/images/titles/toolsDownBig.jpg /images/titles/internationalDownBig.jpg /images/titles/intrestDownBig.jpg /images/titles/articlesDownBig.jpg /images/titles/officeDownBig.jpg

עא 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה ואח'

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ועקרון האחריות המוגבלת של בעלי המניות והמנהלים בחברה הם מעקרונות היסוד בדיני התאגידים. עקרונות אלו שלובים זה בזה כך שקיים "מסך" בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי המניות ומנהליה ולכל אחד מהם זכויות וחובות נפרדות. מאמר זה ידון ביוצא מן הכלל, "הרמת מסך" שמשמעה התעלמות מאותו "מסך" שניצב בין החברה לבעלי המניות וייחוס חובותיה וזכויותיה של החברה לבעלי המניות בה. כבר עתה ייאמר כי הלכה ידועה היא שהרמת מסך אינה מעשה שבשגרה ועל מנת להרים את נטל ההוכחה על התובע להראות כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה.

לחץ כאן לחזרה למאמר משרדנו, הרמת מסך ההתאגדות בחברה

 

פסק הדין מאתר נבו


 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  3755/03

  

 

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

המערער:

שמעון בן חמו

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ

 

2. טנא ניר (שיווק) 1981 בע"מ

 

3. תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ

 

4. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

 

5. נגה גלידות שותפות מוגבלת

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 1601/99 שניתן ביום 26.2.03 על ידי כבוד השופט ד"ר עדי אזר ז"ל

 

בשם המערער:

עו"ד אביחי נ' ורדי ועו"ד איתן פישמן

בשם המשיבות 4-1:

עו"ד תמר גולן ועו"ד עודד ערמוני

בשם המשיבה 5:

עו"ד רן רוטמן

 

להחלטה בעליון (2008-04-13): עא    966/08 נגה גלידות שותפות מוגבלת נ' שמעון בן חמו שופטים: מ' נאור עו"ד: אביחי נ' ורדי, רן רוטמן, תמר גולן, גיא גולן

לפסק-דין בעליון (2000-10-30): עא 2850/99 שמעון בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, פ''ד נד(4) 849, שופטים: ת' אור, ט' שטרסברג-כהן, א' פרוקצ'יה עו"ד: אביחי ניסן ורדי, תמר גולן, רן רוטמן

להחלטה במחוזי (2002-06-11): בשא 62409/99 נגה גלידות שותפות מוגבלת נ' בן חמו שמעון שופטים: ברוש שרה עו"ד: רוטמן רן, ורדי אביחי, גולן תמר

 

חקיקה: חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 

חקיקה: חוק המיטלטלין, תשל"א-1971 

חקיקה: חוק החברות, תשנ"ט-1999 

חקיקה: תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 

 

ספרות:

ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי

 

 

 

מיני-רציו:

* דיון אזרחי – מחיקה – חוסר עילה

* חוזים – חוזה לטובת אדם שלישי – הקניית הזכות

* מחיקת עילות תביעה

המערער הגיש תביעה לתשלום הפרשי עמלות שלטענתו מגיעים לו בגין הפצת מוצרי המשיבות. בית המשפט המחוזי החליט למחוק על הסף חלק מעילות התביעה של המערער נגד המשיבה 5, ביניהן עילה של חוזה לטובת צד ג', לפיה טען המערער כי הסכם כינונה של המשיבה 5 כלל כוונה להקנות לצדדים שלישיים זכות לדרוש קיום חיובים של משיבות אחרות.

בית המשפט רשאי למחוק חלק מכתב התביעה הן משום שאותו חלק אין בו עילה והן מטעם אחר. המדיניות השיפוטית הנוהגת רואה מחיקה "בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה". עם זאת, הסמכות למחיקה מופעלת גם ביוזמת בית המשפט.

מכוחו של סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 עשוי אדם, שאינו צד לחוזה, לרכוש זכויות על פיו כלפי הצדדים לו. תנאי להענקתה של זכות זו לצד שלישי, הוא כי על פי פירושו הנכון של החוזה נטלו על עצמם הצדדים או אחד מהם חיוב כלפי הצד השלישי, ובכך העניקו לצד השלישי זכות כלפיהם. התנאי הוא, כי משתמעת הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה. במקרה דנן, נוכח אי הידיעה לגבי תוכנו של אחד ההסכמים, יש לאפשר למערער לטעון בעילת התחייבות לטובת צד שלישי.

 

 פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

 

1.        הנושא שלפנינו - זכויותיו של המערער המפיץ מוצרי גלידות של המשיבות או חלק מהן - הגיע לבית משפט זה בגלגול שני. לפני קרוב לשלושה עשורים, בשנת 1976, החל התובע מפיץ מוצרי גלידות של מחלבות טנא נגה/טנא ניר. ב-9.1.1981 גם נחתם הסכם עמו לעניין זה, וכן נוספה במועד מאוחר יותר תוספת להסכם, שבה - בין השאר - קיבל המערער בלעדיות בהפצת המוצרים באיזור אשדוד-יבנה והתחייב לעסוק בכך בלבד, וטנא נגה/טנא ניר התחייבו שלא להפיץ מוצריהן באיזור זה בעצמן או בידי אחר אלא על ידיו. בהסכם התוספת הוגדלה עמלתו של המערער והובטחה העלאה נוספת אם תיעבר תקרת מכירות מסויימת (500,000 דולר לשנה). ועוד נאמר שם: "מוסכם בזאת שזכות ההפצה היא קניינו הבלעדי של המפיץ", ועל משמעות ביטוי זה נשתברו קולמוסים בהמשך.

 

2.        גלגולי הנושא מאז עד שלב מסויים הלא הם מתוארים על ידי בית משפט זה בפסק דינו בע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נגה בע"מ (פ"ד נד(4) 649), מפי השופטת שטרסברג-כהן. באותו פסק דין נדחה ערעור המערער על קביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי זכות ההפצה של המערער איננה קניינית אלא חוזית. בית המשפט, לאחר שניתח את המצב המשפטי, הגיע למסקנה כי אכן המדובר בזכות חוזית, אף שנקבע כי מטרת ההתניה האמורה היא "לשלול מטנא זכות ביטול ההסכם כל עוד אין מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות", קרי, כאלה "החותרות תחת אשיות ההסכם, כגון שהמפיץ מפר את ההסכם או מועל באמון שניתן בו". עם זאת, הרחיב בית המשפט את העילות שבהן הותר למערער לפצל את סעדיו לשם תביעה כספית.

 

3.        א.      ואכן, בין יתר ההליכים שבהם פתח המערער היה ת"א (ת"א) 1601/99, בו דרש לקבל הפרשי עמלות שלפי הנטען לא שולמו לו, הגם שהמכירות עלו לשיטתו מאז 1992 אל מעל סך 500,000 דולר לשנה כאמור. תיק זה הוא נשוא ענייננו. יצויין, כי תביעה זו הוגשה נגד טנא נגה, טנא נגה (שיווק) 1981, טנא שניר (שיווק) 1981, תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית, תנובה מרכז שיתופי וכן נגה גלידות שותפות מוגבלת (להלן: נגה גלידות).

 

           ב.      נגה גלידות שותפות מוגבלת הוכנסה לתביעה, שכן הוקמה כנטען ב-1996 כשותפות מוגבלת בין תנובה לבין אוסם וכן נגה בע"מ, ולשיטת המערער נטלה עליה את מלוא ההתחייבויות שבהן נשאו המשיבות 5-1 עד אז, לרבות בעניין סוכנים ומחלקים. לאחר הגשת התביעה באה סדרת הליכים של בקשה לסילוק על הסף מטעם נגה גלידות, כפי שיפורט בתמצית להלן.

 

4.        א.      נגה גלידות הגישה בקשה (בש"א 624099/99, ביום 24.11.99) למחוק או לדחות על הסף את תביעת המערער נגדה, שכן החוזה בין תנובה לאוסם משנת 1996 (המכונה חוזה השותפות) לא כלל לשיטתה כל חבות מצידה כלפי הסוכנים והמחלקים, ואין כל עילה נגדה.

 

           ב.      בתשובתו מיום 28.1.02 לבקשה זו, העלה המערער את הטיעונים שבבסיס ערעורו הנוכחי: טענה, כי הסכם השותפות הוא חוזה לטובת צד ג' לפי סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כעולה מהתנהגות המבקשת לאחר הקמתה (תוך הסתמכות על מכתב חשב נגה גלידות מיום 31.12.96 שלפיו מיום 1.1.97 יפעלו סנוקרסט וטנא נגה גלידה תחת שם תאגיד חדש בשם "נגה גלידות שותפות מוגבלת"). ועוד נטען, כי המדובר בתחרות תוך עסקאות נוגדות במטלטלין, שלפי סעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971, זכות המערער כראשון בזמן, עדיפה - ולכן לו הבכורה בהפצת מוצרי הגלידות של טנא נגה ותנובה. ולבסוף, נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות של נגה גלידות ולהעמיד את המערער מול תנובה וטנא נגה.

 

           ג.      בית המשפט קמא החליט ביום 11.6.02, כי אכן כתב התביעה כפי שהוגש מלכתחילה  על ידי המערער אינו מעלה עילה, אך התיר למערער להגיש בקשה לתיקונו.

 

           ד.      בקשה זו הוגשה, ונגה גלידות ביקשה לדחותה. לאחר החלטה נוספת של בית המשפט קמא הוגשו השלמות, ושוב נתבקש תיקון כתב התביעה.

 

5.        בית המשפט קמא (החלטה מיום 27.11.02) דחה את הבקשה למחיקה על הסף של הטענה בדבר זכויות עמלה שקיבלה עליה נגה גלידות כלפי המערער, בהנמקה כי בנסיבות ישנן אפשרויות שיש לבחנן: שמא נערך הסכם חדש, ואם לאו - אולי ממשיך ההסכם הקודם בתוקפו מכוח התנהגות. נפסקו הוצאות נגד התובע באשר לתיקון כתב התביעה. באותו מעמד - 27.11.02 - הציע בית המשפט קמא למערער להגביל עצמו בתביעה לעילה ההסכמית ולוותר על שאר העילות. הצעה זו לא נתקבלה על דעת המערער.

 

6.        בדיון מיום 26.2.03 נדחו על ידי בית המשפט קמא טענותיו של המערער באשר לעילות האחרות, כלהלן:

 

           א.      עילת החוזה לטובת צד ג' נדחתה, בהנמקה כי עילה זו טעונה "בסיס לטענה כי היתה כוונה להקנות לצד ג' זכות תביעה עצמאית משלו", ואין לכך בסיס בהסכם כינונה של נגה גלידות ("חוזה השותפות").

 

           ב.      עילת סעיף 12 לחוק המיטלטלין - תחרות הזכויות - נדחתה בנימוק כי עניינו של הסעיף תחרות בין זכויות שהוענקו על ידי אותו גורם ואין זה המקרה בענייננו.

 

           ג.      באשר להרמת המסך, טענה זו הוגדרה כקלושה. הוזכרה הצעת החוק לתיקון ס' 6 לחוק החברות (ה"ח תשס"ב, 638, 639), שלפיה הוצע לצמצם את האפשרות להרמת המסך על ידי פירוט עילות קונקרטיות. בית המשפט קמא הוסיף, כי טענת המערער, כאילו עצם כינונה של נגה גלידות בא לפגוע בזכויות התובע, היא "בלתי אפשרית בעליל".

 

           נותרה איפוא העילה, לפיה נגה גלידות קיבלה על עצמה את מערכת ההסכמים עם המערער, ובית המשפט השאיר עילה זו על כנה, אם גם תוך פקפוק.

 

           לשלמות התמונה יצויין, כי בהחלטה מיום 10.9.03 הורה בית המשפט קמא על גילוי "חוזה המייסדים" שבין תנובה, סנוקרסט וטנא נגה, שקדם להסכם השותפות.

 

7.        הערעור שלפנינו מופנה נגד ההחלטה מיום 26.2.03 לדחות על הסף את שלוש העילות הנזכרות.

 

8.        נימוקי הערעור:

 

           א.      בטרם גילוי המסמכים כולם אין מקום למחיקת עילות.

 

           ב.      החוזה לכינון נגה גלידות (חוזה השותפות מ-1996) וחוזה המייסדים הם חוזים לטובת צד ג', ובחוזה השותפות נאמר במפורש כי השותפות - נגה גלידות - תקבל את הפעילות העסקית של המוכרת במוצרי הגלידה, לרבות ההתקשרויות עם הסוכנים והמחלקים, לקוחות וספקים והפעלת העובדים. על כך חזרו בסעיף 9.2 להסכם השותפות. המכתב הנזכר של חשב השותפות מ-31.12.96 מגלה את הכוונה להקנות ל"צדדים שלישיים" זכות לדרוש קיום החיובים.

 

           ג.      ההסכמים בין המערער לטנא נגה ולתנובה בשנות השמונים קודמים, במישור סעיף 12 לחוק המיטלטלין, להסכמים עם נגה גלידות, ולכן מקימים את העילה. מסירת מכלול הזכויות לנגה גלידות יצרה תחרות בין זכויות נוגדות לפי סעיף 12 לחוק המיטלטלין.

 

           ד.      יש מקום להרמת מסך, שכן נגה גלידות כוללת בחובה את תנובה, אשר לה גם אחריות לדאוג לסוכניה. הרמת המסך עניינה מניעת שימוש בהתנגדויות בלתי כשרות, והתחמקות מביצוע חוזה היא עילה להרמת המסך.

 

9.        טיעוני המשיבות 4-1:

 

           א.      כל העילות בהן מדובר עניינן משיבה 5 (נגה גלידות).

 

           ב.      הדוקטרינה של הרמת מסך אינה עניין לכאן, והרי אין תביעה וטענה נגד אוסם, הצד אף היא לחוזה המייסדים.

 

           ג.      אין בכל מקרה מקום לתבוע את משיבות 4-1 - טנא נגה, טנא ניר ותנובה בשני תאגידיה - לאחר 1997, משקמה נגה גלידות.

 

10.      טיעוני המשיבה 5:

 

           א.      סילוק העילות הנוספות לפי החלטת בית המשפט קמא נשוא הערעור בא כיוון שלא נתגלתה עילת תביעה, ומנע בזבוז בהליך סרק שתוצאתו ידועה מראש.

 

           ב.      נגה גלידות אינה צד לחוזה השותפות, ולכן לא קיבלה עליה כל מחויבות כלפי המערער. אין איפוא לראות את המערער כמוטב בחוזה השותפות.

 

           ג.      העילה לפי סעיף 12 לחוק המיטלטלין אין לה יסוד, בין השאר כיוון שאין המדובר בהקניית אותה זכות לשניים, ואין איפוא בנמצא תחרות זכויות.

 

11.      המערער מציין בסיכומי תשובתו, בין השאר, כי כתב התביעה המתוקן כיום הוא נגד משיבות 4-1 בגין עמלות לשנים 2000-1992 ונגד נגה גלידות בגין עמלות לשנים 2000-1997. המערער מבקש לתבוע את נגה גלידות גם בגין 1996-1992.

 

דיון

 

12.      סמכות בית המשפט למחוק עילות ולדחותן:

 

           א.      קשה היה עלי להתמצא בתיק זה. אכן, החלטת בית המשפט קמא קצרה היא יחסית, אך היא באה בעקבות שובל ארוך של התדיינויות בין הצדדים, שחלקן תואר לעיל, ולחלקן לא נדרשתי כי אינו נשוא ענייננו. המערער דנן חש כנראה תסכול עמוק מאבדן מערכת ההפצה שבה עסק, ואינו מניח ידו מכל התדיינות אפשרית. ועם זאת, גמירת דעתו באשר לעילות באה לשיעורין, כעולה מהשתלשלות התיק.

 

           ב.      האם החלטת בית המשפט מיום 26.2.03 היא מחיקה על הסף או דחייה על הסף? הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, התייחסו אליה כמחיקה. עם זאת, בית המשפט קמא ניסח את החלטתו לפחות באשר לשתיים מן העילות כדחייה. על עילת חוזה לטובת צד שלישי נאמר על ידיו: "לכן, עילה זו נדחית על ידי". לגבי העילה לפי ס' 12 לחוק המיטלטלין נאמר "לכן אני דוחה טענה זו". לגבי טענה בדבר הרמת מסך נאמר "לפיכך, טענת הרמת המסך מיותרת בעליל ובלתי אפשרית במקרה זה".

 

           ג.      יצויין, כי גם בעבר התייחסו לעתים לשתי העילות כאל שמות נרדפים (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7 (בעריכת ש' לוין), ס' 338 בעמ' 419).

 

           ד.      אכן, הבקשה הבסיסית לעניין זה מ-24.11.99 היתה "מחיקה ו/או דחייה על הסף של התביעה". בית המשפט קמא באחד הגלגולים (החלטה מיום 11.6.02 מפי השופטת הרשמת ברוש) נדרש לבקשה "למחיקה ו/או דחייה", וציין כי לא הונחה תשתית בסיסית לתביעה ולכן סיבה זו "מצדיקה למעשה את מחיקתו של כתב התביעה מחוסר עילה", אלא שהשופטת החליטה, ברוח הפסיקה, לאפשר תיקון כתב התביעה. כאמור, בהמשך דיבר בית המשפט (השופט הרשם ד"ר אזר) גם על דחייה. פשיטא, שההבדל בין מחיקת עילות לדחייתן הוא שהאחרונה יוצרת מעשה בית דין, מה שאין כן הראשונה. ראו זוסמן, שם, ס' 329 בעמ' 409:

 

"כתב תביעה שנמחק לפי תקנה 100 ... המחיקה אינה מעשה בית דין, ואילו תובענה שנדחתה לפי תקנה 101 ... קם מעשה בית דין".

 

כן ראו תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיה מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין, ואין בה כשהיא לעצמה כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה. וראו גם א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 7, תשס"ג-2003, עמ' 140; נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א-1991, 307-306.

 

13.      מחיקה על הסף:

 

           סמכות בית המשפט למחוק עילות מעוגנת בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונה:

 

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה ...".

 

           אכן, "אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. אך כל עוד קיים סיכוי על פי כתבי הטענות, ולו אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה..." (ע"א 109/84 ורבה נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577; ראו גם ע"א 642/89 עזבון שניידר ז"ל נ' עירית חיפה, פ"ד מו(1) 470, 476; ראו גם זוסמן, שם, ס' 313 עמ' 390). "...רשאי בית המשפט למחוק חלק מכתב התביעה הן משום שאותו חלק אין בו עילה והן מטעם אחר ... מה תועלת תצמח לתובע מדיון כזה, שהרי בסופו של דבר על סמך טענות שאינן מראות עילת תביעה לא יזכה במשפט" ( ראו גם ע"א 286/57 גולדנברג נ' אטור, פ"ד יא' 1406; וכן גורן, שם, 138).

 

           המדיניות השיפוטית הנוהגת רואה מחיקה "בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671). עם זאת, הסמכות למחיקה מופעלת גם ביוזמת בית המשפט (ע"א 6313/01 עזבון שיאון נ' הכשרת הישוב, פ"ד נו(1) 567; גורן, שם, 139).

 

           לא למותר להזכיר את תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה לבית המשפט או לרשם סמכות להורות "כי יימחק או יתוקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו...".

 

14.      דחייה על הסף:

 

           תקנה 101 עניינה דחייה על הסף, והיא מאפשרת לבית המשפט או לרשם שהוא שופט לדחות תביעה, בנוסף לנימוקי חוסר סמכות ומעשה בית דין, נוכח "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". אפשר אף לדחות מקצת התביעה:

 

"... כתב תביעה המכיל שתי עילות, וכלפי אחת מהן נטען 'מעשה בית דין' או 'חוסר סמכות' או 'נימוק אחר', בית המשפט יכול לדחות אותה עילה, והעילה השניה תבוא לדיון" (זוסמן, שם, ס' 338 עמוד 419).

 

15.      ערעור על החלטות בעניין מחיקה על הסף או דחייה על הסף:

 

           הן בדחייה על הסף (זוסמן, שם, ס' 340, עמ' 421) והן במחיקה על הסף (שם, שם, ס' 588, עמודים 758-757), המדובר בפסק דין המקנה ערעור בזכות, וכך כמובן בענייננו.

 

16.      מן הכלל אל הפרט: ההבדל כאמור בין מחיקה לדחייה הוא ביצירתו של מעשה בית דין. לאחר עיון, נראה לי כי הצדדים - וכמותם בית המשפט - במקרה דנן ראו את הסיטואציה כמחיקה על הסף של העילות, וכך הבינוה בסופו של יום. אני מבקש איפוא לראות את הערעור כעוסק בהחלטה בדבר מחיקה על הסף. הדיבור "דחייה" בפי בית המשפט קמא, יש איפוא לפרשו בנסיבות כדחיית הטענות ולא כדחייה על הסף דווקא.

 

17.      באנו עתה לנושאים לגופם - שלוש העילות שנמחקו. נדון בהן כסידרן.

 

18.      זכות לטובת צד שלישי

 

           א.      המתווה הנורמטיבי - לשונו של ס' 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

 

"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן: המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות כזו".

 

           המבחן להיותו של חוזה לטובת אדם שלישי הוא כוונת ההקניה (שלו, דיני חוזים מה' 2, 430). כדי "להפוך אדם שלישי למוטב אין די בכך שהחוזה יכלול חיוב לטובתו. יש להוכיח כוונה פוזיטיבית להקנות לו זכות לדרוש את קיום החיוב. אותה גמירת דעת הנדרשת לשם כריתת חוזה חיונית גם לשם הקניית הזכות למוטב" (שם, 431). זכות המוטב היא הזכות לדרוש את קיום החיוב (שם, 436) והיא נוצרת עם כריתת החוזה (שם, 440).

 

           ב.      סעיף 31 פורש בפסיקה כך:

 

"מכוחו של סעיף זה עשוי אדם, שאינו צד לחוזה, לרכוש זכויות על פיו כלפי הצדדים לו. תנאי להענקתה של זכות זו לצד שלישי, הוא כי על פי פירושו הנכון של החוזה נטלו על עצמם הצדדים או אחד מהם חיוב כלפי הצד השלישי, ובכך העניקו לצד השלישי זכות כלפיהם"  (ע"א 253/86 ד"ר דן חושי נ' הטכניון, פ"ד לח(1) 640, 643, מפי השופט - כתארו אז - ברק).

 

           התנאי הוא, כי משתמעת הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה.

 

"מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי ... אין באותה התחייבות כלשעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד אם אותה התחייבות היא אך כלפי הצד לחוזה, ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה בנוסף לטובת ההנאה מכוונת כלפי הצד השלישי" (שם).

 

           ג.      מעיון בחוזה השותפות מ-1996 ניתן ללמוד (סעיף 3.7) כי השותפות (נגה גלידות) תקבל לידיה "את הפעילות העיסקית של המוכרים במוצרי הגלידה, לרבות ההתקשרויות עם הסוכנים והמחלקים...". לדעתי, לפנינו התחייבות בין הצדדים לחוזה - תנובה ואוסם - שנגזרת ממנה היא ביצוע ההתחייבות כלפי הסוכנים והמחלקים, ועל פני הדברים אין המדובר בהתחייבות שהיא עצמה מכוונת למתן זכות לצד השלישי.

 

           ד.      ואולם, בסעיף 9.2 מאמצת השותפות - בין השאר - את כל ההתחייבויות הקבועות בחוזה המייסדים, ככל שהן מתייחסות אליה, לרבות בעניין העסקת סוכנים ומחלקים. דא עקא, שחוזה המייסדים אינו לפנינו, תוכנו המדוייק אינו ידוע לנו, ואיננו יודעים לעת הזאת אם הובא חוזה זה לידיעת המערער לפי החלטת בית המשפט קמא מיום 10.9.03 (שלגביה נפתח הליך ערעורי וכן עוכב הביצוע).

 

           ה.      נוכח אי הידיעה שבו אנו שרויים, כמותנו כבית המשפט קמא, לגבי היקפו של סעיף 9.2 והעומד מאחוריו, סבורני, תוך התלבטות רבה, כי יש מקום לקבל את הערעור בנקודה זו, ולאפשר למערער לטעון בעילת התחייבות לטובת צד שלישי. הדברים נכתבים תוך פקפוק רב, ואך ורק מן הטעם האמור.

 

19.      סעיף 12 לחוק המטלטלין

 

           א.      אין בידי לקבל עילה זו.

 

           ב.      סעיף 12 לחוק המטלטלין, תשל"א-1971, עניינו עסקאות נוגדות. זה לשונו:

 

"התחייב אדם להקנות לחברו בעלות או זכות אחרת במטלטלין, ולפני שמסר לו את המטלטלין או הקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעיסקה וקיבל את המטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה - זכותו עדיפה".

 

           ג.      אודה, כי לא בקלות ירדתי לסוף דעתו של המערער בנושא זה. אין המדובר כאן במיטלטלין (ס' 1 לחוק המיטלטלין מגדירם כ"נכסים מוחשיים, חוץ ממקרקעין". סברתי שמא נתכוון המערער להתחייבות כלפיו באשר לזכויות (סעיף 13 לחוק המיטלטלין). "זכויות" הוספו כהרחבה לחוק זה, שביסודו מכוון לנכסים מוחשיים (ראו דברי ההסבר לסעיף ח', ה"ח תש"ל 164, 165). אך כפי שסבר גם בית המשפט קמא, אין אנו מצויים בכל מקרה בסיטואציה שבה מדבר סעיף 12, קרי עיסקאות נוגדות שבהן התחייבה נגה גלידות. אין הדבר דומה, למשל, לפרשת ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל, פ"ד נז(2) 385, שם נדונו עיסקאות נוגדות בין מתקשר אחד לשני גורמים. בענייננו התמונה מורכבת ושונה, ואין לפנינו התחייבות גורם אחד לשני מתקשרים.

 

           סעיף 12 אינו תואם איפוא את ענייננו, לא מבחינת תכלית הסעיף ולא מבחינת הסיטואציה הספציפית.

 

20.      הרמת מסך:

 

           עיינתי ושבתי ועיינתי בטענות בנושא זה. סבורני, שאין כל סיכוי להרמת מסך במקרה דנן, לא "להרמת המסך" הקלאסית ולא לתיאוריה חדשנית שהעלה המערער באשר למעין "הרמת מסך מהופכת". הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), היא מופעלת "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו, ובראש וראשונה יצירת מצב של חדלות פרעון לחובות בדרכים שונות, שעה שברור שכספם של הנושים בסכנה ונעשו על ידי האורגנים של החברה פעולות שלא בתום לב שהביאו לסכנת ירידתם לטמיון, או מתקיימים תנאים אחרים כנדרש בדין. דבר מכל אלה אינו מתקיים. הפרמטרים הקבועים בדין לעניין הרמת מסך - בסעיף 6 הנזכר - טעונים, למשל, שימוש בחברה כדי להונות או לקפח (ס"ק (ג)(1)). לא הונחה כל תשתית לעניין זה. אין כאן ניהול עסקי שלא לטובת החברה ונטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (ס"ק (2)(ג)). אין טענה של אי יכולת פרעון. בסופו של יום, איני סבור כי "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" ולהרים את המסך אף בפירוש רחב לסעיף 6. אין מנוס מדחייתה של פרופוזיציה זו, הנראית בעיני בנסיבות כטענת סרק. אכן, יש מקרים שבהם יורם מסך. אין זה, לדעתי, אחד מהם.

 

21.      סוף דבר

 

           סבורני במכלול, וכמובן מבלי לחרוץ דעה ולקבוע מסמרות בתיק לגופו, כי כל העניינים המהותיים שאליהם מבקש המערער להידרש בתביעתו בבית המשפט המחוזי, יכולים לבוא לאמיתם בגדרה של העילה החוזית שהיא דרך המלך. היתר הם בחינת הכותפות המצטרפות לחגורה. עם זאת, כיוון שלא כל התמונה היתה בפנינו באשר להסכם המייסדים, אציע לחברי כאמור, תוך פקפוק רב, לקבל את הערעור בנקודה האחת של הסכם לטובת צד ג' כעילה, ולדחות את יתר הטענות. בנסיבות, אציע שלא לעשות צו להוצאות.

 

                                                                                          ש ו פ ט

 

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.                                                                ה נ ש י א

 

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.                                                                ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.

 

           ניתן היום, כ"ו באלול תשס"ד (12.9.2004).

 

 

 

א' רובינשטיין 54678313-3755/03

ה נ ש י א                             ש ו פ ט                               ש ו פ ט

 

 

 

5129371

54678313_________________________

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03037550_T02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

מפת האתר +
Decor-D.com -בניית אתרים

New-YorkLondonMelbourneIsrael