הפ (מרכז) 20589-06-13 רוברט רונן נ' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ

          המבקשים      1.       רוברט רונן

                             2.       דניאל רונן

                             3.       רויטל (גבאי) רונן

                             4.       מוריס רונן

                             5.       רוזה רונן

                             ע"י ב"כ עוה"ד שמואל אריאלי

                                      נ        ג        ד

          המשיבים       1.       גזיאל את אבנר (2007) בע"מ

                             ע"י ב"כ עוה"ד יצחק קריטנשטיין

                             2.       רוני רונן

ספרות:

ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי

חקיקה שאוזכרה:

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  14 (ג), 15

פסק דין

--- סוף עמוד  2 ---

פתח דבר

תובענה לסעד הצהרתי המורה כי הסכם המכר בו התקשרו הצדדים בוטל כדין על ידי המבקשים וזאת אחר שהוטעו לחשוב ע"י המשיבה 1 (להלן- המשיבה) כי היא קבלן רשום אצל רשם הקבלנים בסיווג המתאים להקמת בניין קומות.

אין זו הפעם הראשונה בה מבקשים המבקשים לבטל את הסכם המכר אשר נחתם בינם לבין המשיבה.  מאז חתימתו של הסכם המכר הגישו המבקשים לא פחות משלוש  הודעות ביטול, זולת לזו אשר לפנינו, אלא שעד כה נידחו כל הודעותיהם על ידי בית המשפט, הכל כפי שיפורט להלן.

נבחן, איפוא, האומנם הודעת הביטול נשוא התובענה שלפנינו הוגשה כדין.

תמצית העובדות והטענות הנדרשות לנדון

1.         המבקשים והמשיב 2 (להלן- המשיב) הינם בני משפחה הרשומים כבעלים של המקרקעין ברח' בן צבי בנתניה, הידועים כחלקה 91 בגוש 8275 (להלן – המקרקעין).

המשיבה הינה חברה קבלנית העוסקת בבניה למגורים בנתניה.

2.         ביום 8.3.10 התקשרו הצדדים  בהסכם מכר (להלן- הסכם המכר) למכירת חלקים מהמקרקעין המהווים את מגרש 700 א שנוצר כתוצאה מהליכי איחוד וחלוקה במסגרת תב"ע נת/542/א/4 (להלן- המגרש). בתמורה למכירה זו התחייבה המשיבה, בין השאר, לבנות על המגרש בנין קומות בו יוקצו למבקשים ולמשיב 5 דירות  (ראה סע' 5 להסכם המכר).

3.         על טיבו ותכליתו של הסכם המכר, כמו גם האירועים שקדמו לחתימתו, העיד עו"ד יהודה בוקוולד (להלן- עו"ד בוקוולד), בא כוחם של המבקשים אותה עת. נעיר כבר עתה כי סימוכין  ואישוש לפרטים ולעובדות שנביא מעדותו של עו"ד בוקוולד ניתן למצוא אף בתובענות קודמות שהתנהלו בין הצדדים ומפסקי הדין אשר ניתנו בהן.

עו"ד בוקוולד הבהיר בתצהיר שהוגש מטעמו כי המבקשים פנו אליו על מנת שיסייע בידם להשתחרר מהסכם אופציה (להלן - הסכם האופציה) עליו חתמו עם אחד, מר פרנסוואה אבוטבול ז"ל (להלן – מר אבוטבול ז"ל). מר אבוטבול ז"ל ביקש לממש את האופציה שניתנה לו בהסכם האופציה והמבקשים היו מעוניינים להשתחרר מהסכם כזה ולמכור את המגרש לאחר במחיר

--- סוף עמוד  3 ---

ריאלי. על מנת להשתחרר מהסכם האופציה היה על המבקשים להשיב למר אבוטבול ז"ל את הסכומים שקיבלו ממנו בגין המגרש בתוספת פיצוי כספי. מר אבוטבול ז"ל הגיש לעניין זה תביעה לבית המשפט השלום בנתניה אשר הסתיימה, בסופו של יום,  בפשרה לתשלום כספי לטובתו. אלא שלצורך התשלום הכספי המוסכם נדרשו המשיבים למכור את המקרקעין על מנת שיהא בידם ממון לתשלום הפשרה (ראה לעניין זה, בין השאר, העובדות המובאות בסע' 2 (ד) ו 2 (ה) (גג) לפסק דינה של הנשיאה כב' הש' הילה גרסטל בה"פ (מרכז) 22534-12-10) [פורסם בנבו]. כך גם חבו המבקשים סך כספי נכבד לאחר, השמאי מר זאב כהן (להלן- מרזאב כהן), לפיכך מכירת המקרקעין היה בה על מנת לסייע בידם לשלם חובותיהם הכספיים שכן לבד מכך הממון, ככל הנראה, לא היה בכיסם.

4.         והנה אחר מסכת דברים ואירועים נמצא מי אשר ירכוש את המקרקעין בעיסקת קומבינציה, זאת למרות שהייתה רשומה עליהם הערת אזהרה לטובת נאמנו של מר אבוטבול ז"ל. אותו רוכש היה מר רוברט גזיאל באמצעות המשיבה.

ואכן הסכם המכר נחתם, כאמור, ביום 8.3.10, ובעקבותיו שילמה המשיבה למר אבוטבול ז"ל את סכום הפשרה וההערה שהייתה רשומה לטובתו על המגרש הוסרה.

5.         אלא שכבר ביום 14.11.10, מספר חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, שלחו  המבקשים והמשיב הודעה למשיבה בה הם מבקשים לבטל את ההסכם לנוכח הפרתו, וזאת אחר שלטענתם המשיבה הפרה התחיבותה להעמיד להם הלוואה ע"ס 2.4 מליון ₪ (סע' 2 (ח) להסכם) (להלן – הודעת הביטול הראשונה). המשיבה הודיעה למבקשים ולמשיב כי היא דוחה את הודעת הביטול, וכי לא הפרה את ההסכם. מתוך שכך פנו המבקשים והמשיב בהמרצת פתיחה לבית המשפט דהכא על מנת שיקבע כי הסכם המכר בוטל כדין (ה"פ 22534-12-10) [פורסם בנבו]. בית המשפט (כב' הנשיאה הש' הילה גרסטל) דחה התובענה בקובעו כי המשיבה לא הפרה את הסכם המכר שכן לא נקבע בהסכם  מועד מסויים למתן ההלוואה, ובלשונו של  ביהמ"ש –

"במסגרת ההסכם נקבעו באופן מפורש התחיבויות שונות החלות על המשיבה ואולם אין התחייבות באשר למועד קבלת ההלוואה, לכן אין לקבל את הטענה שלפיה המשיבה התחייבה להעמיד את סכום ההלוואה למבקשים בסמוך לאחר חתימת ההסכם ולמיצער בתוך זמן סביר מיום חתימתו..." (ראה פסק הדין מיום 8.8.11)

--- סוף עמוד  4 ---

6.         והנה עוד טרם יבשה הדיו בקולמוסו של בית המשפט וכבר, ביום 4.9.11, שבו  המבקשים ושיגרו הודעת ביטול למשיבה בטענה כי המשיבה מתכחשת להתחיבותה לסַפֵּק דירות למשיבים וטוענת כי התחיבותה הינה למתן תמורה כספית חלף הדירות בלבד (להלן – הודעת הביטול השניה).

חלפו ועברו להם מספר ימים נוספים וביום 6.9.11 שבו  ופנו המבקשים למשיבה וביקשו כי תישא בהיטל השבחה כפי שהתחייבה לשאת בו, לשיטתם.   המשיבה הכחישה חבותה לשאת בהיטל ההשבחה. מתוך שכך שבו המבקשים והודיעו למשיבה, ביום 25.10.11 כי הסכם המכר מבוטל (להלן- הודעת הביטול השלישית).

7.         מעת שהוגשו ההודעות הנזכרות הגישה המשיבה תובענה על דרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי ובה עתרה למתן סעד הצהרתי הקובע כי הסכם המכר תקף וכי הודעות הביטול אינן תקפות, כי על המבקשים לשאת בהיטל ההשבחה וכי ב"כ המשיבה, עוה"ד מנחם מאנדל (להלן- עוה"ד מאנדל), ימונה ככונס נכסים לביצוע הסכם המכר (ה"פ 8946-11-11) [פורסם בנבו]. 

בית המשפט (כב' הש' אברהם יעקב) מצא כי על אף שצודקים המבקשים בטענתם כי המשיבה  התחייבה למסור להם דירות,  וכי טענת המשיבה  כי היא מחויבת אך ורק בתמורה כספית כלפי המבקשים מהווה הפרה צפויה של הסכם המכר, הרי שאין אותה הפרה מצדיקה את ביטולו של ההסכם אלא שראוי לאוכפו ולקיימו ככתבו וכלשונו, ובלשון בית המשפט –

"...דוקא בשל העובדה שמדובר בהפרה צפויה, בבנין שטרם החלה בנייתו, במצב דברים בו יש אפשרות לקיים את ההסכם כלשונו, ובו לא הוצגה לי סיבה אמיתית מטעם המשיבים (המבקשים דנן – צ.ו) מדוע לא לעשות כן, אני סבור כי יש לקיים את ההסכם כלשונו באופן שפורט ופורש לעיל" (פסק הדין מיום 29.11.13)

8.         על פסק הדין מיום 29.11.13 הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר טרם הוכרע.

9.         בחודש מאי 2013, שבו המבקשים והגישו תביעה לבית המשפט דהכא בה טענו כי המשיבה ובא כוחה, עו"ד מאנדל, ניצלו את מינויו ככונס נכסים לצורך שיעבוד המקרקעין להבטחת חוב כספי של המשיבה לצד ג' (ה"פ 5428-05-13) [פורסם בנבו].  ואולם ההליכים בתובענה זו הוקפאו עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור שהונח לפיתחו כנזכר לעיל.

--- סוף עמוד  5 ---

10.       וכאן באים אנחנו לעניין דנן.  ביום 3.6.13 שבו המבקשים והגישו הודעת ביטול, רביעית במספר, בה הודיעו למשיבה כי הם מבטלים את הסכם המכר עימה ככל שזה לא בוטל מחמת הפרתו על ידה (להלן –הודעת הביטול הרביעית). הפעם טענו המבקשים כי הסתבר להם שהמשיבה איננה רשומה כלל בפנקס הקבלנים המנוהל ע"י רשם הקבלנים וזאת בניגוד מוחלט למוצהר על ידה ברישא להסכם המכר. לטענת המבקשים לא היו מתקשרים כלל עם המשיבה בהסכם למכר המגרש לו ידעו שאינה קבלן רשום לצורך בניית בניין קומות.  בסמוך להודעת הביטול הרביעית הוגשה גם המרצת הפתיחה דנן בה עותרים המבקשים, כאמור, כי ביהמ"ש יקבע שביטול ההסכם נעשה כדין.

11.       המשיבה מכחישה את טענות המבקשים מכל וכל.  לטענתה, המבקשים מבקשים להם תואנות שווא להשתחרר מהתחיבויותיהם על  פי ההסכם ואחר כל פעם שכושלת דרכם הם מבקשים למצוא נתיב חדש לביטולו ובכך עושים שימוש חסר תום לב בהליכי המשפט.

המשיבה טוענת כי המבקשים ידעו, וכך גם הוסכם בינהם, שאת בניית הבניין תבצע חברה קבלנית אחרת – הרשומה בפנקס רשם הקבלנים, וכי חברה זו תהא מחוייבת לכל ההתחיבויות של המשיבה ע"פ הסכם  המכר. לצורך כך אף חתמו ב"כ המבקשים וב"כ המשיבה על מסמך הסכמה בו צויין, בין השאר, כי –

"חברת "גזיאל את אבנר" (להלן – המשיבה) תהיה רשאית להעביר ולמסור את בניית הבניין או הפרויקט לחברה מטעמה, הכל כפוף לכך שהחברה תהיה מורשת ורשומה בפנקס רשם הקבלנים (ראה נספח ד' לתשובת המשיבה – להלן: מסמך ההסכמה).

12.       לטענת המשיבה, מסמך ההסכמה נחתם אחר שנסתבר לה כי בטעות הודפס שמה כצד להסכם תחת שמה של חברה אחרת – "גזיאל רוברט ובניו בע"מ" הרשומה במרשם הקבלנים  ואשר מנהלה, יניב גזיאל, הוא זה החתום על הסכם המכר עצמו. טוענת המשיבה, איפוא, כי המבקשים ידעו מיד לאחר חתימת ההסכם וקודם להודעות הביטול הקודמות כי המשיבה איננה קבלן רשום וכי לא היא זו אשר תבצע את הבניה בפועל, לפיכך טענתם בתובענה הנוכחית אינה אלא תואנת שווא שכל תכליתה להתנער מהסכם עליו וחתמו ואשר כעת אין תנאיו נראים בעיניהם.

13.       ודוק, המבקשים לא הזכירו כלל את מסמך ההסכמה בתביעתם. לטענתם, כפי שהובהרה בכתב סיכומיהם, מסמך ההסכמה אינו אלא "מסמך מזויף, לא אמיתי וחסר כל תוקף"  (סע' 10 לסיכומי המבקשים), ולחלופין גם אם המסמך אמיתי אין הוא יכול להכשיר את ההטעיה שהוטעו

--- סוף עמוד  6 ---

המבקשים ע"פ הסכם המכר המקורי אשר הציג  את המשיבה כקבלן רשום המורשה לבנות בנייני קומות.

להלן נבחן טענות הצדדים.

הטעייה  - קיצורה של הלכה

14.       סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן  - חוק החוזים) מבהיר כי מי שהקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה.

הטעיה הינה מצג שווא, העלמת אינפורמציה או הצהרה כוזבת אשר ניתנו בשלב הטרום חוזי. ההטעיה יכול שתהיה בכתב, בעל פה או על ידי התנהגות (ע"א 760/77 בן עמי נ' בל"ל) [פורסם בנבו]. גם מעשה או מחדל רשלני שנעשו בתום לב יכולים להחשב כהטעיה (ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, 2005, עמ' 322 (להלן- שלו)) .

ביטול חוזה מחמת הטעייה מצריך הוכחת קשר סיבתי כפול: הן קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הטעות, כלומר שההטעיה היא שגרמה לטעות; והן  קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה, כלומר נדרש שעקב הטעות, התקשר המוטעה בחוזה (ראו: שלו,  314; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 854 (להלן- פרידמן וכהן)). כאשר הנטל על המבקש לבטל את החוזה מוטל על הטוען לביטול (שלו, עמ' 199).

15.       האם ניתן לתקן טעות שהורתה בהטעיה? המלומדת ג. שלו סבורה כי – "טעות שהיא תוצאת הטעיה, להבדיל מטעות שאינה נגרמת ע"י הצד השני, אינה ניתנת לתיקון" (שם, עמ' 313). מאידך המלומדים פרידמן וכהן בסיפרם, חוזים, כרך ב', עמ' 860 סבורים כי על אף שסע' 14 (ג) לחוק החוזים הקובע כי "טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן" אינו מתייחס לטעות שהינה פרי הטעיה, הרי שנוכח מגמת המחוקק לקיום חוזים ועקרון תום הלב, נראה כי אין לראות באמור משום הסדר שלילי, וכי יהיו נסיבות בהן ניתן יהיה לקיים חוזה אף שאחד הצדדים טעה כתוצאה ממעשה הטעיה.

מכל מקום, לכל הדעות, ברי כי מעת ששני הצדדים הסכימו על תיקונה של הטעות, והטועה מחל למטעה על הטעייתו, לא יכול הטועה לחזור בו ולטעון לביטול ההסכם.

--- סוף עמוד  7 ---

16.       בצד הדברים נוסיף ונציין כי דעתם של המלומדים פרידמן וכהן, המאפשרת תיקון טעות שהינה פרי הטעיה, מקבלת את ביטויה גם במשפט העברי. לפי המשפט העברי צד לחוזה שטעה טעות שאינה יסודית אינו זכאי לביטול החוזה גם אם טעותו נבעה מהטעיה של הצד השני. כך, כדוגמה, נקבע במסכת פסחים (דף ד, ב) כי מי ששכר לפני הפסח בית אשר היה אמור להיות בדוק מחמץ, אך מצא שהבית אינו בדוק, אינו יכול לבטל את חוזה השכירות, שכן ניתן להניח כי אותו אדם היה שוכר את הבית גם אם היה יודע מראש שאינו בדוק (וראה לעניין זה בהרחבה – אור שמח, הלכות מכירה, פרק י"ז, הלכה ט; צפנת פענח, הלכות תרומות, דף ג' עמ' ב), כך מצאנו לעניין מי ששכר בית על דעת כן שיש בו מזוזה ונמצא שלא כך (בית יוסף, יו"ד, סי' רצ"א) .

בדומה מצאנו ברמב"ם, הלכות מכירה פרק ט"ו, הלכה י"ב, כי מי שרכש עבד אך נמצאו בו מומים שונים שאינם מפריעים לעבודתו, אין בכך כדי להוות עילה לביטול המכר, היות וגם אם היה יודע על המומים לא היה נמנע מרכישת העבד (וכן ראה שו"ע, חו"מ סי' רלב).

עמדתו של המשפט העברי נובעת מהרצון למנוע התחמקות מקיום החוזה בתואנות שווא. זאת ועוד, זכות הביטול עקב טעות נובעת מהערכה שלא הייתה לצד הטועה גמירות דעת אמיתית, לפיכך אם הטעות אינה יסודית הרי שלא נפגמה גמירות הדעת שכן המתקשר היה מתקשר בחוזה גם לו ידע את האמת. השאלה האם הטעות הינה יסודית או לא, תבחן באופן אוביקטיבי, לפיכך גם אם הטועה יטען כי לא היה מתקשר בחוזה אם היה יודע את האמת, לא נקבל טענתו זו אם מצאנו כי בבחינה אוביקטיבית היה ההסכם נכרת (אור זרוע, חלק א', סי' תרי"א; שו"ת לב דוד סי' פ"ה)

ומהדין נבוא לנדון

17.       בנדון נחתם הסכם המכר ע"י עוה"ד בוקוולד אשר שימש כמיופה כוחם של המבקשים וע"י המשיב. אף אחד מהמבקשים לא היה נוכח בעת חתימת הסכם המכר, על אף שכך המשיב לא צורף כתובע לתובענה הנזכרת !

מכל מקום, חתימתו של עו"ד בוקוולד מצויה אף על מסמך ההסכמה (מוצג נ/1). במסמך זה צויין, בין השאר, כי –

"עוד הוסכם בין הצדדים, כי חברת גזיאל את אבנר תהיה רשאית להעביר ולמסור את בניית הבניין או הפרויקט לחברה מעמה, הכול בכפוף לכך שהחברה תהיה מורשת ורשומה בפנקס רשם הקבלנים, הכול כפוף להוראות הבנק המלווה. כמו כן החברה המבצעת תהיה כפופה לכל

--- סוף עמוד  8 ---

התחיבויות המוגדרות בהסכם הקומבינציה שנחתם בין הצדדים . רוברט ויניב יהיו ערבים באופן אישי על כל התחיבויות חברת גזיאל את אבנר, ע"פ הסכם הקומבינציה ונספחו. סוכם ומובהר כי ההסכמות שהוגדרו בהסכם יישארו בינם לבין משפחת רונן ובין חברת "גזיאל את אבנר""

לו אכן מסמך ההסכמה הינו מסמך אותנטי החתום ע"י עו"ד בוקוולד, אשר שימש בא כוחם של המבקשים אותה עת, הרי שיש בדבר  לשלול ולסתור את טענת המבקשים, כפי שנטענה בתצהירה של המבקשת 3, הגב' רויטל רונן (להלן – רויטל), לפיה  "בשום פנים ואופן לא היינו חותמים על ההסכם מיום 8.3.10 אילו ידענו כי הצהרת החברה היא שקר וכי היא לא רשומה כקבלן מורשה לבניה שבהסכם", שהרי ממסמך ההסכמה ניתן ללמוד מפורשות כי המבקשים היו מתקשרים עם המבקשת גם אם אינה קבלנית רשומה ובלבד שעבודת הביצוע תימסר לחברה שהינה קבלנית רשומה, ממילא אין כל מקום לביטולו של ההסכם. 

אך יותר מכך, מסמך ההסכמה מלמד כי הצדדים הסכימו על תיקון הטעות בהסכם המכר המקורי ולמעשה המבקשים מחלו על ההטעיה המשתמע ממנו באשר להיות המשיבה חברה קבלנית רשומה.

מסמך ההסכמה - אותנטי או מזוייף ?

18.       על נסיבות חתימת מסמך ההסכמה העיד עו"ד מאנדל, אשר שימש כבא כוחה של המשיבה לצורך חתימת הסכם המכר. לטענת עו"ד מאנדל התחוור לצדדים, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, כי ב"הואיל הרביעי" להסכם נכתב שהמשיבה היא קבלן רשום בפנקס רשם הקבלנים, זאת למרות שהצדדים ידעו והסכימו כי המשיבה אינה אמורה לבנות בעצמה את הפרויקט וכי בכוונתה למסור את ביצוע העבודות לחברה מטעמה, שכן המשיבה הינה אחת ממספר חברות שבבעלות משפחת גזיאל אשר בניה ידועים ומוכרים כקבלנים בנתניה מזה שנים רבות. לפיכך הצדדים חתמו על מסמך ההסכמה אשר הוכן והודפס ע"י עו"ד בוקוולד, ב"כ המבקשים אותה עת, הקובע במפורש כי המשיבה תהא רשאית למסור את עבודות הבניה לחברה מטעמה, בכפוף לכך שרוברט גזיאל ובנו יניב יחתמו כערבים לחברה שתבנה מטעמם. (ראה סע' 9 לתצהירו של עו"ד מאנדל).

בחקירתו הוסיף עו"ד מאנדל והבהיר כיצד ובאלו נסיבות הודפס מסמך ההסכמה. לדבריו מסמך ההסכמה הוכן, הוקלד והודפס במשרדו של עו"ד בוקוולד במהלכה של פגישה בניהם. מסמך ההסכמה נכתב לטענתו של עו"ד מאנדל לבקשתו של עו"ד בוקוולד עצמו, כיוון שהתגלו מספר אי

--- סוף עמוד  9 ---

דיוקים בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים. כך, כדוגמה, צוין בהסכם שהמבקשים הם הבעלים הבלעדיים של המקרקעין אלא שהסתבר כי למר זאב כהן זכות בשיעור של 5% משווי מהמקרקעין ע"פ פסק דין שניתן לטובתו. עו"ד בוקוולד ביקש, איפוא, לתקן את הסכם המכר בהתאם, ובלשונו של עו"ד מאנדל –

"...הוא בא אמר לי "מנחם כאן כתוב מאה אחוז, תדע לך 5 אחוז מהמגרש זה שלו (של מר זאב כהן- צ.ו) לפיכך אני רוצה לתקן" (עמ' 76 שורה 29-30 לפר')

עו"ד מאנדל, לטענתו, הסכים לתיקון המבוקש וביקש כי במסמך התיקונים אף יצויין מפורשות, כפי שהוסכם מלכתחילה בין הצדדים, כי  המשיבה רשאית למסור את ביצוע עבודות הבניה  לקבלן רשום אחר. ובלשונו של עו"ד מאנדל  -

"היה מוסכם שמה שחשוב שמי שיבצע את הפרויקט , יהיה קבלן רשום ולא היזם עצמו ...ואז אני אומר לו (לעו"ד בוקוולד – צ.ו) "תשמע, אם כבר אנחנו הולכים ומדברים על מה שביננו בע"פ, ואם זה ברור לחלוטין לשנינו נוסיף גם את הדבר הזה" והוא אומר בבקשה זה OBVIOUS, זה ברור לחלוטין שככה צריך להיות" הוא ניסח, הוא כתב, הוא כתב את הכול, ה-כ-ו-ל" (עמ' 76 שורה 16-19 לפר')

19.       עו"ד בוקוולד הכחיש את הנטען ע"י עו"ד מנדל. לדבריו מסמך ההסכמה אינו מוכר לו וסגנונו אינו תואם את סיגנונו שלו. ובלשונו  -

"ש. אמור לי בבקשה, מה זה המסמך הזה? מי כתב אותו? מי הדפיס אותו: מי ניסח אותו ?

ת. אני לא יודע. אני יכול להגיד לך שלא אני ניסחתי אותו. כתבתי בתצהיר . לא ניסחתי אותו. לא כתבתי אותו. אני לא מכיר אותו" (עמ' 5 שורה 27-30 לפר')

וכן  -

"אני לא חתמתי עליו" (עמ' 6 שורה 3 לפר')

כאשר נשאל עו"ד בוקוולד על סמך מה הוא ציין בהסכם המכר כי המשיבה הינה קבלן רשום  תשובתו הייתה -

"על סמך הצהרת המוכר"

כאשר נשאל –

"אתה שמעת את זה מפיו"

השיב –

--- סוף עמוד  10 ---

"אני לא זוכר"

20.       מיד יאמר, על אף הכחשתו של עו"ד בוקוולד כי ערך את מסמך ההסכמה הרי שמחקירתו עלה אישוש וחיזוק לטענת עו"ד מאנדל באשר לנסיבות עריכתו של מסמך זה. כך עלה כי באת כוחו של מר זאב כהן, עוה"ד הילה כהן, טענה כנגד עו"ד בוקוולד שהוא פועל למכירת המקרקעין ללא התחשבות בזכויותיו של מר זאב כהן, עו"ד בוקוולד הכחיש את הדברים במכתב תשובה ששלח לבאת כוחו של מר זאב כהן, ונראה כי היה מעונין בעריכתו של מסמך ההסכמה בשל התיקון שצויין ברישא לאותו מסמך, על פיו למר זאב כהן יש זכויות במקרקעין, על מנת שלא יטען כנגדו כאילו הוא מוכר המקרקעין תוך התעלמות מזכויותיו של מר כהן (ראה מכתבו של עו"ד בוקוולד מיום 19.7.10 ומכתבה של עו"ד הילה כהן מיום מיום  26.7.10 וכן עדותו של עו"ד בוקוולד בעמ' 17 שורה 6-10 לפר'). ראוי לציין כי עו"ד בוקוולד כותב במכתבו לב"כ של מר כהן מיום 19.7.10 כי המבקשים לא מכרו את המקרקעין וזאת על אף שכאמור חוזה המכר אשר הוא עצמו ערך להם נחתם ביום 8.3.10. נקל, אפוא, להבין את רצונו של עו"ד בוקוולד במסמך מתקן על מנת שלא יטען כנגדו כי התעלם מזכויותיו של מר כהן במקרקעין (ראוי לציין ולהבהיר  כי למעשה למר כהן לא היו זכויות במקרקעין עצמן אלא ב- 5% משוויין, ואולם הערת אזהרה הייתה רשומה על שמו באותם מקרקעין; ראה עדותו של עו"ד בוקוולד עמ' 19 שורה 10 לפר'). באותה הזדמנות שתוקן העניין הנזכר במסמך ההסכמה תוקנה אף הטעות בהסכם המכר לעניין היותה של המשיבה קבלן רשום.

21.       לבד מכך התרשמנו כי עדותו של עו"ד מאנדל לגבי עריכת מסמך ההסכמה הייתה אמינה וכי לא בדה את דבר עריכתו מליבו.

ראוי לציין, לבל יחשוב הקורא כי אנו מבקשים להטיל דופי בעדותו של עו"ד בוקוולד, כי אף עדותו של עו"ד בוקוולד לכל אורכה הייתה אמינה, אלא שבכל הקשור לעניינו של מסמך ההסכמה  הייתה עדותו לא פעם מהוססת ונראה כי חש בחוסר ביטחון באשר למקצת השאלות לגביהן נשאל בעניין זה.  התרשמותי היא כי עו"ד בוקוולד שכח מעניינו של אותו מסמך הסכמה ולא זכר את דבר עריכתו ומתוך שכך באה הכחשתו לגביו (ראה מספר פעמים בעדותו של עו"ד בוקוולד כי אינו זוכר את פרטים הקשורים בדרך כזו או אחרת למסמך ההסכמה, כך לא זכר האם שוחח עם מש' רונן בעניין היותם קבלן רשום – עמ' 36 שורה 5-9 לפר', לא זכר את פרטי ההתנהלות בקשר למר זאב כהן – עמ' 19 שורה 24 ואילך לפר' או את פרטי החוב שחבו המבקשים למר כהן – עמ' 21, שורה 1-3 לפר').

--- סוף עמוד  11 ---

מכל מקום שוכנעתי כי אכן מסמך ההסכמה הינו מסמך אותנטי אשר נערך בדרך שפורטה בעדותו של עו"ד מאנדל.

22.       ודוק אינני מתעלם מכך שהמסמך אשר הוצג לבית המשפט אינו המסמך המקורי. יחד עם זאת אני מקבל את הסברו של עו"ד מאנדל כי הוא לקח עימו את המסמך המקורי שהודפס במשרדו של עו"ד בוקוולד לצורך החתמת לקוחותיו כערבים למסמך ומסרו בשנית למר יניב גזיאל, החתום על המסמך, על מנת שיחזירו לידי עו"ד בוקוולד, בין לבין אבד המסמך המקורי.

התרשמותי מעדותו של עו"ד מאנדל מקבלת אישוש, בין השאר, מחוות דעת המומחה לכתב יד, ד"ר אדווה וינרמן, אשר צורפה ע"י ב"כ המשיבה והקובעת כי החתימה על מסמך ההסכמה הינה חתימתו של עו"ד בוקוולד וכי עסקינן במסמך שהוכן במשרדו (סע' 12 וסיפת סע' 15 לחוות הדעת וכן הסיפא למסקנות חוות הדעת עצמה). ב"כ המבקשים בחר שלא לזמן לחקירה את המומחה מטעם המשיבה ואין לו להלין בשל כך אלא על עצמו.

23.       זאת ועוד, גם אם יצוייר כי המסמך הנטען אינו אותנטי, אינני סבור כי בנדון עמדו המבקשים בנטל להוכיח כי אכן הוטעו באופן שלוּ ידעו על טעותם לא היו חותמים על ההסכם. כזכור, עובר לחתימת ההסכם התמודדו המבקשים עם תביעתו של מר אבוטבול ז"ל אשר ביקש לממש את הסכם האופציה עליו היה חתום. המבקשים ביקשו להשתחרר מאותו הסכם אופציה אך לא היו בידם האמצעים הכספיים לפצות את מר אבוטבול ז"ל, הדרך היחידה להשיג את הפיצוי הנדרש מחד ולקבל תמורה הולמת בגין המגרש מאידך  הייתה למוכרו לצד ג' אשר יאות להעביר כמקדמה את הפיצוי הכספי למר אבוטבול ז"ל. דומה כי כאשר נזדמנה להם העיסקה עם המשיבה קפצו המבקשים על ההזדמנות ומיד חתמו עמה על הסכם המכר המאפשר להם להשתחרר מחבותם כלפי מר אבוטבול ז"ל ואף כלפי מר כהן, כפי שהבהרנו לעיל. גם בא כוחם של המבקשים אותה עת, עו"ד בוקוולד העיד כי מר גזיאל באמצעות המשיבה היה היחיד שהסכים להתקשר בהסכם עם המבקשים למרות הערת האזהרה שהייתה רשומה ע"ש מר אבוטובול ז"ל (ראה סע' 7 לתצהירו).  ברי לי כי בסיטואציה בה עמדו המבקשים לא היה משנה להם כלל האם המשיבה היא חברה קבלנית רשומה או שאינה אלא יזמית אשר תמסור את ביצוע עבודות הבניה בפועל לחברה קבלנית אחרת הרשומה ברשם הקבלנים לצורך הבניה עצמה, ובלבד שיקבלו תמורה ראויה כנגד המקרקעין הנמכרים וישתחררו מהסכם האופציה עם מר אבוטבול ז"ל. כיוון שכך לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההטעיה לעצם התקשרותם של המבקשים בהסכם המכר.

--- סוף עמוד  12 ---

24.       ויובהר, לעניין זה אינני מקבל את עדותה של הגב' רויטל בתצהירה כאילו המבקשים לא היו חותמים על ההסכם לו ידעו שהמבקשת אינה קבלנית רשומה. כפי שהוכח הגב' רונן לא הייתה מעורבת בעריכת הסכם המכר, ואילו עו"ד בוקוולד אשר ערך את ההסכם הבהיר כי איננו זוכר כלל ששוחח עם המבקשים על סוגיית היותה של המשיבה קבלנית רשומה (ראה עמ' 36 שורה 6-12 לפר') והוסיף והבהיר כי החשיבות להיותו של הקבלן קבלן רשום מתייחסת דווקא לקבלן המבצע ולא ליזם (עמ' 35 שורה 26 ואילך), וכי הוא שוכנע ביכולתה של המשיבה לבנות את שהתחייבה בהסכם המכר, אחר שראה פרויקטים שבנו החברות של מש' גזיאל מבלי שבחן והתעניין בשאלה איזה פרויקט נעשה ע"י איזו מהחברות (עמ' 35 שורה 15-25 לפר'). עניין זה מלמד אותנו כי המבקשים הסתפקו בכך שהחברות של משפחת גזיאל עסקו בבניית פרויקטים שונים בנתניה, הם התרשמו מהבניה ודי היה בכך מבחינתם על מנת להתקשר עם המשיבה בהסכם המכר. הדעת נותנת כי לא היה משנה למבקשים מי מהחברות שבבעלות משפחת גזיאל תבצע את הבניה בפועל.  גם בכך יש לאיין את טענת המבקשים לביטול החוזה עקב הטעיה נוכח העדר קשר סיבתי בין ההתקשרות בהסכם להטעיה.

חובת תום לב מוגברת בהליך על דרך המרצת פתיחה

25.       בשולי הדברים, אך לא בשוליו של ענין, נוסיף ונאמר את הדברים הבאים –

בנדון אין להתעלם מהתנהלותם של המבקשים.  התחושה הינה כי הם גמרו אומר לבטל את ההסכם עם המשיבה ויהי מה,  לצורך כך בחרו להציג טענותיהם כנגד ההסכם קבוצות-קבוצות עדרים-עדרים תוך שהם משתמשים בהליך המרצת הפתיחה חזור ושנו כאשר בכל פעם מועלית על ידם טענה חדשה, בה בשעה שהיו יכולים להעלות כל טענותיהם בחדא מחטא על מנת שבית המשפט יכריע בכלל הטענות בפעם אחת ובכפיפה אחת, ולא ידרשו מותבים רבים להידרש להסכם המכר הנדון  פעם אחר פעם.

26.       הובהר בפסיקה כי המרצת פתיחה העותרת לסעד הצהרתי מחייבת הקפדה על נקיון כפיים ותום לב. הסתרתם של עובדות, טענות ופרטים הרלבנטיים לנושא התובענה מהווה הפרה של חובה זו. כך נפסק, כדוגמה, בע"א 2464/04 עיריית תל אביב-יפו נ' חברת שיכון אזרחי בע"מ[פורסם בנבו] –

--- סוף עמוד 13 ---

"... יש לזכור כי ההליך בו נקטה המשיבה בבית משפט קמא הוא המרצת פתיחה. בגדר מושכלות יסוד סעד הצהרתי יינתן בכפוף לעקרונות היושר והצדק ... בית המשפט אינו חייב לתת סעד הצהרתי, אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב, שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה, שכן - נקודת המוצא היא, כי הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, הרשאי לתת דעתו, בגדר שיקוליו, לכללים, שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק'"( ראו בעניין זה גם ע"א 9580/05 אלכסנדר גליקלד נ' מיכאל סמיונוביץ צ'ורני (צ'רנוי)[פורסם בנבו]; ע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבסורבים אח' [פורסם בנבו])

ועוד הובהר לעניין זה בע"א 65/85 עירית נתניה נ' נצ"ב נתניה[פורסם בנבו] –

מתן הסעד מסור לשיקול-דעתו של השופט. הוא יעניקו, אם אמנם סעד זה הוא הראוי, ההולם והמועיל לנושא שבמחלוקת, אך הוא לא ייטה להעניקו - ואף יימנע מלעשות כן- אם יתברר לו, שבנסיבות המקרה, מבחינת היושר והצדק, אין התובע ראוי לסעד זה. כך, למשל, אין להעניק סעד כזה למי שתביעתו נגועה באי-ניקיון כפיים, לתובע אשר מבקש בעזרת סעד כזה ומכוחו לעשוק את זולתו, לקפחו או לגרום לו עוולה (ראה לעניין זה : ע"א 19/81 ביבי נ' הוברט ואח', פ"ד לז(2) 497, בעמ' 500 ; ע"א 234/79 י' עמישי נ' ל' עמישי ואח', פ"ד לד(2) 332; ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן ואח', פ"ד לו (309 (2).

בנדון אני סבור כי  המבקשים נהגו בחוסר תום לב באשר לדרך השימוש אותה הם עושים בהליכים המשפטיים כאשר הם שומרים תחת ידם מיקבץ של טענות אך בוחרים שלא לטעון אותן באסופה אחת כראוי וכנדרש, אלא לשחרר לחללו של בית המשפט בכל פעם טענה אחרת כבלון ניסוי, וכאשר זו נכשלת הם פונים בהליך חדש כאשר הפעם הם אוחזים בטענה אחרת. בדרך זו מתישים המבקשים את המשיבה וגוררים אותה להוצאות ניכרות תחת שינהגו בתום לב ויטענו כל טענותיהם באחת על מנת שבית המשפט יכריע בכולן אחת ולתמיד. בדרך זו אף נגרם בזבוז עצום של זמן שיפוטי (עד כה הוגשו מטעם המבקשים שלוש המרצות פתיחה וכן ערעור על אחד מפסקי הדין שניתנו בהמרצות העומד בבית המשפט העליון).

הטענה כאילו רק בחודש אפריל 2013 נודע למבקשים כי המשיבה אינה קבלנית רשומה, נראית תמוהה על פניה. מדוע הדבר נבדק על ידם רק באפריל 2013 כאשר כבר בנובמבר 2010, ספטמבר 2011 ואוקטובר 2011 הם מבקשים לבטל את ההסכם בתואנות שונות ? האם לא ראוי היה שכבר אז יבחנו ויבדקו את הדבר ולא ימתינו עד שינתנו החלטות בית המשפט באשר לטענותיהם הקודמות?

--- סוף עמוד  14 ---

27.       בפסיקת בית המשפט הובהר מזה מימים ימימה כי צד מחויב לנהוג בהוגנות ובתום לב אף עת הוא עושה שימוש בזכויותיו הדיוניות. כך מצאנו, כדוגמה, בדברי כב' הש' א. פורקציה בבש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון ואח'[פורסם בנבו] -

"תורת תום הלב קנתה לה שביתה בכל ענפי המשפט האזרחי. היא היכתה שורשים במשפט המהותי. היא מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני: עיקרון תום הלב חל בסדרי הדין. חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב. עליו לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה" (וראה: בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449, בעמ' 462-461; ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל-אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369, בעמ' 376-375; ע"א 5052/92שיק נ' מטלון, [פורסם בנבו] תק-על 94(3) 2119; על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, בעמ' 74; רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח(3) 49, בעמ' 52; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' נחום, [פורסם בנבו] תק-על 2005(1) 5078, פיסקה 8; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט), בעמ' 47).

בנדון דומה כי חוסר תום ליבם של המבקשים בדרכי נקיטת ההליכים על ידם הוא לבדו יש בו להצדיק דחיית תביעתם.

28.       מכלל האמור לעיל מצאנו לדחות את תביעת המבקשים. המבקשים ישאו בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסך של 20,000 ₪. איני מוצא מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת המשיב אשר כלל לא התייצב לדיון ולא הגיש כתבי בי דין מטעמו.

5129371

54678313

ניתנה היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.      

5129371

512937154678313

54678313

צבי ויצמן 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

--- סוף עמוד  15 ---