיים נוספים על השטח הבנוי על פי החישוב כדלקמן: 68 מ"ר תוספת בניה X84 ₪ מחיר למ"ר שטח בנוי ובסה"כ 4,069 ₪.
  • ובחישוב ל- 6 שנים: 4,069 ₪ דמי שכירות חודשיים X 12 חודשים X 7 שנים = סה"כ: 292,968. ובקיזוז חלקם של הנתבעים במושכר בשיעור 1/3 ובסה"כ 195,310 ₪.
  1. עניין פינוי החצר ממתקני הגן ,תוספות הבניה הבלתי חוקיות ושאריות פסולת שהותירו הנתבעים במושכר.
  • התובעות ייטענו כי סעיף 14 להסכם השכירות בין הצדדים קובע כי על הנתבעים להותיר את המושכר "ריק מכל אדם או חפץ השייכים לשוכר ובמצב טוב ותקין אחרי סידורו".
  • הנתבעים השאירו את החצר במצב של תוהו ובוהו ,מלוכלכת ומוזנחת הכולל שאריות פסולת, מתקני גן הילדים פזורים וכן תוספות הבניה הבלתי חוקית שסירבו לפנותן.
  • על פי הצעת מחיר שקיבלו הנתבעות עלות פירוק ופינוי תוספות בניה ושאריות אשפה ופסולת מהחצר עומדת ע"ס 17,550 ₪ כולל מע"מ .

צילומי הפסולת שהותירו הנתבעים בחצר מצ"ב כנספח יג'

הצעת מחיר פינוי הפסולת והאשפה שהותירו הנתבעים מצ"ב כנספח יד'

  1. בעניין עלות שיפוץ המושכר והחזרתו למצב ראוי לשימוש בדירות שהושכרו על ידם שיפוצן והחזרתן למצב ראוי למגורים.
  • כאמור לעיל, סעיף 14 להסכם השכירות קובע כי על הנתבעים להחזיר את המושכר לשוכר במצב טוב ותקין ולאחר סידורו.
  • גם את המושכר השאירו הנתבעים במצב של תוהו ובוהו ובמצב שאינו ראוי כלל לשימוש מכל סוג שהוא
  • על פי הצעת המחיר שקיבלו הנתבעים הרי שעלות שיפוץ המושכר על מנת להביאו למצב ראוי משימוש עומד ע"ס 252,252 ₪ כולל מע"מ

צילומי מצב הדירות שהותירו הנתבעים מצ"ב כנספח טו'

הצעת מחיר שיפוץ המושכר על מנת להביאו למצב ראוי ושימוש מצ"ב כנספח טז'

  1. לענין חלקם של הנתבעים תשלומי ארנונה וחשמל ששולמו על ידי הנתבעות.
  • במהלך התקופה שבין עזיבת הנתבעים את הדירות ועד היום שילמו התובעות תשלומים שונים עבור הדירות לרבות ארנונה, חשמל ומים.
  • להלן הסכומים ששולמו עד למועד הגשת כתב התביעה על ידי התובעות:
  • ארנונה עירית רמת גן עבור 3 הדירות: 3,933 ₪
  • חשמל עבור 3 הדירות: 279 ₪

סה"כ: 4,212 ₪

  • חלקם של הנתבעים בתשלומים הנ"ל בשיעור 1/3 עומד ע"ס 1,404 ₪ .
  • בנוסף ייטענו התובעות כי יש לחייב את הנתבעים בחלקם בתשלומי הארנונה והחשמל בנכסים המשותפים עד למועד פירוק השיתוף.
  1. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעים, להורות על פירוק השיתוף כמבוקש בתובענה זו ולחייבם בסכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה כדין. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייבם בהוצאות התובעות לרבות שכ"ט ומע"מ כחוק.

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ התובעות

מאמרים קשורים

  • תביעה כספית בסדר דין מהיר

    תביעה בסדר דין מהיר הינה מסלול תביעה בסכום של עד 75,000 ש"ח שפסק הדין בה אמור להינתן לכל המאוחר...
  • תביעה כספית

    תביעה כספית הינה פניה לבית המשפט לשם זימון הנתבע לדין, לשם חיובו בתשלום סכום כזה או אחר לתובע...
  • גביית חובות בינלאומיים

    מאמר זה ייתמקד באפשרויות העומדות לרשות נושים ישראליים לגביית חובות בחו"ל. המאמר יעסוק בעיקר...
  • תביעה כספית בסדר דין מקוצר

    לאחר כניסתם לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 בוטלו התקנות העוסקות בתביעה בסדר דין...
  • פירוק שיתוף במקרקעין, מדריך מקוצר

    פירוק שיתוף במקרקעין מהווה זכות יסוד שעומדת לכל שותף לחלק את המקרקעין או הנכס בהם הוא שותף ולקבל...