יש איזה דבר כזה מוזר באנשים, שהם לא רובוטים... למשל, זמר ששמו שמיים ובאופן די תמוה ו "לא אופייני" לזמרים אחרים ואומנים לאורך ההיסטוריה האנושית עושה דברים מטומטמים בכלל ועם נשים בפרט. כאשר התנהגויות כאלה מובילות להפרת חוזים מסחריים, חשוב להיוועץ עם עורך דין לחוזים.
שיהיה ברור אני לא תומך במעשים כאלו חלילה, במיוחד במיוחד שהמדובר בנערות שכנראה שיקול הדעת שלהן היה משובש, בלשון המעטה - גם אם בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום. מצד שני, גם צריך לזכור שאת הלקח שלו הוא למד היטב היטב, וניתן להניח שעכשיו שהוא נכווה ברותחין, הוא ייזהר בצוננין.
אבל אני שואל את עצמי, בוא נאמר שהיינו טוטאלים כמו הנשים האלו שצרחו היום כאשר אייל גולן קיבל את אות ההוקרה שלו בכנסת והיינו מחרימים כל אומן שעשה טעות, במתכוון או שלא במתכוון.
ג'וני קאש לא היה ממש נחמד אל נשים בלשון המעטה, לאלוויס הייתה חיבה לנשים ממש ממש צעירות ואני מתכוון קטינות, פרנק סינטרה לא היה בדיוק מלאך, סטיבן טיילר מאירוסמית שהיה לו סיפור עם בת 16 ממשפחה הרוסה, מיילס דייויס עם חיבתו לסמים ואלימות, ריצ'רד וואגנר האנטישמי, ג'יימס בראון שהתעלל באשתו ויש עוד רשימה מטורפת של זמרים, ציירים, סופרים ובכלל אמנים.
אני חייב לומר שיש בי הבנה לאותן נשים שצרחו בטקס של אייל גולן, באמת הדברים שהוא לכאורה עשה די דוחים. הבעיה היא שהכאב של אומנים השטויות שהם עושים, הטמטום ואפילו לפעמים הרוע די מעצב את האמנות שלהם.
אז כל אלו שמבקשים להחרים את אייל גולן, תהיו לפחות כנים עם עצמכם ועקביים, תחרימו בבקשה את כל האמנים שעשו רע בחייהם לאחרים... רק מילת אזהרה, הרשימה ארוכה, ארוכה מאד....
ובכל זאת, בדיעבד שאני קורא את הפוסט הזה אני חושב שאם הפנימיות של האמן מעצבת את האמנות שלו ואם כשאני צורך אמנות אני מכניס משהו מהאמן לתודעה שלי אז אולי נכון שאני אחשוב פעמיים כשאני מקשיב למוזיקה של אמנים שהפנימיות שלהם קצת עקומה.
מחבר המאמר: עו"ד בר אל ירון
