מבוא: הבסיס לדיני החוזים בישראל

מאמר זה יפרט בפניכם את הטעמים ל-ביטול חוזה בעקבות פגמים בכריתת חוזה ו/או הפרת חוזה — סקירה משפטית מקיפה. נדון בדרכים לכריתת חוזה, ב-גמירות דעת ומסוימות בחוזה. כמו כן נדון בדרכים לביטול חוזה משפטי מחייב (כמו לדוגמא: ביטול חוזה דירה או ביטול הסכם שכירות) כאשר הופרו ההסכמות בין הצדדים.

באופן טבעי נשלב במאמר זה גם את ניסיון משרדנו כמשרד עו"ד חוזים המתמחה בייצוג במחלוקות מסחריות מורכבות.

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי פגמים בכריתת חוזה ו-הפרה של הסכם, מעניקים לצד הנפגע את הזכות לביטולו. פרק ב' לחוק החוזים מפרט את הכללים על פיהם תשתכלל הסכמת צדדים לחוזה משפטי מחייב. מה שמאפיין את עילות הביטול של כל הסכם הוא פגם ברצון להתקשר בחוזה.

הרצון החופשי כבסיס לחוזה

כאמור, הסכמת צדדים להתחייב אחד כלפי השני, חייבת להיות מבוססת על רצונם הברור להתקשר בחוזה משפטי מחייב. ההצהרות בשלב הטרום חוזי, ההליך של הצעה וקיבול במהלך המו"מ ונסיבות רלוונטיות אחרות מהווים כולם אינדיקציות לרצונם וגמירות דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב. כאשר חוזה בא לעולם מתוך פגם ברצון אחד מהצדדים שנובע מטעות, הטעיה, כפיה עושק וכיו"ב – נפגם בסיסו של החוזה, וככזה הוא נתון לביטול.

פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 159 כותבת בעניין זה:

"קיום הרצון מזין את החוזה והפגם ברצון מצדיק את ביטולו. חוזה שנכרת מחמת פגם ברצון הוא חוזה קיים אם כי בר-ביטול"

עקרון העל: קיום עדיף על ביטול

דווקא לפני בואנו לדון בתנאים לביטולו של הסכם חייבים אנו להדגיש את כלל העל הקובע כי קיומו של חוזה תמיד עדיף על ביטולו. בפרשנות כל חוזה תמיד יעדיף בית המשפט את הפירוש המקיים את החוזה, ולא את זה שמביא לביטולו. עמד על כך בית המשפט בעא 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (פורסם בנבו, 25.06.2007):

"ראשית, כלל פרשנות בסיסי מורה אותנו כי מקום שחוזה ניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על-פירוש שעל-פיו הוא בטל. עקרון זה נקבע בסעיף 25(ב) לחוק החוזים. מכאן שבטרם מוכרזת תניה חוזית כבטלה, יש למצות את הכלים הפרשניים הקיימים כדי לבחון האם קיים פירוש המקיים את התניה, שאז יש להעדיפו על-פני פירוש המביא לביטולה... "

כיצד נכרת חוזה: 

על פי סעיף 1 לחוק החוזים חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. החוק מגדיר זאת בבהירות:

"כריתת חוזה כיצד
1. חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה".

על מנת שפנייה של צד לחברו תחשב כהצעה להתקשר בחוזה, היא צריכה לכלול את היסודות של גמירות דעת ומסוימות, כלשון סעיף 2 לחוק החוזים:

"הצעה
2. פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור".

הנה כי כן, סעיף 2 לחוק החוזים קובע כי על מנת שישתכלל חוזה חייבים להתקיים 2 תנאים מצטברים: האחד גמירות דעת, והשני מסוימות. על שניהם נדון בהמשך הדברים.

גמירות דעת: המבחן האובייקטיבי

תנאי שאין בלתו לכריתת חוזה משפטי מחייב הינו גמירות הדעת של כל השותפים לו. גמירות הדעת מבטאת את הרצון המגובש וההחלטי להתקשר בחוזה. פגם בגמירות הדעת הינו עילה טובה ל-ביטול חוזה.

כאמור בע"א 5042/96 פנחס כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, (פורסם בנבו 1999) בעמ' 750-751:

"יסוד גמירת-הדעת – הרצון המגובש וההחלטי להתקשר בחוזה – שנועד להגן על הסתמכותו של הזולת, בא לידי ביטוי בהשתקפות החיצונית של כוונת המציע ליצור קשר חוזי מחייב על-פי ההצעה שהציע (ראו ש' רנר "דיני-חוזים – מגמות והערכה" משפטים כא 33, 44 (תשנ"א-תשנ"ב)) יסוד גמירת-הדעת נבחן באופן חיצוני-אובייקטיבי, אך זאת דרך עיניו של המתקשר הסביר באותן נסיבות".

פרופ' גבריאלה שלו בספרה הנ"ל "דיני חוזים" כותבת לעניין גמירות הדעת:

"גמירת דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירת הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסויימת עם צד מסוים... מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה... משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת דעת" (שם בעמ' 93).

כיצד בית המשפט בוחן גמירות דעת?

כיצד ייבחן בית המשפט את גמירות דעתם של הצדדים שעה שהוא בא לדון בטענה כי הייתה או לא הייתה להם גמירות דעת? על כך עונה הפסיקה כי בית המשפט יבדוק את התנהלות הצדדים עובר לכריתתו של החוזה באמצעות "משקפיים אובייקטיביים". כלומר, לא משנה מה חשבתם בלבכם ("חשבתי שזו רק טיוטה"), אלא מה שידרתם כלפי חוץ.

כאמור בספרה של גבריאלה שלו (עמ' 87):

"גם כאשר נעדרת כליל גמירת-דעתו של המצהיר, אולם פנייתו או הודעתו מעידה על גמירת-דעתו, ניתן לחייבו על-פי הצהרתו... הצד האובייקטיבי-חיצוני של התנאי גובר כאן על הצד הסובייקטיבי-הפנימי"

יש להדגיש כי המבחן האובייקטיבי הוא מבחן נסיבות העניין הספציפי הייחודי שעומד בפני בית המשפט. כפי שנכתב בספרם של ד פרידמן, נ כהן חוזים, אבירם, כרך א, תשנ"א בעמ' 157:

"קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה"

ראה גם ע"א 342/89 ג.ז. רכסים בע"מ נ' פסח גרופר, בעמ' 736; ע"א 3102/95 כהן נ' כהן, בעמ' 743.

תפקידו של עורך הדין באבחון גמירות דעת

בסיום נקודה שזו חשוב להדגיש כי עורך דין לביטול חוזה ייראה מול עיניו תמיד את ההלכה שחוזה יפורש בסופו של דבר בראש ובראשונה על פי המשמעות שנותן בית המשפט לגמירות דעתם של הצדדים כפי שהיא לידי ביטוי בחוזה עצמו. עמד על כך בית המשפט העליון בעא 954/15 י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ [פורסם בנבו 04/01/16]:

"נקודת מוצא הרלוונטית לסוגיה דנן טמונה בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המורה כי יש לפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה."

במקרים רבים ביטול הסכם מוביל להתדיינות משפטית, ולכן בפועל מדובר יותר ב־ניהול סכסוך חוזי בערכאות ולא רק כפרשן תיאורתי של החוזה. כפי שלמד הח"מ במהלך השנים, מאחורי המילים (שלמען הסר ספק חשיבותן חזרה בשנת 2026 במיוחד להיות קריטית) בכל זאת ישנן נסיבות ועובדות שיש להביא בפני בית המשפט ולהוכיחן.  

מסוימות: כמה פרטים צריך כדי שיהיה חוזה?

משמעות הביטוי מסוימות, על פי דיני החוזים, היא אותם פרטים לגבי כוונת הצדדים, שיכולים להוות את אמת המידה לגמירות דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה משפטי מחייב. גם פגם במסוימות, כמו פגם בגמירות הדעת הנו עילה טובה ל- ביטול חוזה.

בע"א 440/75 זנדבנק נ' מלכה צנציגר, הבהיר בית המשפט את יסוד המסוימות:

"פנייתו של אדם אינה בגדר הצעה לעניין כריתת חוזה, אלא אם היא מסוימת כדי אפשרות לכרות החוזה בקיבול ההצעה. על ההצעה להיות מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא-ומתן משלים... אין לפרש תנאי זה לכריתתו של חוזה באופן המחייב פירוט מראש של כל נושא ועניין הכרוך בחוזה".

ראה גם גבריאלה שלו, דיני חוזים, בעמ' 89; וראה ע"א 5559/91 ק. צ. מפעלי גז ואנרגיה בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, בעמ' 647; ע"א 6648/98 עיריית הוד השרון נ' שיכון אזרחי בע"מ.

ראו גם האמור בע"א 7591/13 פלונים נ' פלונית שם התייחס בית המשפט העליון גם לטענה לפיה ההסכם ביניהם לא היה מסויים דיו.

דרישת הכתב בחוזה מקרקעין

בהקשר לדרישת המסויימות ועל קצה מזלג נציין כי בחוזה מקרקעין, לרבות חוזה דירה, קיימת דרישה ספציפית מיוחדת לכריתת חוזה - בכתב. סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע:

"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

בעניין דרישת הכתב בחוזה מקרקעין נפסק בע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא כי: "די אם קיימת אסופת מסמכים שיש בהם ביחד, כשהם משלימים זה את זה, כדי להעיד על הפרטים המהותיים הנדרשים לעריכת העיסקה, אף אם כל מסמך לעצמו לא יספיק לצורך זה".

דברים ברוח זו כותבת גם המלומדת גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים בעמ' 281: "אין לפרש את הדרישה לכתב כמכוונת לכך שכל פרטי ההתחייבות ימצאו ביטוי בכתב; משמעותה של דרישת הכתב היא, כי הפרטים המהותיים והחיוניים – הם הפרטים ההכרחיים להתקשרות – יכללו בכתב".

ראה גם ע"א 774/75 עובדיה נ' אדרבי, וע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד.

תום לב במו"מ לכריתת חוזה

אחד העקרונות החשובים ביותר במשפט הישראלי בכלל, ובדיני החוזים בפרט הינו עקרון תום הלב. בהקשר של דיני החוזים מופיע עקרון זה פעמיים, הן בסעיף 12 המטיל חובת תום הלב במו"מ לכריתת חוזה והן בסעיף 39 הקובע חובת תום לב בקיומו של חוזה. הפרת חובת תום הלב, בין אם בשלב המו''מ לכריתתו ובין אם בקיומו, מקימה עילה מצויינת ל- ביטול חוזה.

חובת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה קבועה בסעיף 12 לחוק החוזים:

"12.(א)במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים..."

משמעותה של חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי היא ניהול המו"מ לקראת כריתתו של הסכם בהגינות, ביושר ובשקיפות מרבית, זאת כמובן מבלי להתעלם או לוותר על האינטרס האישי של אותו צד להסכם (ראה ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל). בשלב המו"מ לכריתת חוזה באה לידי ביטוי חובת תום הלב בחובת הגילוי - היינו הצדדים חייבים לגלות אחת לשני את כל הפרטים הרלוונטיים לעסקה.

תום לב בקיום חוזה

סעיף 39 לחוק החוזים מהווה הוראת חוק נוספת הקבועה בחוק החוזים אשר קובעת חובת תום לב בקיומו של הסכם בין שני צדדים או יותר. היטיב לתאר את חובת תום הלב הנשיא ברק ברע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, בעמ' 279:

"תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו... עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם".

ובפרשה אחרת, בר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי, בעמ' 461-462: "חובתו זו של בעל דין... מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו... אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל".

ביטול חוזה – כיצד?

הדרך לביטול חוזה קבועה בסעיף 20 לחוק החוזים:

"דרך הביטול
20. ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול..."

בסעיפים 7 ו-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 נקבע:

"הזכות לביטול
7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה..."

"דרך ביטול החוזה:
8. ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה..."

מה היא הפרה יסודית של חוזה

הפרה יסודית בחוזה מוגדרת בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות). אם כן, סיווג הפרה כהפרה יסודית, נעשה על פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. עורך דין המטפל בחוזים, ובמיוחד כזה המטפל בתביעה לביטול חוזה מודע לכך שבית המשפט יבדוק האם האדם הסביר היה מתקשר בהסכם לו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה.

כאשר ההפרה היא יסודית, רשאי הצד הנפגע לבטל החוזה. במקרה כזה מוטלת חובה על הצד הנפגע להודיע לצד המפר על ביטול החוזה. הטעם למתן הודעת הביטול הוא כי הצד המפר זכאי לדעת האם החוזה בטל לאור הפרתו ולהסתמך על כך (ראה ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ).

ניתן גם להודיע למפר על ביטול תוך מתן הזדמנות לצד השני לתקן את ההפרה. ראה דבריה של פרופ' גבריאלה שלו בספרה הנ"ל דיני חוזים, בעמ' 265: "כהודעה ברורה וחד-משמעית יכולה להיחשב גם הודעה מותנית הנותנת לצד השני הזדמנות לתקן את המעוות והכוללת התראה כי אם לא יפעל כך, יתבטל החוזה".

כאמור בסעיף 7(ב), הייתה ההפרה לא יסודית, יודיע הצד הנפגע לצד המפר על ההפרה, תוך מתן ארכה סבירה לצורך תיקון ההפרה. אם בתום הארכה לא תוקנה ההפרה, זכאי הצד הנפגע לבטל את החוזה.

"זמן סביר" לביטול חוזה בעקבות הפרתו

כפי שצוטט לעיל, סעיף 8 לחוק החוזים תרופות קובע כי הודעת הביטול צריכה להינתן "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בע"א 42/86 אבידוב נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו), בעמ' 516, נקבע לעניין זמן סביר לביטול חוזה:

"'זמן סביר' לעניין הודעת ביטול חוזה שונה הוא ממקרה למקרה, ויש לפרשו בהתחשב במהותו ובטיבו של החוזה ובהתנהגותם ובנסיבותיהם של הצדדים. רק על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ניתן 'למדוד' ולקבוע, אם הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר".

ההלכה קובעת כי עם חלפה עברה לה התקופה שנקבעה כ "זמן סביר" ל- ביטול החוזה אין לבטל את החוזה, אם ניתן לפרש את השיהוי במתן ההודעה לוויתור של הצד הנפגע על זכות הביטול. ואולם, אם בית המשפט יגיע למסקנה כי למרות השיהוי, ולמרות שחלפה אותה תקופה שהוגדרה כזמן סביר לביטול ההסכם הצד הנפגע לא ויתר על זכותו לבטלו, עדיין רשאי הצד הנפגע לבטל את החוזה. אם כן, אם למרות השיהוי לא ויתר הצד הנפגע על זכותו לבטל את החוזה הוא רשאי לעשות זאת, ובתנאי שהוא מעניק למפר ארכה סבירה לתקן את ההפרה.

וכדבריה של פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים הנ"ל בעמ' 554: "גם במקרה שבו לא השתמש הנפגע בזכות הביטול שלו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, הוא יכול לחדש את זכות הביטול על-ידי מתן ארכה".

פגמים בכריתת חוזה: טעות והטעיה

"זמן סביר" לביטול חוזה בעקבות פגם בכריתתו

המונח "זמן סביר" לא מתעורר אך ורק בעקבות הפרת חוזה לאחר כריתתו אלא גם בהקשר של פגם במהלך כריתתו כגון טעות והטעיה בחוזה, עושק, פגם בגמירות הדעת וכגון אלו הקבועים בחוק החוזים. זמן סביר, בהקשר זה, נמדד מהרגע שבו נודע למתקשר על עילת הביטול.

כאמור בספר הנ"ל דיני חוזים של פרופ גבריאלה שלו בעמ' 256 - 266: "הזמן הסביר שבתוכו יש לתת הודעת ביטול ייקבע לפי נסיבות העניין... בין הנסיבות שיישקלו בקביעת סבירות הזמן אפשר למנות את הנסיבות שלהלן: טיב העסקה, מהות החוזה, תנאי המקום והזמן, הזמן שחלף מאז נכרת החוזה... נראה בעליל כי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת הזמן הסביר".

עמד על כך בית המשפט בע"א 338/85 מנחם שפיגלמן נ' דוד צ'פניק, בעמ' 425:

"תחילה קבע בית המשפט המחוזי, כי אפילו קמה למערער זכות לביטול החוזה בשל עילה של הטעיה, הרי שבפועל לא ננקטה דרך הביטול הנאותה, כאמור בסעיף 20 לחוק החוזים(חלק כללי); מעדותו של המערער עצמו עולה, כי פרטי עיסקת הרכישה החוזרת נודעו לו בשנת 1977, ואולם במועד זה, כמו גם בשנתיים שלאחריו, לא נקט המערער שום צעד משפטי ולא נתן הודעת ביטול לצד השני... גם אם מקבלים את טענתו, שעצם הגשת התביעה כמוה כמתן הודעת ביטול, הרי בהעדר נסיבות מיוחדות להצדקת איחור כה גדול, אין לומר, כי ההודעה ניתנה 'תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול'..."

חוזה למראית עין

סעיף 13 לחוק החוזים מתייחס לחוזה מסוג אחר: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל". קיימים שני סוגים של חוזה למראית עין: האחד חוזה פיקטיבי, שאין מאחוריו כלום (סימולציה מוחלטת). הסוג השני הינו חוזה המסווה חוזה אחר בין הצדדים (סימולציה יחסית).

ב-ע"א 630/78 י' ביטון ואח' נ' מזרחי מבדיל בית המשפט בין שני סוגים אלו:

"החוזה למראית עין עשוי ללבוש צורות שונות ומגוונות. ידועה הבחנה אשר בו מאחורי מראית העין אינה מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים... לבין המקרה אשר בו מאחורי מראית העין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים... בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על סדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה".

כאמור בפסק הדין הנ"ל, גם אם החוזה הגלוי בטל, בית המשפט ימשיך ויבחן את תוקפו של החוזה הנסתר, ואם הוא עומד בתנאי הדין – ייתן לו תוקף.

סוגי טעות והטעיה

טעות (סעיף 14): פער בין המציאות שחווה צד להסכם לבין המציאות כפי שהיא בפועל. החלטתו של צד להסכם להתקשר בחוזה הנשענת על בסיס עובדות ונסיבות שאין להן אחיזה במציאות מהווה פגם תודעתי ברצון ופגם בגמירות דעתו. בהיעדר גמירות דעת חוזה לא משתכלל וככזה הוא בר ביטול (ראה ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ וראה גם עא 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר).

הטעיה (סעיף 15): "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה...". הפסיקה קבעה כי נדרשים להתקיים ארבעה יסודות: 1. קיומו של חוזה; 2. קיומה של טעות; 3. קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה; 4. קשר סיבתי כפול (ראה ע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבס).

סוגיות מיוחדות בביטול

ביטוי נוסף למגמה השלטת בדבר קיום חוזה בא לידי ביטוי באפשרות שנתן המחוקק לביטול חלקי של חוזה כאשר הנסיבות מאפשרות זאת (סעיף 19 לחוק).

ד' פרידמן ונ' כהן בספרם הנ"ל חוזים כרך ב' (1992) מבהירים: "חוזה הניתן להפרדה... הוא חוזה הכולל מספר הבטחות כשלכל אחת תמורה נפרדת". וכן פרופ' שלו בספרה (עמ' 384) מציבה שלושה שלבים לבדיקה: האם ניתן להפרדה? האם העילה נוגעת רק לחלק? האם ניתן לבודד את החלק הנגוע?

לנוחותכם דוגמא לכתב תביעה לביטול חוזה.

ביטול חוזה על ידי התנהגות

כפי שיכול נפגע מהפרת חוזה לבטלו על ידי התנהגות, כך יכולים הצדדים שניהם ליצור מערכת חוזית חדשה המבטלת חוזה קודם ביניהם על ידי התנהגות (ראה ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה). ואולם, הנטל כבד. בע"א 4956/90 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ נפסק כי:

"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות... מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור".

ראה בעניין זה גם ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע.

חוזה פסול ותקנת הציבור

סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או סותר את תקנת הציבור – בטל. עם זאת, סעיף 31 מאפשר לבית המשפט לצוות על קיום החוזה משיקולי צדק.

עמד על כך בית המשפט ב-עא 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה:

"השאלה בהקשר זה היא - איזה הוא חוק שהפרתו באמצעות חוזה תכתים את החוזה באי חוקית... שאלת המפתח בהקשר זה היא - האם החוזה נוגד את היעדים שהחוק נועד להגשימם, עד כדי כך שיש לפסול אותו... כלל הוא, כי חוזה פסול הינו בטל, ואילו האפשרות לקיימו היא בבחינת החריג לכלל... עשויים להיות מקרים שבהם השלמת קיומו של החוזה הפסול היא הדרך היחידה להשגת הצדק ביחסים הפנים חוזיים".

תקנת הציבור: את הביטוי "תקנת הציבור" הגדיר השופט זמיר בבג"צ 6086/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה: "תקנת הציבור מבטאת את אושיות היסוד של הסדר החברתי... תקנת הציבור, גם אם אינה סוס פרא, אלא, אולי, מכונית שהנהג שולט בה, דורשת נהיגה זהירה... שהרי ביטול הוראה בהסכם אף הוא פוגע בזכות, קרי: בחופש החוזים".

משמעות חתימה / אי חתימה על חוזה

בפסיקה נקבע לא אחת כי העדרה של חתימה על ההסכם לכשעצמה אינה לכשעצמה עילה ל- ביטול החוזה (ראו ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי; ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות').

לעומת זאת, לעיתים גם קיומה של חתימה אינו מעיד תמיד על גמירות דעתו של החותם, כאמור בספרם הנ"ל של דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א (1991) בעמ' 172: "הכלל הוא כי מתקשר החותם על החוזה או מקבלו בצורה אחרת, מביע הסכמה לתניותיו... הסטיה מהחזקה שחתימה שווה הסכמה תיעשה רק במקרים, שבהם הצד האחר אשם, במידה זו או אחרת, בכך שביטויה החיצוני של ההסכמה שונה מכוונתו של המתקשר האחר".

טבלת השוואה: סוגי עילות ביטול

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)