דחיית תביעה שטרית וקבלת טענת "פרעתי". בתיק זה ייצג משרדנו חברה קבלנית שנתבעה בגין שיק שבוטל, בסך 50,000 ש"ח, אשר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל על ידי צד שלישי שטען כי הוא "אוחז כשורה". אסטרטגיית ההגנה שלנו התמקדה בהוכחה חד-משמעית כי החוב המקורי לקבלן המשנה נפרע במלואו, תוך חשיפת סתירות מהותיות בגרסת התובע לגבי מועד קבלת השיק והפקדתו. משרדנו עוסק בייצוג חייבים וזוכים בהליכי הוצאה לפועל, לרבות מקרים בהם מועלות טענות בדבר אחיזה כשורה בשטרות.
בית המשפט קיבל את עמדת מרשנו במלואה, קבע כי התובע אינו אוחז כשורה ואף מסר תצהיר כוזב, הורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל תוך חיוב התובע בהוצאות.
לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן >>פסק דין - ת"א 17783/08 דבאסה חילמי נ' משכן ישראל הנדסה ובנין בע"מ
בית משפט השלום בירושלים
בפני: כב' השופט מ. בן-עטר
התובע: דבאסה חילמי (ע"י ב"כ עו"ד אברגיל ארמון)
הנתבעת: משכן ישראל הנדסה ובנין בע"מ (ע"י ב"כ עו"ד בר אל ירון)
תאריך: 27/11/2009
רקע עובדתי והליכים
1. תחילתם של הליכים בתיק זה בהגשת שיק מס' 10078 בסך 50,000 ש"ח לתאריך פרעון 30/06/06 שנמשך על ידי הנתבעת על חשבונה בבנק הפועלים (להלן - השיק), לביצוע בתיק הוצל"פ 07-14087-03-2.
2. תיק זה, אשר נדון בסדר דין מהיר, נפתח להמשך דיון בענין, לאחר שנתקבלה התנגדותה של הנתבעת לביצוע השיק, באופן שניתנה לה רשות להתגונן.
3. השיק נמסר על ידי הנתבעת למר עמוס יהושע (להלן - יהושע) (או למי מטעמו), שביצע עבודות ריצוף על פי הזמנת הנתבעת בבית כנסת שנבנה עבור עמותת בית תפילה (להלן - העמותה).
4. שמו של יהושע נרשם בשיק כנפרע (כנראה לא על ידי הנתבעת או מי מטעמה, שכפי הנראה מסרה את השיק מבלי שרשמה בו שם נפרע) ויהושע הסב את השיק לתובע.
המחלוקת: האם החוב נפרע?
5. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17/02/09 הסכימו הצדדים כי קיימת רק פלוגתא אחת והיא - האם הסכום בסך 83,160 ₪ שהועבר ליהושע על ידי הנתבעת ביום 18/09/06 מהווה פרעון השיק.
6. הסך של 83,160 ₪, שכפי הנראה שולם על ידי העמותה (ראו עדותו של מר אברהם מנריקס, אחד מנציגי הנתבעת - להלן: מנריקס), שולם ליהושע בעקבות הסכם שהושג ביום 16/09/06 בכל הנוגע לסיום עבודתו באתר בית הכנסת (לטענת הנתבעת, יהושע נטש את העבודה והפסיק את העבודה קודם לכן, עוד לפני מועד הפרעון הנקוב בשיק) (העתק מההסכם צורף כנספח ד' לתצהירי עדות ראשית של נציגי הנתבעת, מנריקס ומר דן שפר - להלן: שפר - מיום 26/03/09 שהוגשו ביום 13/04/09).
7. אמנם עלו סתירות בין עדותו של שפר מחד ושל מנריקס מאידך בנוגע לנסיבות הקשורות להסכם מיום 16/09/06... אולם, אין מחלוקת לגבי עצם תשלום הסך 83,160 ₪ ליהושע, שלא רק שהוכח באמצעות צילום דף חשבון... אלא שהוא למעשה בגדר עובדה מוסכמת כפי שעולה מהגדרת הפלוגתא.
8. בסיכומיו טען ב"כ התובע, בין היתר, כי סכום השיק לא נכלל במסגרת הסך 83,160 ₪ שולם ליהושע. אם הטענה נכונה, די בכך כדי להביא לקבלת התביעה. אולם, אין בסיס לטענה ואני דוחה אותה.
9. התחייבותו של יהושע בהסכם מיום 16/09/06 להחזיר את השיק לנתבעת, כמו גם הצהרתו בהסכם האמור כי אין לו תביעות נוספות כלשהן נגד הנתבעת, אינן מותירות מקום לספק כי סכום השיק נכלל במסגרת הסך 83,160 ₪ ששולם ליהושע.
מעמדו של התובע: האם הוא "אוחז כשורה"?
10. השאלה הנשאלת, וזו כאמור הפלוגתא היחידה בהתאם למוסכם בין הצדדים, היא האם התשלום בסך 83,160 ₪ היווה פרעון של השיק. ייאמר כבר, כי כוונת הצדדים להסכם מיום 16/09/06 היתה כי התשלום בסך 83,160 ₪ בא לפרוע גם את הסכום על פי השיק, ומכאן התחייבותו של יהושע להחזיר את השיק לנתבעת. אולם, לפי סעיף 60(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] נדרש כי הפרעון ייעשה לאוחז בשיק. לכן, אם בעת ביצוע התשלום בסך 83,160 ₪ ביום 18/09/06, התובע הוא שאחז בשיק, ולא יהושע, כי אז אין בתשלום ששולם ליהושע כדי להוות פרעון של השיק. שאלות הנוגעות לזכויות האוחז בשיק ולתנאי האחיזה כשורה נדונות גם במסגרת חוק אשראי הוגן ובהליכי ההתנגדות לביצוע שטר.
11. על פי טענתו של התובע, הוא אכן אחז בשיק במועד הרלבנטי (18/09/06), אך עדותו בענין בעייתית כפי שיובהר בהמשך.
12. התובע הגיש שני תצהירי עדות ראשית... מהתצהיר הראשון של התובע עולה הגרסה דלהלן: בחודש יוני 2006 היה התובע אמור לקבל סך 35,000 ₪ מיהושע... וסוכם בנוכחות מנריקס שיהושע יקבל חזרה את השיק מהבנק הבינלאומי הראשון... ויעבירו לתובע... יהושע אכן קיבל את השיק חזרה והסב אותו והעבירו לתובע... ביום 30/06/06, הוא תאריך הפרעון הרשום בשיק, הפקיד התובע את השיק בחשבון הבנק שלו המתנהל בבנק ערבי בע"מ והשיק חזר.
13. בעיקרו של דבר, הגרסה נראית קוהרנטית והגיונית על פני הדברים. אולם, הגרסה האמורה שבתצהיר הראשון אינה נכונה. מצילום של השיק כפי שהיה בעת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06... עולה כי השיק הוצג לפרעון על ידי יהושע עצמו דרך הבנק הבינלאומי הראשון (אין בגב השיק, כפי שהיה בעת הצגתו לפרעון ביום 30/06/06, חתימתו של התובע ומספר חשבון הבנק שלו...).
בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17/02/09, למעשה אישר התובע כי לא הוא הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06, ולכן הסכים כי התובע אינו אוחז בשיק כשורה.
14. בתצהיר השני של התובע נעשה נסיון להתאים את גרסת התובע, שהובאה בתצהיר הראשון של התובע, למציאות שלפיה לא התובע הוא אשר הציג את השיק לפרעון ביום 30/06/06. הנסיון לא צלח... בולט חוסר הקוהרנטיות בגרסה העולה מהתצהיר השני.
הכרעה
15. אין זה סביר, כי אדם המקבל שיק לפרעון חוב המגיע לו, לא יציג את השיק לפרעון בהזדמנות הראשונה, והעובדה שהתובע הציג את השיק לפרעון לראשונה ביום 25/09/06 ללא מתן כל הסבר לכך... אומרת "דרשני" לענין מועד מסירת השיק לידיו. אומרים "דרשני" גם ההצהרה הכוזבת בענין אופן הצגת השיק לפרעון ביום 30/06/06 שבתצהיר הראשון של התובע... הצהרתו הכוזבת של התובע בענין הצגת השיק לפרעון ביום 30/06/06 היא לב הענין, והיה בה, לולא נתגלה הכזב שבה, כדי לסלול את הדרך להיות התובע אוחז כשורה בשיק, על כל המשתמע מכך.
נוכח כל האמור, האפשרות המסתברת העולה מהחומר שבפני היא כי יהושע, ולא התובע, אחז בשיק בעת העברת התשלום בסך 83,160 ₪ ליהושע ביום 18/09/06. בנסיבות אלה, תשלום סך 83,160 ₪ ליהושע היווה פרעון כשורה של השיק.
16. לאור האמור, התביעה נדחית ואני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 07-14087-03-2. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.
מוריס בן-עטר, שופט
