החלטה

 בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 8469/10 - א'

בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום. לא פעם נפסק כי גם איחור של יום – איחור הוא (ראו למשל רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 8.8.1999)). עם זאת, משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת בקשה להארכת מועד, ובמקום שבו מדובר באיחור זעיר, ניתן לשקול במקרים המתאימים פתרון מידתי בדמות מתן הארכת מועד תוך חיוב בהוצאות. בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובשים לב לכך שהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט המחוזי שבה נמסר על הכוונה להגיש בקשת רשות ערעור, סבורני כי יש מקום לפתרון מידתי כזה.

בשולי הדברים אני רואה לנכון להבהיר כי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה חלה על בקשות המוגשות בגדר הליכי ערעור (ראו בש"א 1164/08 בן צבי נ' גלברג (לא פורסם, 13.2.2008)). לפיכך לא קמה למבקשים זכות להגיש תשובה לתגובה (אם כי באפשרותם לבקש זאת). מכל מקום, בענייננו אין בתוכן התשובה כדי לשנות לכאן או לכאן את מסקנתי.

אשר על כן, המועד להגשת ההליך מוארך עד ליום הגשתו בפועל. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 1 ו- 2 בסכום של 1,500 ₪.