Accessibility Tools

בלוג אישי

מחשבות שיש לי על המציאות שבה כולנו חיים

לאורך השנים ואני משער שכמו רובנו הבנתי שעל הרבה דברים יש לי על מה לומר את דעתי, לא רק כעורך דין אלא גם כאדם. לאחרונה ראיתי לנכון להעלות את מחשבותיי, רעיונותיי ובכלל דעותי בבלוג אישי בפייסבוק בשם: "מסתבר שעל כל דבר יש לי מה להגיד".

אם אהבתם את מה שקראתם אתם מוזמנים להקליק שם למטה משמאל על הכפתור ולעקוב אחרי הדף שלי בפייסבוק. 

כל מה שאני אספר לך עכשיו מגובה במסמכים, יש לי את הכל מסודר בקלסר שלי. ככה התחילה ורה את השיחה בינינו רגע אחרי שהיא נכנסה למשרד והתיישבה מולי. היא סירבה לשתות משהו, רק ציינה שאמנם הנוף בחלון המסך שמאחוריי יפה מאד אבל האור מעט מסנוור אותה. היא הוסיפה שהיא ממש לא מבינה בשביל מה חלון כזה גדול, פעם זה לא היה ככה ושהעיניים שלה כבר לא כמו שהיו כשהיא הייתה צעירה. אז התמקמתי עם הכסא ממש מולה, מסתיר את הנוף והאור ואמרתי לה שתתרכז בי ועוד רגע היא תשכח מהאור. היא חייכה והמשיכה עם הסיפור שלה.

הדלתות של המעלית נפתחו והאויר הקר מהמזגנים שבאולם ההמתנה היה מלא ודחוס כל כך ברגשות עד שהלב שלי התכווץ מעצמו. כאילו הבין לבד שנכנסתי למימד אחר שדומה לסיפורים שאנחנו לפעמים שומעים על יום הדין של מעלה. אי אפשר היה שלא להרגיש שאין שם כלום מההבל ורעות הרוח של העולם הזה

פעם מזמן, אחד הדברים שהתמיד ביקשתי להשתחרר ממנו היו השיחות האלו, בדרך כלל על כלום ושום דבר, עם אנשים שאני מכיר וגם כאלו שאני לא מכיר..  

הדבר השני הכי פרוע שאי פעם עשיתי זה לקום באמצע הדיון בבית המשפט ולצעוק, בלי שום סיבה, לא יעלה על הדעת, לא יקום ולא יהיה. זה לא משהו שחשבתי עליו בעצמי, זה הדבר הראשון שהמאמן שלי אמר לי שאני חייב לעשות כשהוסמכתי כעורך דין.

הסיפור שלי על קלאודיה זה לא פוסט, זה יותר סיפור קצר על אהבה ראשונה. שבועיים אחרי מסיבת סיום התיכון שלי, כשיש לי חצי שנה עד הגיוס הגעתי לאילת לחפש עבודה. כמה ימים לאחר מכן מצאתי את עצמי בחדר האוכל של מלון נפטון לבוש מכנסי תכלת, חולצה לבנה, וסט בצבע תכלת ופפיון

כל מה שאני אספר לך עכשיו מגובה במסמכים, יש לי את הכל מסודר בקלסר שלי. ככה התחילה ורה את השיחה בינינו רגע אחרי שהיא נכנסה למשרד והתיישבה מולי. היא סירבה לשתות משהו, רק ציינה שאמנם הנוף בחלון המסך שמאחוריי יפה מאד אבל האור מעט מסנוור אותה. היא הוסיפה שהיא ממש

ישנה מן ''אקסיומה'' כזו, שאדם שמאמין בכוח שמעבר לתפיסתו הוא ''פרימיטיבי'', חשוך ומוגבל מחשבתית. ואילו זה שכופר באמונה ובכוח עליון, וסומך רק על דעתו ועל דעת המדע הוא האדם המודרני, החושב, הנאור והפתוח מחשבתית הרבה יותר.