''דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא. ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, הוא הנקרא "אור אין סוף".(ספר עץ החיים, האר''י ז''ל).
אם פרק א' בספר בראשית מספר על בריאת העולם מנקודת מבט מסויימת, הדברים הנ''ל הם כמו סיפור בריאת העולם הרוחני. אם בבראשית באנו כולנו מהאדם הראשון, בספר עץ החיים באנו כולנו מאור אין סוף.
אור אין סוף אין משמעו אור אין סופי, אלא אור שאין לו גבולות - מין תודעה חסרת גבולות שמכילה מחשבתית את כל הבריאה, מראשיתה ועד סופה, ללא גבולות של זמן ומקום. קשה באמת לקלוט את זה, אבל תדמיינו כמה חסרת גבולות יכולה להיות מחשבה אחת שלכם, חלום אחד שלכם - עכשיו תכפילו בכל המחשבות של כל בני האדם, מראשית האנושות ועד סופה ואולי אפשר להבין טיפה מהאוקיינוס של התודעה הזו.
אבל האמת היא שמה שבאמת מנסה לומר לנו האר''י זה קודם כל שכולנו באנו מאור אין סוף. המקור שלנו, הגרעין שממנו נבטנו כולנו, הוא מאותו אור חסר גבולות עם אפשרויות אין סופיות. יש לכולנו את היכולת להיות אין סופיים - להכיל את כל המציאות כולה בתוכנו בלי גבולות של זמן ומקום.
הוא גם מלמד אותנו שהמקור שלנו זהה לחלוטין ושגם אם נראה לנו שאנחנו נפרדים - זה רק הדמיון שמתעתע בנו. עוד בטרם שנבראו הנשמות והגופים שלנו באנו כולנו מתודעה רוחנית אחת שכולנו מרכיבים אותה ועושים אותה שלמה - בלי אחד מאיתנו, אפילו אחד - היקום לא באמת שלם.
והמקום הזה, האין סוף קיים כל הזמן בכל אחד ואחד מאיתנו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להיזכר בו שוב. היהדות אומרת שהתרופה לשיכחה הזו, של האור שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו, זה ''ואהבת לרעך כמוך''.
מחבר המאמר: עו"ד בר אל ירון
